גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
קראתי השבוע ספר, בנשימה אחת, כל הלילה, כשדמעות זולגות מעיני. את
"האי הגדול" של כריסטיאן סיניול, ספר על גן העדן האבוד של הילדות, רחוק מאנשים בעמק הדורדון, אנשי נהר דלים שהנהר זורם בדמם. גבור הספור לא מצליח להשתקם מאשר הילדות הזו ומחפש את ההדים לו כל חייו. בעצם, כמוני חשבתי, לא שהכל שם היה מאושר בבקעת יבנאל ספוגת השמש, אבל הטבע היה שייך לי.הכל ספגתי אלי בכל החושים, הרחתי אכלתי ומיששתי את האדמה,{הטעם הטוב ביותר בעולם} הפרחים, השיחים, העשבים, הקוצים, השקיעות והרוח הקלה, הכל היה שלי וחשבתי שכך יהיה לעולם.לא ידעתי אז שיש לנצור כל רגע כזה ושדבר לא ישוב עוד. הספר העלה בי זכרון של שיר ישן שכתבתי .
בתוך בטני אפשר למצוא
חמציצים בתוך הגוף שלי
מתאפקת עד הבית שלא יברח הפיפי.
אני הר.
זר כלניות סגולות מהעמק הנסתר
זרוק בצד הדרך.
עכשיו אני אבק טחוב מתחת למיטה.
בתוך בטני אפשר למצוא
אדמה שחורה
קשה, לפני הגשם.
סרפד אחד עולה מערוותי
עוקץ מטפורה שחוקה
משי ירכי.
נראה שזה ספר ששווה לקרא.
אהבתי את הניגודים שמצאתי בשיר:
אני הר – אבק טחוב מתחת למיטה
סרפד – משי
ואהבתי את ההתרגשות מהמציצים עד שכמעט בורח לך.
והכל בתוך בטן אחת יחידה…
תודה לוסי יקרה, כתבנו פוסט כמעט במקביל, הכהכוונה בשיר שלי חמציצים,הם עדין בתוך בטני, לא רואים?
חני, חני סליחה. קראתי לא טוב.
חמציצים עושים לך ככה?
אבל כל השאר בתגובה שלי, נכון.
"בתוך בטני אפשר למצוא
אדמה שחורה
קשה, לפני הגשם.
סרפד אחד עולה מערוותי
עוקץ מטפורה שחוקה –
משי ירכי."
שורות יפות שמעבירות נוף פנימי וחושני כאחד.
תודה אמיר עשית לי את השבת
קוסם-מילים.
תודה אומי, ומה עם הפוסט הזה שלא הבנתי הורדת אותו?
חני, איזה יופי. לקחת את הצומח-דומם אל מקום אישי ואינטימי אבל חי ונושם ומוכר ומהדהד. הסרפד העולה מהערווה הוא פשוט מצויין (נו טוב, אני לא מתכוונת שזה דוקר. להיפך. דוקר וטוב).
הכל חושני וחושי ולהכניס את חוש המישוש לשיר כמו שעשית – זה יופי.
(ואפרופו זכרון וגעגוע לאדמה ולטעם – אולי אכניס מתישהו את הגרסה המעודכנת).
בקיצור – חי-צומח-דומם. בעיקר חי.
ומרוב שנהניתי והתרגשתי שכחתי לומר תודה על ההמלצה. על הספר:)
כמה נעים לקרוא את התגובות המלומדות שלך, תמיד לומדת מהן
יפהפה. קרוב לאדמה במובן הטוב…
תודה שירה, אדמה במובן הטוב, כמה יפה
חני
ששת השורות האחרונות הן שיר אחד, מושלם ומדוייק. ששת השורות הראשונות זקוקות להתבשל עוד קצת. כל אחת מהן עדיין נפרדת מהשניה. הן מקטינות את ששת האחרונות.
וכל זה העזתי להגיד לך בגלל הספר שקניתי בזכותך, אחרי שאתמול כ"כ בכית בגללו…
תודה איריס, מקווה שתהני מהספר! אולי את צודקת השאחרונות הדוקות יותר, אך רגשית קשה לי להפרד מהראשונות..
חני, אל תפרדי מהן, עשי עוד שירים!! כל מילה שלך מיוחדת. את הרי יודעת שאני אוהבת את הראייה המיוחדת שלך.
:):):)
היי חני
שמחתי לפגוש שיר יפה ומוכר, פרסמתי אותו לפני כשלוש שנים ב"שיר חדש", אם את זוכרת
http://magazine.osher.in/livne.shtml
בודאי שאני זוכרת, גבריאלה, אז השיר היה טרי ביותר, והמגזין היה כל כך מגוון ומושקע, אהבתי אותו מאוד.
מאד, יפה.
טבע חיצוני וטבע פנימי (הגוף שלנו).
בשיר השירים בטנה של האהובה מומשל לערימת חיטים (אם אני זוכרת נכון).
איזו בחורה היום היתה מוחמאת מדבר כזה? 🙂
תודה על הקריאה הטבעית חיצונית ופנימית,ונכון היום אנחנו נעדיף להיות מושוות לערמת זרדים, בעצם לא ערמה, קומץ ואולי זרד אחד…
מסכימה קצת עם איריס. בשורה "חמציצים תוך הגוף שלי" יש ציפייה שירית עצומה, שמתרופפת אחר כך. היא עשויה להתחבר נפלא עם שש השורות האחרונות ולמנף את השיר.
ל"מנף" את השיר? מה זה, עסק בהיי טק?
:)))))))
מי כתב/ה את זה ?
מצחיק! :)))
:}
תודה לבנה על קריאתך, אני משאירה את השיר כך כי לי הוא אומר בדיוק מה שהתכוונתי, למרות שיתכן ואת צודקת
שיר יפה ותמונותיו חושניות , מבטאות את השינויים דרך מראת הטבע, מאד רגיש ויפה במיוחד שורותיו האחרונות.
חני, אהבתי מאד את הבית האחרון גם את הארספואטיקה שיוצר מבט אירוני קצת על החושניות.
תודה אורה שגילית את האירוניה הררס פואטית הרמוזה
למה הררס? ארס{לא ערס גם}
תודה חנה, נכון, הטבע הרי בלוע בתוכה
חני-חני
איזה עונג של שיר – להיות לאחת עם הנוף. נפלא איך שהאדמה מוטמעת בך ומצמיחה מתוכך.
ועקיצת הסרפד את המטפורה – משאירה צריבה בעור
תודה משה, הענג כולו שלי הוא, {בלי הסרפד}
חני
גם אני מתחברת החל מ"בתוך בטני.."
דימויים יפים מאוד.
תודה סמדר ומי כמוך מבין בדימויים!
ובתוך בטנך שמרת שיר כזה עשיר.
שיר מאד מְדַבֵּר.
תביאי עוד.
אתה רואה שחר מריו, בסוף כל מה שבבטן מוכרח לצאת, תודה, אשתדל להביא עוד {אם יהיו}
בתוך בטני אפשר למצוא
אדמה שחורה
קשה, לפני הגשם.
אלה שורות מצוינות,חני.אחפש את הספר.נשמע מרגש ומרתק.
תודה מוטי שמחה שמצאה חן בעיניך האדמה למרות היותה שחורה וקשה, והספר המדובר החזיר בי אהבת הקריאה שקצת פרחה לי
ביטני
זה מעלה תחושה קיומית כל כך חזקה… שבעצם פתרת – את השיר שיביא גם נוף וגם חושניות
מבריק
להתראות טובה
יש בזה את החושניות של הילדות שמתחלפת בזאת הבוגרת יותר וזה מעניין.