העיקר שאת מזהה…
זה מזכיר לי קטע מה-goon show (את הרי אוהבת את ספייק מיליגן!)
נדי סיגון אומר:
I was so heavily disguised my own mother wouldn"t recognize me
ואז שומעים קול בס אומר:
evening Neddie
ונדי עונה בנונשלנטיות:
evening, mother!
טוב מתגובה הצהרתית כל שהיא לנהל שיחה שירית עם השיר. נטו דיבור בשירה:
על שולחנֵךְ מילה מפרפרת
בעוד המזלג מחפש את
תזונת שיניו
והזמן ננעץ
בין מלתעות געגועינו
אבל שנינו שותקים
תרים אחר האור
שהמילה תעוף אליו נשרפת
להיאחז בכנפיה
לי יקרה,
שיר מדוייק ומקסים! בדיוק היום חשבתי בהקשר אחר- הכתיבה: החרדה מאי התקבלות והחרדה מהתעלמות הגרועה מאי-התקבלות- כך או כך, אף פעם לא בטוח להניח את התאווה על השולחן…
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
מקסים.
קצר וקולע ולכיד מבחינה ציורית ,אהבתי את השיר ,כמו הייקו.
תודה רבה, חנה. וגם נתת לי רעיון באיזה מחזור שירים למקם אותו.
תודה, שירה, ופתאום אחרי ששלחתי נזכרתי שהיה לך שיר עם דימוי דומה, נכון? (שהדימוי אצלי דומה לשלך אם נדייק).
לא בדיוק. שמתי את עצמי על השולחן בשיר "ארוחה". אבל זה רק דומה מעט. לפני שאמרת לא שמתי לב… 🙂
כן, אני זוכרת, וגם רוג"ר זילאזני שם את מרלין על השולחן בסדרת אמבר.
שירה! בכל תמונה שלך את נראית אחרת.
לי!
בכל שעה אני נראית אחרת… 🙂
באמת. זו חתיכת תופעה :))) ועדיןן מזהים אותי :)))….
העיקר שאת מזהה…
זה מזכיר לי קטע מה-goon show (את הרי אוהבת את ספייק מיליגן!)
נדי סיגון אומר:
I was so heavily disguised my own mother wouldn"t recognize me
ואז שומעים קול בס אומר:
evening Neddie
ונדי עונה בנונשלנטיות:
evening, mother!
🙂
טוב מתגובה הצהרתית כל שהיא לנהל שיחה שירית עם השיר. נטו דיבור בשירה:
על שולחנֵךְ מילה מפרפרת
בעוד המזלג מחפש את
תזונת שיניו
והזמן ננעץ
בין מלתעות געגועינו
אבל שנינו שותקים
תרים אחר האור
שהמילה תעוף אליו נשרפת
להיאחז בכנפיה
יוסף, כמה יפה השיר שלך, והזמן והגעגועים שכלל לא הזכרתי אותם מדברים אלי מאוד בהקשר הזה. תודה על מתנת השיר.
אבל את נעצת את המזלג יופי.
חד!
תודה, שחר, בתיאבון…
לי שיר מיוחד כתבת אני ממש רואה את המילה מפרפרת על הצלחת
איזה כיף, חני, תודה.
הייקו מקסים, לי, נעיצת המזלג המטאפורית הזו
תודה :).
לא התכוונתי להייקו ואני לא זוכרת את הכללים. אולי זה לא-קו :).
לא התכוונתי להיקו מבחינת הכללים המדויקים של מס" הברות וכו", אלא למהות התמציתית ההייקואית של השיר
אה, עודד, זה אתה! תודה רבה, שימחתני.
מפחיד . עושים צעד קדימה ושניים אחורה ו…מפסידים
מעניין מירי היקרה, לא חשבתי על זה ככה בכלל.
אולי בתור אחת שנהגה תמיד לקפוץ למים, או על שולחנות, גיליתי שגם הימנעות זה טוב לפעמים… 🙂
על שלושה דברים חשבתי כשקראתי את השיר הקצר והתמציתי (כלבבי!) הזה:
על זה שהפחד גרם כנראה לכך שהמלה לא הונחה על השולחן ("יכולתי להניח", אבל כנראה לא הנחתי), ולכן השתיקה היא זו שמפרפרת כמו (שתיקה של) דג.
על זה שהכי מפחיד בעיני זה האדישות.
וא-פרופו האדישות והשולחן – על שיר ארוחת הבוקר של ז"ק פרוור (זה מין רפלקס מותנה אצלי – תמיד אני חושבת עליו).
עדה,
" ולכן השתיקה היא זו שמפרפרת כמו (שתיקה של) דג." – כמה יפה!
ופרוור הנפלא.
Sans me regarder, sans me parler.
כמה משמחות אותי תגובותייך.
קצרצר תמציתי, יפה מאוד.
מלא חרדה מפרפרת.
תודה רבה לוסי 🙂
שיר ממש מצוין (והייתי מסיימת את השיר במילא – "שלא" בלי נקודה בסוף כמובן)
לי יקרה,
שיר מדוייק ומקסים! בדיוק היום חשבתי בהקשר אחר- הכתיבה: החרדה מאי התקבלות והחרדה מהתעלמות הגרועה מאי-התקבלות- כך או כך, אף פעם לא בטוח להניח את התאווה על השולחן…
אסתי היקרה! טוב לראות אותך כאן והתגובה שלך מקסימה. נכון. ואיך הולך עם הכתיבה הנוכחית שלך?
תודה סיגל. אני חייבת להודות שחשבתי (קיוויתי) שתאהבי.
ואת ההצעה אני שוקלת. תודה 🙂
נהדר. פשןט נהדר. ומבריק.
מקסים לי הרהור מדוייק.
תודה אורה!
תודה יעלה!
חמוד מאד ויש בזה הומור וחיות. ואמת..
תודה אביטל, שימחת אותי!
יפה וקצת מפחיד!
תודה אומי!