הנמל סופר
גלגלתי לי "שירה על הדרך" לבדוק שמא פורסמו שמות הזוכים בתחרות לשנה זו, וראה זה לא-פלא: הפתעה לא לגמרי מפתיעה.
ולכן, ברכות לעודד כרמלי על זכייתו במקום הראשון.
גם ליתר הזוכים שאת שמם אני פוגש לראשונה: צפורה מלך, אילי אבידן אזר, מעין בוני, אסנת ראם. לרגע השתעשעה לי מחשבה שמא ציפורה מלך היא לא אחרת מאשר ציפי שטשוילי, אולם, נראה לי ששם השיר הזוכה ומשחק המילים שבו, גן "מאיר", "מאיר" ובסוף גם "מעיר", לא מתאים לשנייה.
על פניו נדמה לי שהשנה נבחרו שירים יותר מורכבים, או "תובעניים", מאשר בשנים קודמות, אף כי במקום הרביעי, בדיוק כמו בשנה שעברה, ניצב שיר שמשחק בשמש וים (תל-אביביים? מקום משוריין?). בשנה שעברה זה היה יובל בן-עמי ו"שיר ים קטן" שלו והשנה "שקיעה" של מעין בוני.
אם אני זוכר נכון, בשיר הפותח את ספרו של כרמלי "עורשלד" מופיע המשפט "יחסכו במים יחסכו בבני אדם" – תקנו אותי אם אני טועה – ועתה "למים שאון – מכל הברזים" וגם "לוכדים מים בכוס ושותים".
הנה השיר הזוכה (כפי שנגנב מאחד מערוצי החדשות). לחיים, לחיים.
עַכְשָׁו הַדִּירָה עֲצֶרֶת רוֹצָה
עַכְשָׁו הַדִּירָה עֲצֶרֶת רוֹצָה
קוֹל הָמוֹן עֲצֶרֶת חַיֶּבֶת
וְלַמַּיִם שָׁאוֹן – מִכֹּל הַבְּרָזִים
הַלֹּא מֻכָּר שׁוֹמֵעַ
מוֹרִיד חֲבָלִים בַּנְּעִימִים
וְאֹרֶךְ זְרוֹעךָ, אָרְכָּה שָׁמָה לְחֹרְשָׁת חֲבָלִים מִתִּקְרָה
וְנִפּוּחַ רֵאָה וְנִפּוּחַ דֵּעָה וּלְהִנָּעֵל כָּךְ, כָּכָה, מָלֵא עָרֹם רוֹצֶה
אֶלָּא מַה
מִּצְטָרְדִים מִזֶּה. אַחֲרֵי זֶה
לוֹכְדִים מַיִם בְּכוֹס וְשׁוֹתִים
פֶּתַע תָּרִים אַחַר חֵפֶץ מְאֹד מְסֻיָּם בַּמֶּרְחָב, לְמַעֲשֶׂה
אַחַר טִעוּנִים
* בעקבות אחת התגובות אני מוסיף לינקים לכתבות המבשרות על הזוכים וכוללות את כל חמשת השירים הזוכים (וגם תודה למגיב על ההערה המועילה):
http://news.walla.co.il/?w=/6/1273018
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3537172,00.html
http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=9&Area=1&ArticleId=7408
עודד כרמלי מהכתמים עשה אם כך דרך יפה. טוב עשה שסגר את כתם המביך והתפנה לכתיבה, התוצאה מעניינת בינתיים
כמובן שהזמן יגיד
אני שמח שאסתר ראב קמה מקברה לומר את הדברים האלה. באשר לשיר היפה של עודד, הוא אכן מאוד חזק ונבחר עוד לפני תחרות שירה על הדרך לפרסום בכתב העת "עמדה" הבא עלינו לטובה. אני מצטרף לברכות לעודד ללא שום הערה מסתייגת או מתחכמת. מברוכּ עם כל הלב, בלי ציניות, חברים.
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ברכות לזוכה ולזוכים האחרים.
עכשיו ברור לי למה לשיר שלי לא היה שום סיכוי לזכות, וחיוך דק של שביעות מתפרש על שפתיי!
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
אכן, ברכות, אף כי אני חייב לציין שאני מסכים עם הכותב/ת הראשונ/ה – טוב שעזב את ענייני הפרובוקציה לטובת כתיבה פרופר.
אגב, אני חייב לציין את השיר שבמקום השלישי (של אילי אבידן אזר) שהוא בעיני היפה מבין הזוכים.
ויחזקאל, למה בלי לינק לכתבה?
ל.ל. היקר,
הנה הוספתי לינקים לכתבות.
העצה במקומה ותודה.
וגם, אם כבר אז באותה רוח, הנה השיר היפה ביותר בעיניך מבין החמישה (ניכרת בהחלט אוזן מוזיקלית; שם השיר בעברית היה בוודאי – עליצות, עליזות, משהו כזה):
JOUISSANCE
מאת: אילי אבידן אזר
אַךְ עוֹד אֶחְלֹץ שִׁירָה, כִּפְקַק גָּרוֹן נוֹשָׁן.
שִׁירַת מַרְתֵּף קֵבָה בְּעֹז תִּפְרֹץ דְּלָתַיִם –
תִּגַּח מִכֹּרַח כָּךְ שֶׁמִּדְרָכוֹת הַכְּרַךְ
יְשַׁהֲקוּ פָּסוּק, חֲצִי מִכְתָּם יַפְשִׁיטוּ.
וּכְשֶׁיִּרְווּ תַּחְתָּן שָׁרְשֵׁי עֲצֵי שִׁקְמָה,
וּמִן הַמִּרְוָחִים, מַבַּע עֵירֹם יַפְצִיעַ,
יוּטְחוּ הַמַּרְצָפוֹת בְּלֵב זְגוּגִית סְמוּרָה:
לִצְרֹם בַּהַמְרָאָה, לְהִקָּלֵט בְּנֶפֶץ.
בְּפֶרֶץ זְעָקוֹת לִשְׁטֹף חַדְרֵי שֵׁנָה,
בְּעֹנֶג וּכְלִמָּה, גִּבּוּב נִיבִים וְלַהַג,
וְעַד שֶׁיִּתְרַסְּקוּ צְרִירֵי יִפְעַת אָבְדַן
דַּפִּים יִתְנוֹסְסוּ סְפוּגֵי דְּחִיסָה וְלַעַג
האמת שזה "עונג" או "התענגות".
ותודה לל.
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
יחזקאל, מאד יפה ורחב לב מצידך לפתוח פוסט שלם של ברכות לעודד כרמלי. ואני אומרת זאת ללא כל שמץ של ציניות. יחד עם זאת אני תוהה האם גם עכשיו היית מברך אותו כשאתה יודע שבעיניו אתה ככותב מזרחי מהוה איום לעולם השירה והתרבות, והוא הוא עודד כרמלי רואה לעצמו אחריות גדולה להגן על העולם מפני משוררים מזרחיים ובעיקר מרוקאים.
ואם אין לך מושג על מה אני מדברת אתה מוזמן לעיין בלינק הבא ובעיקר בפסקה האחרונה שלו:
http://www.tam.co.il/2_5_2008/tarbut_poetry.htm
נראה לי שיש לך קשיים בהבנת הנקרא, בלשון המעטה
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
אליענה היקרה,
כן, גם עכשיו הייתי מברך את עודד כרמלי!
יש לי את הדרכים שלי להבין אותו, ואפילו לחבב אותו. אגב, בשנה שעברה הוא ברך אותי על הזכייה, ובכנות, כך שיש כאן גם ממד אישי (זכיתי במקום השלישי, אף שדובר לפני הטקס ובטקס עצמו, במובהק וברמיזות בהתאמה, על כך שהיה אמור להיות אז בקונסטלציה אחרת בתוך סבך הלחצים "זוכה מזרחי", נאמר זאת כך).
לגבי הטענה של עודד, אני לא חושב שמשורר הכיוון מזרח, בטח לא מתי, מציג מישהו כמשורר מזרחי או "כבן העדה המרוקאית" (אם זה היה הנוסח של הדברים; אגב, אחרים כן הציגו משוררים כבני עדות וכו", את מוזמנת לבדוק, ולא ביציע המזרחי של השירה).
אני, עם האוזניים הכפולות-משהו שלי, שומע את עודד כרמלי אומר משהו אחר. סלחי לי. אפשר לקרוא את התיזה שלי ולקבל מושג על האופן בו אני חושב (למרות שבינתיים השתכללתי מאוד [אני צוחק]). את חלקה העליתי לבלוג.
וכן נוסף. בצדק עודד יכול לראות אותי, ככותב מזרחי, כאיום עליו, בהחלט! משום שאם הוא יגזים באמת – אבל לטעמי שלי! – אני ומתי שמואלוף (ומי שרוצה להצטרף מוזמן) נתפוס אותו ונפוצץ אותו במכות, לא בדיבורים בעיתון כמו שהאשכנזים המתלפלפים עושים, באגרופים, כמו שעושים אצלנו.
אבל בינתיים, אני שב ומברך את עודד כרמלי על זכייתו. ואומר את זה כך: משורר זכה. וזה יפה מאוד.
אגב, שמעתי שמישהו אמר שכל השירים הזוכים אשכנזים, או אשכנזיים באופיים, (לא אלך לבדוק עכשיו, אני מוזמן הערב ליום הולדת ברובע החמישי). ברור לחלוטין שהרבה מאוד תלוי ב"טעם האישי" של השופטים. ולפני כן, הרבה מאוד תלוי בהרכב ובהרכבה של השופטים (דמייני קו מדגיש מתחת למילה הרכבה). הומוגניות הוועדות בדרך כלל מולידה הומוגניות של היצירות הזוכות, זה ברור. לכן חשוב לגוון מראש במעריכים, זה מאבק ראוי לחלוטין וצודק לחלוטין (תישאל השאלה כמובן, האם הוועדות עד כה היו הומוגניות. שתישאל), כי אם אחותך שופטת בכל התחרויות, אל תתפאר לי שקיבלת ממנה יותר נקודות. ואם כן תתפאר, אז אני ומתי שמואלוף כבר נתפוס אותך יום אחד באיזה פינה חשוכה. לכן, בין היתר, החשיבות הרבה של כתב עת הכיוון מזרח (וזה שנפתח מרחב דיון יצירתי כזה זה כבר משהו-משהו; זה אגב דבר שזיהיתי חזק ב-2004, לכל אלה שמסמנים את ההתחלה ב-2005; האוויר יודע לדבר לפעמים). אז בשבירה של ה"הומוגניות השיפוטית" בהקשר התרבותי שלנו (ישראל), בהרכבה של וועדות מגוונות, שם יש סיכוי לחִיות, במובן של גיוון והפתעות. וזה גם טוב לתרבות. שיריבו בוועדות, שילכו מכות, זה עניין כמעט-ערכי.
ולא, איני הולך להטיל ולו טיפת רפש בתחרות היפה, וביוזמה היפה של העירייה, גם כי היוזמה יפה וגם כי השתתפתי השנה. לשם הדיון, אם נשאר עוד כוח, אני חושף כאן את השיר ששלחתי, כדוגמה לשיר שלא נבחר השנה. אפשר להוציא "קול קורא" לחשיפת שירים, יהיה מעניין לבדוק מה עובר ומה לא מבחינת מאפייני השיר בהקשר של וועדה מסוימת (ואני לא חושד, כמובן, בשום שופטים שהוא הלך נגד "טעמו האישי" שלרוב מוכר מהציבוריות התרבותית).
ולפני שאביא את השיר הלא-זוכה, אברך שוב – ובפעם האחרונה שלא בפנים אל פנים – את עודד על זכייתו הראויה.
והדבש עודו אוחז/יחזקאל רחמים
עֵץ הַגּ"וּמֶז עוֹמֵד אֵיתָן/ בִּשְׂדוֹת הָאַסְפַלְט שֶׁל יַלְדוּתִי/ אָבִי נוֹשֵׂא אוֹתִי אֶל-עָל/ בִּשְׁתֵּי
יָדַיִם חֲזָקוֹת/ לְלַקֵּט חֹפֶן שֶׁל פֵּרוֹת מְדוּבָשִׁים/ לְהַמְתִּיק מְעַט מִבֵּין הָעֲנָפִים.
וּבְמֶרְחַק הַשָּׁנִים וְהַכְּאֵב/ מוֹצֵא עַצְמִי פּוֹסֵעַ שׁוּב/ עַל שְׂפַת עֲצֵי גּ"וּמֶז זְקֵנִים/ וִידֵי
אָבִי הַמֵּת כְּבָר תַּשּׁוּ/ אַךְ הַדְּבַשׁ עוֹדוֹ אוֹחֵז בָּאֶצְבָּעוֹת/ וְאֶרֶס הַפֵּרוֹת נוֹטֵף בַּחֲדָרִים.
