בננות - בלוגים / / רחוב המעיין 10
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

רחוב המעיין 10

 

בשכונה של הוריי

הלכנו ברחוב וקראת בקול: "רחוב המעיין 10."

ודאגתי לך, מה תעשה

ברחוב המעיין 10

מה תעשה בכל המילים ובכל החוויות

שקמות עליך ומתרוצצות בך

והעולם רב לך מהָכיל

 

ובשכונה של הוריך

הלכנו במורד הרחוב עד תחנת רכבת

ושם צעירים עמדו וקראו ספרים בכריכה רכה

ורבים מהם קראו את "לוליטה"

ועד היום איני יודעת מה אעשה

בקטע הרחוב הזה שליד בית הוריך

בתחנת הרכבת ובצעירים הקוראים את "לוליטה"

כה רב היית לי מהכיל

[שיר שמבחינתי גם עונה על השאלה שהעליתי בפוסט הקודם. לפחות לגבַּי, שאלת ההכלה רלוונטית ליצירה יותר משאלת השיפוטיות.]

 

22 תגובות

  1. אהבתי את הבית הראשון במיוחד את השורה "מה תעשה בכל המילים ובכל החוויות
    שקמות עליך..".
    בבית השני זה היה בשבילי תותחים כבדים מדי השימוש בלוליטה. לא משאיר לך מקום בשיר, או שהמקום שלך בשיר נעשה מינורי לצידו.

  2. "מה תעשה בכל המילים ובכל החוויות

    שקמות עליך ומתרוצצות בך"

    הזדהתי מאד.

  3. ואני אוהבת מאוד את הבית השני, את לוליטה בכריכה הרכה ו"כה רב היית לי מהכיל" מזדהה

  4. אהבתי את שני הבתים, את החזרות.ואם הוא מתאר אהבה, התחלתית, זו דרך יפה מאוד להעביר אותה ברחובות.

  5. כן, עכשיו אני ממש מבינה למה התכוונת שם. שיר אמפטי מאוד.

  6. אני לא לגמרי מבינה את עניין ההכלה. זה בכלל מושג שיש לי בעיות אתו. וגם לא את עניין הקשר של זה לשיפוטיות שכבר דיברנו עליה.
    אבל אהבתי את ההשוואה בין שני המצבים. שמתי לב גם ש"אתה" לא היה מודאג בכלל בעניין ההכלה – לא שלו ולא של "אני".
    יפה האופן שבו הצגת את התמונה בשכונת ההורים של "אתה", ובתחנת הרכבת (וכל הזמן חשבתי: בודפשט או לא?).

    • הכלה בהקשר הזה – ליתר דיוק, קושי להכיל, הוא כשהדברים הם "יותר מדי בשבילי" ואני צריכה למשל לספר למישהו או לכתוב.
      אהבתי מאוד את ההבחנה שלך ש"אתה" לא מודאג.
      וכן, בודפשט. 🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל