רחל חלפי משוררת
קצת אריה הרבה דֹב גוּש שוּמן קצת הר הרבה ים
איך זה להיות שָם בתוך גוש רָפֶה מִתְמַשְׁמֵש
עם ניבי טורף להטות את הראש הצפוני אֶל שמש בוגדנית
לנסות לצוּד קרן אור אחת בקצה השפם
לנסות להפוך אריה כשאתה גוּש דֹב כשאתה חצי דָג
מה בך מבקש להתממש מבעד לאבולוּציה המקרית?
וכנגד איזה רצון לא ברוּר אתה חוֹתר חותר נגד הנסיבוֹת והגוּף?
הרי אתה יכול רק לשכב לֵאֶה בתוך עדר שוכבים עתירי בָּשָר
יכול רק להתחכך ללא הרף להבקיע ראש גדול מתוך
גלֵי רוֹך שחור רעד שוּמן גלי ויתוּר יָם
לקרוא קריאות קְרב בתוך עדר הפָּציפיזם הזה –
קְרָב על מה? לקרוא אל מי?
אל אופק הים?
אל הנקבות המעורבבות בתוֹך עדר מִשמנים-דוביים-ארְיותיים?
מה אתה, בלתי-מובן-אחד?
איך הפכו טלפֵי הדֹב השואג שלך לסנפיר רכרוכי גדול רופס?
מה בַּטבע חתר עד כאן? מה חתר בך?
איך נשמרוּ תווי הפרצוּף של האב הקדום
וכל השאר עבר שינוי ימי?
מה אתה מרגיש מוּזר כמוך בתוך מלכודת הקושי לנוע
מגובב בתוך גוּש-המון – איך אתה הופך בַּיָם באחת
לגל מחולֵל הידרודינאמי נפלא?
איך אפשר להבין (אבל באמת!) את השינוי הזעיר לאורך מיליוני שנה?
מה אריה בךָ – עולל-ים ענק עצל רכרוכי?
איזה מין אריה אתה – אריה כּנוע מוּכנע שחור חלקלק
שתזוזת-יבשות קָטָקְלִיזְמִית לָשָה אותך מחדש?
מה אתה חושב על דָרווין?
25.11.04, סן פרנסיסקו, רציף 39.
אריה-הים הזה הוא אחד ממאות יצורים המאכלסים את "ספר היצורים" ההולך ונוצר מאז ראשית הכתיבה שלי. טקסטים רבים מתוכו ראו אור החל בספרי הראשון, וטקסטים אחרים עדיין לא ראו אור – ממש כמו אריה-הים הזה.
לפני כשמונה שנים כתב היד של "ספר היצורים" כבר היה ערוך, כשהוא אמור היה לצאת בליווי ציורים של מנשה קדישמן. אלא שאז חלו עיכובים שונים בפירסומו. עכשיו ממתין כתב היד להיכנס להדפסה.
אני רוצה להקדיש פירסום זה – בתודה לכל אלה שגילו, וממשיכים לגלות, עניין מיוחד ונאמן ב"ספר היצורים" ובתהליכי הלידה הממושכת שלו.
השיר הוא עלי
ברוכה הבאה, רחל, ושאפו על גן החיות הפואטי המתהווה. לא חושב שאריה הים זכה לשיר ממישהו לפנייך 🙂
ברוכה הבאה טוב לפגוש בך כאן, כיף לקרוא מיד נשאבתי את מחוז רחוק וספר היצורים הדימיוניים של בורחס,
מקווה שתסיימי אותו במהרה , בשנה התשיעית 🙂
ברוכה הבאה רחל. או שמא את כבר כאן ואני לא הייתי.
אהבתי מאוד
גם בפשט וגם בדרש
מצויין רחל.
השיר מומלץ אצלי בבלוג :))
http://blog.tapuz.co.il/estan
אסתי.
יופי שאת כאן!
קצת אריה הרבה דֹב גוּש שוּמן קצת הר הרבה ים –מצוין משפט הפתיח שבא מיד לומר דבר מה ברור על שעטנז מוזר פרי המקריות, חסרת ההסבר, לכאורה, או חסרת הצידוק לכאורה, לתבנית הגוף המוזרה הנראית כה לא יעילה, לא ברורה, לא "חד משמעית". ומכאן מתבקשת שורת שאלות פליאה, רטוריות: איך זה להיות שָם בתוך גוש רָפֶה מִתְמַשְׁמֵש – והרי ברי שלא לאריה הים פתרונים. במיוחד אהבתי את שורת הסיום הלוקחת את האבסורד שבעצם הפניית השאלה אל "הכתובת הלא נכונה", עד לכדי קיצוניות. כמו מבקשת המשוררת לרמוז ש"לדרווין פתרונים", על משקל "לאלהים פתרונים". וכך, בלי לומר מילה על האל אני מוצא כאן רמז דק שבדק לסוגיית ה"תכנון" האלוהי, או "במקרה הטוב" ל"תכנון התבוני", המקובל כיום על קוראי התגר על מדע האבולוציה (וזהו מדע! מאחר כבר מזמן לא מדובר רק בתיאוריה, או בתורת האבולוציה". מאחר שהעדויות וההוכחות לתקפותה רבים מתרבים כל העת, חוליות חסרות רבות נמצאות).
אם אנו זקוקים להוכחה לחוסר ההיגיון שבראיון הבריאתני, או ה"תכנון התבוני" האלוהי, הרי זו בדיוק החיה שבחרת באמצעותה היטבת לתאר את האבסורד, כביכול, שב"עיצובה". מזכיר לי את הבדיחה על הגמל, עליו נאמר כי הוא סוס שהרכיבה ועדה… וכאן, מה זה? – אריה? דוב? יצור דמוי דג? אין לו אפילו את השלמות הצורנית אליה הגיעו הלווייתנים, ואשר גם אריה הים אולי "יגיע" אליה בעוד מליוני שנים בזכות הים שהופך אותו "באחת לגל חולֵל הידרודינאמי נפלא"
– זה תלוי בכל כך הרבה משתנים בלתי צפויים, וחלקם מקריים, כפי שציינת ואחד צפוי – השמדתו קודם בידי האדם.
כמה מהשאלות בשיר מאפיינות, ולו במידה מסוימת, גם את חוקרי האבולוציה. האחרות הן אלה שמצדיקות בעיני את כתיבת השיר כ-שיר. במרכזן הפליאה מול מעשי הטבע. וזאת במבט מודרני בתכלית, דומני גם נטול כל רומנטיקה, וחילוני עד אתאיסטי בתכלית. אלא אם אני מפספס כאן משהו, איזו אירוניה שהיא כה מושחזת עד שהיא דקה מן העין. אולי היא מצויה בשאלה המסיימת – מה אתה חושב על דרווין. ברור שהאריה אינו חושב דבר, אלא "מסתתרת" בה שאלתה של המשוררת. מה היא חושבת על דרווין? ומה כולנו או חלקנו חושבים? האם אנו אכן חושבים על כך בקור רוח, בפיכחון מלא ונטול פניות תלויות אמונה?.
איני יודע אם היתה לך כוונה נוספת – "מעל ראשו" של האריה שול דרווין לשאול שאלות נוקבות על טבע האדם, בעיקר טבע הזכר, האלים והלוחמני אשר גם אם עבר אבולוציונית "עידון" עדיין הוא "נשמרוּ תווי הפרצוּף של האב הקדום" ולכן הוא ממשיך לקרוא קריאות קְרב… קְרָב על מה? לקרוא אל מי?". ולשם מה?
מאיר עיניים לקרוא ולראות אותך כאן
למען האמת, בדיוק עברתי היום שוב דרך פיר שלושים ותשע הנפלא, ויש לך ד"ש מאריה הים הקליפורני. ומה באמת יכול לעשות מישהו בסן פרנסיסקו חוץ מלהשתייך לעדר פציפיסטי? הרי לא ציפית שיהפוך לאריה של תל-חי, חס ושלום…
ובאשר ל'תזוזת-יבשות קָטָקְלִיזְמִית' – אחד מאריות הים לחש לי הבוקר שבכלל יש לו מחשבות על ואגנר יותר מאשר על דרווין בהקשר זה.
שלך,
ארז פודולי.
ברוכה הבאה היפה בנשים.
מזל טוב ליום הולדתך. בזכות השיר נזכרתי שגם את נולדת במזל הזה.
תודה מקרב לב לכל המגיבים. בשבילי – הפרסום הראשון הזה שלי ברשת הוא הרפתקה לא מוכרת. שירלי, העורכת, מדברת על לבי שאצטרף מזה זמן רב. ואני, קשת-פרסום כמוני, קשת-מחשב, מהססת ומהססת.
והנה, קפצתי למים. ואתם, מגיבים חביבים, מושיטים לי יד למים…
כמה נעים.
רחל חלפי
ברוכה הבאה.
ברוכה הבאה רחל
ברוכה הבאה. אוהבת לקרא אותך
אני עוקב אחרי היצורים בשירתך מזה זמן רב, מאז הזיקית (או עיקרון אי-הוודאות), ומאוד שמח לראותך כאן אצלנו במטע (יש הרבה מקום להסתתרות של יצורים בין עלי הבננות).
ברוכה הבאה. בהרבה אהבה לבריאה, לטבע, כתבת על החיה המוזרה הזאת. וגם אני חושבת הרבה על דרווין, ותוהה איזה שינויים אנחנו עברנו.
בכל אופן התערובות החייתיות האלה הזכירו לי ספר שקניתי בספרד, משעשע מאוד בעיניי:
http://franciscolemos.com/blog/wp-content/uploads/images/animalario.jpg
אפשר לשחק בורא בהמות בלי סוף. אותי זה נורא מצחיק…
ברוכה הבאה
🙂 מאחל לך הרבה הנאה.
רחל, השיר נפלא, כמוך