*/ שחר-מריו מרדכי (ראה אור בגליון י"ט של "משיב הרוח")
קִרְאִי לִי: בָּבֶל.
זֶה יוֹתֵר מִיּוֹבֵל
שֶׁאֲנִי מְצַמֵּחַ נְהָרוֹת וְגָלוּת.
קִרְאִי לִי: יָם.
מְקַנֵּן בִּי חָשָׁשׁ מְסוּיָּם
שֶׁאֲנִי שֵׁפֶל וְגֵאוּת וְאִי
אֶפְשָׁר שֶׁתִּקְרְאִי לִי עַם?
אֲנִי אֶקְרָא לָךְ: בּאִי כַּלָּה, בּאִי כַּלָּה
וְאַתְּ תַּחְמְלִי עָלַי חֶמְלָה
שֶׁהֵיטַבְתִּי זָכוֹר וְשָׁמוֹר עַל נְהָר כְּבַר.
אֲבָל כָּאן אֲנִי זוֹכֵר וְלא שׁוֹמֵר
דָּבָר.
דברי נבואה שמתגשמים . האם היהודים צריכים מדינה ?
כתוב נפלא
מירי, תודה. אם זה כתוב נפלא בעינייך, אני מחוייך.
באשר לשאלךתך, שאלה לא קלה שאלת. אבל התשובה שלי היא כן (קרי: גם קלה וגם חיובית). בעידן הנוכחי – עידן שמקדש ריבונות, עצמאות, גבולות והגדרה עצמית – כל עם זכאי להגדרה עצמית, לבית לאומי, למדינה. עם שיוותר על זה בעוד האחרים לא עלול לשלם על כך מחיר כבד.
העם היהודי, שבחר להגדיר עצמו כעם, זכאי לכך. וכך גם העם הפלסטיני. והעם הכורדי. והעם האשורי (שלמעלה מ – 70% מבניו נטבחו במלחמת העולם הראשונה, וקולו אינו נשמע) וכו".
השאלה היותר קשה היא: מה עושים עם מדינה כזו? איך צועדים בנתיב מוסרי (פנימה והחוצה)? וזו שאלה הרת-גורל, ואני מקווה שהעם היהודי יענה עליה נכון. הזמן אוזל.
עצוב לאן הגענו
ועצוב לאן אנו עלולים להגיע.
תודה, אומי, על הקריאה והתגובה.
דווקא אני ראיתי מוטיב של אהבה למדינה כמו בין גבר לאישה, למרות הפסימיות.
ואני חושב שראית נכון, איציק.
ותודה על שהבחנת.
היי
אוהבת את השזירה בפנים השיר של בואי כלה, בבל וכו
זכור ושמור את השבת- מתחבא טוב נמצא בתת ההכרה הדתי שלי
להתראות טובה
טובה, תודה. תת ההכרה "הקריאתית" שלך עולה בקנה אחד עם תת ההכרה "הכתיבתית" שלי. כי במקור נכתב השיר על השבת.
כן שחר, זה חמק לי, רק בקריאה שניה הבנתי מה קראתי, כמו נמצא בחלק האחורי של המח.
אני שמחה על התחושה , כמו בבלוג שלי שכתבתי – נשוי?-
שאמרתי לעצמי הוא לא נשוי… והכן צדקתי, רק שלא לקחתי בחשבון שיש מצב שהוא מתחתן בעוד חודש…
להתראות טובה
טובה, הוא נשוי. אבל לפחות יצא שיר מאאאגניב מהגילוי.
ויש מצב לדיסק חדש? בפעם האחרונה שהוצאת אחד, עוד קראו לזה אריך נגן.
וחבל. היית ונשארת מצויינת, מסתבר.
שמחה על שאלתך, אפילו מתרגשת, כן יצא בינואר דיסק חדש, "משהו דו לשוני"
יש פה בבלוגים עוד שירים, כשיהיה הופעה הודיע.
עשית לי השראה לכתוב שיר על זכור ושמור, ניראה אם אצליח
להתראות טובה
(איפה שמופיע על הפוסט מפתח סול זה בא עם שיר)
מריו זה יפה. יצא העורכת שבי רוצה להשמיט כמה ולחבר כמה ולהציע כמה – נעשה את זה כבר על בירה או מים מינרלים 0 אחוז. אבל השיר טוב, אני אוהבת.
אגב, תמיד מוזר לי שמדובר על המדינה אני קוראת את השיר אישי כל כך. ואז נזכרת עד כמה אנחנו קולקטיביים. במדינה הזו עם תנועות הנוער הצבאיות ומפגני המטוסים והצבא של "כולם", וזה מעניין לא? אני תמיד חושבת על מה היה אם היינו "מייבאים" שיר למקום אחר – לא כתרגום, אלא בשפת המקור (יעני מבלי שיידעו) – ניסיון קטן – שיראה לי לא את הדומה והשונה אלא את נקודות ההשקה, מקומות הביניים שבין ובין
על בירה, מי-טל. תודה.
שיר מיוחד.
אני קוראת אותו כשיר מערכת יחסים בינך (ולמען האמת בין הרבה מאיתנו) לבין המדינה : הגלות, הים שבעיניי הוא הים ממערב אליו אנו חוששים להיזרק,
הבית השלישי הוא היפה ביותר לטעמי
לקח לי כמה פעמים לקרוא את הבית האחרון
אפרופו 14 במאי, בדיוק אתמול העברתי שיעור על מגילת העצמאות כהכנה למבחן בגרות. ניתחנו את החלקים שבה ואני, מרוב התרגשות כמעט בכיתי מול התלמיד שלי.
כן, אני מתרגשת ממגילות עצמאות.
גם השיר שלך מרגש לא פחות
גלית
אחחח….גלית, אם יש משהו מיוחד, זה התגובות שלך. והרגישות. תודה.
שיר יפה.
ללא הכותרת באמת הייתי בטוחה שמדובר בשיר אהבה בין גבר לאישה.
הייתי מעדיף לכתוב את "שיר השירים", ושכל העולם יתווכח אם זו אהבת גבר לאישה (ברור) או מערכת יחסים בין הקב"ה לעמו.
אבל אסתפק בשיר הזה.
השיר כאילו נכתב לפני כמה דורות, שחר.
מעניין שכתבת אותו על השבת (!) עדיף אולי בלי כותרת מגבילת קונטקסט? – (למשל "בואי כלה")
אמיר, "כאילו נכתב לפני כמה דורות"? לא יכלתי לצפות למחמאה גדולה מזו.
תודה!
ובאשר להצעתך החכמה (לא מפתיע), אני שוקל לאמצה.
אז תודה שוב.
עורי עורי כי בא אורך, לבשי בגדי תפארתך – עמי.
שיר יפה ורגיש ,מעט המכיל את המרובה בלי הרבה "פטפטת ברשת"
חנה, תודה.
אבל, אנא, יידע אותי גם כשאני לוקה בפטפטת רשת. אני צריך לדעת גם את הטוב וגם את הפחות טוב.
🙂
תודה, ליאור.
אלפרוביץ?
מקסים. בטוחה שאם תקרא לה:" בואי כלה", היא תקרא לך איך שאתה רוצה .(בבל, ים, עם, משה, הכל).
:0)
🙂
לה אני כבר לא אקרא.
אקרא. אבל אחרת.
העיקר שאת קוראת, סיגל.
🙂
תקרא, לא תקרא, אני קוראת.
:0)
שחר מריו, נו, סיגל, נו!!!
תקרא לה!
אבל אז לא תישאר לך עבודה. וחבל. התרגלתי אליך.
וסיגל, תודה על המייל (א-הא, הצופה מהצד דרוכת אוזן), המטלה בוצעה. אבל אין לי אפשרות להשיב לך מייל.
עלי להבין מזה מה שהבנתי מזה?
:0)
שיר עם המון הקשות לכאן ולשם ובזה יופיו. כתבתי לך בבלוג של יוסף עוזר על הספר על שואת הארמנים שדברנו עליו כאן בעבר מקווה שראית או תציץ . המחבר ופרטיו רשומים שם כולל שם ההוצאה.
אביטל, תודה.
ותודה גם על המאמץ לאתר את הספר. אני אתחקה אחריו. יש לי עניין בנושא.
אני הרגשתי את אהבתך האינטימית הנכזבת- שבינו לבינה- וכלל לא שמתי לב לכותרת השיר, עד שקראתי הערה של מגיב. אפשר להפוך את מדינה, למדונה או לדינה – ולצאת עם כפל משמעות.
חחח…
פרשנות נאה עד לבית האחרון. שם זה כבר לא מתחבר.
ובכל מקרה, אני עם המדונות גמרתי.
יפה. יפה.
תודה. תודה.
ש.מ. השיר הזה, מה יפה הוא. ושבירת השורות הערמומית חביבה עלי מאוד ושמתי לב שאתה, אתה אלוף המדינה במשקל קל.
כן. אהבתי מאוד.
ס.ב.י. תגובתך, מה יפה היא.
מקורית. אהבתי.
אני דווקא נהנה לפעמים לשבור את המשקל כדי ליצור זרימה לא טבעית במכוון, אם זה משרת את התוכן.
אבל מבטיח לך להתמודד גם במשקל כבד.
ותודה, שוב, על תגובה מקסימה.
בואנה ש.מ. כתבו לך שיר. איזה נערץ. חשבתי על זה. אני אוהבת אותך כי אתה דומה לבנדרס.
ממש חשבת על זה, הא?
🙂
לו הייתי בנדרס…
יפה שזה לא שיר אהבה, יותר נדיר. ויפה מארג האיזכורים המתאים כל כך.
על כך ראוי לומר:יישר כח!
משובח
תודה, יניב.
תודה, סבינה. היישר לתוך לבי נכנסה תגובתך.
ואני מחכה בקוצר רוח שאכתוב שירה אקופואטית. כן, את צודקת. את המושג למדתי ממך.
היא באמת נאלמה קצת. התגעגענו למוצא פיה.
🙂
"בינתיים מה?"
:0)
היד כותבת…
🙂
יופי, שלחתי לה מטלה ,אקווה שישאר לה כוח.
למי שלחת? ליד או לצופה מהצד?
בכל מקרה, למה מטלה?
נראה לי ששתיהן מפיקות מזה הנאה.
טוב. לפני שנתחיל כאן שיח חרשים , מטלתך במיילך-אודה לטיפולך וליל מנוחה.
:0)
יופי של קצב ויופי של חריזה הפוסחת לה בין השורות. מזכיר קצת את הטון האירוני של זך בשיריו המוצלחים, ובכלל את הטון של דור המדינה, אבל פחות כבד. יופי. אני חושב שראיתי בשעתו את השיר ב"משיב הרוח". יישר כוח. רן יגיל
תודה, רן. שמחתי מאד בדבריך. וגם אתה – יישר כח.
ש.מ.
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי.
רק עכשיו הגעתי לשיר היפה הזה, רב שכבתי, כלה ושבת ומולדת. יפה השימוש בלכה דודי, ושבירתו מטעינה משמעויות חדשות מעוררים, בבחינת אני ישנה וליבי ער.
משה, לבך ער ועוד איזה. תודה.