ראה אור ב"עמדה" 19:
שחר-מריו מרדכי
עַל מְלֶאכֶת הַתַּרְגּוּם
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַרְגֵּם.
נַסֵה, לְמָשָׁל, לְתַרְגֵּם:
Arbeit macht frei
הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת זֶה לא
מַסְפִּיק.
תַּרְגֵּם: Endlösung
הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי זֶה מַסְפִּיק
סוֹפָנִי?
פַּעַם צָפִיתִי בְּסִדְרָה קוֹמִית, שֶׁבָּהּ שָׁאַל דָּיָּר מֵרְחוֹב
אַחַד הָעָם (תַּרְגֵּם אַחַד הָעָם, נִרְאֶה אוֹתְךָ)
מָה זֶה: "It"s a free country, baby?"
וְהֵשִׁיבָה לוֹ שְׁכֵנְתוֹ: "זוֹ מְדִינָה בְּחִינָם, תִּינוֹק."
צְחוֹק, צְחוֹק; אֲבָל אֵיךְ אֲנִי מְתַרְגֵּם בֶּכִי
שֶׁל סַבָתִּי, רוֹזָה לְבֵית דָנְטֵה, עַל מָוֶת בְּחֶנֶק שֶׁל אַחְיוֹתֶיהָּ,
מַטִילְדָה וְג"וֹיָה
וְשָׂרָה
וְסוּזָאנָה
ואִמָן, רֶגִינָה, בְּאַוְושְׁוִיץ
אֵיךְ מְתַרְגְּמִים אַוְושְׁוִיץ?
וּלְמָה אֲנִי מִתַּרְגֵּם לוּלֵא
בַּא מַרְיוֹ, יָּמָאי אִיטַלְקִי,
וְהוֹצִיא אֶת דָנְטֵה מֵהַתּוֹפֵת
לִפְנֵי שֶׁהָיָה מַרְיוֹ לְסָבָּא שֶׁלִי
וְרוֹזָה לְסַבְתָא שֶׁלִי
וְאֵירוֹפָּה לְתּוֹפֵת שֶׁלָהּ.
תַּרְגֵּם: תָּא גָּזִים. אֲבָל לִפְנֵי זֶה
תַּרְגֵּם רַכֶּבֶת,
שֶׁנוֹסַעַת שָׁבוּעַ בְּלִי מָיִם וּבְלִי אוֹכֶל, בְּלִי אָוִויר וּבְלִי
שֵׁירוּתִים.
תַּרְגֵּם 2 מִילְיוֹן יְהוּדִים אוּקְרָאִינִים בְּ-1939
לְ-30,000 יְהוּדִים אוּקְרָאִינִים בְּ-1945.
תִּרְגַּמְתָּ?
אֵיזֶה יוֹפִי הַטְּרָגֶדְיָה הַזּאת מִתַרְגֶּמֶת לְסִפְרֵי הָהִיסְטוֹרְיָה.
מַעֲדָן עַל שִׂפְתֵי הַמַּרְצִים שֶׁל הַמֵּאָה ה-22
מוּסִיקָה לְאָזְנֵי הַתַּלְמִידִים. כְּמוֹ מַעֲשִׂיָה.
(עַל אִירְוִינְג לא אַדַבֵּר).
וּמֵעֵת לְעֵת כָּל זֶה מְתוּרְגָם לִגִילוּי הִיסְטוֹרִי חָדָשׁ עֲבוּר קוֹרְאֵי
לה מוֹנְדְ אוֹ הַגָּארְדִיאַן אוֹ דֶר שְׁפִּיגֶל עַל שׁוּלְחָן
אֲרוּחַת הַבּוֹקֶר בְּטֶרֶם צֵאתָם לְעוֹד יוֹם עֲבוֹדָה
אוֹ לְבִילוּי בִּמְחִיצַת יַלדֵיהֶם עִם כְּלַבְלַב עַל דֶּשֶׁא מוּצַל
לְשָׁעָקָלָה
בְּוונְדֶל פָּארְקְ, לְמָשָׁל.
אֲבָל לְסַבְתָא רוֹזָה שֶׁלִי הָיָה הַגִּילוּי
כָּל שָׁעָה
וְשָׁעָה
קָשָׁעָה
הָרִאשׁוֹנָה.
וְעַכְשָׁו תַּרְגֵּם.
נשימתי נעתקה מהשיר הזה.
תודה, אליענה.
אבל שובי לנשום. זה חשוב לי.
וואו איזה עוצמות
תודה, מירי.
את נותנת לי עוצמה.
שחר-מריו, איזה דיבור מתנגן. אולי זו הדרך היחידה (המוזיקה, השירה) לתרגם את מה שלא ניתן לתרגם, למלמל כך את אי האפשרות לתרגם את מה שאי אפשר, להודות בתבוסה ולשיר. שיר נפלא
שחר, איך לתרגם את הרגשות שעוררת באמצעות השיר למלים ושלא ישמע קלישאה שטחית?!
תודה, אורה.
נדמה לי שהצלחת.
תודה, יניב.
המלמול. המלמול לפעמים יוצא ברור.
וואוו…(את זה אתה מוזמן לתרגם).
סיגל, תודה.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שאתרגם את תגובותייך לשפת הואוו.
הייתי ממשיכה להגיב, אבל מסתבר שיש לנו "צופה מהצד" ,אז רק אודה לך על תגובותיך החמות.
איך ידעת שאגיע? הכל מאהבה, כמובן. מקווה ששמת לב. רק טוב! (את זה ניתן בוודאי לתרגם לשפות רבות, גם בלתי אמצעיות!)
בוודאי ששמתי לב. לא לכל אחת יש צופה פרטית מהצד. זה כיף.
:0)
עצום.
איציק, תודה.
שחר, השיר עובר כמו שיחה (זה לחיוב) והלהבים בתוך ההומור – וככה מצליח לגעת. כל כך קשה למצוא דרכים לדבר על זה, או אפילו להבין את זה במונחים אישיים.
אמיר,
השיר הזה חשוב לי מעט יותר משירים אחרים. וכמה יקרה לי תגובתך זו במיוחד.
תודה.
!
לשירה,
בסימן קריאה.
תודה על השיר החזק, המצוין ומעורר ההשראה הזה.
תודה רבה, יעל.
מצמרר. הפער בין מה שעולה בראש כשחושבים על עבודת התרגום, לבין מה שלא ניתן לתרגמו לשום שפה.
אסתי, תודה.
הפער הזה הוא בדיוק לב ליבו של מה שניסיתי להעביר בשיר, שהוא לכאורה על מלאכת התרגום ה"פעורה" כתהום. חיכיתי בכליון עיניים לתגובה שלך (התבוא אם לאו?), משום שאת סופרת, ואת עומדת היטב על הפער הזה, שקשה "לתרגם" אותו למילים מדויקות. ואני שולח לך תודה כפולה. על עצם התגובה ועל תכנה.
שחר-מריו, אתה כותב "תרגם לי" ואני רואה "צייר לי" – שני "הנסיכים" השואלים נותרים בתמהונם;
לבנה, יקרה.
מבלי שביקשתי: "ציירי לי לחיים סמוקות", ציירת.
אני לא בטוח שאני ראוי להשוואה הזו, אבל "הנסיך הקטן מאד" שולח יהלום לכתר שעל ראשך.
מרשים מאוד ומרתק לי אישית במיוחד – כמי שעוסק למחייתו בתרגום ומתמודד עכשיו עם השפה הגרמנית. כאן דווקא יצאו לי תחושות הפוכות (ואולי בעצם מאוד דומות) כשנתקלתי במלים שבעברית הן "טעונות" ואילו כאן הן יומיומיות: לחיבור של הטלוויזיה לכבלים, למשל, קוראים "אנשלוס"; רישיון נהיגה הוא "פיהררשיין"; והכתובת שנראית-מאיימת Ausfahrt freihalten היא בסך הכל בקשה לא לחסום את הכניסה.
רוננצ"קו, מאחר ושמך רונן, גם אם תשלוט בשפה הגרמנית, היא תִּשאר משולחת רסן. גרמנית קשה שפה, רונן.
קשה כשאול.
נקודה.
רונן
מה אתה מנסה? לייפות לנו את השפה הגרמנית שלא תראה כל כך מאיימת?
כבר עשו לנו את זה
בסרטים הכחולים…..
חחחחחחח
שפה צועקת – כשמדברים אותה אני שומעת את הצעדה – מארש !
מוזר.. כתבתי לך תגובה די ארוכה שנמחקה. מה שאמרתי היה שמצאת דרך מיוחדת לתרגם את הכאב הבלתי מתורגם של הסבתא.
סקרנת אותי לגבי התגובה הארוכה, שנמחקה. ותודה על התגובה הקצרה, ששרדה. אני לוקח אותה בשתי ידיי.
קראתי את השיר אולי 5 פעמים
אחר כך נכנסתי לאינטרנט לראות אולי בכל זאת אפשר לתרגם …. וראיתי את השלט של Arbeit macht frei- כניסה לחווה כפרית… רק שהצילום היה שחור לבן … מדכא כזה..
אני אוהבת את השיר – אתה " מתלונן" והטרוניה הזאת כל כך במקום
אני לפעמים חושבת שבעצם כל התעוד על השואה שבא ללמדנו מה קרה שם – הוא בעצם כמו הלוגרמה הולכת ונעלמת שצבעיה מתאדים ועוד מעט אפילו המעטים שיכולים לספר כבר לא יהיו איתנו
ואחר כך אני חוזרת לתאורית הקוונטים וזוכרת את המשפט שכל כך השפיע עלי כי ככה אני בעצם יודעת שכל מה שאני יודעת – הוא לא הכל או לא הכי נכון ושמציאות היא שונה כשאתה חי אותה ואחר כך מתעד , או מתרגם , או מספר עליה
התופת הרבה יותר. הרבה
אורנה,
ואני קראתי את התגובה שלך חמש פעמים.
(התקשיתי לעקוב בתחילה).
אני שמח (אפשר להגיד שמח על נושא כזה מדכא?) שהשיר דיבר אלייך. תודה!