בננות - בלוגים / / על הפלות והפליות
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

על הפלות והפליות

היבטים אתיים של החוק המסדיר הפלות בישראל

 

(הדברים הוצגו בכנס "זכות האישה על גופה – ביטול הוועדות להפסקת הריון – דיון מחדש", הוועדה לקידום מעמד האישה, הכנסת, 11.02.14)

 

לפני כשלושים וחמש שנה שררה בארץ מציאות קשה ובה התבצעו רבבות הפלות בעיקר על רקע חברתי-כלכלי במרפאות פרטיות של רופאים – מה שנקרא שוק שחור פורה. המחוקק הבין שמחובתו להתערב ומכאן החוק שלפנינו, המתיר הפלות חוקיות בבתי חולים בלבד, בהתאם למספר מצומצם של עילות, ובתנאי שניתן אישור וועדה. הדרך היחידה בה אפשר להסביר מדוע החוק קבע גם עילות וגם צורך באישור וועדה היא הרצון לוודא שלאורך התהליך מעולם לא תרגיש האישה שבידיה הכוח להחליט על המתבצע בגופה שלה.

 

 יצוין שהרופאים הסכימו להסדר רק לאחר שהובטח להם רוב באותן וועדות, וזאת למרות שרוב העילות לא היו בתחום הרפואי בכלל. בהמשך התבהרה נטיית הועדות להיענות בחיוב לרוב רובן של הבקשות – עם כי לא אחת נוצלה ההזדמנות כדי לפשפש בחייה האינטימיים של האשה ולנזוף בה. לימים אף בוטלה העילה הסוציאלית שנכללה בחוק במקור ומאז נאלצו נשים רבות לשקר בפני הוועדה כדי לקבל את האישור המיוחל.

 

 התוצאה בפועל היתה שכל מי שיכלה המשיכה לפקוד את המרפאות הפרטיות, כך שאותו שוק שחור פורה נשאר על כנו למרות החוק ובהסכמה שבשתיקת הרשויות. זאת ועוד, תחת חסותו של החוק צמחה תעשייה משגשגת של בדיקות הריון והפלות לצדן. כיום אנו יכולים להתגאות בהיותנו המדינה המבצעת הכי הרבה בדיקות בהריון והכי הרבה הפלות הכי מאוחר בהריון בגין המומים הכי קטנים.

 

אלא שנדמה לי שאין זה השיא היחיד שיצר החוק: לצד השיא של כמה כסף ניתן להפיק מגוף האישה דרך חוק אחד, וכמה מכבודה של האישה ניתן לרמוס באמצעות חוק אחד; אבקש להוסיף כמה בעיות אתיות ניתן לזקוף לחובתו. על כך אפרט בדקות הבאות:

* נתחיל עם הנחת היסוד המשוערת של החוק: אישה שנכנסה להריון, גם אם זה אינו רצוי לה, חייבת לשאת באחריות על מעשיה. דהיינו, האישה היתה צריכה למנוע כניסתה להריון וזאת באחת משתי דרכים: או על-ידי ההימנעות מקיום יחסי מין או על-ידי השימוש באמצעי מניעה — שפירושו הכנסת מיני הורמונים מלאכותיים לגופה. הבעיה היא שלא זו בלבד שהתכשירים האלה לרוב אינם נכללים בסל הבריאות, כולם באים בתוספת רשימה הולכת וגדלה של תופעות לוואי. המסקנה: כל עוד המדינה אינה מממנת מגוון אמצעי מניעה לאישה ויותר מזה, כל עוד לא פיתחה הרפואה אמצעי מניעה שאינם מזיקים לאישה בדרך כלשהי, לא ניתן לצפות ממנה להשתמש בהם.

 

* שאלה נוספת היא מדוע אותה אחריות נתפסת כרובצת על כתפי האישה בלבד — הלא צריך שניים לטנגו? אז זהו, שלפי פוסקי ההלכה, הזרע קדוש מדי מלנגוע בו וכך גם בקרב גדולי הרפואה, הרי עד היום לא הוצאה לשווקים גלולה לגברים ונראה כי קיים היסוס יתר ככל שמדובר בהתערבות בגוף הגברי. המסקנה: כל עוד אין מזמנים את הגבר לנזיפה ולהשפלה בפני הוועדה, אין לזמן את האישה.

 

* את הנטייה שלא לדרוש מן הגברים לתת את הדין על הריון לא רצוי, נהוג להתייחס בתור הגנה על נשים, אבל יש להניח שהיא עובדת בעיקר לטובת הגברים. וכאן אני מגיעה לציפייה מן האישה שלא לקיים יחסי מין בלתי מוגנים ואבקש להציע שדווקא העובדה שאשה שלא נטלה אמצעי מניעה נכנסת להריון עשויה להצביע על כך שאותה אישה לא תכננה ולא ממש רצתה לקיים אותם יחסים, שמא בכלל, ושמא באותם ימים לא בטוחים שבחודש. במלים אחרות: כל עוד אנו חיים בחברה שאין בה שוויון על בסיס מין, כולל ואולי במיוחד בחדרי חדרים, אזי המעט שהמדינה יכולה לעשות היא להעניק לנשים שליטה מלאה על גופן בכל הקשור להריון ולידה.

 

* ההיגיון הזה נכון בשינויים המחייבים גם בקשר להשמטת הנימוק הסוציואלי מן החוק. כלומר, כל עוד אנו כחברה מקשים על נשים יותר מאשר על גברים להתפרנס בכבוד, ועוד מטילים את עיקר תפקידי ההורות עליהן, אזי המעט שהמדינה יכולה לעשות הוא להעניק לנשים שליטה מלאה על גופן בכל הקשור להולדה.

 

* ואם אתם חושבים שלמנוע חייו של ילד על-מנת לחסוך בהוצאות הוא דבר שלא ייעשה, תביטו במעשי הרשויות. ציינתי לעיל אותה תעשייה של בדיקות הריון והפלות על כל אי דיוק בעובר. ניתן להניח שלפחות אחת הסיבות שבגינה משתפת המדינה פעולה עם התעשייה הזאת היא כלכלית, הרי, גידול ילדים עם צרכים מיוחדים הוא עסק יקר. המסקנה: מדינה שמעודדת הפלות כדי לחסוך לעצמה כסף מנועה מלמנוע מאזרחיה להתנהג בהתאם.

 

* ולסיום, שאלה לי למפלגות הדתיות הידועות כמתנגדות הבולטות לעילה הסוציו-כלכלית: למה? הרי החוק הקיים ממילא אינו עולה בקנה אחד עם הדין הדתי? גיל? אישה פנויה? תסמונת דאון? אלה אינם קריטריונים המצדיקים הפלות בדת על-פיה אני גדלתי. רגע, רגע, אתם אומרים לי, את לא מעודכנת, גברת. היום כבר אין בעיה להשיג פסק הלכתי שיתיר הפלה גם במקרים האלה – יגידו כבוד המשפחה, המצב הנפשי של האם, עידוד הילודה בעתיד וכו'. אם כן, מה זאת ההתעקשות הזאת להתנכל לאנשים ובפרט לנשים שאינן מרגישות מסוגלות לגדל את ילדיהן מסיבות אחרות, לא פחות רציניות, כולל כספיות?

 

* כמובן אני קצת מגזימה, הרי ידוע לכולי עלמא שבפועל מתבצעות בארץ רבבות הפלות גם מסיבות כלכליות — בתנאי כאמור שהאישה פונה לשוק השחור או משקרת לוועדה. אדרבא, אפשר לומר שהמדינה מעודדת הפלות כאלה, למשל, באמצעות קיצוצים בקצבאות הילדים. ויש בזה טעם לפגם במדינה שממשיכה להזרים מיליונים עבור טיפולי פוריות.

 

אפשר להתווכח וחייבים לדון לעומק על מהי מדיניות הראויה בקשר להפלות, אבל אין ספק שהחוק הקיים חסר כל אחיזה אתית שלא לומר מוסרית ועליו להסתלק מן העולם לאלתר.

ד"ר אומי לייסנר

 

2 תגובות

  1. אביטל קשת

    מסכימה איתך לגבי הקצבאות והאי דיוק בעובר.

    אם הייתי מסכימה להנחות האי דיוק, מצבי היה לא פשוט.
    כל הבדיקות של עובריי שחיים כולם היום, רובן היו בלתי מדויקות בעליל, כמו החיים.
    ב"ה.
    רק בשבת פגשתי ילדה שגילו לה באלטרסאונד בעיות בלתי שגרתיות, ואימה התעקשה, היא חיה עם שלושה טחולים, ועוד מיני הפרעות, והיא מתפקדת רגיל. עם נזלת, צינון בחורף, וקושי לקום לבית ספר. מה שאומר שמה אנחנו יודעים?
    כמובן שרופאים גם צודקים, מסיעים, מצילים חיים, אבל יש הגזמה שמשום מה לא עומדים על מהותה. והפחדות שמונעות חיים.
    בגדול, אכן החוקים קצת מבולבלים, קצת מפה וקצת משם כולם צריכים להיות מרוצים כולל שר האוצר.

    ומי שמחזיק אותנו חוץ ממנו, שצריך להוסיף ולהתעשר.

    חודש טוב. שבוע טוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר