בננות - בלוגים / / כלבים.כן, גם אני אוהבת כלבים.
לעת עתה אני כאן
  • לוסי אלקויטי

    ילידת אורוגואי (1958), בארץ משנת 1973. בוגרת תלמה ילין והמדרשה למורים לאמנות. קורסים שנתיים ב"בסיס- בי"ס לפיסול". www.lucy-elkivity.com

כלבים.כן, גם אני אוהבת כלבים.

 

 

באפי שלנו מתה לפני כשנה מבעיית נשימה. אני עדיין מתגעגעת אליה.אז אקדיש לה את הפוסט הזה: כלבים.

באפי

כלבה נֶחְמֹדֶת 

לא שאלה אותנו

הלכה ומתה

 

 

88 תגובות

  1. היא קסומה, והאיורים משובבי נפש.

  2. הי לוסי, איזה חמודה הייתה באפי ואיזה בלגן מבולגן חמוד היא יצרה. בעלי חיים זכו בחמודיות יתר לדעתי:) וכמה יפים הרישומים והאיורים שצרפת. הכלב הבוכה והשני האואווים מדהימים. אין כמוך!! השניים הקטנים למטה העלו בי רעיון אפשר לכתוב ספר ילדים שיקרא: "איך? שאל HAU"

  3. מקסימה! וכמה טובים הרישומים!

  4. ממציאות לסימליות וחזרה.
    הכל אמנות.
    מרגשים כולם.

  5. שולמית אפפל

    לוסי, את הכלבים שלך אפילו אני אוהבת

    • שולמית: האמיני לי, אם היית מכירה אותה היית אוהבת. אין אדם שלא נכבש. אפילו חמותי העיראקית והלא אוהבת חיות, למדה לאהוב אותה ובעיקר לצחוק ממנה.

  6. לוסינקה
    שוב מתבוננת בתמונותיה של באפי, והיא משגעת! כל כך הרבה מתיקות וחן. מבטה בתמונה הראשונה נוגע עמוק בליבי, כל כך מדבר.
    הרישומים מקסימים. אוהבת במיוחד את הרביעי וחמישי. איזה עיניים! הם מצחיקים ועצובים. נהדרת עבודת הקו והצבע.

    • סמדר, תודה. אני חושבת שיש בכלבים עצב מובנה. אלוהים יצר אותם עם "פה" לא מחייך. אם לא תראי את הזנב לא תדעי מה קורה.זה עצוב לא? הייתי שואלת אותה למה היא לא מחייכת אלי. האמת יש לי תמונה אחת מחוייכת. אוסיף אותה פה.

      • סמדר, הוספתי בשבילך תמונה.

        • לא ייאמן כמה כלבים נוגעים לליבי, צילום מקסים. איזה פרופיל יפהפה, פתח האוזן והפרווה העשירה הנראית רכה כל כך הסדורה סביב, העין הפקוחה, והחיוך.
          הורסת אותי גם התמונה בה באפי נושכת
          ומושכת את הבד. רק עכשיו נזכרתי שיש לי תמונה דומה, אבל עם דמות אנושית:)

  7. "הלכה ומתה" כמה פשוט כמה טבעי, כמו הקו שלך, הבונה בקלילות דמות

    • חני, תודה. זה לא היה פשוט , זה היה מפתיע, כעסתי. זה גם העליב. באיזו רשות, איזו חוצפה !: "הלכה ומתה". היא הייתה בת שש, שמרנו עליה מאוד והיא…! הלכה ומתה !

    • הי לוסי, וואו איזו כלבה מתוקה פאפי, קיפוד רך, אני משוגעת על רכות הגוף שלהם המתפתל גם בהאיורים שלך, והם מבטאים את הרגשות שלהם- שלנו, שמחה עצב, שובבות קונדסית, ציפיה וכמיהה למה?

      • אורה תודה.כמיהה למה, את שואלת? לפתיחת המקרר, לרשרוש שקיות, לכל מי שהולך למיטבח…
        אני רואה כלב וישר בא לי ללטף, ולא תמיד כדאי. את שלי חיבקתי, ליטפתי, החזקתי כמו תינוק.

        • לוסי, השאלה למה היתה רטורית, כמונו הוא זקוק לליטוף, למזון, לתשומת לב, אהבה, טיולים ועוד כמה דברים…. והוא נותן לנו סימנים שנבין,

    • תודה אביטל.את אוהבת כלבים?

      • כילדה מאד, כיום אין לי זמן לגדל ולהשקיע.

        אנשים דתיים נדרשים להשקעה כפולה בנושא.

        אבל זה לפעם אחרת.

        • זה מעניין אביטל. כי תמיד חשבתי שדתיים לא מחזיקים כלבים. והינה בשכונה שלנו אני רואה ש"כיפות סרוגות", להם יש כלבים.
          למה את אומרת שדתיים נדרשים להשקעה כפולה?

          • בשבת משהו אחר צריך להוציא אותם עבורם.

            מי שמדקדק בכל הלכות שבת תקוע מבחינה הזאת, אלא אם יש לו פיליפינית.

          • הבנתי. חשבתי שבגלל משהו שקשור לטומאה…שזו חייה טמאה. יש דבר כזה?

          • אומרים על כלב שכולו לב, אם לזאת כוונתך.

  8. היום יום בכי כלבים

    למה החיים שלהם כל כך קצרים?

  9. לוסי, רישומייך מצבת זיכרון והנצחה מרגשת.
    ושוב תודה על גלוית הברכה שלך אלי.

  10. סיגל בן יאיר

    לוסי האיורים פשוט נפלאים ולבי איתך.

  11. באפי…שם נובח לכלבה מתוקה וציורים מקסימים. עצוב לאבד בעלי חיים, שככה הם הולכים ומתים, כל כך מהר ביחס לאדם, אבל ברגעי חייהם הם חברים טובים, ותמיד משאירים זכרונות נעימים שאפשר להתרפק עליהם.
    (לי יש חצר ובה שני כלבים, וחתולה שלה שושלת שממשיכה לבקר, והמון סיפורים מקסימים,גם שיר התמודדות שכתבה בתי לחתולה אחת שנדרסה לנו, והמון דאגה לרגעים האלה, שבהם ילדיי יצטרכו להתמודד שוב עם אובדן חבר מחמד).

    • סיגל, תודה.באפי ציידת הארפדים, הייתה תכנית כזאת. זה היה מצחיק ביחס לבאפי שלנו, כי ציידת או נלחמת ברוע זה הדבר האחרון שהיה מתאים להגיד עליה. היא בעצמה הייתה פחדנית גדולה.בימי דוח וסערה היא הייתה מבקשת על הידיים, כמו תינוקת.
      אפה הסיפורים שלך?

      • :0)
        אני לא כותבת סיפורים , אלא רק מספרת, ולא חושבת שהם מעניינים מישהו כמו שילדיי נהנים לשמוע. כמו למשל סבתא חתולה שקראו לה יאסוּ כשהייתה גורה, ובני כשהיה קטן, ולא היה מוכן להרדם בלי שיאסו תישן לו על המצח. ואיך שהיתי מסתובבת בערב לחפש את יאסו שתואיל בטובה להרדים את הקטן. ואיך שפעם בתי חשבה שהיא פגעה בפיצפי, הגורה של יאסו, בעת שהיא טרקה את דלת הבית, ולא הייתה מוכנה ללכת לישון עד שלא מצאתי אותה, והראיתי לה שפיצפי בריאה ושלימה. כמובן עד, שסולטנינה בתה נדרסה, ואז הינו צריכים להתמודד עם מותה, ובחרנו בדרך של כתיבת שיר.
        וכמובן על הנשיונל ג"יאוגרפיק המתקיים אצלי בחצר כשהכלבים מגדלים את גורי החתולים, וההתרפקויות המתוקות של כולם בעיקר בחורף.
        ועוד ועוד ועוד אינסוף סיפורים כאלה, המתחילים תמיד ביום הראשון שבו הופיע או נולד חבר מחמד.
        ואת באפי ציידת הערפדים אני מכירה, שם יפה באמת גם לבנות, ויש גם את באפי וג"ודי נדמה לי שמ"משפחה שכזו", אבל זה היה ממש באזור הטלויזיה בצבעי שחור לבן, שבטח אף אחד כבר לא זוכר.

        • סיפורי חיות, כמו ציורי חיות, נהדרים.
          אני גם מאיזור התוכניות שחור-לבן ובטח שזוכרת את ג"ודי ובאפי הג"ינג"יות המתוקות.אבל חשבנו על ציידת הערפדים כשנתנו שם לבאפי שלנו, כי זה הדבר האחרון שהתאים לה. אולי הייתה ציידת זבובים…

  12. גיורא פישר

    אני חושב שהציורים שלך מדגימים כיצד הציור יכול להעביר טוב יותר מצילום את "האישיות" והאהבה למי שמצויר.
    נשמתה עדן (של הכלבים)

    • גיורא, תודה. אני בעצמי הופתעתי שהרישומים יצאו כל כך דומים לה, הרי קשה לצייר דיוקן. כנראה שהאהבה הדריכה את ידי. רגעי חסד שקשה לשחזר.
      נשמתה עדן, של כלבים, אני בטוחה. היא קבלה מקום יפה, מתחת לעץ בבית קברות לחיות.

  13. לוסי הכל מתוק הצילומים והציורים המקסימים שלך
    הכל מתוק חוץ מזה שבאפי HOU מתה

    • ריקי, תודה. נכון, הכל מתוק חוץ מ…אבל היא השאירה כאלה זכרונות מתוקים! יש לה אלבום תמונות נורא מצחיק! היא הכניסה אור וצחוק לבית והייתה יותר טוב מכל הפרוזקים.

  14. איריס קובליו

    לוסי
    מקסים ומרגש. נהדרים כולם. וגם הצילומים. את אמנית מופלאה

    • איריס, תודה.מה שלום טוטו?

      • השיר מרגש, לוסי, במעט מילים ביטאת את הפתאומיות הבלתי נשלטת של המוות :הלכה ומתה, לא שאלה אותנו גם התמונות מרגשות

        • תודה חנה. זה באמת בא בפתאומיות, למרות שידענו שיש בעיה. הרגע הוא תמיד מפתיע. מנסיון, ולא רק עם באפי.
          זה "טק" כזה, לרגע יש ורגע אחרי זה אין.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ללוסי אלקויטי