זה שיר מאד יפה יחזקאל. ותסלח לי על העברית אבל ממש מעניין לי את התחת מאיזה עדה אתה או כל מי שאני אי פעם קראתי שיר שלו (ולרוב אני גם לא יודעת מאיזה עדה אותם משוררים/ות שאני קוראת, אלא אם כן מצוין זאת על גבי כריכת הספר או בתוך השיר עצמו) אבכה עלינו בכי גדול לקראת שנות ה60 למדינתנו הכואבת אם למי מאיתנו איכפת. או אם מי מאיתנו קרא שיר ואמר – אותה משוררת מרוקנית (או אית) מבת ים הידועה בשם… בשירהּ הידוע – שירהּ של בת הים המרוקנית הקטנה… שיר זה שיר זה שיר.
אלא אם כן ציינו זאת. הקלדתי בשצף…
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
אם לא הובן, התכוונתי לשיר שלך – והדבש עודו אוחז, שהוא יפה מאד בעיניי.
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ושירה זה שירה!
מה שלומך?
עוד שבוע אני בארץ לביקור, אולי ייצא להיתקל.
תודה. אגב, את השיר הזה העליתי כפוסט הראשון שלי. הוא שיר חשוב לי.
ומה דעתך על השיר הזה?
אבל ממש מעניין לי
את התחת
מאיזה עדה אתה
או כל מי
שאני אי פעם
קראתי שיר שלו
לא אגלה כאן את המקור שלו.
אחלה שיר! מוכר לי מאיפשהו.
ומה דעתך על השיר הזה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2015&blogID=114
יפה מאוד, יש בנו משהו קבוע שאומר את הדברים בכל מיני צורות אחרי הכול. יפה.
גנבתי לך פיסת שיר משלך (הקישור מעל) לציטוט:
"שִׁיר כּוֹתֵב שִׁירָה
וכשהוא כּוֹתֵב שִׁירָה
שִׁירָה מְעַנְיֶינֶת לוֹ ת"תַּחַת
למי אִכְפַּת אִם הִיא מִתְיָיפָּחַת
שִׁיר כּוֹתֵב שִׁירָה"
תודה, יחזקאל. בהצלחה בביקור בארץ…
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
יחזקאל, השיר נושא יפה את מרחק השנים והכאב. ואגב, באיחור מה, בְּרכות על השיר המאד תל אביבי (והמעמדי-משהו) שלך, שהעפיל בשנה שעברה לחמישייה הפותחת. יפה לא פחות, אם כי יופיו אחר (אך ידוע). מבחינתי אתה עולה לשלב הבא, ויש לך חסינות כפולה.
וחוץ מזה, תבדוק עם הועדה ההומוגנית שלך אם אני יכול להצטרף אליך ואל מתי שמואלוף כשאתם תופסים את ההוא ומפוצצים אותו מכות? (אני רק חצי עיראקי, אבל החצי האירופאי שלי ממש לא אשכנזי).
:)))
שחר-מריו,
תודה על הברכות ותודה רבה על החסינות. הנה פגענו ישר לעניין, לא חייבים הומוגניות בשביל לחבוט במישהו, אבל חייבים לחבוט בהומוגניות (של ועדות השיפוט, למשל, כעיקרון ולא כהאשמה על מחזור זה או אחר של תחרות כזו או אחרת) בשביל לייצר כאן תרבות שמדברת את החברה ואת האדם באמת ולא מגנה על פרטיקולריות – אשכנזית-חילונית-תל-אביבית, נגיד, זה המקרה הישראלי, אין מה לעשות – שמתחפשת, אשכרה מתחפשת, וכמה אנרגיה משקיעה בשביל זה, לאוניברסליות (עם שווא בלמד) ולאוניברסליות (ביידוע). וזאת לא האוניברסליות. זה משחק קטן של קמצנות בכוח, ואפילו חזירות שנמשך שנים ארוכות וריסק את החברה בישראל, ואת מה שהיה יכול להיות כאן, וככל שעובר הזמן שאני פה בפריז, אני רואה כמה שזאת אוניברסליות מומצאת ואוניברסליות-שרת בתוך משחק כוח לגמרי נוירוטי. ופתאום, במשחק הזה, קמים צעירים לא-אשכנזים – כלומר מודרים ממצבורי הכוח המסורתיים – ומבקשים חלק, חלק בהקשר קולקטיבי וחלק בהקשר אישי בלי שום היעזרות או צורך בסיסמאות ובכותרות (כמוך למשל, כך נראה לי, ובצדק גמור מגיע לך חלק, ולא לטובתך, אלא לטובתנו כיישות קולקטיבית), וזה עושה זעזועים, זעזועים טובים אחרי הכול.
ובקיצור, אם הולכים להרביץ למישהו אתה מוזמן בהחלט, ומה זה חשוב מאיפה באו מי שבאו (העיקר מה שבא לך), אבל בינתיים, כמו שגם אתה מסכים בוודאי, לא הולכים להרביץ לאף אחד. מה שכן, אפשר להתחיל לאתר מועמדים, למה לא?! הרי זה עניינה של תרבות חיה ומרגישה (ונדמה לי שזה לא יהיה להרביץ, אלא להתגונן מאלימות קבועה ושקופה ולהשיב מלחמה ראויה).
חזרתי קצת מבוסם מאיזו מסיבה כאן, אני מקווה שלא השתפכתי בשטויות, אבל לוחץ על האינטר בלי ממש לבדוק. לילה טוב
דווקא למדתי הרבה מדבריך, כי אני לא באה מהעולם הסיפרותי, ואין לי חבורה, ומה שספרת חדש ומעניין לי.
אני רק יכולה לומר לך שאין סוף לתחושות שיכולות להוביל אותנו לכך שאנחנו מופלים.
אני למשל לא גרה בתל אביב, ולמרות שאני ילידת תל אביב ואמי גרה בתל אביב, קרנות תל אביביות לא נגישות לי, כמו תחרות השירה וקרן רבינוביץ, ועוד.
לפי הקריטריונים האובייקטיבים שלי אני מודרת למעשה מהרבה איזורי כוח.
אישה לא צעירה, שמתחילה לפרסם באמצע שנות הארבעים, שגרה בפתח תקווה חסרת הקרנות, מיזרחית, אימא חד הורית, עניה, לא מקושרת, ואפילו הליקון דחתה אותי פעמיים כשבקשתי להתקבל לסדנאות השירה שלה.
אז יכולתי לשים מכסה של פח זבל על הראש ולסגור עניין, נכון? אבל אני חושבת שמי שכותב מתוך עצמו, מתוך אמת פנימית לא מתפשרת, ידבר בסופו של דבר למישהו.
כי בסופו של דבר השירים שנדחו בהליקון פורסמו בקשת החדשה ובמטעם, להפתעתי, ועכשיו מתפרסמים בעוד כתבי עת ואנתולוגיות. ואני מוזמנת להקריא, ואפילו ספר בדרך, למרות שדחיתי את הוצאתו שנים. (אני מפחדת נורא)
מה זה אומר? שזה לא משנה אם הבשר שלך מזרחי או אשכנזי, וזה לא משנה כמה מוקדי כוח ידחו אותך, בסופו של דבר אם תכתוב את עצמך לדעת תיגע במישהו, מישהו ישמע אותך.
אני רוצה להגיד לך שהיום אני מרגישה אפילו ליטוף, אשכרה ליטוף מכל מני אנשים, ומבחינתי זה נס, וזה מנחם נורא.
אני אפילו מתחילה להאמין שאולי אני משוררת.
יודית, תודה על הדברים שכתבת, פתיחת החלון היפה הזאת. הסיפור שלך מרתק ואני בטוח שיש עוד הרבה מאוד מאחורי הרמזים הלא מועטים שסיפקת כאן. אני שמח בשבילך על הליטופים האחרונים, אני בטוח שהם ימשיכו. את נשמעת לי אחת אמיצה במיוחד.
אני שמח שלמדת מהדברים שלי. לפעמים זה מקל לדעת ולהבין, לא תמיד (לפעמים נדמה לי שעדיף היה להיות כבשה). אגב, גם אני לא בא מהעולם הספרותי. אבא שלי היה פועל בניין, אם לציין פרט אחד. מה שכן, שנינו באים לעולם הספרותי. אז בהצלחה עם הספר (תשמרי לי עותק אחד לקנייה בבקשה; אני עומד על עניין הקנייה, ברשותך).
דרכינו עוד יצטלבו בוודאי. הרבה טוב, יחזקאל
תודה, אתה נחמד נורא.
אין לי ספק שדרכנו יצטלבו, אולי באיזו הפגנה חברתית עסיסית.
לגבי הרמזים, אני יכולה לומר לך שהמסקנה שלי לגבי המידור בשירה, טובה גם לגבי החיים באופן כללי. מי שלא מאבד תקווה ונלחם על האמת שלו מגיע למקומות הנכונים.
אמן
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית
ציפורה מלך שקרנית פתולוגית