בננות - בלוגים / / עורו המעשנים 1 / בשער החוק
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

עורו המעשנים 1 / בשער החוק

 

     

    

בשער החוק

 

זמן מה אחרי שנכנס חוק העישון לתוקף עברתי ליד הקפה שבו נהגתי לשבת עד לכניסתו של החוק. המקום נראה שקט באופן מוזר, עגמומי, וחצי נטוש. עד שהעירייה נכנעה אפילו השולחנות שבחוץ, אפופי העשן הרעיל של מפלטי האוטובוסים, לא נמלטו מן הגזירה. המקום טוהר. ולא רק כאן שררו סוף סוף ניקיון וטוהר. מסורת שלמה שהשתרעה ממפגשי הספרות רוויי האלכוהול של הבארים הדבלינאיים, עבור בתרבות בתי הקפה של פאריז ועד כסית ורוול שלנו, הגיעה אל סופה. לא עשן ולא מעשנים. יוק.

ואיפה כן? אם משום מה בכל זאת תרצה לעשן בחברת מעשנים, תמצא את עצמך במועדון עגמומי עוד יותר: חדר מלא אנשים, אבל אף אחד לא משמיע הגה. לא, זה לא מקום מפגש, אלא משהו שדומה יותר לבית שימוש ציבורי: עשה את שלך ולך. האיוורור די עלוב, אוויר סמיך ומסריח, דלתות סגורות:  נתב"ג, הית'רו, פרנקפורט – בכל מקום אותו מחזה – מושבת מצורעים קטנה בירכתיים, פינה לנרקומנים, לחוטאים. "אזור עישון".

ב-1993, הרבה לפני שהגזירות הגיעו לאירופה, הוזמנתי לתכנית הכתיבה הבינלאומית באוניברסיטת איווה, ושם בפעם הראשונה התברר לי, כמעשן, מי אני ומה אני בעיני ההשגחה העליונה האמריקנית. ארצות הברית, ארץ יראת אלוהים, הייתה הראשונה שבעניין העישון קיבלה מן האל את הדיבר האחד עשר וחקקה אותו על לוחות הברית שלה. כבר בראשית שנות התשעים הוחרמו שם כל מי שעברו על "לא תעשן" והורחקו כמעט מכל מקום: ממתחם האוניברסיטה, מבתי הקפה, מהמסעדות ומהמסיבות.

מאמצע אוקטובר רוחות הקוטב, שאין הרים שיעמדו בדרכן לאיווה, היו מסתערות בניצחון על רחובות העיר הריקים מאדם. פה ושם, בטמפרטורות יאות לפינגווינים, עדיין יכולת להבחין בכמה טיפוסים שעמדו בחוץ, מעשנים ורועדים, ונראו כאילו הפכו לאיטם לאבקה לבנה. אבל כמובן, הגיע לחוטאים הללו לקפוא שם עם ההומלסים וחתולי הרחוב. ככה לפחות יכלו לכפר בו במקום על החטא בעונשו. שורה ארוכה ארוכה של משוררים, מו.ה. אודן ועד ויסלבה שימבורסקה, מתמשכים בירכתי מוחי כדמויות אפופות עשן, הרועדות כאן בחוץ.

טיסות פנימיות בארה"ב העמידו מעשנים במבחן קשה עוד יותר. אחרי כמה שעות בקופסת המתכת המעופפת, בעודי ממתין לטיסת ההמשך הבאה, הייתי מחפש לשווא אחר פינת המצורעים שלי רק כדי לגלות שכל שדה התעופה היה 'חפשי מניקוטין'. כמובן, היו שם בשפע בארים לאלכוהוליסטים, מתקנים לנכים, מסכים מוצצי-מוח למכורי הטלביזיה, מזללות מקדונלד'ס למאותגרי-המשקל ולבּוּלמיים, ואינספור חנויות טריוויה לצרכנים סדרתיים. איך זה,   שאלתי את עצמי, שדווקא המעשנים הפכו שעיר לעזאזל לכפרת עוונותיה של אמריקה?  תשובה אפשרית התחילה להפציע בירכתי מוחי רק לאחר שלמדתי יותר גם על הדיבר השנים-עשר, שניתן שם למאמינים בערך באותן שנים: "והיית תקין פוליטית בכל נפשך ובכל דברך ובכל מאודֶך".

 

המשך:
"עורו המעשנים 2: התיקן הפוליטי"
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2787&blogID=182#res18881

הבאים:
3. משטרת העונג ומרד האמנים http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2808&blogID=182
4. ייסורים ואקסטזה http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2822&blogID=182.
5
מסע הצלב  http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2856&blogID=182
6. פה קבור הכלב http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2875&blogID=182

 אמיר אור

65 תגובות

  1. אני בדרך כלל מאד אוהבת את מה שאתה כותב, אבל הרשימה הזו קצת עיצבנה אותי (וסליחה שאני מגיבה רק כשאני מתעצבנת..). לא ברור לי מה הוא הפאר וההדר הזה שמייחסים לעישון. גם לא נראה לי שמה שמאפיין משוררים או אמנים בכלל זה העישון. בסך הכל התמכרות כמו כל אחת אחרת, פרט לכך שזו התמכרות שלא מסכנת רק אותך אלא גם את הסובבים אותך, וזה לא עניין של פוליטקלי קורקט או צדקנות, זו פשוט עובדה. ושלא תבין אותי לא נכון- בעיני החוק החדש הזה מגוחך ופתאטי.
    והדבר שהכי עצבן אותי היה בתיאור שלך את נמלי התעופה כשהזכרת את המתקנים לנכים. לא ממש ברור לי איך אתה יכול להשוות בין נחיצות המתקנים לנכים לבין פינות העישון.

    • אליענה, בפרקים הבאים אני מקווה שיתבהר הקשר. אני גם מסכים איתך שאין פאר בעישון, ובהמשך אנסה לבדוק מה כן יש. אבל דיכוי המעשנים כבר עובר כל גבול – ובא בקלות במקום לתקן דברים שדורשים יותר מאמץ.
      לגבי הנכים – בתור מי שהספיק לעבור שדות תעופה גם בכיסא גלגלים, אני יודע איך זה מרגיש, ובאמת אין מה להשוות – רק רציתי להגיד שחשבו על כל צורך (מניתי גם זלילות וקניות ואלכוהול, לא?) אבל במעשנים – אם פאר ואם לא – התעללו לתיאבון.

  2. אמיר, חד וקולע. תמיד יעדיפו להקל על נכים בעל הגבלות פיזיות מאשר על נכים בעל הגבלות אובססיביות.

  3. הפוליטיקלי קורקטנס הרסה את אמריקה. לפני כמה ימים ראיתי סרט תיעודי על אמריקה בתקופת ג"ון לנון. כמה פתיחות, כמה ערכים. כמה תמימות. שאלתי את עצמי לאן כל זה הלך ואיך ייתכן שאמריקה הפכה למעוז הטיפשות והמיאוס העולמי. תקינות פוליטית היא אחת הסיבות, ללא ספק. זה והסגידה לאל הקפיטליזם. אחלה רשימה.

    • מסכים אתך, וגם בזה עוד נטפל.
      את התקינות הפוליטית היטיב לתאר ספייק מליגן בתרגומך:
      התקדמנו מאד / אמר מדען הסיגריות / כשהוא חיסל ארנב חי / כדי להראות לסטודנטים שלו / איך זה עובד.

      • בהחלט, והוא כתב את זה ב77"… תאר לך!

        • בסדר, אז אפשר לומר המון דברים שמעצבנים אצל האמריקאים, השמרנות, הגלובליות ההתמכרות למה שהמימסד רוצה שתיתמכר לו ועוד, אבל למה האירופאים ניגררים, האירלנדים, הצרפתים, ?! אנחנו , נו אנחנו גרורה ידועה שמסרטנת את עצמה לדעת ולשתוק את החיים הקפיטליסטים במסווה של שיוויון בפני החוק, ושיוויון הזדמנויות, . אני אוהבת לעשן, נקודה, ומרגישה מוקצה מחמת טרנדיות.

        • היה לו חוש ריח טוב לפשיזם כנראה. 77 היה שלהי שנות השישים של אירופה, כשהפנקיסטים כבר התחילו להופיע בסביבה ובארה"ב חיסלו לגמרי את שנות השישים. מתאים.

    • נדמה לי שאמריקה הייתה כזו גם בימי ג"ון לנון, רק שאז היו גם קבוצות אחרות והיום כמעט כולם כבר כאלה. ראיתי אתמול את הסרט "המסעדה של אליס" שמדבר בערך על התקופה הזו וזה היה מאד בולט עד כמה הבורגנות תיעבה את ילדי הפרחים, ועד כמה הבורגנות שלטה.
      יחד עם זאת, אני באמת לא חושבת שהעניין של היחס אל העישון הוא רק תוצאה של פוליטקלי קורקט ולא ברור לי איך כולם מתעלמים לגמרי מזה שמדובר בענין שמזיק לסביבה, אבל באמת מזיק.
      ושוב, החוקים האלה מגוחכים, אפשר וצריך לעשות את הדברים בצורה הרבה יותר חכמה ופחות פוגענית. ועדיין..

  4. אני ערה.
    הגישה הדתית-בורגנית שמאפיינת את אמריקה והאמריקנים בהחלט צובעת את החוק ודרכי השלטתו.
    אילו היתה הסיבה לחוק באמת הרצון לשחרר את הלא-מעשנים מעשן הסיגריות ותו לא, היו מקצים מקומות למעשנים ומקומות אחרים ללא-מעשנים. בתי קפה, פאבים ומסעדות נפרדים.
    זה היה עונה במאת האחוזים על התביעה למנוע עישון פסיבי.
    כך, הבחירה לאן ללכת ומה לעשות היתה באמת נשארת ונשמרת – חפשית.
    אבל הכוונה היא לא לשמור על הלא-מעשנים מהמעשנים, היא – לשמור על המעשנים מעצמם…
    כפייה של גננוֹת. התערבות בחופש הפרט. התלהמות פלסטיק דוחה. גועל נפש צדקני ומרוצה מעצמו.

    • הסמים והאלכוהול יותר מזיקים לא רק למכורים אלא גם לחברה שצריכה לתמוך בהם, לפרנס אותם ולסבול מהאלימות שלהם … שידאגו לחולים לפי דרגת חומרת מצבם והסיכון שלהם לעצמם ולאחרים, לא?

    • מסכים איתך לגמרי!
      קלעת בול!!

      פשוט במקום למצוא פשרה,בחרו בדרך הקלה,כפיה!

      • לכל נמעוניינים לעשן בכיף, ישבתי שלשום בסוזנה, ע"י סוזן דלל, ולא תאמינו אבל אפשר לעשן, למעשנים יש מרחב חם ומוגן בפנים, וללא מעשנים קר יותר בחוץ המחומם. ניפלא, רוצו לשם.

  5. ובכל זאת, כלא מעשנת, אני שמחה על ההגבלות האלה ששמו על מעשנים, כי לפני כן אנחנו סבלנו. נראה לי שהגיע התור שלכם לסבול קצת. מה יש?

    תראה, כל ההתבכיינות של המעשנים, היא קצת לא לעניין. זה נגע שפוגע באוכלוסיה ענקית של לא מעשנים, ועישון זה לא דבר הכרחי, תיגמלו, מצדי.

    • ואגב, אני לא רואה זאת כחטא נגד מישהו או אלוהים או אני לא יודעת מי, אלא שוב, נגע שפוגע באחרים. למה לך יש זכות לפגוע בי בעשן שלך?

      ובעניין המגבלה שיש לכם המעשנים, בעיה שלכם, העשן הזה מסרטן ומציק ומסריח, לי לא בא להיפגע ממנו. קשה לכם? תעשנו בחוץ.

      באמת, אני לא מבינה מה לא מובן פה. תפסיקו ליילל, ותבינו את הצב החדש.
      ואין כאן שום מקום לדרשנות כזו בנוסח שלך.

      וואו, אני לוחמנית היום. אליענה, לשורות הקשב. אליענה ואני נגד מעשנים ויפי נפש.

      ובכל זאת אמיר, תתעשתו, תעשנו בחוץ, ותפסיקו עם רגשות הקיפוח האלה. קודם אנחנו הרגשנו מקופחים.

      • יעל, נורא יפה לך להיות לוחמנית. אני אוהבת אותך ככה 🙂

      • אנחנו נעשן בחוץ, את תשתי קפה בשירותים הציבוריים, והערבים במזבלה. למה לא?

        • במחשבה שניה, אני לא רוצה לריב.
          לא יודעת מה נכון ומה לא נכון כאן.
          אבל לא הבנתי, למה קפה בשרותים ציבוריים וערבים במזבלה?

          • כי זו התעללות במיעוט. הממשלה הראשונה שאסרה על עישון הייתה הממשלה הנאצית.

        • חחחחחחחחחח
          אמיר! ישר לכנסת יש לך את הקול שלי!

          "אמיר אור:
          אנחנו נעשן בחוץ, את תשתי קפה בשירותים הציבוריים, והערבים במזבלה. למה לא? "

          • כולו שלך… אבל אני – בכנסת? שאמא שלי לא תשמע…

          • חחחח
            אמיר,סליחה מראש לאמא,על ההצעה המגונה,לא ממש יודע מה גרם לי להגיד משפט כזה מטומטם "לכנסת.." נו באמת.
            טוב נו מסתבר שיותר כיף לי כאזרח להסתכל על המוסד כמקום לאנשים נבחריםמשכילים, מאשר מה שהוא היום,ואני אחסוך בפירוט..
            אבל בכל מקרה ישר כוח! , אני ממש לא מבין את יעל היא ממש לא עיקבית פרווקטורית מתחסדת כמו כל השאר, וחבל..
            דווקא יכל להיות דיון משכיל בנושא,אבל אחרי שחרשתי תגובות שלה+הבלוג אז לא ממש נראה לי.
            תהנה להגיב לה להאשמות המוזרות על ציבור המעשנים,רק תזהר שבסוף לא ישללו לך את האזרחות או יכניסו אותך לכלא אם תמשיך עם הגזענות האפרטהיידית שלך! חוצפן! זכות הבחירה,פחחח .
            חח בכל מקרה תהנה, ותמשיך לכתוב דברים מעניינים 🙂

          • תודה,נאור. ובקשר לשלילת האזרחות – לשם בדיוק אני מגיע בסוף (עורו 6 / פה קבור הכלב):
            בקצב הזה גם אל תתפלאו אם אזרחים שומרי חוק ישלימו עם מועדון מעשנים באיזור מגוריהם בערך כפי שהיו מגלים סובלנות כלפי בית מצורעים או מאורת סמים שהיו נפתחים שם.

            בעולם החדש והאמיץ שבו טבק, אלכוהול וקפאין יוצאו מחוץ לחוק, כל אחד מאתנו יהיה אזרח אידיאלי רגוע וצייתן, שכנראה יצרוך יותר פרוזאק, רטאלין ושאר סמים פסיכיאטריים, יצפה ביותר תכניות ריאליטי ואופרות סבון בזֶבֶליזיה, ויסעד את ליבו בהמבורגרים מהונדסים גנטית שנעטפו בלחמניות מאותגרות חומרי-שימור. האח הגדול ישמור את צעדינו מחטא, הפסיכיאטרים אולי ייַסדו עבורנו מיסדר דתי חדש, והתאגידים הגדולים ישלטו בעולם בגלוי.

      • יפי הנפש שמור לטהרנים ולמתחסדים, בטח לא למעשנים

    • יעל, אין שום בעיה עם זכותך למקום ללא עישון, אבל מדוע אין לנו זכות למקום למעשנים בלבד בלי לפגוע באחרים? לכו תיגמלו – זאת בדיוק האגואיסטיות שלא מתחשבת באחרים. לא מחמיאה לך התגובה הזו.

  6. שלום רביב

    בשער החוק? ממש קפקא בשערי דובק

  7. יעל ישראל

    אמיר יקירי, בתור ניזוקת מעשנים ומעשנת פאסיבית בדור בו התביישנו אנו המעשנים להגיד, אפילו לחבר, סליחה, אולי לא תעשן לידי, אני מרגישה שאתה נסחף לבריונות שמאפיינת את המעשנים מימים ימימה. אתם מתבריינים (מבריונות) עלינו זה שנים, והיום סוף סוף, אנחנו, אחוזי גאווה פלוגתית דלוחה, יכולים להרים ראש בגאון ולומר לכם להםפסיק עם הבריונות.

    לספםר לך על כל הפעמים שכל מיני מעשנים נשפו בפרצופי עשן בבוז במסעדות, לו בחיקשתי לכבות סיגריה? לספר לך על המאבק האינסופי במעשנים בפרצוף במקומות ציבוריים?

    סלח לי, אבל בשנים ההן לא התבכיינתי על כך. אז אתם אנא, במטוטא, במחילה, לכן תעשנו במאורותיכם, אבל תפסיקו להתמרמר על זה שזורקים אתכם ממקומות ציבוריים. זה הטון שלך שמרגיז. וגם הבריוניות בדברייך שאלך לעשן במזבלה!!!!

    אני שנים הרגשתי במסעדות ובבתי קפה בתוך מזבלה ומעשנה אחת גדולה. מי שצריך להתנצל, להתגמד, ולהוריד ראש זה אתם. מי שהתנהג בבהמיות נאצית זה אתם, לא אנחנו. להיפך, אנחנו כפפנו ראש בבושה במשך שנים, כדי לא לפגוע בחירות הפרט לעשן היכן שירצה, אפילו שנורא סבלנו.

    ותאמין לי: נורא סבלנו. יותר מכם. ואין כאן שום עניין מצדי של לא להתחשב באחרים. למה, אתם התחשבתם כל השנים?

    באמת, אמיר, דווקא ממך ציפיתי לאיזו גדולת נפש ולהבין את הצד הניזוק, הבאמת ניזוק, והוא הלא מעשנים. כמה זמן מעשנים? מאתיים שנה? נניח. אז מאתיים שנות דיכוי. סוף סוף אנחנו פוצים פה, אז אתם עולים על בריקדות.

    • יעל ישראל

      ואגב, עשן מפינות וכוכי עישון רק לNעשנים חודרים גם לחדרים הראשיים, ולכן ביטלו אותם ברוב המקומות.

      אני זוכרת את תקופת הלפני, כשהיו במסעדות אזורי לא עישון וכן עישון, והיו אותי במרחק שני שולחנות ממעשנים, באזור "הלא עישון", וכל העשן הגיע לריאות שלי, ויצאתי כששערי אפוף בריח המתועב.

      • יעל ישראל

        ולשמעון יובל,

        עם בקשת המעשנים שנתחשב בהם בשם חירות הפרט, הם הפכו בעיני ליפי נפש.

        איפה היתה חירות הפרט המפורסמת של הלא מעשן, וזכותו לחיים ללא עשן, לפני החוקים האלה?

        ובחיי שאני מתעצבנת על זה שכיום אתם המעשנים מתעצבנים וצועקים עשו לי לקחו לי. וכל השנים שאנחנו סבלנו ואתם כפיתם עלינון עישון פסיבי, איפה היתה חירות הפרט אז?????

    • יעל, צר לי, לא יודע על איזה כפתור זה לוחץ לך, אבל זו את שממליצה על אלימות. ביקשת ממני פעם לא לעשן על ידך ולא נענית? מדוע אסור שיהיו מקומות למעשנים כמו שנהוג בלא מעט ארצות, או שיוקצה איזור עישון סביר?
      הרי כך איש לא נפגע, וכולם, חוץ מאלה שרוצים להתעלל במעשנים, לא יוצאים ניזוקים.

      • יעל ישראל

        סלח לי אמיר, אתה אולי נענית לבקשה כזו. על כל אחד כמוך, שמתחשב, היו כל השנים עשרה שלא התחשבו ונשפו לי בפרצוץ תוך כדי נחרת בוז. שלא לדבר על זה, שכפי שאמרתי, ההפרדה המגוחכת במסעדות לאזור מנעשים ולא מעשנים, היתה כמו לעג לרש. יעני מתחשבים בכם, כשבעצם הרחנו ונשמנו את כעל העשן. זה לא בריונות? זה לא אלימות?

        • בארצות הברית, בלגיה ודנמרק מקצים בתי קפה שלמים או אזורים סגורים למעשנים בלבד. זה נשמע לך מפריע?
          ברחוב כשאת נושמת גזים רעילים פי כמה מסיגריות, זה מה שמפריע? איש לא צייץ כשנאסר העישון במקומות ציבוריים, אבל להחלת החוק בצורה הזו יש סיבות פשיסטיות לגמרי.

          • יעל ישראל

            אז בעצם אתה רוצה אפרטהייד, אה? בתי קפה "רק למעשנים", ו"רק ללא מעשנים". גם זו כפייה מסוג מסוים. גם זה גזענות של עישון. זה לא יצור לדעתך סוג של מצוקה בקרב אלה ואלה? נניח, אשמע על מסעדה מצוינת, ארצה ללכת, אבל אלאס, יתברר שהיא רק למעשנים!!! ולהיפך.

            מה יקרה אם תצאו החוצה להפסקת סיגריה? עושים את זה בהרצאות, בבתי קולנוע ועוד. מתאפקים שעה שעתיים.

            ואם אתם רוצה בתי עישון, כמו בתי טבק שיש כבר כמה כאלה בעיר, אז למה לא. מקום שמיועד אך ורק לעישון בחברותא עם מעשנים אחרים.

          • בהחלט, מדובר במקומות למעשנים.
            אין הרבה עונג בלצאת לעשן בחוץ. כמעשן אני יכול לומר לך, שסיגריה היא עניין חברתי ולאחדים – בת לוויה לכתיבה וקריאה, שלא לדבר על סיגריה עם קפה או משקה. אז כן, כשיוצאים עם מישהו למקום רגיל, סובלים קצת ומתאפקים, אבל אתה יודע שיש לך לאן לצאת גם להנאה שלמה.

          • יעל ישראל

            וסלח לי אמיר שאני מתנפלת עליך, בשם כל השנים שהרגשתי מדוכאת בידי מעשנים.

            אבל באמת, ארבעים ומשהו שנים אני צריכה להילחם במעשנים, ולהרגיש מיעוט נרדף (למרות שהיום יש לדעתי רוב של לא מעשנים, ואנו לא מיעוט), אז זה נראה לי מרגיז וקטנוני מצד המעשנים לנבוח ככה.

            כמו שאנחנו לא פצינו פה, ואיך שהוא הסתדרנו, או ספגנו את העישון הפאסיבי, תסתדרו גם אתם, תאלתרו.

            העבר היה עת לעישון, עכשיו עת ללא עישון. אין כאן שום פשיזם. כי אם אתה מתחיל עם דיבורים על פשיזם, אז גם עידן העישון היה מאוד פשיסטי.

          • יעל, אני מבין שסבלת אבל אין צורך בנקמה. באמת לא הסברתי למה "פשיסטי", אבל על זה ועל כל מה שכרוך בזה אדבר בהמשך "עורו המעשנים".

          • "מה יקרה אם תצאו החוצה להפסקת סיגריה? עושים את זה בהרצאות, בבתי קולנוע ועוד. מתאפקים שעה שעתיים."

            ואח"כ בבלוג שלך את עוד רושמת שציבור המעשנים לא מתחשב!

            לעשן שאני רואה סרט זה תענוג גדול בשבילי! אבל,היות והמדינה אממ..אני מנסה להזכר במילים שאת אמרת,מתעלמת מאיתנו וקבע חד משמעית שאסור לעשן בקולנוע,אז התחשבנו,אבל לבוא עכשיו ולפגוע באחת ההנהות הצרופות המדהימות שיש אלכוהול+סיגריה סיגריה בכיף אחרי האוכל,סיגריה לא שאני רועד מקור בחוץ שיורד עלי גשם! אז זה קצת מוגזם לא חושבת כך יעל?
            אבל זה טוב שאת רואה שיש מעשנים מתחשבים,ולא רק אלה שנושפים לך על הפנים.. אנחנו מתקדמים לאט, אבל בטוח, עד שתבינו ש"ציבור המעשנים" בנושא של כפיה אחרת יכול להיות גם את..

  8. אמיר דארלינג, לפני שתכניס אותי לכלא על שאני מונעת את החירות שלך לזהם את החלל שלי, למה שלא תחשוב על כך שאין לנו, לפחות בארץ, לא יודעת על אמריקה, שום רצון להכניס אתכם למסגרת פי. סי, שאין מאחורי השאיפה שלנו בחלל נקי מעישון שום תיאוריה זו או אחרת, שום תורה, רק רצון בחלל נקי. סתם שאיפה פרקטית, שאין מאחורי שום תילי תלים של תיאוריות מגונות. אני יודעת שזה נראה למעשנים כמו כפייה פוליטית, אבל זה באמת לא.

    • יעל, אני בטוח שאת מבינה את התמונה: שום רצון לזהם לך שום חלל, רק רצון שיהיה גם לנו מקום לחיות. מקום אחר כמובן. בארה"ב, בבלגיה ובהולנד כבר נוהגים כך. מקצים אחוז מסוים למעשנים.
      מה לא בסדר בזה?

      • מעשן ומעשן

        רשימה מרגשת. הפכת את החוק הנואל הזה לספרות. נפלא. ויעל ישראל, לא יודע מי את, אבל אותי הצלחת להפחיד

  9. הפעם הגזמת אמיר! ואני רצינית. אנא ממך – מחק את המידע הזה. זה עלול לפגוע במקומות האלה ובמעשנים בהם! ואם נדמה לך שלא – אתה ממש ממש טועה. אחד מבתי הקפה הזה ממש ממש יקר לליבי (וגם ללבה של שלי חן) אז אנא ממך!

  10. איריס אליה

    שוב, אמיר יקר, טרם קראתי את הפרקים הבאים, וגם לא את כל התגובות.וכמובן שבאמריקה כמו באמריקה, הכל מוגזם מאד וגדול מאד וגורף מאד…אבל אני לא צריכה להגיד לך שזאת אמריקה! ויש פה דברים פי אלף יותר גרועים מחדרים צינוקיים למעשנים…
    ומה גם שאתה חובר בדעות המוצגות לבעלי ההון, במקרה דנן, חברות הטבק, המנהלים פה מלחמה עקובה כנגד חוקי ה"פוליטקלי קורקט" האלה.
    וברגע שאני מוצאת אותך ואותם באותו צד, זה מעורר בי… איך לאמר… תדהמה!

    בכל מקרה אמשיך לקרוא מחר בלילה. יש לי עשן בעיניים…

    • איריס היקרה, ברור שחברות הטבק יאמצו דיעות כמו שלי למען האינטרסים שלהם, אבל שלי מובעת למען החופש. קראי עד סוף הסידרה ואולי תרדי לסוף דעתי.
      לא נושף עלייך, וגם לא חושב שזו זכותי :)אבל כאן נגמרת זכות הזולת ומתחילה זכות היחיד…

      • אמיר יקר, אקרא גם אקרא, יען כי מילותיך טובות וחכמות, הגם שאין בהן כדי להוסיף לשלוות הנפש שאין לי.
        אעשה זאת בעוד שבוע, מהיום, בשעה שאסיים לערוך את ספרי, ועיתותי תהנה בידי.
        כתבתי לך תגובה גם בפרק השני, ואוסיף ואומר עליו, שנכונים דבריך, אך עולה וחשובה בעיני זכות הזולת על זכות היחיד, וזוהי, לעניות דעתי, גולת הכותרת של התורה הדמוקרטית.
        ועוד אוסיף ואומר שמאד התרגשתי לשמוע את תגובתך לדבריו של דרוויש.
        זכה בשם של משורר גדול, מסתמן כאיש מאד קטן.

        • איריס, זהו בלבול מובן, אבל לא מדובר במחמוד דרוויש עליו השלום, אלא במשורר פלסטיני צעיר, נג'ואן דרוויש, שמתגורר בכלל בטוקיו, ושואב גם את המידע על "שער" מחברים בארץ.
          "עט להשכיר" כמו שטוען סמיח אל קאסם, או פשוט רצון למשוך תשומת לב דרך השתלחות בלא חשוב מה? בכל מקרה הוא משרת את אויבי הדיאלוג והשלום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור