רונן אלטמן קידר
משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
|
מה שעדיף היה לומר
חשבתי שאין שום טעם להתערב
בוויכוח על שירו של חתן
פרס נובל שהתגורר פעם בשכונה הסמוכה לשלי בברלין, אבל
בשל התמשכות הדיון בגרמניה ובישראל,
ומכיוון שנדמה לי שרבים לוקחים כנתון כל מיני 'עובדות' על תוכנו
של 'שיר' שלא קראו מעולם,
יש דברים שעדיף להגיד עכשיו
בעוד הברזל חם.
עדיף
כניסה לפוסט
פורסם ב 13/04/2012 03:54:06
תגובות: 8
|
מפגש קצוות
האחות המיילדת וחוקר מקרי המוות
נפגשו לכוס קפה. זה יפה, זה יפה.
אוחזים בקצות החבל שעליו תלויים כולם
מביטים בכל ההבל המוליך את העולם
משווים צווחת ילוד לבכיים של שארים
(את העוגה שליד שניהם משאירים)
כמו הם אֵלים. כמו יש להם מילה
בסוף, בהתחלה. שאר החיים קלים,
הם מסכמים והיא לוגמת
כניסה לפוסט
פורסם ב 22/11/2011 09:48:51
תגובות: 3
|
מהפכנות?
אילן ברקוביץ' פרסם השבוע ביקורת קטלנית למדי על פסטיבל מטולה האחרון. לטעמו, הפסטיבל נגוע בשמרנות, מקפח את המשוררים ה'צעירים', ומעודד גישה מנומסת ומנומנמת. מבלי לגעת בביקורת עצמה (לא הייתי בפסטיבל מטולה מזה שנים רבות), קשה שלא לשים לב שהוקדשו לה הרבה יותר מלים מאשר בטורים אחרים
כניסה לפוסט
פורסם ב 18/06/2011 15:31:55
תגובות: 4
|
אולי בעצם הייתי יכול
אולי בעצם הייתי יכול
לקרוע את העיניים פתוחות פתוחות
לראות את העיר כולה
על ארנביה החומקים, נעריה לבושי הגרביונים, שמש יוני המסנוורת
להיות בה כולי
נסגר בחדרי הקטן.
סך את עיני בשמיכות.
מקמט את הגבות ואת המצח פנימה.
מחוג השניות משתחרר.
מעולם לא הנחתי לשמש לזרוח כרצונה.
לא
כניסה לפוסט
פורסם ב 17/06/2011 13:51:33
תגובות: 5
|
חזית
נִתַּך. כן. זה הזמן להשתמש במילה
כשאופל עוטף את הבית כצבא אורקים
ומשמיים מומטרים רומחיהם
על הניצנים העדינים
של האביב הנלחם על חייו.
כניסה לפוסט
פורסם ב 04/04/2011 19:00:20
תגובות: 1
|
שיר מחלה
הישארי עמי,
הישארי.
בקשה שמותרת רק
בתחילת החיים
ולקראת סופם.
אני שוכב לבד בחדר
ברכיי פקעות כאב
רגלי צינורות לפחדים
בבטני סערה.
הישארי.
כניסה לפוסט
פורסם ב 05/01/2011 17:43:17
תגובות: 5
|
שיר מעבר
אחרי שהדברים מסתדרים
אני נשאר.
בהעדר ענף לתלות עליו את חרדתי
היא מחלחלת לשורשים
ממלאת אותם בתולעים רעבתניות
שהן אני
ואין לי מנוחה
ואין לי מנוחה
ואין לי מנוחה
כניסה לפוסט
פורסם ב 20/09/2010 16:20:40
תגובות: 6
|
יונתן (גרסה הפרוזה העממית-קונקרטית)
אני רץ על גשר הירקון בתל-אביב
ומשה, דויד, רותי, חיים, קלמן, נעמי, אשר, ברוך, 'קוצים' אבוטבול, אח של אשר, רבקהל'ה ומאיר, ועוד שלושה ילדים שאני לא מכיר מהצד השני של השכונה, אחרי
"יונתן,
יונתן", הם קוראים במקהילה, דויד קצת צועק אבל שומעים שלנעמי יש קול יפה,
"קצת
כניסה לפוסט
פורסם ב 09/09/2010 11:23:50
תגובות: 11
|
VC
Death hasn't come for him yet.
Books have published him, two.
Projects have taken him in, several.
Money - for the most part - hasn't.
Words have gone under his hands, turned into other words. Images too.
Prizes stayed away from him. One got close, warning the others to stay away.
People loved him, some. God knows how many. Some were hurt; Some got something for their troubles.
A few groups believed themselves to be founded or lead by him.
Several Internet sites
כניסה לפוסט
פורסם ב 17/08/2010 20:38:54
תגובות: 13
|
you never know what kills you
You never know what kills you
You know what almost did
You know what should've
You know what might have if you hadn't been
so careful
Never letting anything go wrong
Anything at all
exepct the thing
that kills you
כניסה לפוסט
פורסם ב 01/08/2010 20:28:49
תגובות: 14
|
|
|
