מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

שואה בקופסה

אנדרטת השואה בברלין היא מתחם עצום של תיבות-אבן בגבהים שונים, הניצבות בשורות ישרות על פני קרקע גלית. האנדרטה אינה מגודרת ואינה תחומה, ונגישה לכולם שבעה ימים בשבוע, במשך כל שעות היממה. פיטר אייזנמן, האמן שיצר את האנדרטה, התייחס לחוסר התיחום שלה כשהגיב לביקורת על כך שילדים משחקים מחבואים ורצים בין האבנים. הוא סיפר שבחר לא לגדר את האנדרטה מכיוון שבעיניו ...

קרא עוד »

למה אנחנו לא יכולות פשוט לאהוב?

על המחזה 'המשרתות' מאת ז'אן ז'נה, בביצוע אנסמבל 'המוזות מההר'. אי שם בצרפת, שתי משרתות מתכננות לרצוח את המאדאם שלהם בזמן שהאדון אינו באחוזה. לכאורה, סיפור פשוט של רצח על רקע מעמדי, של מהפכה חברתית שבה הופך המנוצל את היוצרות ונוקם במנצליו. אבל אצל ז'אן ז'נה – מחזאי הומוסקסואל ושנוי במחלוקת שבילה שנים בשולי החברה – זה לא כל כך ...

קרא עוד »

מה שעדיף היה לומר

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} חשבתי שאין שום טעם להתערב בוויכוח על שירו של חתן פרס נובל שהתגורר פעם בשכונה הסמוכה לשלי בברלין, אבל בשל התמשכות הדיון בגרמניה ובישראל, ומכיוון שנדמה לי שרבים לוקחים ...

קרא עוד »

מפגש קצוות

האחות המיילדת וחוקר מקרי המוות נפגשו לכוס קפה. זה יפה, זה יפה. אוחזים בקצות החבל שעליו תלויים כולם מביטים בכל ההבל המוליך את העולם משווים צווחת ילוד לבכיים של שארים (את העוגה שליד שניהם משאירים) כמו הם אֵלים. כמו יש להם מילה בסוף, בהתחלה. שאר החיים קלים, הם מסכמים והיא לוגמת בחיוך קפה הפוך, עכשיו יבוא עוד צעד אצבעו המיומנת ...

קרא עוד »

מהפכנות?

אילן ברקוביץ' פרסם השבוע ביקורת קטלנית למדי על פסטיבל מטולה האחרון. לטעמו, הפסטיבל נגוע בשמרנות, מקפח את המשוררים ה'צעירים', ומעודד גישה מנומסת ומנומנמת. מבלי לגעת בביקורת עצמה (לא הייתי בפסטיבל מטולה מזה שנים רבות), קשה שלא לשים לב שהוקדשו לה הרבה יותר מלים מאשר בטורים אחרים של ברקוביץ', לרבות זה שפורסם לפני מספר שבועות ועוסק בשני אתרי אינטרנט המוקדשים לשירה, ...

קרא עוד »

אולי בעצם הייתי יכול

אולי בעצם הייתי יכול לקרוע את העיניים פתוחות פתוחות לראות את העיר כולה על ארנביה החומקים, נעריה לבושי הגרביונים, שמש יוני המסנוורת להיות בה כולי נסגר בחדרי הקטן. סך את עיני בשמיכות. מקמט את הגבות ואת המצח פנימה. מחוג השניות משתחרר. מעולם לא הנחתי לשמש לזרוח כרצונה. לא רציתי להיות טיפש. חתמתי הסכמים עם האינסוף וכשבאתי לאסוף נשמע צחוקו הרועם, ...

קרא עוד »

חזית

נִתַּך. כן. זה הזמן להשתמש במילה כשאופל עוטף את הבית כצבא אורקים ומשמיים מומטרים רומחיהם על הניצנים העדינים של האביב הנלחם על חייו.

קרא עוד »

שיר מחלה

הישארי עמי, הישארי. בקשה שמותרת רק בתחילת החיים ולקראת סופם. אני שוכב לבד בחדר ברכיי פקעות כאב רגלי צינורות לפחדים בבטני סערה. הישארי.

קרא עוד »

שיר מעבר

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} אחרי שהדברים מסתדרים אני נשאר. בהעדר ענף לתלות עליו את חרדתי היא מחלחלת לשורשים ממלאת אותם בתולעים רעבתניות שהן אני ואין לי מנוחה ואין לי מנוחה ואין לי מנוחה

קרא עוד »

יונתן (גרסה הפרוזה העממית-קונקרטית)

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} אני רץ על גשר הירקון בתל-אביב ומשה, דויד, רותי, חיים, קלמן, נעמי, אשר, ברוך, 'קוצים' אבוטבול, אח של אשר, רבקהל'ה ומאיר, ועוד שלושה ילדים שאני לא מכיר מהצד השני ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר