גיורא פישר
התעמלות יומית
הַקְפֵּד עַל גֵּו זָקוּף.
הָרֵם אֶת יָדֶיךָ לִצְדָדִים
כְּדֵי לִשְׁמֹר
עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל.
הַיְשֵׁר מַבָּטְךָ
וּבְשׁוּם פָּנִים
אַל תַּבִּיט לְמַטָּה
פֶּן תִּרְאֶה
מִבַּעַד לַחֹשֶׁךְ
אֵיךְ נִרְאִים
פְּנֵי הַתְּהוֹם.
זהו שיר חזק, לטעמי, של משורר נפלא ונוקב.
לטעימה נוספת (ושונה מאד), אתם מוזמנים לבלוג של סבינה:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=6591&blogID=205
אני מודה לשחר מריו על האירוח הנדיב ומחמם הלב .
התגובות הכל כך חיוביות מעודדות אותי להאמין שספרי "אחרי זה" שיצא בשנה הקרובה בהוצאת "עם עובד" יזכה בקבלת פנים חיובית, לפחות מצד קוראי "בננות".
מי שמעוניין ליצור איתי קשר מוזמן לכתוב לדואר האלקטרוני:
giorafisher@gmail.com
תודה
גיורא
חזק, צדקת שחר-מריו ואהבתי מאוד. יש ימים בהם צריכים את "הוראות ההפעלה" האלה,בהחלט.
מצויין, גיורא!
שיר נפלא, אני כבר עושה, אולי זה יעבוד
איזה יופי וכמה נכון. קראתי גם את השיר שסבינה פרסמה . שמחה שזכיתי. בצלחה
גיורא תיקון בהצלחה או דרך צלחה:))))))
צריך לזכור!
יפה ,יפה ,יפה מזדהה אנסה את ה"תרגילים" האלה כדי להתגבר על פחד התהום שלי:)
מקביל לשירו של רבי נחמן, כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל – בשניהם ההתבוננות מטה (בין בחדר או מעל הגשר) מזמינה את התהום, את הפחד ואת מה שבא אחר כך.
יפה. מאוד אוהבת את המשחק בין הכותרת לבין השיר שמזמין לקריאה אירונית-סרקסטית והופך את השיר למין "מחול מוות" (או שמא מחול בריחה מן המוות) של הדובר אל מול עצמו (המדבר אל עצמו בגוף שני).
מיוחד מרגש.
יפה. מזכיר לי רעיונית שיר רחל חלפי (אבל מי לא כתב על התהום):
"כל העוגות וכל החגיגות
…
וכל הזיופים וכל הכיופים
אינם אלא עיפעופים קטנים של
העין
המסרבת
לראות
את
התהום"
גיורא, פני התהום יכולים להופיע גם למעלה וגם בגו זקוף. הכי חשוב: הבט פנימה.
איריס
השיר כמוהו כשרטוט "יבש" נוקב מבקש ויש בו כרכוב ומסד וטפחות