לאה ברץ מרצה לספרות
לאיריס
מָה שֶׁרוֹמַנְיָה עָשְׂתָה לָךְ
הִיא אַף פַּעַם לֹא תַּעֲשֶׂה לָהּ,
כִּי הוּא אַף פַּעַם לֹא נָתַן לָהּ לְהִתְקָרֵב אֶל חֶלְקַת אֱלֹהִים
זוֹ הַשּׁוֹכֶנֶת שָׁם בֵּין הַנָּהָר הַגָּדוֹל
לַנָּהָר הַקָּטָן, שֶׁהוּצַף בְּאוֹתוֹ חֹרֶף וְסָחַף הַמּוֹנִים אֶל מוֹתָם
וְאֵלֶּה שֶׁנּוֹתְרוּ רָעֲבוּ לְלֶחֶם,
כִּי אֶת גַּרְגְּרֵי הַחִטָּה הֶעֱמִיסוּ אֶל אִמָּא רוּסְיָה.
וְאַתְּ עָבַרְתְּ בְּכָל אֵלֶּה
וְתִרְגַּמְתְּ אוֹתָם מִמִּלָּה לְצֶבַע וּמִצֶּבַע לַחֲוָיָה
הַנּוֹגַעַת בָּהּ,
גָּדוֹל הַגַּעְגּוּעַ
לְסִפּוּר אוֹתוֹ גֶּשֶׁר
שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין מָה שֶׁחָשְׁבָה שֶׁתִּזְכֶה לַחֲווֹת לְבֵין הַכְּאֵב הַמְקַנֵּן
בְּאוֹתָהּ רֵיקוּת.
וְצִיוּרֵךְ נֻסְחָה גֵיאוֹמֵטְרִית: בֵּין שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר קַו הַכְּאֵב.
שיר יפה מאוד. היטבת להבין אתהלך הרוח של איריס ברומניה.
אהבתי את:
וְצִיוּרֵךְ נֻסְחָה גֵיאוֹמֵטְרִית: בֵּין שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר קַו הַכְּאֵב.
בכל פעם שאני רואה את "רומניה" של איריס משהו מתכווץ בי.
לאה,
הפנו את תשומת לבי לשיר המרגש שלך. הפתעה ניסית לחנוכה המוזרה שלי. תודה, תודה. שיר מאד חזק. האמת שאין לי מילים. שירך בעצמו הוא גשר מפתיע ממך אלי. ולו ידעת- אולי שירך יודע
"רומניה שלי" היא סיפור שמעולם לא סיפרתי, ואת יצרת איזה חריץ בנשמתי. והמון תודה לך על כך!
חזק, קשה, עצוב.
תודה – אכן זה נכתב ממקום עצוב
ועוד דבר קטן, לאה, סבתי כתבה כביכול שיר על אותם שיטפונות. ברומנית. אביאו כלשונו ובתרגומי, בקרוב, ואקדישו לך.
השטפונות והסיפורים על הרעב הם חוויות של מי שגדל שם.הם נשזרו בשירה ממקום לא ברור.
כל העת מהדהדת באזני הערתו של אמיר אור כי השיר צריך להיות נהיר לקורא, ואני מודעת שיש בו קטעים סתומים, אבל השבוע שמעתי את פרופ" ברינקר אומר שבשירה לא הכל חייב להיות ברור עד תום.
עת ליופי ועת לכאב, האם קוהלת צדק? או בקוצר ימיו של אדם, אין, כדבריו של עמיחי, זמן לכל ועת לכל חפץ?
שירך היפה ממחיש את הדואליות, הסתירות הבלתי נמנעות, נקודת המבט האישית החווה את אותו הדבר אחרת, עיתוי ההתבוננות, המורכבות בטבע ובחיי אנוש, היופי והכאב המצויים באותו דבר עצמו.
והמחווה יפה ונוגעת
איזה יופי של תגובה!
שיר יפה לאה
משירך עולה שבין שתי נקודות יכול לעבור יותר מקו כאב אחד
תודה על ההערה מאירת העינים
שיר יפה ומרגש
תודה, וחג שמח.