בננות - בלוגים / / הימורים לטקס האוסקר ה-90
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

הימורים לטקס האוסקר ה-90

רק עוד כמה ימים נותרו לטקס האוסקר ה-80, ואני בספק אם השנה נישאר ערים לראות אותו בזמן אמיתי. יש לימודים למחרת. אבל אני כבר לא מעט זמן עוקב אחרי הבלוג של יאיר רוה, מבקר הקולנוע החביב עלי, שעושה יופי של הכנה לטקס וגם יעביר אותו בשידור חי בבלוג שלו:

בלילה שבין ראשון ושני, ב-3:00 לפנות בוקר, יתקיים טקס האוסקרים. מי שלא רוצה לעבור את הלילה לבד, או מי שאין לו טלוויזיה, מוזמן לאירוע “אוסקר לייב בלוג”, שיתקיים זו השנה השלישית בבלוג הקולנוע של יאיר רוה, “סינמסקופ”. הכתובת: cinemascope.co.il. בואו, יהיה מותח.
אבל מאחר שכולם כבר כתבו כל מה שאפשר לכתוב על טקס האוסקר הקרוב, החלטתי ללכת על משהו אחר, ולכתוב את התחזיות שלי לטקס האוסקר ה-90, שייערך בשנת 2018. לגזור ולשמור (רק תיזהרו עם המספריים על המסך, זה עושה סריטות).

הסרט הטוב ביותר:
למרות התחרות הקשה מצד "ארבעה ממדים" החדשני, סרטו של כריסטופר נולאן שהוכתר כ'סרט התלת-ממד האיכותי באמת הראשון', האקדמיה השמרנית תלך על בחירה מסורתית יותר – סרט היסטורי ביוגרפי רב-תהפוכות עם סוף קורע לב. לכן אין לי ספק שהזוכה יהיה "אוסאמה" של  ספייק לי, העוקב אחרי חייו המרתקים של אוסאמה בן לאדן, מילדותו כנסיך סעודי חובב פינוקים, דרך עלייתו למעמד של טרוריסט-על ועד הופעתו הטלוויזיונית המחשמלת ב-2010, שבה קרא לפיוס היסטורי בין האיסלאם לנצרות והסכים לשם כך להישפט על פשעיו בבית משפט אמריקני. 

בימוי:
חובבי הקולנוע משפשפים את עיניהם, אבל זה לא חלום: ארנולד שוורצנגר, בסרטו השלישי כבמאי (קריירה שבה החל אחרי שמונה שנים כמושל קליפורניה), יצר סרט המשלב בחוכמה בין אלימות ורגישות, על בסיס על סיפורו האישי כשרירן אוסטרי המנסה לפרוץ לעולם הקולנוע. "אסטה לה ויסטה", פסיפס מרגש של זיכרון, שקרים ותשוקה, יצליח לדעתי לפלח מספייק לי את פרס הבימוי. ריצ'ארד קלי ייאלץ להסתפק במועמדות על סרטו המרתק "הכיסא" – סיפורו של רוצח סדרתי הגורם לקורבנותיו לחשוב שהם רוצחים והורג אותם על כיסא חשמלי.

שחקן ראשי:
בקטגוריה הזו אף אחד לא יוכל לקחת את האוסקר לויגו מורטנסן, שאחרי ששיחק רוסים, גרמנים וספרדים בהצלחה כבירה נכנס בצורה מושלמת גם לדמותו של בן לאדן. מגיע לו, ולו בגלל השינויים שהיה צריך לעבור כדי לגלם את גלגוליה של הדמות לאורך השנים. הסצנה שבה הולך בן לאדן אל מותו בשלוות נפש קרירה היא מפניני המשחק בקולנוע המודרני.

שחקנית ראשית:
כאן אני הולך על הפתעה. כולם מהמרים שג'ודי דנץ' האלמותית תיקח (בגיל 83!) את האוסקר השלישי שלה על תפקידה כאם מנזר קשוחה המגלה את האינטרנט בסרט עטור הפרסים "אלוהים דוט קום"; אבל אני מאמין שדיים דנץ' לא תצרף פסלון מוזהב לשאר הפרסים שקצרה השנה, ושהאקדמיה – שהולכת ונעשית צעירה וחצופה מדי שנה – תעניק אוסקר ראשון  וראוי לדקוטה פנינג על תפקידה כאישה הזוכה לנעורי נצח ומנסה להיפטר מהם בדרמה היצרית "עוד יום בגן עדן" של חורחה מולינאס הברזילאי.

שחקן משנה:
המעבר מטלוויזיה לקולנוע הוא תמיד חוויה קשה, אבל למייקל סי. הול היתה נחיתה רכה בהוליווד, וכבר בסרטיו הראשונים יצא לו לעבוד עם כל הגדולים. מצד שני, רק תחת שרביטו של הבמאי והצייר ג'וליאן שנאבל יצר הול סוף סוף דמות שתפסה את כל המבקרים בביצים. מפקח המשטרה החלקלק-אך-סקסי העוקב אחרי דיים דנץ' ב"אלוהים דוט קום" שכבר הזוכר לעיל יקנה להול את האוסקר הראשון שלו (אלא אם האקדמיה תוכיח שמרנות משוועת ותעניק עוד אוסקר לוויל סמית' על סוחט הדמעות "אני והניגר שלי". בואו נקווה שלא)

שחקנית משנה:
כתמיד, הקטגוריה הכי קשה לניחוש, אבל אם אני כבר בשוונג אלך על עוד הפתעה, הפעם עם ניחוח פטריוטי – שהרי אלונה טל אמנם כבר ותיקה בהוליווד, אבל אף פעם לא נפסיק להזכיר שהיא ישראלית לשעבר. עם זאת, זה לא שצבעי הדגל בלבלו אותי; גם רבים מהמבקרים הבולטים באמריקה מהמרים על הדמות השנונה של האישה-המכורה-להכל בקומדיה הקודרת "מסניפים" של סטפן רוזוביסקי, האוסטרי שעבר לאמריקה אחרי ש"הזייפנים" ניצח את "בופור" באוסקר לסרט הזר לפני עשר שנים. צדק פואטי.

תסריט מקורי:
אם היה צריך הוכחה לכך שסרטי האנימציה התבגרו (ואחרי "אוקינאווה" מהשנה שעברה, בעצם לא צריך), בא מאט גרונינג וכתב את אחד הסטירות החריפות ביותר שהופקו עד היום באמריקה – כסרט אנימציה. "פסטרמה", שבו שולח גרונינג את גיבורי "פיוצ'רמה" למסע בעבר הרחוק (שלהם – המאה ה-20 וה-21) הוא לא סרט האנימציה הראשון המועמד בקטגוריה הזו, אבל מסתמן קונצנזוס לכך שיהיה הראשון שיזכה (אלא אם "אוסאמה" יגרוף גם את הפרס הזה).

תסריט מעובד:
איכשהו, רוב  הסרטים המדוברים השנה מתחרים בקטגוריית התסריט המקורי, מה שמשאיר את הדלת פתוחה לצ'רלי קאופמן, שחייב לזכות באוסקר נוסף על העיבוד המורכב שלו לרומן הנפלא של ג'ונאת'ן פראנזן, "התיקונים" (ואם עקיבא גולדסמן זוכה על "הארי פוטר המבוגר", פשוט תירו בי).

צילום:
אולי בגלל שזו נחשבת לקטגוריה טכנית, ולמרות צילומי המדבר היפהפיים, כאן ילך האוסקר ל"ארבעה ממדים", סרט המשלב תלת-ממד, סינמסקופ, לכידת תנועה ואפקטי ריח ל'חוויה שאין כמוה', כפי שכתב דורון פישלר במדורו ב"הארץ". וכאן לא נותר לי אלא להסכים.

עריכה:
בגלל אפקט 'המנצח לוקח הכל', ובגלל החיתוכים המרשימים בסצנות הפיצוצים, "אוסאמה" יזכה גם בקטגוריה הזאת (אבל מגיע יותר ל"זמן" האיטי והמהורהר של דארן ארונופסקי, שהאקדמיה ממשיכה להתעלם ממנו גם כשהוא יוצר סרט שהיה אמור להיות לטעמה).

פסקול:
טרנט רזנור חייב לזכות על הפסקול המטורף שלו ל"מסניפים", כולל להיט הענק "מכורה לכל דבר" שכתב לאיימי וויינהאוס. הסוס השחור: הפסקול המוזר  שרקמו יחד אלברטו איגלסיאס ובריטני ספירז  ל"אסטה לה ויסטה".

הסרט הזר:
אפשר להחזיק אצבעות כמה שרוצים, אבל זה לא יקרה: "גולדי", סרטו הבינלאומי והרב=מיני של גל אוחובסקי על בסיס הדמות שיצר יוסי וקסמן, לא יביא לישראל את האוסקר, וצריך להסתפק במועמדות. גם בימינו, טרנסקסואליות לא עושה את זה לנושאי הקטטרים של הסרט הזר. אז מי כן? או "הדרך לשם"
האינדונזי, עם המון תמונות נוף וילדים חמודים; או "פאק אמריקה" הטורקי, למקרה ש"אוסאמה" לא היה מספיק פוליטי לשנה אחת.

התקווה היחידה שלי היא שהמנחה, הקומיקאי הצעיר רודי ג'ונסון, יהיה טוב יותר מהניסיון המגוחך של השנה שעברה להציב את ספונג'בוב מכנסמרובע בתפקיד. מאז שג'ון סטויארט החליט לנטוש את הבמה ולהתמודד לראשות עיריית שיקגו, לא נראה שצמחו מנחים של ממש שם בהוליווד.

נתראה בטקס!

10 תגובות

  1. רונן, אני לגמרי מחוץ למשחק הזה (בור ועם האוסקר), אבל איזו בקיאות – ממש סקירה יסודית (ומזה נהניתי) למביני עניין.

  2. חחחחחחחחחחחחחחחחח הצלחת להצחיק אותי בגדול מותק.

  3. ואגב, מהר מהר להחליף את רווה. סיגלת לך בול את לשון המבקרים.

    • ראשית כל, רוה עם ו"ו אחת.
      שנית, מה זאת אומרת להחליף אותו? לקחת את תפקידו כמבקר או למצוא מבקר-קולנוע-אהוב אחר? אם הכוונה לראשון, הרי שזה כבר מאחורי – כתבתי כבר לא מעט ביקורות קולנוע, הן ל"עין הדג" והן לאתר "במה".
      ובעניי "לשון המבקרים" – זו היתה הכוונה, שהרי זו פארודיה… (-:

      • … בשושו: טוב שאתה לא מבקר, אני לא סובלת מבקרים. (גם את הצד הזה שלי בי, המבקרת, אני לא סובלת.)

  4. 🙂
    בקושי אני רואה סרטים שיש, בטח שלא אצליח לומר שום דבר אינטליגנטי על אלה שעוד אינם (אבל ויגו מורטנסן בתפקיד אוסאמה עלול להיות מכה קשה לחובבי "שר הטבעות").
    במקום זה אגיד – שלא לעניין – שראיתי משהו שכתבת באיזו תגובה בענין "חיים של אחרים". והוא באמת נהדר. ראית אותו בגרמניה? כלומר, הצלחת להבין בלי תרגום לשום שפה "נורמלית"? (אני לא הייתי מצליחה, אבל למדתי שם, בשמחה, את הביטוי wird[?] gewidmet).

  5. זה מה שאנחנו מבקשים מהמדינה לאשר!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר