אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
.jpg)
עדות :
זו הייתה התמונה, על הקיר, בירושלים,
למשך שנתיים, מימין לספה,
משמאל לחלון הפונה לרחוב, בשכונת מרדכי,
ארבע פעמים בשבוע, לשעה,
אפופת מקטרת וקולו הסדוק
מחטט לסירוגין , אצל אבי או אהובי בגילו של אבי,
מאחורי ראשי ישב, רוקן את מוחי
ואח"כ בא ושכב ובעל ושכב ובעל ושכב
השיר לא שייך למשחק בעצם על פי הסיפור שהתפרסם בפוסט הקודם, אבל מה זה משנה?
שיר עדות חזק, נוגע וקורע, על ספת הפסיכולוג. קשה.
תודה אמיר, אולי לא שייך למשחק אבל זו התמונה (שהבאת) שהיתה שם והזכירה לי פתאום, אחרי 20 שנה
א.
לפתחת תיבת פנדורה:
הצלחת לגעת קרוב עם מספר השורות שכתבת.
לפתחת תיבת פנדורה ואמיר וכל שאר המשתתפים המקסימים:
האין זה כוחה הנכון והאמיתי של האמנות- לתת לאדם לגעת.ובעצמו.
לתת לו לגעת באחרים ותת לאחרים לגעת בו סוף סוף.
ולאמיר: כתבתי בתגובה קודמת שלי מהיום, מחמאה לך על היכולת המדהימה שאתה מפגין להוציא את הג"יני מבקבוקו
אצל אנשים,וקראתי לך מחולל שדים(מחולל שירים), מודה לך על הניצוח,
כייף לדאלג איתכם, איתך.
תודה, שירית. האמנות היא באמת סוג של דיאלוג, ובמקרה הטוב גם של יופי. היא בדרך כלל גם דוברת את האמת אבל על פי דרכה: אם כבר מוציאים ג"יני מהבקבוק, כדאי להוסיף טוניק 🙂
זו היתה התמונה על הקיר, מול הספה,
אהובי בגילו של אבי, או אתה
משחקים על אמת, במוחי, 300 לשעה
מתמלא כיסך מתעצמת תאוותך
אהובי נדקר נרמס לפינה
רגליך בנפשי צוהלות בבטחה
שנתיים בנית סביבי מגדל וחומה
ואז נכנסת, עלית, שפכת, גמרת מלאכתך
דו קרב שנמשך ביננו שנתיים
ייסתיים היום בשעת בין ערביים
על שולחן המטבח עם ברנדי ומקטרת
נפיל גורל על נערתנו המתייסרת
מי שינצח אל החדר יילך וייצהל
את זו על הספה ייקח וייבעל
אז קדימה ידידי, הטל חרבך
סיכוייך אפסיים, פסיכיאטר מומחה מולך!
וואוו. עיבוד מדהים של הקודמים. הנמען הוא האהוב?
כן
א.ק., אני עד עכשיו לא מצליח לעכל. אני מקווה שיש לו תשובה.
אני יודע שזה כה טעון, ואין לי בעצם מושג אמיתי על מה שעברת, ובכל זאת מהיכרותי עם פעילותם, מקומם של רוב הפסיכיאטרים (להבדיל מפסיכולוגים) מאחורי סורג ובריח.
אמיר, למה אתה: מתכוון שיש לו תשובה? האם- שהוא הגיע למאחורי סורג ובריח? לא. אני ברחתי. לארץ אחרת.
אני עד היום חושבת שאני היא זו שפיתיתי אותו ושלקח לי שנתיים לעבוד קשה על זה ועוד לשלם לו את כל כספי, וכשהצלחתי שיסכים, עלה בי חיוך נצחון ענק, אושר חד לרגע אחד, כשמייד אחר כך התנפצה האשלייה לנוכח סירחונו, חוסר אוניו, שכרותו, גסותו וקללותיו.
הוא רדף אחרי שבועיים. נמלטתי מהארץ. למזלי באותם שבועיים היקום שלח לי את בעלי הראשון.
וואוו א. מדהים איך שאחרי עשרים שנה מופיעה לך כאן התמונה שמפעילה בך את הטריגר לזיכרון מאותה תקופה, ועוד איזה סיפור שמתנהל בחדר שבו היא תלויה. את חושבת שאת אשמה (בפתוי) באמת? הרי בדיוק בנקודות האלה המטפל אמור לטפל והשתלשלות הענינים מוכיחה שהוא נכשל, בעוד שנראה שאת הצלחת למרות הכשילות שלו. לפעמים הכלי היחיד שיש לנו ברגעים מסויימים הוא בריחה, ולמרות כל הטוענים אחרת אני מאמינה שלפעמים בריחה היא הצלה מבורכת, והנה הסיפור שלך שמוכיח זאת.
1.
שנתיים חלמתי עליו
קולו מקטרתו אנחותיו
מאחורי ראשי ישב וכתב
את סרט חיי החולף לשוא
אהובי בגילו של אבי
עזבני זרקני בבקר אביבי
מרוסקת שטחתי על ספתו את ליבי
ביקשתי : עשה רצונך רצוני
2.
הוא הסכים אחרי כמה ימים
ביקש שאבוא ואראה לו שירים
הייתי בעננים הוכיתי סנוורים
לביתו מיהרתי ללא היסוסים
כשפתח את הדלת ראיתי שם שד
מסריח מברנדי עם זקן אפור עומד
הוא משך בידי בחיוך של סוס
הטילני על מיטתו מתכונן לעילוס
3.
עלה וירד עלה וירד
הלילה נמשך נדמה כך לעד
בין סדיני הקרח הענשת את עצמך:
את רצית זאת, בישלת לבדך
עצמי את חושייך, עכשיו הוא שלך
חלום חשקך התגשם עד כדי כך
אבל נקפו השעות ולא זכרת את הבאות
כי התעלפת מזוועת הזרועות הרוצחות
א.ק., האמנם? מה שאת מספרת די הופך את הסיפור שסיפרת בשירים על פיו, או לפחות מודיע שזהו מטבע שיש לו גם צד שני. כי מה שאת אומרת הוא שהייתה לך דווקא מידה ניכרת של שליטה בסיטואציה, ואפילו ניצחון… אמביוולנטי מאוד. אני מבין.
בכל מקרה איזו רווחה שזה נגמר טוב או חצי טוב (בעלי "הראשון" כתבת)
אבל אני רואה שהוספת פה מחזור שלם(!) מיד אקרא.
אמיר, אז תגיב כשתקרא הכל
מזעזע, א.ק. נורא ולא פתור. אם אני מבין נכון, אהובך לא יכול היה לשאת את היחס לפסיכיאטר, או שעזב ולכן גמלה בלבך ההחלטה. כך או כך – אובדן על גבי הרס.
ובמימוש של הרצון – רק שלך (?) – מה התהפך שם פתאום, ולמה? זה נראה כאילו ד"ר ג"קיל נהפך למיסטר הייד, אבל אם יכול ההייד להתחבא עד כדי כך אנא אנו באים?
ובכל זאת, כל הכבוד לך על הכוח לעמת ולכתוב אותו אל השירים. במקום שיש קושי שם הכוח. כשיש משהו קשה כזה, תפוס כזה, הוא תופס רק חלק מהכוח שלנו, שלנו. הזמנת אותו לשולחן, דיברת אתו, ובסיבוב הזה שיחקת וגם ניצחת. אני מסיר בפנייך את הכובע שאין לי.
אמיר
משונה האינטרפרטציה שלך.
לדוברת היה אהוב "בגילה של אביה". הקשר היה בעייתי. הפסיאונליזה מתיימרת לטפל בקשרים הבעייתים של אבות בנות, במיוחד אם הבנות בוחרות מאהב מבוגר וגם נשוי. תוך כדי טיפול, אך טבעי הוא, וגם בדרך כלל רצוי, כחלק מהמתודה, שמטופלת מתאהבת במטפל, נוצרת השלכה והתמרה וכך המטופלת נגמלת מאותה משיכה בעייתית ומעוותת. זה מקובל ברוב הטיפולים.
פסיכולוג טוב ומקצועו לוקח על "עצמו " את ההתאהבות הזו כדי לינוק מהמטופלת את המחלה ולהשליכה ממנה והלאה. כלומר הוא בולע ויורק.
מטפל גרוע ופלילי משתמש במטופלת, בתהליך הזה, לצרכיו המיניים. במקום להוביל אותה לגדילה וצמיחה ובחירה ב"יחסים נורמלים הולמים", הוא מנצל את חולשתה (הרי ברור שהיא מאוהבת בו עד למעלה מראשה וכל מה שהיא רוצה זה לשכב איתו) ואז הוא "נענה" לה, וכאן האסון.
ובאמת כאלה צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח, כמו שאמרת בהתחלה.
זה גם היה המקרה שלי.
האם זה פתור? כנראה שעדיין זה מציק, אחרי כ"כ הרבה שנים, שהוא ממשיך חופשי ומנצל חולשות. הוא בירושלים ושמו דוקטור פסיכיאטר יהויכין שטיין.
א.ק., אכן לא הבנתי את השתלשלות המקרה שלך כמובן ברורה כשמש, אבל עכשיו הסברת באופן שהמאורעות ברורים לי.
אז מה אני חושב? – "אהוב בגילו של אביה" לא נראה לי בעייתי כשלעצמו. בחברות רבות זו הייתה הנורמה.
במקרה שזו כן בעיה, ובמודע, אני מסכים אתך שדרוש טיפול בהתייחסות לאהבה ולזוגיות. עם זה, אין לי שמץ של אמון במתודה שהציעו לך ובתיאוריה המופרכת הזו שמוצעת לכל דורש/ת כמין תורה פסיכולוגית מסיני.
אבל כמובן ניצולך כמטופלת הוא חמור הרבה יותר מחוסר האחריות שבלקיחת אחריות על אחר ללא כלים או ידע מבוססים.
ועוד אמרת שזהו פסיכיאטר (לא פסיכולוג) ועל אלה, כמו גם על פסיכולוגים פושעים אמרתי שמקומם מאחורי סורג ובריח.
את "דוקטור פסיכיאטר יהויכין שטיין" יכולת לתבוע, ובניגוד למה שחושבים יש גם בזה מזור – החזרת השליטה לידייך ונתינת הזדמנות לפושע לתקן את עצמו.
אני מאחל לך הרבה טוב, א.ק.
העיקר יצאו מזה כמה שירים נחמדים.
אחרי 20 שנה לא תובעים… חוק ההתיישנות…
אבל מה, הייתי שמחה לקבל את כספי בחזרה…
🙂
מאחד עם שם כזה לא תקבלי כלום כנראה 🙂 והשירים – חזקים.
חחחחחחחחחחחח על החלק הראשון של המשפט
תודה על השני
(זו כבר הפעם השניה שאתה חולב ממני שירים…
חחחחחחחחחחחחחחחחחח
אהה… It rings the bell I actually thought I heard
🙂
אמיר, זה רעיון נהדר ממש.
וקראתי עכשיו את כולם והתמוגגתי. אתם טובים. בוטומ"ס אפ לכבודכם.
תודה, יעל. בצחוק או בדמע, בוטמ"ס אפ נשמע כמו הברכה המתאימה.
מדהים ! כל הכבוד ! איזה אנשים מוכשרים, כל אחד בדרכו היחודית.
תודה, לוסי.
יופי של משחק, כמה גיוון ויצירתיות.
ניסיתי כוחי בהחבא, אבל יצא חלש מאוד. "יש לי קצת עגבת" של סיגל, סיומת נהדרת.
משחק נחמד ביותר. נהניתי לקרוא את הפירות:)
הפירות טעימים יותר כשמגדלים אותם. לא תקפצי למים?
אמיר, תודה, על ההזדמנות שניתנה לי בסכותך, לכתוב את כל זה.
איזה קולקציה מפוארה…כל שיר מספר סיפור שונה, ולחשוב שהכל בא משני הליימנים הללו…:)
(אני מבינה שהתיקון לא היה משופר מהגרסה הזו)
נ.ב
בסכותך= אלו היו המון מילים שנדחסו ככה לאחת אבל זה למעשה בזכותך…
בעונג, תמי, וזה הרי עוד לא הסוף…
איזה תיקון?
לא ראיתי. מה היתה האפשרות השנייה?
תיקנתי 🙂
🙂 כן, תודה, עכשו אין לשיר צלקת..
(לא בטוחה שמתאים לשבת אבל זה השביעי שיצא לי, וזה הזמן שיש לי, כי מחשב בינתיים אין לי).
כל הלילה שיחקו
בעלמה שניהם חשקו
שתו ושתו עשנו ועשנו
את נצחונם המיוחל דמיינו
בסוף הערב הושלך הס
מי כעת יזכה בפרס?
הביטה בם הנערה
והנה זאת אשר אמרה:
"זה שיצא וידו על העליונה
הגש ידך ומשש שדי
זה שיצא וידו על התחתונה
החדר ידך אל תחתוני".
אופס, סיגל, זו חריגה כי ישנן 12 שורות, צמצמי ל-8…
חוצמיזה כנסי לפוסט של יוסי ותצחקי…כדאי לך..
אופס, מתקנת:
מי יש לו מ/ריבה כזאת?
כל הלילה שיחקו/ שתו דברו ואף עישנו.
בריבה שניהם חשקו/ את נצחונם כבר דמינו
בסוף הערב הושלך הס/ מבטם העורג ממתין לנערה
מי כעת יזכה בפרס?/ הסכיתו לאשר אמרה:
"זה שיצא וידו על העליונה
הגש ידך ומשש שדַי
זה שיצא וידו על התחתונה
החדר ידך אל תחתונַי".
סיגל, זה על המשקל של השיר: "מי יש לו ריבה כזאת, ריבה יפה רכה…"?
מהיכן הציטטה שלך: "משש שדי וכו"?
מהמזוזה, נדמה לי.
:0)
:)) סיגל, תני למזוזה נשיקה ותחליפי אותה אצל רב מוסמך- כנראה יש בה משהו שמביא מזל לא מי יודע מה….
איזה יופי.
תודה גדולה, אמיר על ההזדמנות לקחת חלק (דומני כי החלק שלי היה די חפוז:).
היה נחמד להתארח בסלון (אולי מטבחון?:) ולחזות בפלא שבו נרקמים שירים- אט אט ובסבלנותך הרבה – אור, עור וגידים.
🙂
שוב, תודה ענקית.
בעונג, מירי. ותודה על תרומתך.
…ולו לשם האיזון( בין המינים)..
בָּחוּץ מִתְעוֹרר לוֹ יום,
אך הלֵיצנים הֹשְתוּיים
עוֹד מִתְמוֹדדים על זִיוּן מוּבְטח.
מהם כְּבר לא יִצמח הדבר (האֵיבר)
ֹשְיֵדע לְמלא מְבוּקשי (מְבוֹּשַי).
אך מִחדר מדרגוֹת עוֹלה קול
צְעדֵי השכן מְטפֵּס לִמְאוּרתוֹ
יעלה וְיָבוֹא בֵּנְקִיקָיי, בְּטרם יִבָֹשוּ גֵּבִים.
מד, תודה על העזרה. אנחנו במלחמת מאסף פה 🙂
הסוגריים שלך חתרניים תענוג.
תודה תודה,
..כשאני מזהה מצוקה אמיתית אני מגוייס..
ובכל זאת, אם אפשר,תיקוני עריכה להלן..
בָּחוּץ מִתְעוֹרר לוֹ יום,
אך הלֵיצנים הֹשְתוּיים
עוֹד מִתְמוֹדדים על זִיוּן.
מהם כְּבר לא יִצמח הדבר (האֵיבר)
ֹשְיֵדע לְמלא את כֵּלַיי .(מבוֹשָיי)
אך מה הקול העוֹלה מִחדר מדרגוֹת ?
שכני מְטפֵּס לִמְאוּרתו? יָעלֶה יָעלֶה ֹ
וְיָבוֹא בִּנְקִיקָיי, בְּטרם יִבָֹשוּ גֵּבַיי .
ניסיון שלישי אחרון ודי.
שני מלאכים ניכנסו לדירה
קיבלה אותם במאור פנים הגבירה
על חסדיה יהלום ותלתן פרשו
עיני הגבירה לאחד נישאו
וכשהפסיד דוקא אהובה
למנצח מזגה סם בגנבה
"עכשיו אהובי אל בין חמוקי,
בואה" קראה " בואה אלי"
אורה, סחתיין על השלישי (ודי?).
קצת התבלבל לי פה עם התגובות – כותבים פה, עונים שם (בפוסט המקורי) ולהפך. אבל ברוח דיאלוגית הפכתי את המלאכים שלך למלכים ונתתי איזשהו איזון לסטלה שלך בשישי משלי – "דרך גברת בעלמה" – הציצי בפוסט המקורי ("גברים, קלפים, יין, תשוקה").
נסיון 7
מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?
הַלַּיְלָה יִפֹּל הַפּוּר עַל כָּל הַסִּפּוּר?,
הָאִישׁ עִם הַכּוֹבַע לֹא קוֹבֵעַ
וְהַשֵּׁנִי מֵהַתֵּל!.
אַתְּ בַּיָּדַיִם שֶׁל פְּסֶבְדּוֹ מְלָכִים,
רוֹצֶה לֶאֱסֹף פֵּרוּרֵי עֹנֶג מוּשְׁתָּנִים
בְּחַדְרֵי חֲדָרִים שֶׁל פָּאבִּים מְקוֹמִיִּים?.
בּוֹאִי נָרִים עוֹד כּוֹסִית,
לְמַעַן כֻּלָּנוּ הַמְשַׂחֲקִים בַּתַּחְתּוֹנִים כְּבָעֶלְיוֹנִים.
משחקים בתחתונים כבעליונים…סוף נחמד…מה את פורשת תמי? יש לך את זה, ואת לא משאירה אותי לבד, נערה קטנה אחת..לבד… עם כל הבנים המשוררים המשופשפים שכאן. נכון?
חתול
אין חתול בתמונה. לו היה
לא היתה האישה זקוקה למבחן כה גס
על מנת להחליט עם מי לבלות את הלילה.
החתול היה ניגש לאדם הנכון, בוחר מיד
במי שיודע לפנק ולא רק לנצח.
במחשבה שנייה, גם בלי חתול, אני נוטה להאמין
שלא היתה זו האישה שיזמה את התחרות. וגם
את הבירות לא היא מזגה. רימו אותנו. מייאו.
לא נגמרים לכם הרעיונות?
אז…בקושי רב אבל גם לי לא
עושים חיים
לא טאקי, הו לא, משחקים פה השניים
כאן רק רביעיה תנצח זוגיים
בין לבין הם שותים,כבר סמוקות הלחיים
בהם מביטה נערה, עת שותים הם לחיים.
הם כבר גמורים אך מתנחמים
אחד מהם יעשה עימה חיים.
לפתע, צנח ראשם על שולחן,
חולמים הם על חיים הנחמן.
סיגל, איך חזרת לנו עם חיים (ה)נחמן?
אפשר עוד כמה פרטים עליו?
שאפו, אנחנו שוב מתנשפים פה אחרי הבנות…
עוד פרטים על נחמן? מי לא מכיר את שירו הידוע "פרח הציץ"?
"על החלון פרח עציץ
כל הליל הפאבה הציץ
שם שני חברים יושבים אל שולחן
משחקים על נערה ורק הוא כאן
עקב אחריהם בלב חרד
איך הורסים לעצמם את הכבד
אך בסוף לבעל היד המנצחת
היא דחפה את הפרח לחריץ שבתחת."
(אויש, אויש, אויש, לולא היה זה משחק לא הייתי יורדת לכתיבה שכזו, אויש אויש אויש, סליחה ביאליק, סליחה משוררים, סליחה קוראים, נראה לי שהשירים הבאים יגרמו לי לרדת עוד יותר כי שני בחורים ונערה לוקחים אותי למקומות חסרי גבולות…יכולה להמשיך ויכולה להפסיק תלוי בעצם אם הללו נחשבים בכלל "עוברים").
למעשה היה לי בקנה שיר יותר נחמד אבל השאלות על נחמן הזכירו לי את שיר הַצִּיץ.
אז הנה לבנות "צ"ופר"
דופאר יושב מול גבר זר
למספרים נמוכים הוא מייחל, מה מוזר
שכן הבטיחה נערה למפסיד
כל נים בגופו לעורר ולהרעיד.
ארנקו של דופאר מחליף ידיים
פונה הנערה אל הזר:" בינתיים,
הזמן לי עוד משקה בעלי היקר
בעת שאלך "לנחם" את דופאר"
(בעשר שורות אפשר להמשיך:"על הדרך הזמן את החתיך שעל הבאר
בכל זאת צריכים פרנסה גם למחר")
:0)
סיגל, כמעיין המתגבר! מי יכול עלייך, מי? קרעתן לבננים את הצורה. וחיים נחמן היה דווקא מבסוט ממך לדעתי. היה שובב לא קטן.
אגב, איך קראו לפרח?
לפרח? ההוא שגמר בחריץ של ההוא?
הביס-כוס, ברור, לא?
סיגל, אחשוב על זה בפעם הבאה שאשתה תה הביסכוס 🙂
גדול רונן. מי אם לא אתה יחתור נגד הסיפור עצמו ועוד מטעמו של חתול המבחן 🙂
ונדמה לי שאני בפיגור פה…
סיגל, לזה הייתי קורא 8 ב" שלך, לא? דווקא הראשון הוא בעצם פיתוח החלומות של הגרסה הזאת, לא?
איזה תסכול מחכה להם בבוקר!
סיגל, וואו איזו הפתעה על הבקר.
אני נכנעת!
לא מצליחה לדוג יותר רעיונות…
השניים האחרונים שלך מגניבים.
תמי, די מבלבל כשמגיבים גם פה, מה? בכל אופן מה הכניעה? סיגל לא היתה פה האחרונה. סה"כ היו פה זוגיים – שלה ושל שירית.
ביניהן הוספתי עוד אחד בניסיון לגאול את החבורה מן החתול החתרני של רונן ומשנת החלומות של סיגל –
על פרשת דרכים
בַּפֻּנדק הרימו כּוֹסית בַּחוּרַיִם
כשסָחה ז"ורז"ט להֶם דרך עֲגָב:
"על שֻלחן המשְׂחק פֹה אשכּב על הגב
ולָאַס המנצח אגיש עגבָתיִם".
פול ופלאש בַּיד, אף לא ניד בַּפָּנים,
ביניהם השֻלחן והַס תחרוּת
ומתחת ז"ורז"ט שנותנת עִדּוּד
בלָשון משתמעת לשנֵי בּנים
אמיר, דרך "עגב" שובבה הג"ורג"ט הזו…:))
זו פרשת דרכים לא פשוטה!…
גם החתול של רונן, מייאו מפנק…:)
בעצם בשיר שלך אמיר :בפונדק, הרימה כוסית בחוריים. לא?
:0)
סיגל, "הרימה כוסית בחוריים" לא משתמע לשתי פנים, לא? 🙂
לעומת זאת "הרימו כוסית בחוריים" כשזה לא מנוקד, בהחלט כן, אז הקפדתי…:)
בטוחתני שהרימה כוסית בחוריים משתמע מצויין לשני בנים…אבל טוב שהקפדת, יש לי חולשה לקיפודים. (בגלל הסיפור הארוטי על שמוליק והתותים…מכיר?).
:0)
סיגל, בואי לחוף מיכמורת, תספרי לי על קיפודים, נרים כוסית- אני נוסעת!.
המייל שלי- july_46@walla.com
סיגל, בהחלט. משתמע ומשתמע עד שכמאמר השיר, "שאגו בחורים כי נגמר".
איך שמוליק התגלגל לך לבין התותים? מבטיח להביא הנה גירסת קיפודים….:)
..אם לא תוסר התמונה ..יסתם הבלוג..
סיפור הבָּרמֶאן
תִּ"שְמעו א"זה קֶטע
אני בּרמָאן בְּצֶלֵייגרז-בָּאר
מִתיישבת מוּלי אחת ֹשָווה שווה
מזמינה הוּרִיקן כפול ולוחשת
"תַּרוֹאה את שני אלה שמשחקים
מתים להשכיב אותי בְּיחד.
אבל אני דְּלוּקה פחד על מריאן
שנכנסה איתך קוֹדם, לְביתשימוש. (ביתמִשְמוּש)
אמיר
משונה האינטרפרטציה שלך.
לדוברת היה אהוב "בגילה של אביה". הקשר היה בעייתי. הפסיאונליזה מתיימרת לטפל בקשרים הבעייתים של אבות בנות, במיוחד אם הבנות בוחרות מאהב מבוגר וגם נשוי. תוך כדי טיפול, אך טבעי הוא, וגם בדרך כלל רצוי, כחלק מהמתודה, שמטופלת מתאהבת במטפל, נוצרת השלכה והתמרה וכך המטופלת נגמלת מאותה משיכה בעייתית ומעוותת. זה מקובל ברוב הטיפולים.
פסיכולוג טוב ומקצועו לוקח על "עצמו " את ההתאהבות הזו כדי לינוק מהמטופלת את המחלה ולהשליכה ממנה והלאה. כלומר הוא בולע ויורק.
מטפל גרוע ופלילי משתמש במטופלת, בתהליך הזה, לצרכיו המיניים. במקום להוביל אותה לגדילה וצמיחה ובחירה ב"יחסים נורמלים הולמים", הוא מנצל את חולשתה (הרי ברור שהיא מאוהבת בו עד למעלה מראשה וכל מה שהיא רוצה זה לשכב איתו) ואז הוא "נענה" לה, וכאן האסון.
ובאמת כאלה צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח, כמו שאמרת בהתחלה.
זה גם היה המקרה שלי.
האם זה פתור? כנראה שעדיין זה מציק, אחרי כ"כ הרבה שנים, שהוא ממשיך חופשי ומנצל חולשות. הוא בירושלים ושמו דוקטור פסיכיאטר יהויכין שטיין.
מד, ואם יורשה לי לצטט את סיגל "לא מאיימים על יונה ביין, אבל יין אסור להזכיר פה", אז…ייסתם? נפתח חדש…
המצב אצלך בבאר הסתבך לגמרי. ממש כיסאות מוסיקליים בבבית המשמוש 🙂
אגב, כפל המשמעות מובן גם בלי הסוגריים.
ואפשר גם ;
ביתמימוּש
תמי, תקן תיקנתי, וגם עניתי לך אבל מהפוסט הקודם – "משחקים בבננות: גברים, תשוקה, יין, קלפים"
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=6708&blogID=182
כל הערב הקשבתי לפלמנקו, והנה מה שיצא… השורות ארוכות אבל הציצו אחר כך בפוסט למעלה:
קאנְטֶה חוֹנדוֹ
"יחֵל המשחק!" פסקה אז כרמֶן, "הזוכה לַמיטה, המפסיד לְמיתה!"
אך בעצם היתה פֹה לכרמן שיטה, ובעינה קרצה היא לבּארמֶן.
היא מפחדת מז"אן ושונאת את חוזֶה. לשניהם יש אסים בַּכּיס, בַּמִכפלת,
ודם בעינַים וסכין מתקפלת: זה על זה עד בוקר יוציאו חוזה.
הבארמן, רישָאר, קצת אבקה הוא מוהֵל לחוזה גם לז"אן במשקה המוגש:
כשיִשתֹת דם השניִם בריב הניטש אף אחד לא יקוּם עוד, השבח לָאל.
אך לא, היא חושבת, בפונדק כך יוּגד: "לא היו אוהבים כמו ז"אן וחוזה –
חבל, על זונה הם הרגו זה את זה!" – ואז היא שותה כוסותיִם לבד.
אמיר,
Empieza el llanto / dela guitara
הגיטרה מתחילה / כשהיא בוכה
פרדריקו גרסיה לורקה.
"לאהוב הוא תמיד להפסיד"
( "המרחק בינינו" פיונה סימפסון, תרגום אמיר אור)
מה שקשה לי להבין זה, מי זו הכרמן בשיר שלך..
(חוצמיזה אתמול הייתי בערב ריקודי פלמנקו במכמורת)
תמי, לא יודע איך זה התגלגל, אבל מה שקרה בפוסטים האלה אתמול עורר אצלי את הדואנדה. די מדהים שבזמן הזה היית בערב פלמנקו!
וכרמן (שהופיעה אצלי כבר קודם פה) – היא שם לדמות מתוך יערות התודעה, אני מניח.
מי היא כרמן לדעתך?
אמיר, אין לי מושג, אבל במכמורת היה ארוע של חברה, בר-מצווה של הבן, רקדנית פלמנקו, במה על הדשא בחצר, מערכת הגברה, מוסיקת פלמנקו צועני ואווירה מדהימה.
כרמן שבשיר שלך?!, אני לא מבינה אותה.
אני צריכה לחשוב.
…ניחוחות מרקֶס עולים מהשירסיפר שקופל בשמונה שורות.ואיזו דראמה בסיום. נפלא.
מד, סיגל, תודה. נראה שצלחה עליי רוח הדואנדה, ובוא יבואו עוד קנטחונדים מכאן.
אפשר לראות את תנועות הגוף, כמעט שומעים את הרקיעה.
מקסים.
זה הכל בראש שלה אתם רואים
התמונה שמתוייגת תחת תיקיית "סזאן".
הבחורים שלה לא יתנו עינם בכוס
הם ישתו ישר ממנה ואף ישתכרו.
לעולם לא ישבו לשחק על חסדיה,
הם זכו כבר
כמו כל אלה לפניהם.
הם לא רואים אחד את השני,
ולפעמים חושבים שהיא נפלאה, שהם מאוד מתאימים.
אבל היא ככה, תמיד מתאימה
כמו סוג דם שתורם לכולם.
the eternal female של סזאן זו כבר תמונה אחרת,
אבל אותה אתם לא רואים.
מעלה עוד אחד, אבל מ"גברים, תשוקה, יין, קלפים". משום מה החלונות שם נפתחים רחב יותר.
תעלה חופשי, כשתגיע למספר שלי תודיע ואז אעלה עליך. (ככה אומרים בקלפים?)
בכל נושא השויוניות וההדדיות אבד עליהם התירס במשחק הזה כי פה זה מטע בננות.
…אמרתי עד שלא תורד …נוטרד..
הדִּיל
אוּלי נעשה בֵּיננוּ דִּיל אֶמִיל ?
נבוא לפְּרוֹסטִיטוּתה (או בִּלשוננוּ לשרמוּטה) וְנוֹדִיע
ֹשְלאחר עשרה סִיבוּבִים אנחנו תֵּיקוֹ
ומין הדין וְהצדֶק, שְבאֵין מנצח
יְחוּלק הפרס בֵּין השניים.
לְךָ, בכבוד ויקר, אציע את העליון
ואני אסתפק במה שְנוֹתר (ֹשָם לְמטה )
ומיד נסכם עם מאדם קְלֶאר, על משחק חוֹזֶר.
מד, לוחם קשוח שכמוך, אין ספק שהחזרת פה את השליטה לגברים 🙂 אתה חושב שמדאם קלר תאכל את זה?
האמת, המשפט הזה דיי מקומם!.
אני נגד שליטה ובעד שוויון והדדיות..:)
שנת 2300 , אֲגַף אַלְפָא
עַל פִּי מִמְצָאִים, הַשְּׁנַיִם שֶׁבַּתְּמוּנָה, בְּנֵי-אָדָם,
יָשְׁבוּ שְׁתוּ מַשְׁקֶה בִּלְתִּי מְזֹהֶה
וְשִׂחֲקוּ בַּכַּרְטִיסֵי קַרְטוֹן מְצֻיָּר,
הַזּוֹכֶה קִבֵּל בַּת-אָדָם לְמַטָּרַת "מַגָּע".
(מַגָּע: פְּעִילוּת שֶׁנִּמְצֶאת עֲדַיִן בְּמֶחְקָר).
אַתֶּם יְכוֹלִים לִמְצֹא דְּמוּיוֹת רַבּוֹת
כָּמוֹהָ, מֵאוֹתָן שָׁנִים בְּמַאֲגָר הַמֵּידָע.
גַּם אֶצְלָם הָיְתָה זוֹ כְּנִרְאֶה, דְּמוּת רָנְדוֹמָאלִית.
Go girl, go, go, go
:))))
גם אני, תמי, גם אני. אבל מה נעשה איתם? בהדדיות, שליטה היא כמו כדור שעובר מיד ליד, ובלי כדור אין משחק.
אז פה – בצחוק – זה נהפך ל"הבנים והבנות". ומה, לא נשחק?
:)) טוב!. נשחק!…
אירוני להפליא, תמי. לפעמים שואלים את עצמנו מה הדחף המוזר הזה, לא? אבל לא חושב שזה היה עוצר אותי גם מתחת לעדשה של מיקרוסקופ חייזרי.
האירוניה האמיתית כמובן בסוף –
"גַּם אֶצְלָם הָיְתָה זוֹ כְּנִרְאֶה, דְּמוּת רָנְדוֹמָאלִית".
בָּצנְטְרוּם שֶׁל הַפָּיְילָה
אָדוֹן מְיֻחָס אוּלַי תִּזְדָּרֵז- אַל תַּגִּיד נַגִּיד! אֲנִי אַגִּיד נַגִּיד!
כַּמָּה זְמַן אַתָּה צָרִיךְ בִּשְׁבִיל לַחֲשֹׁב
תִּהְיֶה גֶּבֶר –תַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמְךָ- תַּפְסִיד בְּכָבוֹד
הָעִקָּר זֶה הַמָּנוֹעַ- יֵשׁ מָנוֹעַ בָּצ"וּפְצִ"יק שֶׁל הַקּוּמְקוּם?.
אֲנִי יֵשׁ לִי רַעְיוֹן – אִם אֲנִי מְנַצֵּח אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָהּ לְקָפֵטֶרְיָה בְּטְבֶרְיָה,
אוֹ טְבֶרְיָה – לוּ הָיִית צְפָת.
בְּקִיצְקִיצוּר, תֵּן לִי לְהַחֲלִיט מָה מַגְעִיל לִי וּמָה מַגְדִּיל לִי
וְאַתְּ, הָאֵלֵמֶנְט, לְכִי תָּכִינִי לִי אֶת הַחֲלִיפָה שֶׁל הָאִיּוּמִים.
:))) אנחנו בסאדו-מאזו?
למה הוא אומר לשני ש"תהיה גבר תשפיל את עצמך"?
:)) זה כדי שלא יצ"עמם- המשחק…
אמיר, גם אני לא נעצרת באינפרא אדום חוצני..:)
אולי לפעמים אני מרגישה רנדומאלית במציאות אירונית..:)
רגע אמיר..אֶמִיל עוד לא נתן הסכמתו(לדיל).. (ואין לי מושג ברגע זה מה היא תהיה..)
ויהי לילה..
טוב, מד, אז זה כנראה השיר הבא…
מתחחח 🙂
…"תאמת ? גם אני הייתי סקרן לשמוע ,תתשובה..
אֶמִיל מֵגיב לדִיל
נְדיבוּתך אֶרְנֵסט יְדוּעה זה מכבר
העליוֹנים שהיצעת נדדו מִמְרוֹמָם
לְקִפלֵי הֹשוּמן שְבעמק שאמוֹנִי
כְּמו מפּוֹלת שלגים על מִדְרוֹן המוֹנ-בְּלָאן
וְאם נִבְצר ממני לַטעת יָתד בּמָסִיב-סְנטרל
אפשר ארנסט, ֹשְמוטב יִשאר הפְּרס בְּידך
אתה מבִין ידידי, יותר משיש לי ענין בזכיה
אשמח לראוֹתךָ טוֹבע בפרס.
הי מד, אמיל מכיר את הסחורה היטב, מה?
מה הם עושים אצל מדאם קלר הזאת?
ארְנֵסט מֵשִיב
יְדידי אמיל, לא בקְלֶאר ענין הדִיל
את קלאר הן ידענו בשנות השישים
וביתה מלא פרחים וניצנים רעננים
נבחר מתוכן, את בְּריז"יט או מָדלֶאן
ואשר לקלאר גם לה לא יחסר
חבר לי במרסיי, סוואר מסוּדאן
אונו, כך סופר, הולך לפניו ונשים אחריו
אבִיאוֹ לקלאר, לה תהיה זו זכיה כְּפולה (ומכופלה).
נראה לי שכולם מסודרים וחיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה עם בריג"יט מדלן והזודאני… או שמא הכל השתבש?
אמיר בוקר טוב,
הצעת עריכה..לקבץ את הטקסטים של כל משתתף. ריחוקם לא מאפשר לעקוב אחר הקשר ביניהם, אם קיים כזה..
תודה
מד, צירפתי את הסיפור בשירים שלך יחד.
אבל לגבי השאר – ראית מה הצטבר פה? זו עריכה של ספר, ולא קטן!
טוב, איבדתי כבר את הספירה ואת הלך הרוחות ואני מקווה שאתם עוד משחקים כי בדיוק כשכתבתי רוחות עלה לי רעיון על שיר עם רוחות אבל בינתיים כבר כתבתי שיר על שוטים… ועל שוט .
שתו לשכרה, שיחקו על נערה
שני גברים, כעורי פנים
נחשו מה קרה? מה אמרה הנערה?
כשידו אחד הרים במבט מנצחים.
"אמנם ניצחת נכון לעכשיו
אך עכת התחרו נא בשחיה על הגב"
וכך הם עוברים ממשימה למשימה
לצאת נשמתם ממתינה נערה.
:0)
איבדת? אלופה את. גדול – עוד אחד מצחיק ואכזרי (אבל לא כמו ההוא עם נשותיהם!)
וואוו, איזה כיף המשחק ממשיך ,ואני חשבתי כשהעלת את הפוסט הרציני על הברברים שנגמר כאן. אם כך, אמשיך לחשוב על שירים, ורק לא לשכוח להודיע לי שנגמר, שלא אשאר כאן לבד כמו שקרה להיא, שבסוף הבחורים שלה הלכו עם המלצר. (אגב, אם יש מלצר בסביבה אני מתה ליין).
ודאי ממשיך, עת לברברים ועט למשחקים 🙂
המלצר, כך סופר, עזב עם השניים, וכך הגברת נותרה בלי יין.
בלי יין? לא נראה לי שזו הייתה המצוקה שלה, נראה לי שהיה שם משהו עמוק יותר שלא היה שם, שהותיר בה חלל. בכל מקרה לי כבר יש יין (יין, עם כוונה ליין) בכוס (כוס עם כוונה לכוֹס) ועל כן מבחינתי זו עט למשחקים אז…שנשחק?
סיגל, במשחק הזה אסור לומר יין, אבל טוב שהוספת את הסוגריים 🙂
למזוג לך עוד?
אמיר, אל תאיים על ציפור כנף בדם עינב.
עוד, עוד, בטח שעוד. (אם השיר ילך עקום שתהיה לו סיבה נוזלית).
לא מאיים. גם לא על מוכרת מזון בכלי נשק. לא להגזים עם סיבות לא מוצקות 🙂
סיגל, תקשרי את המוח למסך, בתוך הבית…:)
חבל שלא באת.
http://www.hostpic.biz/uploads/107d7566bd.jpg
זה הכל בראש שלה אתם רואים/התמונה שמתוייגת תחת תיקיית "סזאן".
הבחורים שלה לא יתנו עינם בכוס/הם ישתו ישר ממנה ואף ישתכרו.
לעולם לא ישבו לשחק על חסדיה,הם זכו כבר כמו כל אלה לפניהם.
הם לא רואים אחד את השני,
ולפעמים חושבים שהיא נפלאה, שהם מאוד מתאימים.
אבל היא ככה, תמיד מתאימה/ כמו סוג דם שתורם לכולם.
the eternal female של סזאן זו כבר תמונה אחרת, אבל אותה אתם לא רואים.
(החלון קטן ולא יכולה להחליט במקומו על כמות השורות של עצמי).
לגבי השאלות, אשאיר אותן פתוחות כרגע כי זה לא יום טוב שלי לתשובות.
קיפודים יעזרו?
הלו, הלו, לנערה יש אולי סוג דם O
אבל לא נראה לי שזה מתאים לקיפודים. (שאל אותם ,בדיוק מה התוכניות שלהם, לפני שהם באים "לעזור").
הם לא ייגעו בה לרעה, אבל אני לא בטוח שזה עולה בקנה אחד דווקא עם התכניות שלה.
בכל זאת הצעתי אותם כי הבטחתי, וכי את לא ממש רוצה להתייחס לעומק השיר…
איזה עומק? לי יש סוג דם בי מינוס ואני יכולה לתרום רק למי שמתאים לי בסוג הדם. זה רק שיר, לא עומק, לא נעליים ולא קיפודים.
אבל אני כן מחכה לשיר הקיפודים שהבטחת, כי גם אם ינערו אותי, ויהפכו אותי, ויענו אותי לא יכולה למצוא קצה של חוט דמיון, בין התמונה לבין המשחק לבין קיפודים (חוץ מהקשר הברור בינם לבין החתול של רונן, שהתערבו בצד מי מהבחורים יזכה בנערה).
לא יודע אם גם זה ייכנס בחלון התגובות, אבל מקסימום אעלה עוד מעט הכל לפוסט.
רוצי שמוליק
בְּפאבּ השכונה של מטע הבנות קיפודַיִם שתו דַקירי של תות
על פרס השנה התחילו לבנות, ושיחקו בינתיים בַּתת המוּדע.
חשקנית, עליזה ואוהבת משחק בין קיפוד לקיפוד ישבה לה רות
ועִכְּסה קיצקוֹצים מאֶפס מרחק – כדרך עֲגָב של מלכה קיפודה.
קיפּ קרץ לה, פּוֹד שלח יד, אבל היא סמרה את קוציה לַשנַיִם
שַׂחקו לפני נעָרים! רק אחד – רק מי שינצַח במזל ועורמה
עם תות בשרוול ושמוליק מתוק – יתכּדר אתי לכדוּר-כּדורַיִם.
אך אבוי, קיפ ופּוֹד פרצו בצחוק, ואת רותי עזבו לשחק עם עצמה.
:0)
לפוד כנראה היה פות
ולרות תות מודע.
אי אפשר לדעת אצל קיפודים. אולי היה עדיף לה תות בלי מודעה.
סוֹדות וְשֶׁקָּרִים בְּמִשְׁפַּחַת הַבַּרְבָּרִים
אָגְנוּס נֶגֶד בְּנוֹ פֶּטְרוֹס
יָשְׁבוּ בְּכִכַר הָעִיר בְּבֵית-הַשְׁתִי הַשְּׁכוּנָתִי
בְּנִסָּיוֹן סוֹפָנִי לְהַפִּיל הָאֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי.
עַד אוֹר הַבֹּקֶר שָׁתוּ, שִׂחֲקוּ וְשָׁתוּ.
מִי יִזְכֶה לְמַלֵּא אֶת הַגָּבִיעַ שֶׁל מוֹנָה הַבַּת שֶׁל לִזָּה,
שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פֶטְרוֹס, עַכְשָׁו שֶׁל הָאָב אָגְנוּס.
מוֹנָה מַמְתִּינָה בָּפוּאָיֵּיה שֶׁל הַהֵיכַל,
"אַיֵּךְ רוֹזּ הַקְּטַנָּה" הִיא שׁוֹאֶלֶת וְקוֹלָהּ נִבְלָל?!.
אוי, תמי, שיהיו בריאים הברברים, אבל איך רוז הגיעה הנה?!
אמיר, גם אני לא יודעת איך?
(אחרי יומיים בקרבת האסלה- וירוס במעיים. הכל מתחבר להכל)
הוירוס מסביר הכל, ולא רק במעיים 🙂
הברברים הפכו פה לרוני רון ובנו, לא?
אוי ונמחק לי, מנסה שוב…
כן הם גם רוני רון ובנו אבל יכולים להיות כל אחד אחר שמסתתר בו יצר טירוף ברברי. לצערי אני מביטה ברמת המציצנות שלי לפרטי המקרה ואני יודעת שזה מזין משהו בבלוטה הלימבית במוח הפרימיטיבי הברברי שלי…:)
תמי, דווקא במקרה הזה יש משהו מאוד יוצא דופן וביזארי, ולמרבית ההקלה לא נפוץ בינינו.
אולי בגלל זה גם המציצנות. זה בעצם סוג של בידור נורא…
אבל השמצות עצמיות תתקבלנה פה רק אם הן מוצלחות במיוחד 🙂
קצת לא נעים לפרסם שיר ביזארי כזה על בברבריזם …
האוירה הרצינית והדיכאונית בבלוג לא מתאימה, אבל מה לעשות זה ניכתב אז בכל הבטחתי אתמול, אז אני מקיימת.
ניסיתי לחרוז הפעם אחרת, לא יצא משהו… אבל יצא.
שני שושביניו של אליסיה / מזה יומיים ללא גינונים
טורפים חפישות ומתכננים / בחדר אפל בכנסיה
את דְלַילָה נערתו הבתולה / לגאול בערב החתונה
דלילה לאהובה פונה בתחינה / חדל, זה טרוף, מחלה,
אך אליסיה לא זרק מבט // הו נבג, סחי, בן תולעת,
איכה תסכים שזו הצרעת …/ אהובי , עלובי, הסוציומט
אל תעמוד כפסל מקומט / לך, קראה, חפש לך בתולה אחרת
כי אני יקירי כבר מעוברת / וכשיצאה נפל אליסיה וַמַת
אדרבא, אורה, הבלוגיה זקוקה כנראה לקצת דגדוג, ויפה עשית.
ובעצם זה משפיע גם השירים שלך ושל תמי אתמול יצאו אפלים משהו.
אז כל הכבוד על המבנה היותר מורכב והווריאציה על זכות הלילה הראשון. ולא הייתי אומר שאליסיה המנוח היה סוציומט. נהפוך הוא 🙂
אגב מה קורה פה עם הצרעת (או שזה סתם גידוף)?
אמיר, צרעת זה שם תואר לסיטואציה, וגם כינוי לשושבין.
אם ככה, יהיה ברור יותר
"שזה, הצרעת…"
טוב, מסכימה לתיקון.
יתוקן אחר כבוד 🙂
לאמיר שלום, לפני מס" דקות שלחתי תגובה עם שיר. אך בלי המייל. האם השיר הגיע? ארלט
ארלט, הגיע גם הגיע. בפוסט השני…
סלוט לסולושן
(הבה נניח שזה כתוב בצרפתית)
:0)
בלגי: בואי בובה, יש לי ופל תמזגי לי עוד כוסית
צרפתי: הנה שרי, תמזגי כאן ואתן לך נשיקה
בובה שרי: חמודים אתם השניים לא אפריע במשחק רק בדקו מי טוב יותר ולו אמזוג גם נתמזג.
בלגי: הו, ברח לי הריכוז, בואי בובה למזמוז
צרפתי:מרד משחק זה מבולגן, שרי נהייתי פה טוגן.
בובה שרי: אוי אני כה איומה, במכנסיכם חוללתי מהומה, ממש נהייה פה כבר ברדק אז… בואו טחנו אותי עד דק ואז… תמשיכו במשחק.
(אויש, גם אני איומה…בלי שפה נשית, בלי סטירות…נו טוב, אכין אחד נוסף או כמה בשבילנו הנשים…מה שמזכיר לי…יווווווו הוווווווו יש בננות במטע הזה?).
סיגל !:)))
עוד לא גמלתי לך על מחזה ה"קטולוס" שלך ואת כבר מגלגלת אותי עד דק עם הבובה-שרי הזאת? נו נו נו!
ו… סטירות?!
האם סטירות זאת שאלה? הייתי מעדיפה שאלה של חמיצר, אבל הנה התשובה: כן סטירות.
:0)
והנה הסבר שיחזיר את "כבוד" הבנות שבשירים האלה הן די "נותנות".
עומד בסתירה
זמרת ברים חושנית
שרה שיר ששמו "תוכנית"
(בשיר,הזוכה בפול האוס קטן
יזכה לטעום את מיץ הדגדגן)
שני ברנשים שתויים מאוד
פתחו שולחן שיחקו על מאות
בסוף הערב ניגשו אל הזמרת…
שהחטיפה להם סטירת מה ז"תומרת.
טוב, עכשיו שעברנו על כל הנשים, החמות, הסוטרות, המתעללות, הנרדמות
הזקנות, הצעירות, מלצריות וזמרות , נשארו רק התמימות אבל אלה לא מסתובבות בברים מפוקפקים אז נדמה לי שדי מיצינו כאן לא?
טוב, נראה, אולי יקפוץ לי משהו לראש.
בינתיים זהו.
סיגל, מיץ דגדגן? שילחת כל רסן :))))
לזה קוראים קוק-טיזינג. כששרים ככה לגבר, מה הוא כבר יכול להבין? בני אדם פשוטים אנחנו.
ואני רק מתקשה להחליט איזה שיר שלך יותר אכזרי -אלה כאן שאחרי כל המשחק חטפו סטירה, או ההם מאחד הקודמים שלך שהנשים שלהם הופיעו וסחבו אותם משם באוזן.
ישר ללוח התוצאות, לדיכאון עולם…
קשה, קשה להחליט, בעיה לבחור, אקל עליך ואעלה ל…עשרים עם:
זכות בכי רע
ג"רום ואלאן טרפו מזלם
ישבו סביב שולחן חפיסה בידם
מוניק וסוזאן נדלקו על השתוים
נעצו מבטיהן והציעו פיתוים
למנצח, שיר מזמור
איתנו אף פוחח לא יגמור
אך ההולך על קו ישר
יבחר בין ג"ורג" המחזר מהבאר
לבין מנוי שנתי על כד שיכר.
סיגל, לא יפה. משכת אותם ביין…
לא ברורה לי כל צרכה דמותו של ג"ורג", אבל את מוניק וסוזאן, המממ… ראוי לתבוע על התעללות מינית:)
ג"ורג" מהבאר ידוע לבאי הבאר כמתהולל מינית, זה התפקיד שלו בבאר, הוא ה"מחזר" כמו שיש "מלצר" וכמו שיש "ברמן", כל אחד והתפקיד שלו…ככה זה בבארים, לא הבהרתי את הדמות כי חשבתי "לתומי" שכולם מכירים את ג"ורג".
סוף טוב הכל טוב
ציל וגיל ישבו כרגיל לשחק על ג"יל דרוכים כמו טיל
והיא, בין השניים, עושה שם עיניים, פושקת רגליים
מסתכלת נמוך במבט קצת הפוך:
לציל יש פלאש, לגיל פול אס, פֹה ופה בוער המכנס.
אך למי הלילה אתמסר? – שניהם, שניהם אוהב יותר!
"מספיק חברים! עודכם מתחרים?
יש לי יד מנצחת: את שניכם גם יחד
אשכיבה משני צִדֵי התחת!"
הי אמיר, לא אשאיר אותך לשחק כאן עם עצמך והנה מצטרפת.
:0)
נדמה לי שסוף טוב, ובאמת היה טוב המשחק המשעשע הנפלא הזה. לסוף בחרת להשתמש בקריצה אל ביאליק והחלטתי לקרוץ בשעשוע שאיננו שיר למשורר אחר.
במאי ברברי: אלוהים אדירים, "אלוהי היהודים"," איפה הם" ולאן הלכו השחקנים?
ברברה: הם הלכו" מההיקו אל הבוטו ובחזרה"
במאי ברברי: ואת, "נערה מיוחדת מאוד" לאן הלכת?
ברברה: "גם אני לא הרחקתי ללכת"
במאי ברברי:"מי היפה בבנות העיר" ו"איך קוראים אותך"?
ברברה: הויה," לא לשווא חיכיתי לברברי", אדוני, "גם אני לא הרחקתי ללכת" כי חולה אני ב"געגוע למשמעות"
הן תבין, חברי שהיה צריך להגיע לתמונה ולשחק עלי ולהשתכר ממראי איננו כאן
וכעת, כעת…"אחרת מתענגת עליו".
במאי ברברי: אכן, "האהבה מכשפת" ו"איפה הם"?
ברברה:"ליד המקדש".
במאי ברברי: לא נורא בואי עימי שמעתי שיש "משחקים בבננות עם קלפים תשוקה ויין". אל חברך אשלח מיד את "משטרת העונג, ומרְד האמנים" האלה שתמיד משאירים אותי עם "הזרה האינטימית" שלהם.
ובסוף?
ברברה והבמאי הברברי נשמעו לאחרונה צועקים: "עונג, עונג גדול"
סיגל, אני מבין שוויתרת על הבלק ג"ק ופתחת פה שולחן חדש 🙂
אז טוב, עכשיו "אני מביט מעיני הקופים" איך "קרישנה וראדהה עושים אהבה", והמסקנה: "ראי ראי" – "כמו למעלה ככה למטה"… "איזה אושר!"
לכל (המהמרים?)
אחרי שעשינו מהם צחוק, מגיעה להם פיסת אמפטיה…
ארלט
*
שני אנשים ואשה, בתו של בעל הבר, ספור ישן
היא משאת לב
הם פשוטי עם
מכלים יומם בחלומות
לילם בשתייה. מהמרים
לכאורה על תענוג בשר
אולי על פיסת אהבה
כבר מאוחר. אין להם מספיק אסים.
("סיפור ישן" עבר לשורה נפרדת, אך הוא שייך לשורה הראשונה)
י ארלט, החיוך היה לאמיר אך השיר שלך נגע לי בנים וחשבתי לכתוב המשך שיר ואולי אמיר יפתח למעננו שולחן ונוכל צרף את מי שירצה להוסיף תמונה משלו כשבין התמונות הפעם יהיה קשר של המשך וכך נספר סיפור בשירים. באותו מבנה "קשוח" של ה"קפדן" שכאן דהינו שמונה שורות ושלושה פרטים אבל מתפתח ולא "נתקע" כל הזמן באותה תמונה.
הייתי מסיימת ב"מה דעתך?" אולם קודם עדיף נשמע את דעתו של בעל הבלוג.
(את לא מכירה אותי אבל יש לי נטיה מודעת להשתלט על בלוגים אז אני מנסה "להתחשב" :0)
אופס כמעט שכחתי, המשך שיר בדרך, לא על בלק ג"ק ולא על white ג"וּק אבל דגמית מרעיון המשחק שהצעתי.
אעלה אותו בנפרד אחרי שאכתוב אותו.
:0)
:0)
שני אנשים ואשה, בתו של בעל הבר, ספור ישן
היא משאת לב
הם פשוטי עם
מכלים יומם בחלומות
לילם בשתייה. מהמרים
לכאורה על תענוג בשר
אולי על פיסת אהבה
כבר מאוחר. אין להם מספיק אסים. (ארלט)
=================================
אך בתו של בעל הבאר
חולמת על נסיך הלבבות
מביטה בפשוטי העם
מביטה בשלושתם
אך רוצה נסיכה להיות,
להגשים את חלום היום
להשאיר קצת חלום למחר,
ותמיד לשמור על הרוֹם. (סיגל)
================================
למה לא? פותח לכן את התגובות ב"לוח התוצאות" ואפשר להמשיך את זה שם. יש לכן שם למשחק?
סיגל, הצעה שקשה לסרב לה… איך העלית את השיר שלי לפני שלך? בינתיים אני סתם מעתיקה את שני הראשונים, ואם יש דרך קיצור, אשמח לדעת.
*
שני אנשים ואשה, בתו של בעל הבר, ספור ישן
היא משאת לב
הם פשוטי עם
מכלים יומם בחלומות
לילם בשתייה. מהמרים
לכאורה על תענוג בשר
אולי על פיסת אהבה.
כבר מאוחר. אין להם מספיק אסים.(ארלט)
*
אך בתו של בעל הבאר
חולמת על נסיך הלבבות
מביטה בפשוטי העם
מביטה בשלושתם
אך רוצה נסיכה להיות,
להגשים את חלום היום
להשאיר קצת חלום למחר,
ותמיד לשמור על הרוֹם. (סיגל)
*
וברוֹם עדת מלאכים
מלאך לכל איש ואשה
והם מברכים ושומרים
על בני אנוש בשעת חולשה.
אך לא לנו חלומות להגשים
הם חוזרים ומזהירים
ומפזרים במעופם ניצוצות
מזוהר רקיע על השלושה. (ארלט)
הי ארלט,
עשיתי בדיוק את שעשית, העתק והדבק לפי הסדר.
בינתיים, ראיתי שנכתבו שני המשכים שונים אבל נדמה לי שבתו של בעל הבאר יכולה להיות גם אחרייך .
(לטיפולו של אמיר כמובן, אני לא יכולה להזיז מכאן כלום, אבל כיף שהרמתם את הרעיון לרוֹם).
:0)
http://www.games24.co.il/
http://eplay.blogsome.com/
http://www.2all.co.il/Web/Sites1/games-here/
בן 10 משחקים:
http://www.xn--10–tpe7am2aff9fua.com/
אוהבים משחקים ברשת? רוצים ללמוד עוד על משחקים ברשת?
http://area.co.il/view.php?siteid=237565