כּמה צְרַחוֹת יֵשׁ לי בּראשׁ
בן אדם זה ממש בֵּית משוגעִים
אפשר לְהַזְמִין מִנְיָן לְקָדִישׁ
כּמה מִיתוֹת יֵשׁ לִי בראש
וְאף שֶׁקֶל לִשׂכּוֹר בּית או לקנות לֶחֶם
בֶּטח שלא בּתְחוּמֵי תֵּל – אבִיב
על המשוררים נִגְזָר נִדוּי מְעָרִים גְּדוֹלוֹת
אלא אם כּן הֵם יורְשׁים כְּבֵדִים או קַבְּצָנִים
שאוֹמְרִים אֶת האמת
וְאז בכל מִקְרֶה אף אחד לא מַקְשִׁיב להם
בדרךְְ כלל מְפַטְרִים אותם מהעבודה
או שהם מִתְפַּטְרִים מִתוֹךְְ עִקָרוֹן
אֵין לָנוּ כֶּסֶף לִקְנוֹת לֶחֶם
וְיש אנשים שׁשְׂכַר דִּירָה שֶׁל שֶׁשֶׁת אלפים בְּחודש
קטן עליהם, נֵחְשַׁב עבוּרם לִצְנִיעוּת
כאלה שיש להם תואר דוקטור
וְהם יְכולים לְרַפֵּא אנשים מסַרְטָן
אבל לא משלְמִים על זֶה
אז הם עושים משֶׁהו אחר
באיזו חֵבְרָה שֶׁקוֹנָה את התחת שלהם מהבּוקר עד הַלַּיְלָה
וְהם כְּבַר לא חוֹלְמִים לְרַפֵּא אף אחד
אבל יֵשׁ להם כֶּסֶף וְהיְלָדִים שלהם לְבוּשִׁים יָפֶה
הולְכִים לְחוּגִים וְאוֹכְלִים עוּגוֹת שוקולד
בּלַּיְלָה הם צוֹפִים יחד בערוץ המִסְחָרִי
וְעוֹשִׂים רְשִׁימַת קְנִיוֹת
שלום חגית
ואוו..
צר לי על האסוציאציה המיליטריסטית מימי הצבא הרחוקים:תרגולת של "לחימה בשטח בנוי". לפני הכניסה לחדר זורקים לתוכו רימון ולאחר שהרימון התפוצץ יורים לתוך החדר העשֵן משמאל לימין, מקצה עד הקצה.
גם את זורקת רימון בהתחלה- לתוך עצמך, ולאחר מכן מחסלת כל מי שנמצא בסביבה.
אני לא רוצה להיות בסביבה
אך מצד שני, קולות הנפץ והירי שאת משמיעה נשמעים וכתובים טוב.
יפה הצעדת את הקוראים בין שבילי צרחותי ראשך. לא חושבת שזה בית משוגעים שם בפנים דווקא, אבל בהחלט עושה רושם שצפוף.
:0)
חגית גרוסמן. למה נהניתי מהשיר?
ביטאת בו כאב אמיתי של האווטסיידרים ומשורר שהוא במידה מסויימת משוגע איש הרוח… יכול להיות מרצה באוניברסיטה ויכול להיות הומלס. האמת שלו לא תמיד קונה במכולת.
וכתבת "אפשר לְהַזְמִין מִנְיָן לְקָדִישׁ"
ומה אומרים בקדיש?
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ:
וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:
…………………………..
מילים אחרונות שאומרים יהודים
כשהעפר חוצץ בינם לבין השאלה האימתנית של המוות.
לאהוב שיר זה לא הרבה אבל זה מה שיכולתי לתרום.
תהיי בריאה.
צרחת לי בראש יפה, חגית.
(וכמה את משלמת שכ"ד?)
🙂
חגית, יקירתי, תרשי לי להקדיש לך אוי. יש לי בראש הרבה אוי על השיר הזה ובכלל.
וגם את השיר הזה —
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=114&itemID=6518#post6518
אמרת – נידוי.
אני אמרתי – גלות. שולחים אותנו לגלות. וגם – בועטים אותנו החוצה. אדוני הממון.
(אבל יש מדרגות שעולות ועולות… עוד לא אבדה.)
שירה, השיר שלך חזק ביותר. מלא צרחות מכאיבות.
היטבת להביע את הכאב ,כמה מיתות יש לי בראש אפשר להזמין מנין לקדיש- שורה מקורית, ובאשר למשוררים בדומה לנביאים , תמיד הרגישו מנודים תמיד בגלות ,שיר אמיץ האומר את האמת
חנה, תודה רבה, תבורכי
אני במצב רוח הבוחן את גבולות ויכולות ההכלה של השירה את המציאות, את הצעקה, ולא מסגנן ומעצב את המילים בתניות שיריות "יפות", ובמובן זה אני חש שגם את מותחת ומנסה את הגבולות האלה, באיזה שהוא אופן יש כאן דיבור עם מה שכתבתי ב"לעזאזל היופי והשיר הזה."
צעקתך נשמעה עד לכאן.
משה היקר, תודה שאספת אותה אליך.
משוררים צריכים משהו להשתלח בו, זה בסדר. אבל בשביל החיים– בואי לגור בצפון היפה. אפשר לשכור פה וילה צופה לכנרת במחיר דירת חדר בתל אביב