בננות - בלוגים / / לו יכולת
המתהווה בע"מ
  • אורה ניזר

    נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה

לו יכולת

 

השיר שהיה תלוי בעץ המשאלות

*

 
 
לוּ יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת     תָּא שֶׁל דָּם
 
לִזְרֹם בְּתוֹךְ עוֹרְקַי    לְהַרְגִּישׁ
 
 אֶת כֹּל הַחַי בִּי וְנוֹשֵׁם
 
נְהִירָה לְךָ בַּנִּימִים הַדַּקִּים
 
 
 
וּכְשֶׁתַּחְשֹׂף אֶת עֲלִיבוּתִי
 
הַמְּאַחֶזֶת עֵינֶיךָ בַּמִּילִים
 
וְאֶהֱיֶה עֲרוּמָה עוֹד יוֹתֵר
 
 
הֵיכָן אֶסְתַּתֵּר בִּי
 
כְּשֶׁתְּגַלֶּה אֶת בְּזוּת גּוּפִי הַגּוֹנֵחַ  בְּמִסְתָּרָיו 
 
וְתֹאמַר כָּךְ עוֹשׂוֹת כֻּלָּן.
 
 
 
שְׁבָרִים בַּחֹשֶׁךְ .
 
לְאָן תִּמָּלֵט אֲהוּבִי ?
 

ותודה מקרב לב לאמיר, על ההזדמנות לשמוע, לקרוא, להיות שם
ןלכל האחרים שעבדו קשה מסביב ובתוך, 
ובמיוחד לארנה שאין כמוה.

ושנה טובה יצירתית ובריאה שתביא שלום על כולנו. אמן.

 

43 תגובות

  1. שיר יפה ומעודן ,אורה, האהבה סופגת גם את החושך וגם את השברים, אין באהבה האמיתית כיסויים – ערום ועריה זה מה שיפה בה , זה מה שעמוק בה לא?

    • תודה חנה, נכון שבאהבה עמוקה חולקים הכל. השיר מדבר על הפנטזיה שיש לכולנו שאהובנו יכיר, יבין את המקומות שאינם יכולים להיפרט למלים,
      מצד אחד, אך מצד שני ידיעתו את כולי בכל רגע נתון גם מקשה, לא נותר לי מקום פרטי רק לעצמי. ומי לא זקוק לזמן הזה רק עם עצמו?

  2. וואו. כתוב יפה ומעורר אצלי הרבה דברים.
    השיר הולך להמון מקומות, חשבתי בהתחלה על המשאלה לקרבה ולהיכרות עד נימי הדם, אם כי בדרך כלל אני זו שרוצה להיכנס לוורידים של האחר, אבל אחר כך גילוי העליבות, והיא מסתתרת אבל דווקא הוא נמלט – קצת בלבל אותי.

  3. מקסים. "לו יכולת להיות תא של דם" איזה תפקיד מיוחד ייעדת לאהוב, לפעמים הוא באמת. (מוביל חמצן, מפזר חום לכל חלקי הגוף, עוזר להפטר מה"פסולת" של החיים).
    ושתהיה לך שנה טובה אורה והמשך יצירה מהנה.

  4. השיר מתאר מצב רגשי מבלבל שבו נמצאת הכותבת. היא מבקשת שאהובה יהיה בתוך מחזור הדם שלה. דרך לבקש שיראה אותה באמת, מעבר לקליפות החיצוניות. היא מבקשת קבלה מלאה ,של כולה.
    אך מצד שני היא לא נותנת לו את האפשרות לבחור. לאחר שגילה אותה וראה אותה עירומה, הוא חייב להשאר במחזור הדם כבכלא ניצחי.

  5. מירי פליישר

    שיר יפה ועצוב אורה . האם אין אפשרות שייגלה את כל היופי המיוחד שלך?

  6. אורה, הפחד מהחשיפה ומההתקרבות עולה פה מכל שורה. לא רק הנמען (לאן תימלט) אלא גם הדוברת (היכן אסתתר בי). אני תוהה אם המונולוג הזה הוא יותר כיסוי על הפחד וההתגוננות שלה או יותר התגרות בו. ואולי יש משניהם באותה מידה.
    (ואולי לא צריך להיחשף עד הסוף? להיות ערומה עוד יותר? תוהה בקול רם:))

  7. אורה, שיר יפה, עדין ומרגש. חבל שלא שמעתיך קוראה. הייתי שם בערב השני.
    שתהיה לך שנה טובה ופוריה
    איריס

    • איריס יקרה, אני דוקא הייתי בערב הראשון, מאד רציתי להיות בשני, אבל לא התאפשר לצערי. תודה על התגובה, ומאחלת לך שנה מלאה בטוב שהחיים יכולים לתת

  8. איזה יופי — תודה.

  9. שיר מקסים , חשוף ופגיע.

  10. תודה אורה על שיר אמיץ ונוגע ללב על נושא כאוב: קשר וניתוק, בריחה והסתתרות , האמנם ?

  11. אורה תודה שנתת להציץ בשאלה כל כך כנה, באמירה כל כך נוגעת, היכולה האהבה להכיל את בזות הגוף, מרגש.
    כל כך מתאים לעץ משאלות ושאלות

  12. שיר יפה ועצוב…משאיר מהורהר.

  13. לו יכולת להיות תא של דם, כבר השורה הראשונה מובילה אותנו אל התוך, לחשיפה המוחלטת ואתה החששות הפגיעות, כתבת את זה בדרך מאוד מיוחדת

    • לחני,תודה על התגובה,פתאום שמתי לב שבחשיפה ישנן האותיות חס, חוסה, לעיתים חשיפה עשויה להביא את הנחשף לקבל חסות בחסד האחר, לעיתים עלולה החשיפה לא רק לשלול חסות וחסד אלא גם להכאיב באופן בלתי ניסבל.

  14. תודה, אורה, בעונג. והשיר – עונג על גבי עונג. כמה כוח יש בשבירות ובאמביוולנטיות של התשוקה הפוחדת הזאת.

    • תודה חוזרת אמיר, האמביוולנטיות מרכבת מאד ככה זה בחיים, אין מוחלטות מלבד לידה ומוות שאחריו אולי גם יש עוד משהו…

  15. כמה קשה לחשוף את המקומות האלה שבתוכנו – והרי אנחנו רוצים שיאהבו אותנו "כמו שאנחנו" – האם אנחנו באמת מסוגלים לזה?

  16. אורה, שנה טובה, שמחתי לפגוש אותך וגם את השיר היפה הזה. עכשו אני כבר נמנעת מלחשוף את עליבותי העירומה בלדבר על השיר…:)

    • שום עליבות תמי, גם את קראת את שלך והיה כיף לפגוש אותך ולשמוע. אם את רוצה אארח אותך בבלוגי עם השיר שקראת, בכבוד.

      • אורה, תודה על הפירגון, אני מעדיפה ללכת לאט עם כל דבר. התכוונתי שיש לי המון מה להגיד על התוכן של השיר שלך אבל נדבר לכשניפגש. הוא שיר מעורר מחשבה.

  17. דליה סיאני קלר

    לאורה השיר שלך הוא מאוד מיוחד, מרגישים את הרצון שלך לזרימה בכל דבר החל מהתא הדם הקטן ביותר ועד למציאות. קראתי ונהנתי ממש מיוחד כל הכבוד לך.

  18. יפה ורגיש מאוד, אורה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאורה ניזר