הימורים לטקס האוסקר ה-90

הסרט הטוב ביותר:
למרות התחרות הקשה מצד "ארבעה ממדים" החדשני, סרטו של כריסטופר נולאן שהוכתר כ'סרט התלת-ממד האיכותי באמת הראשון', האקדמיה השמרנית תלך על בחירה מסורתית יותר – סרט היסטורי ביוגרפי רב-תהפוכות עם סוף קורע לב. לכן אין לי ספק שהזוכה יהיה "אוסאמה" של  ספייק לי, העוקב אחרי חייו המרתקים של אוסאמה בן לאדן, מילדותו כנסיך סעודי חובב פינוקים, דרך עלייתו למעמד של טרוריסט-על ועד הופעתו הטלוויזיונית המחשמלת ב-2010, שבה קרא לפיוס היסטורי בין האיסלאם לנצרות והסכים לשם כך להישפט על פשעיו בבית משפט אמריקני. 

בימוי:
חובבי הקולנוע משפשפים את עיניהם, אבל זה לא חלום: ארנולד שוורצנגר, בסרטו השלישי כבמאי (קריירה שבה החל אחרי שמונה שנים כמושל קליפורניה), יצר סרט המשלב בחוכמה בין אלימות ורגישות, על בסיס על סיפורו האישי כשרירן אוסטרי המנסה לפרוץ לעולם הקולנוע. "אסטה לה ויסטה", פסיפס מרגש של זיכרון, שקרים ותשוקה, יצליח לדעתי לפלח מספייק לי את פרס הבימוי. ריצ'ארד קלי ייאלץ להסתפק במועמדות על סרטו המרתק "הכיסא" – סיפורו של רוצח סדרתי הגורם לקורבנותיו לחשוב שהם רוצחים והורג אותם על כיסא חשמלי.

שחקן ראשי:
בקטגוריה הזו אף אחד לא יוכל לקחת את האוסקר לויגו מורטנסן, שאחרי ששיחק רוסים, גרמנים וספרדים בהצלחה כבירה נכנס בצורה מושלמת גם לדמותו של בן לאדן. מגיע לו, ולו בגלל השינויים שהיה צריך לעבור כדי לגלם את גלגוליה של הדמות לאורך השנים. הסצנה שבה הולך בן לאדן אל מותו בשלוות נפש קרירה היא מפניני המשחק בקולנוע המודרני.

שחקנית ראשית:
כאן אני הולך על הפתעה. כולם מהמרים שג'ודי דנץ' האלמותית תיקח (בגיל 83!) את האוסקר השלישי שלה על תפקידה כאם מנזר קשוחה המגלה את האינטרנט בסרט עטור הפרסים "אלוהים דוט קום"; אבל אני מאמין שדיים דנץ' לא תצרף פסלון מוזהב לשאר הפרסים שקצרה השנה, ושהאקדמיה – שהולכת ונעשית צעירה וחצופה מדי שנה – תעניק אוסקר ראשון  וראוי לדקוטה פנינג על תפקידה כאישה הזוכה לנעורי נצח ומנסה להיפטר מהם בדרמה היצרית "עוד יום בגן עדן" של חורחה מולינאס הברזילאי.

שחקן משנה:
המעבר מטלוויזיה לקולנוע הוא תמיד חוויה קשה, אבל למייקל סי. הול היתה נחיתה רכה בהוליווד, וכבר בסרטיו הראשונים יצא לו לעבוד עם כל הגדולים. מצד שני, רק תחת שרביטו של הבמאי והצייר ג'וליאן שנאבל יצר הול סוף סוף דמות שתפסה את כל המבקרים בביצים. מפקח המשטרה החלקלק-אך-סקסי העוקב אחרי דיים דנץ' ב"אלוהים דוט קום" שכבר הזוכר לעיל יקנה להול את האוסקר הראשון שלו (אלא אם האקדמיה תוכיח שמרנות משוועת ותעניק עוד אוסקר לוויל סמית' על סוחט הדמעות "אני והניגר שלי". בואו נקווה שלא)

שחקנית משנה:
כתמיד, הקטגוריה הכי קשה לניחוש, אבל אם אני כבר בשוונג אלך על עוד הפתעה, הפעם עם ניחוח פטריוטי – שהרי אלונה טל אמנם כבר ותיקה בהוליווד, אבל אף פעם לא נפסיק להזכיר שהיא ישראלית לשעבר. עם זאת, זה לא שצבעי הדגל בלבלו אותי; גם רבים מהמבקרים הבולטים באמריקה מהמרים על הדמות השנונה של האישה-המכורה-להכל בקומדיה הקודרת "מסניפים" של סטפן רוזוביסקי, האוסטרי שעבר לאמריקה אחרי ש"הזייפנים" ניצח את "בופור" באוסקר לסרט הזר לפני עשר שנים. צדק פואטי.

תסריט מקורי:
אם היה צריך הוכחה לכך שסרטי האנימציה התבגרו (ואחרי "אוקינאווה" מהשנה שעברה, בעצם לא צריך), בא מאט גרונינג וכתב את אחד הסטירות החריפות ביותר שהופקו עד היום באמריקה – כסרט אנימציה. "פסטרמה", שבו שולח גרונינג את גיבורי "פיוצ'רמה" למסע בעבר הרחוק (שלהם – המאה ה-20 וה-21) הוא לא סרט האנימציה הראשון המועמד בקטגוריה הזו, אבל מסתמן קונצנזוס לכך שיהיה הראשון שיזכה (אלא אם "אוסאמה" יגרוף גם את הפרס הזה).

תסריט מעובד:
איכשהו, רוב  הסרטים המדוברים השנה מתחרים בקטגוריית התסריט המקורי, מה שמשאיר את הדלת פתוחה לצ'רלי קאופמן, שחייב לזכות באוסקר נוסף על העיבוד המורכב שלו לרומן הנפלא של ג'ונאת'ן פראנזן, "התיקונים" (ואם עקיבא גולדסמן זוכה על "הארי פוטר המבוגר", פשוט תירו בי).

צילום:
אולי בגלל שזו נחשבת לקטגוריה טכנית, ולמרות צילומי המדבר היפהפיים, כאן ילך האוסקר ל"ארבעה ממדים", סרט המשלב תלת-ממד, סינמסקופ, לכידת תנועה ואפקטי ריח ל'חוויה שאין כמוה', כפי שכתב דורון פישלר במדורו ב"הארץ". וכאן לא נותר לי אלא להסכים.

עריכה:
בגלל אפקט 'המנצח לוקח הכל', ובגלל החיתוכים המרשימים בסצנות הפיצוצים, "אוסאמה" יזכה גם בקטגוריה הזאת (אבל מגיע יותר ל"זמן" האיטי והמהורהר של דארן ארונופסקי, שהאקדמיה ממשיכה להתעלם ממנו גם כשהוא יוצר סרט שהיה אמור להיות לטעמה).

פסקול:
טרנט רזנור חייב לזכות על הפסקול המטורף שלו ל"מסניפים", כולל להיט הענק "מכורה לכל דבר" שכתב לאיימי וויינהאוס. הסוס השחור: הפסקול המוזר  שרקמו יחד אלברטו איגלסיאס ובריטני ספירז  ל"אסטה לה ויסטה".

הסרט הזר:
אפשר להחזיק אצבעות כמה שרוצים, אבל זה לא יקרה: "גולדי", סרטו הבינלאומי והרב=מיני של גל אוחובסקי על בסיס הדמות שיצר יוסי וקסמן, לא יביא לישראל את האוסקר, וצריך להסתפק במועמדות. גם בימינו, טרנסקסואליות לא עושה את זה לנושאי הקטטרים של הסרט הזר. אז מי כן? או "הדרך לשם"
האינדונזי, עם המון תמונות נוף וילדים חמודים; או "פאק אמריקה" הטורקי, למקרה ש"אוסאמה" לא היה מספיק פוליטי לשנה אחת.

התקווה היחידה שלי היא שהמנחה, הקומיקאי הצעיר רודי ג'ונסון, יהיה טוב יותר מהניסיון המגוחך של השנה שעברה להציב את ספונג'בוב מכנסמרובע בתפקיד. מאז שג'ון סטויארט החליט לנטוש את הבמה ולהתמודד לראשות עיריית שיקגו, לא נראה שצמחו מנחים של ממש שם בהוליווד.

נתראה בטקס!