שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

נו, נו

 

שחר-מריו מרדכי
 
נו, נו
                     (מתוך "הו!", גליון 6 , 2007):
                                                                                   
כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ
כְּבַר מֵנֵצָה אַהֲבַתֵנוּ בַּשּׁלָב הַקּוֹצָנִי.
מַתַי מוֹתָה יָאִיר בִּשְׁעוֹנֶינוּ?
 
אֵין בַּעַל בְּרִית לַזְּמַן. הוּא חוֹלֵף גַּם עַל פָּנֶינוּ.
הָחוֹפֶש בּהֱיוֹת אֶחָד– מַרִיר וְעוֹקְצָנִי.  
כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ.
 
אֵיך נוּכַל לְמִשְׁבָּרֶינוּ וְגַלֶינוּ? וְיוֹתֵר מִכָּל: עֵינֶינוּ.
גַּם בְּאַטְלַנְטִיס טְבוּעָה מְזִיגַת פְּאֵר וְהֶרֶס קִיצוֹנִי.
מַתַי מוֹתָה יָאִיר בִּשְׁעוֹנֶינוּ?
 
נָעִים אַךְ נַיָּחִים בַּמְּעַרְבּוֹלֶת שֶׁל חָיֵינוּ;
לִמְהוּמַת הַנֶּפֶש אֲרֶשֶׁת שֶׁקֶט חִיצוֹנִי.
כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ.
 
ואִם נַשִּׁיק בַּיָּם סְפִינוֹת וּבַשָּׁמַיִם – עָנָנֶינוּ,
לְאַן נַחְתוֹר? בְּרִיחָה הִיא עֶסֶק רְצִינִי.
מַתַי מוֹתָה יָאִיר בִּשְׁעוֹנֶינוּ?
 
וְאֵיךְ לִפְטוֹר אוֹתָנוּ מִן הַשֵּׁדִים, מִמְעֲנֶינוּ? 
(אֲנִי, לְמָשָׁל, מִתְקָשֶׁה לַמְרוֹת עוֹז רְצוֹנִי).
כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ.
מַתַי מוֹתָה יָאִיר בִּשְׁעוֹנֶינוּ?
 

 

52 תגובות

  1. מריו, הבדידות מעצבת
    אין קיצורי דרך
    אלא הדיוק

  2. מעניין השימוש בלשון רבים בשיר שמדבר על החופש המריר והקוצני להיות אחד. וש"אני" מופיע רק בסוגריים. השורה החוזרת "מַתַי מוֹתָה יָאִיר בִּשְׁעוֹנֶינוּ" יפה מאוד ומקורית ופועלת בכמה מישורים.

    • תודה, לי.

      יש מעין ריקוד בין "נו" ל"ני" לאורך כל השיר. (למעשה, במקורו השיר לא נכתב כך, אבל ניסיתי לבדוק את מעמדו של ה"ני" בתןך ה"נו". אני עדיין בודק את זה).

      אני מאד שמח, אגב, שאהבת את השיר. ושמח שזיהית שהשורה האחרונה פועלת בכמה מישורים. היא אכן משנה את מושא התייחסותה בכל מופעיה.

  3. אֵין בַּעַל בְּרִית לַזְּמַן. הוּא חוֹלֵף גַּם עַל פָּנֶינוּ.
    הָחוֹפֶש בּהֱיוֹת אֶחָד– מַרִיר וְעוֹקְצָנִי.
    כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ.

    ……………
    שחר.
    כוח השורות האלה –
    שהן מקריאות את עצמן בתוך הלב
    גם לאחר שהספר נסגר.

    שמח לקרא אותך.

  4. שלום שחר מריו
    קשה היה לי להתרכז ולפענח את השיר מפני שהמוזיקה שלו כל כך סוחפת שקל ללכת אחרי החזרות והחרוזים ולשכוח את התוכן.
    לאחר כמה קריאות הבנתי ש"מהות השיר" נמצאת בשורה השניה בכל בית והשורות העוטפות הם המערבולת שבתוכה אנחנו נמצאים.
    מה שעוד מקשה (אם כי כל הדברים האלה לא מצוינים לגנאי, אלא להפך) הוא ריבוי הניגודים השוכנים זה לצד זה, למשל:
    כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ.
    מַתַי מוֹתָה יָאִיר בִּשְׁעוֹנֶינוּ?

    מוות הוא בדרך כלל דבר עצוב, אבל פה מדובר במות הבדידות כך שמדובר בדבר חיובי. מותה (המקווה) יאיר דווקא בשעונינו המסמלים את מרוץ הזמן השלילי:

    אֵין בַּעַל בְּרִית לַזְּמַן. הוּא חוֹלֵף גַּם עַל פָּנֶינוּ.
    הָחוֹפֶש בּהֱיוֹת אֶחָד– מַרִיר וְעוֹקְצָנִי.

    שלך
    גיורא

    • תודה, גיורא על קריאה מעבר למוסיקה.
      כן, השורה השנייה בכל בית היא נדבך חשוב, אבל היא לא העיקר לכשעצמה. העיקר, כך נדמה לי, זה היחס בין השורה השנייה לשורה החוזרת שמופיעה בעקבותיה.

      אכן, דומה שיש בשיר הזה משהו לא קומוניקטיבי על אף החריזה והמופעים החוזרים של שתי שורות. (לכן התחבטתי אם להביאו לכאן). השיר גם עבר שינויים, אגב.
      אבל הבלוגייה הזו היא מעבדה נפלאה, והיא מספקת תובנות מרתקות. התגובה שלך היא דוגמא מצויינת. אז טוב שנתתי לשיר הזה אוויר וירטואלי, אני חושב.

  5. בכל זאת אני רוצה להציע בעל ברית לזמן – הפחד. לתחושתי הפחד מעצב את חיינו. השניים הללו יושבים על הגדר, מטלטלים את רגליהם בהנאה – אנחנו תמיד בדרך והם תמיד בהמתנה לנו…

  6. שחר מריו, מעורר מחשבה. גרם לי לחשוב על ההבחנה בין היות לבד ובין היות בודד, שהם דברים שונים. ובכלל – לחשוב ולשים על המאזניים.
    ואכן
    הָחוֹפֶש בּהֱיוֹת אֶחָד– מַרִיר וְעוֹקְצָנִי – משפט נהדר.

  7. שחר-מריו, השיר הזה קצת מרגיש לי אסור בשלשלאות. תפתח אותו

    • הוא אכן אסור בשלשלאות (התבנית), כי חשבתי שהתבנית המסוימת הזו (וִילָנֶל) משרתת את המסר.

      אבל, תמר, זה עשוי להיות תרגיל מצוין לשמוט את התבנית ולראות מה ייצא.

  8. האם אני צודקת שזה מעין פנטום?
    נראה לי שהסגנון הזה פשוט מתאים לך. אקרא שוב את השיר אבל מקריאה ראשונה מה שתפס אותי זה דווקא מה שבסוגריים, כנראה בגלל שזה נראה כאילו משהו אישי מאוד קרוב השתחל לכתיבה של הקול הכותב.

    • סיגל! איזה יופי לגלות קורא שעוקב באדיקות ומזהה דפוסים.

      זה אמנם לא פנטום, אבל את לא טועה עקרונית. כי אכן מדובר בתבנית. הפעם מדובר בוִילָנֶל. לוילנל מבנה קבוע (שישה בתים. חמשת הראשונים בני שלוש שורות בחריזת א-ב-א, בית שישי בן ארבע שורות בחריזת א-ב-א-א). שתי שורות חוזרות על עצמן לאורך השיר (לפי נוסחה). דילן תומס יצר את אחד הוילנלים הידועים בשירת העולם. גם משוררים בריטיים ואיריים אחרים עשו שימוש שכיח בצורה הזו (אודן, פלאת", היני).

      וכן. מצחיק שמה שבסוגריים כאילו מבקש להצטנע ולהסתתר. ובעצם – מתבלט. בסוגריים (כמו בשיר כולו) הצנעתי את היחיד, אבל יש שם מעין יחסי גומלין בין הכלל או הזוג לבין היחיד.

      ותודה על הקריאה, סיגל.

  9. יש ניגון מהדהד בשיר שעוטף את המוטו שלו: כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ. כמו תקתוק שעון קיר לעוד שניה ועוד שניה לבדידות, כמו קלחת שנשאבים לתוכה עוד ועוד בנסיון להימלט מהבדידות.
    רב רושם השיר.
    לפעמים אני אוהב את הבדידות. אבל רק אם היא זמנית.

  10. איריס קובליו

    לִמְהוּמַת הַנֶּפֶש אֲרֶשֶׁת שֶׁקֶט חִיצוֹנִי.
    שחרמריו
    למזלנו מופיעה לעיתים מהומת-נפש. אחרת איך נדע את עצמנו? המהומה מבורכת. עלה מעל המערבולת. הסתכל בה. היא נהדרת. חייך אליה ברכות. ארשת השקט לאט לאט תהפוך מחיצונית לפנימית, כי הנפש גדלה, מתבגרת, מקבלת, משלימה, וממשיכה לחיות
    בשלום
    וזה במיוחד ממני אליך.
    מכוון רק אליך.

    • איריס, את נשמה גדולה. והתגובה שלך יפה ומרגשת. אבל, את יודעת, בשיר הזה נחבא אל הכלים/המילים גם אלמנט הומוריסטי. ה"נו, נו" שבכותרת (הן כמבקש להזהיר ילד שובב והן כמבקש לזרז את מות הבדידות) וגם הזהות בין האני לאנחנו אמורים לרמז שהדובר אינו זקוק לגאולה או להצלה. מצבו, ברוך השם, סביר פלוס. והשיר מדבר תחושה שטבועה בדובר הנורמטיבי (קרי: בַּכְּלַל), אבל לא כזאת שמטביעה אותו/ אותם.

      אבל זה לא משנה כהוא זה את ההתרגשות שלי למקרא תגובתך. והנפש באמת גדלה והתרחבה עם הקריאה הזו. תודה.

  11. ני ונו
    ממני טו יו
    יו יו ורק יו
    הו מטרונום נום נום
    הנפש הומיה

  12. ואחרי התנועות כמה עיצורים, השיר יפה וחזק, התחושה שלי בקריאה שנייה ושלישית שהכבילות שלו אל הסיומות מעמעמת מעט את הקריאה/קריעה של הנפש.

    • משה, תודה. אני חככתי בדעתי הרבה לגבי סוג החריזה הזה, קרי: כינוי קניין. זו חריזה מאד פשוטה, הרי. מאד קלה. ויש שיאמרו: לא אינטליגנטית. בכל זאת הכרעתי לטובתה, משום שיש כאן דילוגים בין האני לאנחנו, מעין יצירת זהות בין חוויית הנפש של היחיד לזה של הכלל. אולי הדהוד של זה בזה. לכן הסיומת. וגם, כמו שהסברתי בתגובה אחרת, יש כאן יסוד הומוריסטי קצת (אולי לאזן את הקריעה של הנפש, כהגדרתך). נו, נו, נו (ילד שובב) או נו, נו (כבר…).

      אבל אני מבין מה אתה אומר לי. משום שהרבה זמן לא הייתי בטוח שזה שיר שמתקשר עם הסביבה. אתה קורא לזה כבילות. אולי אנחנו מדברים על אותו דבר. לא בטוח.

  13. יהונדב פרלמן

    שחר
    אהבתי את החיבור בין יונה הנביא לאטלנטיס הטבועה בשני אופניה.
    עוד שיר יפה.
    מחכה כבר לבאים.

  14. מריו, השיר הזה מדגמן שימוש במקצב ובחריזה ובמצלול ובחזרות-רתמיות באורח מקסים.
    הוא מדגמן את השימושים האלה בצורה כה נאה, שלא ממש צריך לדעת במה השיר עוסק, ואולי גם בעצם אי אפשר.
    מזכיר את מעללי אבידן… שהולידו לעתים שירים שבבחינה מדודקת הם אפילו די שטותיים. עם זאת הם מהלכים קסם רב על הקורא, ולצליליהם ולמקצבם אופי נחקק.

  15. הייתי חייבת להקריא לעצמי את השיר בקול, והבדידות שחר מריו, נשמעת ככה נהדר

  16. סיגל בן יאיר

    יפה כתוב ויפה שקול שחר
    החזרה והחריזה, כמו מנטרה שמתארת
    בתנועה מעגלית את הלך רוח הבדידות חסר הגאולה

    • את ואני, יש לי תחושה, מכירים את הלך הרוח הזה. מקרוב.
      אבל יש גאולה. מבטיח.

      (ברצלונה? לא כזה רחוק ממדריד, את יודעת. והיה שווה לחכות, לא?)

  17. היי שחר
    למרבית הפלא הייתי צריכה לקרא כמה פעמים כדי להבין.
    וזה טוב לפעמים לפענח
    אז בעינין הכתיבה כל הכבוד יש לך רוחב ועושר פנימי. תענוג
    ומעבר הרעיון של השיר מאוד מאוד אמיתי לי… הבדידות היא צורך, וגם משאיר ריקנות, יחסי משיכה דחיה.
    נ.ב לא שחכתי את שאר השירים. זה בתהליך
    להתראות טובה

  18. אין לך גדות כולך נהר – נסחפתי גם לשם שחר-מריו. הסקיפר מלא תנועה וכוח.
    נו נו האם שם השיר הוא בגלל סיומת הרבים ?
    אהבתי את השיר את העדינות ואת התבונה. "כי בעצם הבדידות הזאת מעצבת את ימינו" מעציב, מעצב ונכון.
    למה "הזאת" האם אפשר לוותר עליה שחר ?

    • ריקי, באמת העליתי את השיר לכאן בלי "הזאת". ואז, כעבור חמש דקות נמלכתי בדעתי, והוספתי אותה.

      את חושבת שעדיף הבדידות ולא הזאת? זה לא כבד יותר?

      "נו, נו" זה גם בגלל סיומת רבים וגם בגלל שתי המשמעויות של נו נו נו ושל נו, כבר.

      ואני שמח שמצאת כח בשיר על הגדות והנהר.

  19. מתנגן נהדר, מזמין קריאות חוזרות.
    "בריחה היא עסק רציני", ועוד איך ! אין בריחות באמת. לכל מקום אנחנו הולכים עם עצמינו.

  20. רונית בר-לביא

    רוצים כבר שהבדידות הזאת תמות.
    רק פוחדים, אולי גם אנחנו נמות איתה ?

    הבדידות הזאת "מעצבת את ימינו",
    אולי גם מלשון עיצוב וגם מלשון עצב.

    "בְּרִיחָה הִיא עֶסֶק רְצִינִי".
    ואולי זה מה שהבדידות היא ?
    בריחה.

    כשלא בורחים, נמצאים.
    ואז אין בדידות.

    הגיגים בעקבות שיר מעניין.

    • רונית, מעניין מה שכתבת. יש לנתן זך שיר בשם "כשבדידות אינה פחד". וכמובן, יש לו טייק-אוף על הפסוק המקראי האלמותי: "לא טוב היות האדם לבדו", בתוספת נתנזכית: "אבל הוא לבדו בין כה וכה".

      עלית על נקודות מפתח, לדעתי (כי זה לא שיש לי יתרון בקריאה הפרשנית. אבל זו כבר נקודה לדיון פילוסופי אחר). למשל: השורש ע.צ.ב ועניין פחד והבריחה. צודקת.

      תודה!

  21. גם חריזה מתוקתקת לא תעצור חוסר כישרון. או כישרון לומר באי-חידוש מוחלט מה שכבר נטחן לעייפה

    • אז יש לי גם כשרון וגם חוסר כשרון?

      דבר אחד בטוח: לפעמים צריך כשרון כדי לנסח תגובה.

      בכל מקרה, לא הבטחתי להמציא את הגלגל (זו כבר יומרה, אשר לך, אני מבין, יש בשפע), ואני שמח ומברך על תגובותיך (בעיקר לאחרונה). זה משכנע אותי שאני משורר לא רע בכלל. ושלך יש תחושה מוצדקת, כנראה, של חוסר בטחון בשירתך.

      תודה.

  22. לשחר, קראתי את שירך מספר פעמים במרווחים של ימים, והתמהמהתי. מצאתי אותך מאוד מרוחק ועצור כלפי שיר מאוד אינטימי שרוצה לצרוח לחלל, מעין התבוננות אקדמית, מחושבת, מנוכרת והססנית בפצע מדמם. שאלתי: הדיסונסס הזה מהו? האם אני טועה? מה לא הבנתי?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי