בננות - בלוגים / / חכמים בלילה
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

חכמים בלילה

 

 

      

חכמים בלילה

 

 

וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו  וַיִּשְׁכַּב

 

חכם בלילה, יעקב. ולא מפני שלקח לו אבן לכרית, או שפינטז מלאכים. כשאנחנו אומרים "חכם בלילה" בעצם אנחנו מתכוונים לחוכמולוג או לטיפש גמור: 'חכם בלילה – שוטה ביום'. לפי מילון אבן שושן, רק כששינה מתוקה נופלת על ה"חכמים" האלה והם מחוץ לחברת בני אדם אחרים, הם יכולים להיחשב לחכמים. ובכל זאת, מניין זה בא? מה חטאו חכמי הלילה שמזלזלים בהם ככה?
ההיגיון הוא שבחלום אתה נמצא בעולם פרטי שאי אפשר להשוות אותו ערכית לשום דבר אחר, ובעולם כזה גם חוכמה ושטות הן הערכות סובייקטיביות של מי שחולם. אם תרצו ניסוח יותר מתוחכם לעניין תמצאו  אותו כבר אצל הרקליטוס ועוד כמה חכמים עתיקים:
"אחד ומשותף הוא עולמם של הערים, אך הישנים – איש לעולמו שלו יפנוּ"
(הרקליטוס 89).

"חכמים בלילה" צוחק על חשבון אותם חכמים בעיני עצמם, אבל צחוק צחוק, מאחורי הלעג שבביטוי עומד היפוכו הרציני, וראשיתו של "החכם בלילה" דווקא נכבדה מאוד. מקורה של חוכמת הלילה בקונצנזוס הגמור ששרר בעניין הזה בעולם העתיק: "לחכמים עצה בלילה", אומר הפתגם היווני, ומתכוון לומר שבחלום ניתן לחכם (שיודע לפרש אותו נכון) סוג של ידע או מסר שאי אפשר להשיג באמצעות השכל הער. אותו קונצנזוס בדיוק מתבטא גם בתנ"כנו, כשאלוהים אומר על הנביא "במראה אליו אתוַדע, בחלום אדבר בו" (במדבר יב 6), ובאיוב העניין כבר מוזכר כפרקטיקה מוכרת : "כי באחת ידבר אֵל — בחלום חזיון לילה, בנפול תרדמה על אנשים, בתנומות עלֵי משכב" (לג 15-14).

מעניין שהחלומות הקדומים ביותר שתועדו בכתב והגיעו עד אלינו הם מסרים, פקודות ובשורות שנוגעים לענייני הציבור או גם אנשים יחידים – ואילו חלומות דתיים או אפוקליפטיים הם בדרך כלל מאוחרים יותר. לפעמים קורה גם ששני הסוגים מתמזגים בחלום אחד, והדוגמא הכי מפורסמת נמצאת כבר אצל אותו חכם בלילה עתיק –  יעקב אבינו: "ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו; והנה יהוה ניצב עליו". החיבור בין השמים והארץ קשור להבטחה שחלקו של יעקב שמור לו גם בעולם הארצי וגם בעולם האלוהי. אבל בנוגע לנסיבות החלימה, התנ"ך קצרני: יעקב פשוט שוכב לישון בבית אל, ותוך כדי השינה הוא מקבל מסר-חלום שכולל התגלות והבטחה. אבל האמת היא שפשוט אין מה להרחיב פה: מה שנראה לנו כאירוע מופלא, לא היה פרקטיקה כל כך יוצאת דופן, וכנראה דווקא מפני שהיא הייתה ידועה לכל, לא טרח תנ"כנו להסביר אותו יותר מדי לקורא.

מה שקרה ליעקב בבית אל, היה פרוצדורה מוכרת מכמה וכמה בתי אל אחרים בעולם העתיק. אחד המפורסמים והמתועדים ביותר היה המִנְבָּאָה (=האורקל) של אל הרפואה היווני אֶסְקַלָפּיוֹס שבעיר אֶפִּידָאוּרוס: השואלים בקודש והחולים שרצו להתרפא היו באים למקום ל"אינקוּבּציה" (enkoimesis): אחרי שצמו, התפללו, טבלו והקריבו קורבן הם היו לנים במקדש בחדרים מיוחדים שהוקצו למטרה הזאת, או גם בקודש הקודשים עצמו. כתובות מאפידאורוס יודעות לספר על ישועות מופלאות שהתרחשו בעקבות האינקובציה, אבל בדרך כלל המדיום העיקרי שדרכו תיקשר האל עם המאמינים היה החלום. אחרי האינקובציה, היו באי המקדש מתעוררים, מתמתחים קצת, שותים משהו והולכים אל כוהני אסקלפיוס שיפרשו להם את המסר האלוהי שניתן להם שם בחלום. 
אבל לא צריך לנסוע ליוון בשביל זה. מנבאות חלום וריפוי בדיוק מהסוג הזה נודעו באזור שלנו זמן רב לפני אלה שביוון, והגיעו אלינו עדויות עליהן מכל התרבויות השכנות – מצרים, מארי ובבל.  במצרים אפילו כתבו על זה ספר ראשון לשימוש עצמי כבר בתחילת האלף השני לפנה"ס
(פפירוס צ'סטר ביטי 3). שם תגלו שאכילת בשר חמור, פירושה קידום; קפיצה לנהר, פירושה טיהור עוונות; סקס עם אמא הוא אות מבשר טובה ("הוא יזכה לתמיכת האזרחים"), אבל לא עם חזיר ("הוא יירד מנכסיו").  אבל ליעקב שלנו לא היו ספרים מצריים מתוחכמים, רק אבן למראשותיו.

בבוקר יעקב מתעורר באקסטזה ואומר: "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים!"  ובעקבות החלום (כך הבינו רוב הפרשנים) קורא למקום בית אל. אבל בעצם העיר בית אל יוּשבה כבר באלף ה-3 לפנה"ס, וגם בתנ"ך היא נזכרת בשם הזה עוד לפני המלאכים והסולם. די סביר שהתנ"ך פשוט רוצה לומר שיעקב, אחרי חזון הלילה שלו, לא קרא לעיר בשם "בית אל" אלא פשוט הכיר בתדהמה בקדושת המקום, ובגלל זה גם ייסד שם בית לאל – כלומר, מקדש – שבו אולי הייתה גם מִנבָּאַת חלום. המסורת המקראית ניסתה לייחס ליעקב את ייסודו של בית האל במקום המקודש הזה, שפולחנו העברי-כנעני זכה להמשך  במשך מאות שנים: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים". במלים אחרות, יעקב בא אל המקום בגלל קדושתו, ובמטרה לעבור שם אינקובציה עם שאלת-חלום (כמו גם שלמה המלך שבא למטרה דומה אל גבעון, "כי היא הבמה הגדולה", וזכה שם להתגלות והבטחה אלוהית). אין הוכחות ארכיאולוגיות שבבית אל הייתה מִנבָּאַת חלום ממוסדת, אבל הנוהג לסור למקומות קדושים למטרת אינקובציה ומסר-חלום והיה ידוע בכל העולם העתיק. בערך כמו שנוהגים במקומותינו לפתוח בקלפים, ללכת למתקשרת או לתפוס שיחה עם הרב.    

40 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    תקופות מתחלפות, העולם משתנה (באמת או בכביכול) והחלום נותר מטריד וחידתי. כאילו עלינו מהמעמקים של עצמנו והבאנו איתנו את מה שעיני היום המאיר לא יכולות לראות.
    אני אוהבת את החלום של יעקב בעיקר בגלל נחמת הבדידות שבו – מי שבורח מביתו שלו בבדידות גדולה וישן רחוק מהאוהל שהיה לו לבית ולשם – פוגש במלאכי נחמה שמחברים את האדמה לשמים. יש שלמות פיוטית בתיאור הזה.

  2. עשיר הנך ביידע כרימון ואנחנו נהנים.
    אז חכמים בלילה זה לא כזה כאילו וחבל על הזמן .

  3. אומי, מירי,
    תודה. אני רק מחזיר פה בדרכי כדור שלכן.

  4. הי אמיר
    אסקלפיוס הוא אותו אל מופלא שמסמל את השירות הרפואי- מטה שסביבו מתפתל הנחש ועל שמו "מטה אסקלפיוס"?.
    והאם בעיר אפידאורוס הוקם יותר מאוחר בית הספר לרפואה של היפוקראטס?

    כשאתה מספר לנו עוד פרטים זה ממש כמו להיות שם. כל כך כיף לקרוא את תהליך הויפאסנא העתיק הזה ובכלל חלומות זה נושא מופלא.
    הלילה אזמין חלום (לא מגלה מה)

    • אולי אקים להקה של אישה אחת
      מירי והכריות
      בקרוב הדייטה 🙂

    • הי תמי, לא מגלה? מה חלמת?
      כן, אסקלפיוס היה בשירות הרפואי, וזה בעצם משפחתי כי אבא שלו, אפולון, עסק בזה גם, אם כי גם בהפך – בשליחת מגפות.
      היפוקרטס עצמו כנראה קיבל הכשרה בסיסית באסקלפיון של קוס, אי הולדתו.

    • וכן, מטה אסקלפיוס נראה די דומה לנחושתן שלנו. התרבויות של הים התיכון היו די קרובות אז, והנחשים הם בכלל נושא מרתק.

      • ששש… בשקט שאפחד לא יראה…
        ביקשתי תשובה לשאלה: מה גרם לי להיות חולה. התשובה באה כחלום בקר. יש לי כל מיני שעות חלימה. לשאלה הספציפית: חלמתי שנחש חדור בזרוע ימין שלי. אני מבחינה בו מסתתר תחת לעור. ברגע שהבחנתי בו הוא זז. אני שואלת אותו מדוע הוא מרעיל אותי. הוא זז יותר. אני אומרת לו- צא עכשיו. הוא מוציא את ראשו, מביט בי מעוכזב שנתפס. התעוררתי.
        האורקל מתגורר, לעיתים, קרוב, קרוב אלי אבל הוא לא ידע לתת לי פירוש. אולי לך יש רעיון?

        • תמי, החלמה מהירה! יש לך בעיה ביד ימין או שזו מטפורה?
          לגבי הבהרות האורקל, זוהי המסורת הפרשנית העתיקה מכולן, אבל לא נראה לי שאצטרף.
          אין לי ספק שהתשובות כולן אצלנו וכל מה שקורה לנו מקורו בתודעה. נסיוני אומר שבדרך כלל כשמבינים מה הבעיה אין יותר צורך "להביע" אותה באופן גופני.

          • אמיר, אין לי בעיה ביד ימין. חליתי במחלה קשה, כרונית שנדבקתי ממנת דם שקיבלתי במהלך ניתוח- דלקת כבד נגיפית- הפטיטיס סי.
            התשובה לא ממש אצלי, לצערי.
            אתה שואל ואני עונה כך הגענו עד הלום…:)
            בכל מקרה חכמים בלילה הוא מאמר מרתק.
            תודה לך.

          • תמי, מצטער לשמוע. בזמנו חליתי בהודו בהפטייטיס דומה, ירדתי 20 קילו, ושנה אחר כך עוד נראיתי כמו ישו. אני מקווה שאת מנצחת את המחלה מהר.

          • אמיר, תודה. גמני מקווה לחזור לבריאות…:)

  5. מצאה חן בעיני האמרה: והישנים – איש לעולמו שלו יפנו, בגלל זה אני אוהבת את השינה, היא הדבר הכי בלעדי שלי, של כל אחד. תודה על המאמר.

    • תודה, לבנה, ואני מסכים, אבל לפעמים שואל את עצמי אם חלומות הם באמת מקום שהוא רק שלי או רק שלך?

      • כן, כל אחד חולם בשפתו הדימויית, כמידת המורכבות של נפשו, כמידת הנושאים והמרכיבים שבונים את עולמו הפנימי והחיצוני, כמידת המודעות הפסיכולוגית שלו,כמידת התשוקה והמאווים שלו, ומה שהוא חולם, הוא יציר כפיו.אני מניחה שאם איני מכירה אותך לא אחלום את חלומותיך, ואתה לא תחלום את שלי.

        • את כמובן צודקת, גם כשאנחנו "מארחים" אחרים בחלומותינו, אותם אחרים הם תמונות שאנחנו יוצרים. החלק המוזר הוא שלפעמים (נדירות) יש חלומות שבהם אתה חולם על משהו שקורה למישהו קרוב, וכשאתה מתעורר מסתבר שמשהו מזה באמת קרה.

          • אם יורשה לי לתערב בשיחה שלכם.. אז אומר , עד כמה שאני יודעת, שישנם חלומות נבואיים שכאשר הם ניתנים לאדם הם מתנה. זה לא רוצה לומר שהחולם יכול להתערב במטריצה= בעתיד אלא יש לו, לחולם רק יכולת להציץ אל העתיד.

          • ההבחנות האלה הן די עתיקות. פתרון חלומות התחיל בשומר העתיקה והגיע לשיא של שיטתיות ב"ניתוח החלומות" של ארטֶמידוֹרוֹס מדלְדוֹס, במאה ה-2 לספ". הוא תיעד למעלה מ-3000 חלומות, וסיווג אותם לפי זמן (אלה שנוגעים להווה ואלה שנוגעים לעתיד), ולפי האיכות: חלומות "נטו", חזונות, נבואות, דמיונות, וחלומותשווא. הוא גם הגיב לאנשים כמו היפוקרטס שחשבו שהחלומות הם תוצאה של אירועים וביוכימיה בזה שכלל את שתי הדיעות המנוגדות ביחס לחלומות.

          • לא הסברתי בעצם. ארטמידורוס מנה בצד ה-insomnia – החלומות הרגילים שמקורם במצבי גוף ונפש, את ה-somnia – חלומות חזוניים עשירים בסמלים ומשמעות. אותו פער של גישות חזר אגב באופן שונה גם בפסיכולוגיה המודרנית.

          • עוד אני כותבת וכבר הפרדוקס מהטל בי ואני יודעת שאני ענתיק"ה…:))
            דרך אגב, קארל יונג פיתח את התאוריה שלו על התת מודע הקולקטיבי כתוצאה מתצפית ותיעוד של חלום שחלם על בית רב קומות שבו יש מרתף, במרתף יש פתח למערה שמתחתיו נמצא הלא מודע הקולקטיבי. הוא גם התיחס אל תכני החלום בהשוואה למיתוסים של תרבויות קדומות וכך הביא את המושג "ארכיטיפ"…

            הפרדוקס שלי:
            אדם שחולם חלום נבואי, אין באפשרותו להתערב במסר שניתן לו.
            אבל כיום כאשר אנחנו ממודעים למכניקת הקוונטים איך זה מתישב?. הרי ברגע שנציץ על מציאות מסויימת, כמו חלום נבואי, המציאות אמורה להשתנות כתוצאה מהתצפית שלנו, לא?

          • אמת, יונג (בשונה מפרוייד) הכיר בקיומם של ה-somnia. הוא חשב שחלומות מגלמים (גם?) את השאיפה לצמיחה ולמימוש עצמי, ובאופן שקשור ל"תת מודע קולקטיבי". אובמלים אחרות, הוא חשב שמופיעות בחלומות תבניות נפשיות משותפות לכל בני האדם.
            ובעניין תורת הקוואנטים – כן, נניח שהחולם משפיע על המציאות שהוא חולם עליה, אבל למה זה פרדוקס, תמי?

          • המסר שניתן לחולם בחלום נבואי בלתי הפיך, כלומר לא ניתן לשנות את גזרת החלום. זה נראה לי עומד בסתירה להבנה שלי את מכניקת הקוונטים.
            זה מתסכל שחלום מתגשם (בדרך כלל הכוונה לחלום רע, כמובן)והידיעה המוקדמת על מה עומד להתרחש מבלי היכולת לשנות את המציאות, בניגוד לתובנה כיצד מתנהלת מכניקת הקוונטים, לא?

          • אני לא חושב כך. הסוגסטיביות או האמונה של החולם בחלום הן חלק מהמשחק שבו ה"נבואה" תתגשם בדיוק די רב או בגמישות פתוחה לשינויים. וזה אולי נכון לא רק לגבי חלומות.

          • אני מבינה שהתודעה מעצבת את המציאות. נבואה שמגשימה את עצמה וכו"… אולי זה לא המקום ולא הזמן אבל פעם אספר לך על חלומות שלי על אנשים אחרים, שלא ידעו על שחלמתי עליהם והדברים התגשמו אחד על אחד במציאות.

          • יהיה מעניין מאוד לשמוע. אבל גם החלום שלך הוא אולי חלק ממה שקרה להם?
            כלומר, אין סתירה…

          • אמיר, לא ולא, לצערי לא היה לי חלק כלל וכלל בחיהם. הם כלל לא הכירו אותי. במקרה אחד הכרתי את האשה אך חלמתי על אסון שיקרה לבעלה. נחנקתי עם המסר עד שפתחתי את העיתון וחשך עולמי… אולי כשאני מספרת את זה, זה מוריד ממני משא כבד…:)

          • אולי יש כל מיני הכרויות. היית מחוברת אליהם בדרך זו או אחרת, לא? האם החלום עצמו אינו הוכחה לזה?

          • 🙂
            וואלה:)
            לא חשבתי על ההכרות מהעולמות המקבילים, האחרים…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור