בננות - בלוגים / / קריאה לרפורמה בהסדרת ניהול הלידה בישראל
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

קריאה לרפורמה בהסדרת ניהול הלידה בישראל

 

 

 

המסמך הבא הוגש לוועדת גלמן להצלת הרפואה הציבורית. הוא נדחה על הסף על-ידי מזכיר הוועדה. אומי.

**********************************************************************************************************************************************************************************************************

  

 

מוגשת בזאת "הבעת עמדה" בפני הוועדה המייעצת לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בנושא: חיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל בכפוף לעקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית. עוד מובע בזה הרצון להופיע בפני הוועדה להבהרת הדברים. 

 

הנושא: הצורך בהנהגת רפורמה בתחום ניהול הלידה בישראל

 

1. רקע: מדו"ח ה-OECD האחרון עולה כי מדינת ישראל דורגה במקום השלישי מהסוף, ביחס למספר מיטות האשפוז לנפש. בנוסף צוין שההוצאה הציבורית על בריאות היא הנמוכה ביותר מבין המדינות החברות בארגון ולעומת זאת, ההוצאה הפרטית על בריאות בישראל הינה מן הגבוהות בין חברות הארגון. מבחינת מספר הרופאים, ישראל ממוקמת מעל הממוצע בארגון, אולם מספר האחיות שלנו נמוך בחצי ממנו. בתוחלת חיים, אנו במקום ה4 לגברים, לעומת מקום 15 בעבור נשים.[1]

 

2. נתונים אלו מציגים תמונה קשה עבור הנשים הישראליות, במיוחד על רקע נתון נוסף לפיו ישראל מככבת בראש טבלת רמת הילודה, עם ממוצע של שלושה ילדים לכל אשה בגיל הפוריות. (המדינה השנייה ברשימה היא ניו-זילנד, עם ממוצע של 2.1 ילדים לכל אשה. יש לציין שהממוצע העולמי עומד על 1.7 ילדים לאשה.) לפיכך, מוצעת בזאת הצעה לנקיטת מספר צעדים פשוטים שעשויים להטיב עם בריאותן של נשים רבות ובה בעת להוריד את העומס בבתי חולים וכן להקטין הוצאות בתחום הבריאות באופן כללי. במהותה, הצעה זו קוראת להרחיב את טווך הבחירה של נשים בכל הקשור לניהול הלידה שלהן בכלל ובפרט, להגדיל את מספר המיילדות האחריות להן.

 

 

3. לידה איננה מהווה מחלה אלא תהליך טבעי עתיק יומין. ברבות השנים ובעידן המתועש, השתנתה התפיסה הרווחת עד כדי ההתייחסות ללידה כאל מחלה ממנה ניתן להירפא רק באמצעים רפואיים.

 

אמנם במקביל לכך השתפרו תוצאות הלידה שכן בעבר היו נשים ותינוקות רבים מתים בלידה (דבר שעדיין מתרחש תדיר במדינות לא מפותחות) אולם מחקרים רבים מראים כי הסיבה העיקרית לשיפור במימדים אלה אינה נעוצה ברמת ההתערבות הרפואית בלידה אלא ברמת הבריאות הכללית של האימהות.[2] כדוגמה לכך ניתן לקחת את ארה"ב, בה רמת ההתערבות בלידה היא מן הגבוהות בעולם, אך גם רמת התמותה בלידה גבוהה למדי.[3]

 

 

4. מובן שבמצבים של פתולוגיה, רפואה מצילה חיים. אך במחקרים נמצא שבמקרים של הריון ולידה נורמליים, היינו, כשאין סימנים לפתולוגיה, התערבות בלידה, במקרה הטוב אינה עוזרת ובמקרה הרע היא עלולה לגרום לנזקים של ממש. בין הנזקים האמורים ניתן להזכיר, בטווח הקצר, עיכוב הריפוי מן הלידה ופגיעה בחיבור המיידי בין אם לתינוק, גורמים שעלולים להפריע גם להנקה. בטווח הארוך עלולה האם לפתח דיכאון אחרי הלידה, PTSD ועוד.[4] מנגד, מספר הולך וגדל של מחקרים מציגים את היתרונות הבריאותיים של לידה שמתאפיינת במינימום התערבות רפואית, כולל לידת בית.[5]

 

 

5. יודגש כי התערבות רפואית מרובה בלידה מגדילה באופן משמעותי את ההוצאות. הבנה זו קיימת בהולנד כבר שנים רבות, ולכן ליולדת שאינה מראה סימני מחלה, אסור לקבל טיפול בידי גינקולוג אלא בידי מיילדת מוסמכת או רופא משפחה.[6] באנגליה, שם לידת בית היתה מאז ומתמיד אפשרות מוכרת ולגיטימית, קראו לאחרונה לעידוד המגמה במטרה לחסוך כספים ממערכת הבריאות הציבורית.[7]

 

6. סוגיה נוספת עליה יש לתת את הדעת נוגעת לזכויות האדם של היולדת. לכל הפחות ניתן לומר שבהעדר עדות חותכת בדבר היעילות של אשפוז הלידה בפרט ובדבר יעילות ההתערבות הרפואית השגרתית בלידה בכלל, אין עילה להכריח נשים יולדות ללדת בצורה זאת אם אין ברצונן לעשות כן. מתוך הבנה זו, כבר בשלהי שנות ה-80 החלו מדינות רבות להנהיג רפורמות בהסדרת ניהול הלידה. בקנדה, ניו זילנד, אנגליה ובעוד מדינות רבות, הבחירה בדבר סוג המטפל ומכאן סוג הטיפול, היא בידי היולדת עצמה, וזאת לאחר התייעצות עם אנשי המקצוע.[8]

 

 

7. בישראל, לעומת זאת, ליולדת כמעט ואין בחירה, לא לגבי מקום הלידה, לא לגבי סוג המטפל ולא לגבי סוג הטיפול הניתן לה במהלך הלידה. כמו-כן, בשיטה הנוכחית, חסר רצף טיפולי על-ידי אותו/ה מטפל/ת, למרות שרצף כזה נמצא כמשפר את תוצאות הלידה וכן את רמת שביעות הרצון של היולדות.[9] על כך אפרט בהמשך.

 

 

8.1. באשר למקום הלידה, ליולדת בישראל ניתנת הבחירה באחת מבין שתי אופציות קוטביות – לידה באשפוז או לידת בית. אין דרך אמצע, כגון, מרכז לידה המנוהל על-ידי מיילדת, וזאת למרות הניסיון החיובי של מרכזים מסוג הזה בארצות רבות בחו"ל.[10 וראו ס' 8.5 להלן] בנוסף לכך, על-פי הוראת חוק הביטוח הלאומי שנחקקה ב-1954, הוצאות הלידה יכוסו רק במידה והיולדת אושפזה בקשר ללידה. מכאן שאישה המבקשת ללדת בבית בסיוע מיילדת/רופא חייבת לשלם על כך באופן פרטי. הנה, אם כן, הביטוי הראשון להפרה של הבטחות השוויון והצדק על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ה- 1995.

 

 

8.2. הסכום אותו מקבל בית החולים מאת המוסד לביטוח הלאומי על חשבון כל יולדת, נקבע פחות או יותר על-ידי בתי החולים עצמם, והוא עלה באופן חד וקבוע במשך השנים.[11] כיום מקבלים בתי החולים "מענק אשפוז" השווה ל12.4 אלף ש"ח על כל לידה המתרחשת שם (או 24 שעות קודם לכן, ואפילו בבית היולדת). החלק הצורם ביותר בתרחיש זה הוא שהמימון עבור הלידה מגיע בעיקר מן הביטוח הלאומי, כלומר, מדובר עקרונית בכספי המבוטחת.

 

8.3. את הסכום האמור מקבלות, משום מה, גם יולדות ישראליות שיולדות בחו"ל, ללא קשר לכוונתן לחזור ולחיות בארץ, ולא אחת אף אם הן ילדו בלידת בית.

 

 

8.4. בשנת 2008, הכיר משרד הבריאות באופן רשמי באפשרות של לידת בית ופרסם כללים לניהולה. אלא שכללים אלה נוקשים בהשוואה למקובל במדינות אחרות, ובכך למעשה הוגבלה עוד יותר הבחירה של נשים בלידת בית. בשנת 2012 הוסיף משרד הבריאות והקשיח אותם אף יותר. אמנם הכללים חלים רק על המטפלים ביולדות ולא על היולדות עצמן. אולם, עד כה הרשויות לא נתנו את דעתן לנשים יולדות שמסרבות לפעול בהתאם להנחיות ולא הגדירו את חובתם האתית של מטפלים במצב כזה. בפועל, מאז פרסום הכללים, ניכרת עלייה חדה במספר הנשים היולדות בבית ללא סיוע בכלל.[12] עוד יצוין כי הקשחת הכללים של שנת 2012 כללה איסור מפורש על לידה במסגרת מרכזי לידה, מה שסגר את הדלת עבור יולדות שאינן יכולות או מעוניינות ללדת בביתן אך בכל זאת מבקשות חלופה ללידה בבית חולים.

 

9. בקשר לפגיעה בחופש הבחירה של האשה, ניתן היה לטעון כי עצם העובדה שאשה מתאשפזת אינה אומרת שנשללת ממנה האוטונומיה הגופנית. אלא שבפועל, כאשר היולדת נמצאת תחת אשפוז, כמעט ונשללת ממנה זכות הבחירה בדבר הטיפול שניתן לה, למעט במספר סוגיות שוליות וקוסמטיות למדי. הליכים רפואיים "סטנדרטים" כוללים ניטור רציף ובהמשך, זירוז לידה — אלה נמנעים רק מיולדות המודעות לזכויותיהן ומתעקשות לעמוד עליהן. רוב בתי החולים מעודדים את היולדות לקבל הרדמה מקומית בעת לידה (אפידורל), אם באופן אקטיבי ומילולי, ואם באופן פסיבי — על ידי אי החזקת אמצעים אלטרנטיביים למניעת כאב (כדורי לידה, אמבטיות, מכשירי טנס ועוד). מכשירים זולים אלו מוצעים לעיתים למי שמוכנה לשלם עליהם מראש, או מקבלים "היתר לשימוש" אם היולדת רכשה אותם בעצמה והביאה אותם עמה לבית החולים. שיעור הניתוחים הקיסריים עלה אף הוא בעשורים האחרונים ולאחר הלידה, הפרדה בין האם לתינוק היא שכיחה למדי בבתי החולים בישראל. בשורה התחתונה, רמת המדיקליזציה של (ההריון ו)הלידה בישראל נחשבת אחת מן הגבוהות בעולם.

 

9.1. אחת הסיבות לרמה הגבוהה של המדיקליזציה של הלידה בישראל היא שגם אם רבות מן הלידות מנוהלות על-ידי מיילדות, מדובר למעשה לא במיילדות במובן הקלאסי של המקצוע אלא באחיות שהתמחו במיילדות. לעומת זאת, ברוב ארצות אירופה ובמספר הולך וגדל של מדינות בכלל, ישנה הפרדה ברורה ורשמית בין שני המקצועות.[13]

 

9.2. לא זו אף זו, מחסור חמור במספר המיילדות המאיישות את חדרי היולדות משאיר מיילדת אחת אחראית לא אחת על ארבע יולדות, מה שהופך את טיעון מעטפת הבטיחות שמקנה בית החולים למפוקפק, במקרה הטוב. זאת ועוד, נסיבות אלה תורמות לעלייה ברמת ההתערבות הרפואית השגרתית בלידות בבתי חולים — התערבויות טכנולוגיות, כגון, החיבור הרציף למוניטור והשימוש באפידורל, עוזרות לצוות מצומצם "להשתלט" על הרבה יולדות. בפועל, ההתערבויות מוצגות בפני היולדות לא כנועדות לכפר על העדר תקנים למיילדות אלא כצורך בריאותי, ויש בדבר טעם לפגם.[14]

 

10. בנסיבות אלה, ליולדת תחת אשפוז המבקשת להימנע מהתערבות רפואית שגרתית ולא נחוצה, או לקבל ליווי אחראי, לא נותר אלא לנסות להשיג את מטרתה על-ידי הוספת משאבים מכיסה הפרטי, שוב תוך כדי הפרה ההבטחות לשוויון ולצדק על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי[15]:

 

– אפשרות אחת היא לשכור באופן פרטי את שירותיה של דולה או מלווה מקצועית בלידה. יצוין כי ישנם מקרים בהם המיילדת או המוסד לא רואים בעין יפה נוכחות של מלווה כזו.

 

אפשרות אחרת היא לשכור רופא פרטי. הדבר עולה בסביבות עשרת אלפים ש"ח ולעתים נעשה בניגוד לחוק, היינו, מדובר ב"שוק שחור " של רפואה.

 

האפשרות של שכירת מיילדת פרטית כמעט אינה קיימת בבתי חולים בארץ, ולבטח לא בתנאים בהם ניתן לשכור שירותיו של רופא פרטי (למשל, אין בחירה אישית מראש), זאת למרות שברוב הלידות נוכחותו של רופא כלל אינה נצרכת, ולעתים קרובות כלל לא מתקיימת. בהתחשב בחלוקה המגדרית הידועה בין המקצועות, הרי שיש כאן גם אפליה של נשים (מיילדות) לעומת גברים (רופאים), בחוקיות העסקתם בשר"פ. יודגש כי התשלומים האמורים, היינו, מכיסה של היולד, נעשים בנוסף ולמרות העברת מענק האשפוז אל המוסד המאשפז. עוד יצוין כי בפריפריה, אף אפשרויות אלה כמעט ואינן קיימות.

 

11. אמנם, בשנים האחרונות, פתחו כמה בתי חולים "מרכזי לידה" המנוהלים בעיקר על-ידי מיילדות. אלא שאלה כבולים בסופו של דבר על-ידי הכללים שקבע בית החולים, ולעתים קרובות אינם מאפשרים לידה טבעית לחלוטין, למשל, יש עדות לכך שפיטוצין ניתן לכלל האימהות בשלב השלישי ללידה ללא קשר למצבן בפועל ועדויות נוספות הנוגעות להפעלת עקומת פרידמן במידה זו או אחרת. זאת ועוד, לאור התשלום הנוסף אותו נאלצות היולדות לשלם, לקח משרד הבריאות צעדים לאחרונה לבטל את האפשרות הזאת בבתי החולים הציבוריים (אך לא את האפשרות לשכור את שירותיו של רופא פרטי).[16]

 

 

12. השורה התחתונה היא שאישה בישראל המבקשת ללדת ללא התערבות רפואית לא נחוצה, קרי, בצורה הזולה ביותר, צריכה לשלם על כך סכומים ניכרים. יודגש שוב שמציאות זאת סותרת את ההבטחה לשוויון וצדק הגלום בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ה- 1995. לא זו אף זו, היא תורמת לעלייה ברמת המדיקליצזיה של הלידה בדרך-כלל, הרי, אם ניתן להשיג לידה עם פחות התערבויות רק בתוספת תשלום, אז איזה תמריץ יש לבתי החולים לשאוף לפחות התערבויות רגילות ללא תשלום נוסף?

 

עוד יצוין כי כיום משלמים בתי החולים מיליונים בפיצויים עקב רשלנות רפואית בקשר ללידה. יש להניח שהרחבת הבחירה החופשית של יולדות וכן הגדלת מספר המטפלות בהן, יפחיתו בצורה משמעותית את מספר התביעות המוגשות בתחום זה עקב רשלנות רפואית.

 

 

13. להלן מוצעת רשימת צעדים שיביאו לשיפור משמעותי ולשינוי במצב הקיים:

 

א. ראשית לכל, יש לגדוע את הקשר בין התשלום לסיוע/טיפול בלידה לבין אשפוז היולדת, ולהסדיר כיסוי הוצאות הטיפול ביולדת גם בלידות שהתרחשו מחוץ לבית החולים.

 

 

ב. יש להסדיר פתיחת מרכזי לידה עצמאיים ללידה טבעית. עדיף שמרכזים אלה יוקמו קרוב לבתי חולים אבל הכרחי שהם לא יהיו בבעלותם ולא יופעלו תחת חסותם.

 

 

ג. יש להסדיר את מקצוע המיילדות בנפרד ממקצוע האחיות, בדומה לרוב המדינות כאמור. יש לוודא שרופאים המתמחים במיילדות עוברים הכשרה בניהול לידה טבעית.

 

ד. יש להגדיל את מספר המיילדות העובדות בבתי חולים, בשאיפה להגיע למיילדת לכל יולדת – ראו דו"ח קוקריין לעניין החשיבות של תמיכה רציפה בלידה.[17]

 

ה. יש להסדיר את מקצוע הדולות ובין השאר, לשלב את פעולתן הסדירה גם בתוך בתי החולים.[17] אכן, נראה שהמקצוע של הדולה יכול היה לפעול כמעין מקצוע עזר עבור המיילדות ויש להצטער על החיכוכים שנוצרים בפועל. שיטה זו תוזיל את הוצאות בתי החולים ותביא להפחתת השימוש בטכנולוגיה רפואית.

 

ו. אם כן, יש ליצור רצף של סוגי ניהול לידה, כולם ממומנים, כגון, לידת בית, לידה במרכזים ללידה טבעית, לידה במרכזי לידה תוך מוסדיים וכן לידה "רפואית" בבית חולים. יש לקבוע הסדר הדומה למצב במדינות רבות בחו"ל, ובפרט בניו זילנד, בו יולדת יכולה לבחור בין המסלולים השונים לאורך ההריון, הלידה ואף מקבלת המשך טיפול בתקופה שמיד לאחר הלידה.

 

ז. בתוך כך, יש לוודא כי יולדת תוכל לעבור בין (סוגי) המטפלים/ות בצורה חלקה וללא הפעלת סנקציות כלשהן. בפרט, יש לקבוע כללים ברורים בדבר הצורך לעבור ממסלול למסלול, בדומה לכללים לניהול לידת בית (2008) אלא שיש לקבוע את הכללים בשיתוף כל הגורמים המעורבים בסוגיה, כולל רופאים ומיילדות העוסקים בלידת בית וכן יולדות עצמן. למעשה כלל המנחה החשוב מכל בהנהגת רפורמה בתחום הנדון חייב להיות שכל החלטה והסדרה תיעשה בשיתוף כל הנוגעים בדבר ולא כהחלטה שנכפית מלמעלה.[18] בהתאם לכך, יש לקבוע מנגנון לעדכון הכללים. מן הראוי להדגיש כי בכפוף לנאמר בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, אין לכפות על יולדת לעבור טיפול מסוים אלא רק להסיר את האחריות מן המטפל, בדומה לנעשה בקנדה ואנגליה, למשל.[19]

 

ח. בתוך כך יש להסדיר את נושא הביטוח של המטפלים השונים – כיום קיים מצב בלתי נסבל בו מיילדות בית פועלות ללא ביטוח רפואי בכלל!

 

ט. יש להסדיר את תפקידן של קופות החולים, שכבר עתה מציעים ביטוחים משלימים שונים בתחום.

 

 

י. ייתכן כי יהיה צורך בתקציב ראשוני להפעלת הרפורמה המתוארת לעיל אך בטווח הארוך הרפורמה תחסוך למדינה כספים רבים. בכל מקרה, יש מקום לשקול ביטול מימון הלידות של ישראליות בחו"ל.

 

 

14. לסיכום, בישראל, רק לנשים שידן משגת מותר לשמור על גבולות גופן. ליתר לא נותר אלא לאזן באמצעות לידתן את חובותיה של מערכת הבריאות ההולכת וכושלת, וכל זאת במדינה המממנת טיפולי פריון במידה חסרת תקדים מבחינה עולמית. הנה, אם כן, קריאה לחברי וועדה מכובדת זו להנהיג רפורמה מעמיקה בכל הנוגע לניהול הלידה בישראל ובכך לא רק לקדם רווחת היולדות והיילודים, אלא גם לחסוך כספי ציבור ובכך לתרום למאמצי וועדה מכובדת זו להציל את מערכת הבריאות הציבורית בישראל.

 

מראי מקום וקריאה נוספת:

 

[1] רוני לינדר-גנץ, "בתי חולים בישראל: הצפופים בעולם המערבי", דה מרקר, 27.06.13.

 

מיטל יסעור בית-אור, "דו"ח הOECD חושף – צפיפות בתי החולים בארץ – מהגבוהות בעולם," ישראל היום, 27.06.13

 

[2] Marjorie Tew, “Place of birth and perinatal mortality,” 35 J R Coll Gen Pract (1985), 390–394;  Marjorie Tew, Safer Childbirth: A Critical History of Maternity Care. London: Free Association Books, 1998;  A De Jonge BY van der Goes, ACJ Ravelli, MP Amelink-Verburg, BW Mol, JG Nijhuis, J Bennebroek Gravenhorst& SE Buitendijk, Perinatal Mortality And Morbidity In A Nationwide Cohort Of 529 688 Low-Risk Planned Home And Hospital Births, Bjog (2009).

 

[3] Marsden Wagner, Born in the USA: How a Broken Maternity System Must Be Fixed to Put Women and Children First, California University Press, 2006

 

Elizabeth Rosenthal, "American Way of Birth, Costliest in the World"

 

New York Times, 30 June 2013

 

[4] ליאת הולר הררי, "לידה והפרעה פוסט טראומטית PTSD" והמקורות שהובאו שם

 

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1670

 

[5] מספר הולך וגדל של מחקרים מצביעים על כך שלידות בבית חולים בטוחות יותר מלידות בבית, וששביעות רצון היולדות גדולה יותר, ראו:

 

Kenneth C. Johnson & Betty-Anne Daviss, Outcomes of Planned Home Birth with Certified Professional Midwives: Large Prospective Study in North America, 330 B.M.G 1416 (2005); Ole Olsen and Jette A. Clausen, "Planned hospital birth versus planned home birth"; Editorial Group: Cochrane Pregnancy and Childbirth Group

 

Published Online: 12.09.12; DOI: 10.1002/14651858.CD000352.pub2

 

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/14651858.CD000352.pub2/abstract

 

בישראל בפרט ראו מחקרם של אבנר שיפטן, ענת תל-אורן, אייל שיינר, אמנון הדר, "תוצאות של לידות בית מתוכננות בישראל 2007-2003", הרפואה 148(6) 362 (2009); אילנה שמש, "ללדת בבית", 2009  וכן Judy Slome, A Midwife's Private Practice in Israel 10 British Journal of Midwifery 224 (2002).

 

[6] אומי לייסנר, "לידה וחוק, הביצה והתרנגולת", האם המשפט חשוב, בעריכת נטע זיו ודפנה הקר, אוני' תל אביב, 2010.

 

[7] Schroeder E, Petrou S, Patel N et al. "Cost effectiveness of alternative planned places of birth in women at low risk of complications: evidence from the Birthplace in England national prospective cohort study," BMJ 2012; 344

 

[8] Robbie E. Davis-Floyd, Lesley Barclay, Jan Tritten, Betty-Anne Daviss (Editors), Birth Models That Work, University of California Press, 2009

 

[9] אומי לייסנר, "תעשיית הלידה בישראל" 27 המשפט (2009), 20. לעניין הרצף הטיפולי, בשיטה של מיילדות בית או מרכזי לידה, מבוצע מעקב ההריון, הלידה והטיפול הפוסט-לידתי על-ידי המיילדת. כך נוצרת הכרות ליולדת תחושת ביטחון, וככל שנפחית פחדים בתהליך הלידה, כך נקבל התקדמות טובה יותר בלידה ויופחת הצורך להתערב.

 

[10] Denis Walsh, Improving Maternity Services: Small Is Beautiful – Lessons from a Birth Centre, Radcliffe Publishing, 2006;

 

[11] ח.ש.הלוי, "ביטוח אמהות במסגרת בריאות הציבור: ציוני דרך בעבר ותוואי לעתיד," בטחון סוציאלי 20, 134 (1980)

 

[12] לימור גל, "בלי מיילדת , בלי דולה – נשים מספרות על חוויית הלידה לבד," מוסף הארץ, 26/06/2009

 

[13] Katvan Eyal, Bartal Nira, "The Midwives Ordinance of Palestine, 1929: Historical Perspectives and Current Lessons", 17(2) Nursing Inquiry (2010)165-172

 

[14] הדברים נאמרו במפורש בכנס "לידה וזכויות אדם", אוני' בר-אילן, 05.05.2013 – לדיווח על הכנס ראו אומי לייסנר, "מיילדת לכל יולדת? לא אצלנו" פורסם באתר סלונה, 16/05/2013

 

[15] למרות הביקורת – ראו אברהם דורון, "ביטוח אמהות: יחסי גומלין בין חקיקה, מדיניות יישום והפעלה," חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית י"ד (2), (1994), 147-163.

 

[16] איתי גל, "משרד הבריאות ביטל את שירות 'מיילדת אישית," YNET פורסם: 27.02.13    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4350307,00.html

 

[17] "Continuous support for women during childbirth (review)", Hodnett ED, Gates S, Hofmeyr GJ, Sakala C, Cochraine Review 2012, issue 10.

 

[18] "When a client chooses care outside midwifery standards of practice", Statement of Home Birth, Ontario; College of Midwives, Ontario, revised: Sep 22, 2004.

 

And see generally:

 

Robbie E. Davis-Floyd (Editor), Lesley Barclay (Editor), Jan Tritten (Editor), Betty-Anne Daviss (Editors), Birth Models That Work, University of California Press, 2009

 

Eugene Declercq, "'Changing Childbirth' in the United Kingdom: Lessons for U.S. Health Policy." 23 Journal of Health Politics, Policy and Law 833 (1998).

 

Raymond DeVries, Cecilia Benoit, Edwin R. van Teijlingen, and Sirpa Wrede, eds. Birth by Design: Pregnancy, Maternity Care, and Midwifery in North America and Europe. New York and London: Routledge, 2001.

 

[19] כרמל שלו, בריאות, משפט וזכויות אדם (רמות, תל-אביב 2003).

 

 על החתום

 

מסמך זה חובר על-ידי ד"ר אומי לייסנר (חוקרת זכויות נשים, מלמדת בתכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן, ובמכון שכטר, ירושלים) (22.07.2013, ירושלים)(jomi6666@gmail.com). בתוך כך, שולבו ההערות של יולדות ואנשי מקצוע רבים.

 

להלן רשימה חלקית של ארגונים ואנשים אשר הביעו תמיכתם העקרונית בנאמר לעיל:

 

(לא רשמתי כאן כי לא ביקשתי רשות ספציפית של האנשים)

 

…..

העתקים:

 

אישה לאישה, חיפה

 

האגודה לזכויות האזרח בישראל

 

שדולת הנשים בישראל

 

רופאים לזכויות אדם

 

נשים לגופן

 

עמותת איתך

 

נעמת

 

ויצו

 

הקליניקה לשינוי חברתי, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. מירי פליישר
  2. מירי פליישר
  3. מירי פליישר

    זה קופץ רק רציתי להגיד שבניגוד להרגלי אעיין בעיון ואשלח הערות לגבי העברית בלבד. חזקי ואמצי אומי.מירי

  4. רבקה ירון

    האמת היא שאני לא מבינה בדקויות של כל הצעה. עלַי לקרוא שוב את המסמך תוך בדיקה, הרחבה וכד' בעזרת המאמרים בקישורים שהעלית וגוגל .
    מה שבטוח – תודה, אומי. תבורכי.

    • ריקי דסקל

      אחת הסיבות לרמה הגבוהה של המדיקליזציה של הלידה בישראל היא שגם אם רבות מן הלידות מנוהלות על-ידי מיילדות, מדובר למעשה לא במיילדות במובן הקלאסי של המקצוע אלא באחיות שהתמחו במיילדות. לעומת זאת, ברוב ארצות אירופה ובמספר הולך וגדל של מדינות בכלל, ישנה הפרדה חדה ורשמית בין שני המקצועות.[13]

      מה ההבדלים ?

  5. לפני שנה וחצי הפסקתי לעבוד כמיילדת בית וסגרתי את מרכז הלידה שלי בבן עמי (סמוך לביהח נהריה) בגלל שלא מצאתי דרך איך לבטח את עצמי ,בבטוח אחריות מקצועי.
    מיילדות הבית,האמיצות שממשיכות לעבוד למרות שאין להן ביטוח מקצועי, מסכנות את המשפחה היולדת וחושפות את עצמן ואת משפחתן במידה שהאם או הילוד נפגעים ונזקקים לטפול לאחר הלידה.
    במצב הנוכחי בו משרד הבריאות לא כופה על חברת הביטוח לבטח מיילדות ולא מוכן להעסיק אותנו כמיילדות בקהילה, אנחנו חשופות לתלונות מצד ביה"ח אליו אנו מפנות את היולדת או הילוד כשיש חשש למצוקה או התפתחות סיבוך כלשהוא.
    על מנת לתת שירות טוב ואיכותי ליולדת הבוחרת ללדת בביתה או במרכז לידה חייב להיות שיתוף פעולה מלא, פתיחות ושקיפות בין המיילדות ובתי החולים.
    אני מיחלת שתצלחי להביא לשינוי בגישה .
    אשמח לעזור במידת הצורך
    כל הכבוד
    ובהצלחה
    נ.ב שלחתי את כתובת המסמך לאמה"י
    נעמי

  6. חדוה רייז

    אומי שלום רב
    שמחתי מאוד לראות את נייר העמדה שכתבת – מדהים והלוואי שיתגשם בקרוב.
    עלו כמה שאלות:
    1) מה לגבי הפלות?
    2) מה עמדתך לגבי ניתוחים קייסרים ללא התוויה רפואית? (שאותם המערכת הציבורית מממנת, אך את לידת הבית או ההפלה – לא).
    אני רוצה להדגיש בשאלה זו גם את רצון היולדת, אך גם את שיקולי המערכת מה בר מימון ומה לא.
    3) המדיקלזיצייה של הלידה קשורה ברובה עקב "ניהול סיכונים" או הרצון של הרופאים להגן על עצמם מבחינה משפטית. למעשה מי שמנהל את חדר לידה זה השופט!
    – שמחתי לראות בניר העמדה את הצורך בהתמקצעות מיילדותית טובה ורחבה יותר
    בברכה
    חדוה רייז
    מיילדת

    • אומי לייסנר

      תודה רבה, חדוה. לשאלות:
      לגבי הפלות, לו הבנתי מה בדיוק השאלה שלך אבל באופן כליי נראה לי שמדובר באותו רצף והדרך בה חברה מתייחסת להפלות דומה לדרך בה היא מתייחסת ללידה ובמקרה של ישראל מדובר בכמה שיותר לקיחת הבחירה מידי האישה עצמה.
      לגבי ניתוחים קיסריים ללא צורך רפואי, אני חושבת שאם מסבירים לאשה את כל הסיכונים, אז ניתן לעשות כרצונה. לעניין המימון הציבורי, זו כבר שאלה אחרת. אבל בטח המצב הקיים בו ממנים ניתוחים כאלה אבל לא לידת בית, הוא בלתי נסבל!
      אני מכימה איתך לגבי עורכי הדין שתורמים למדיקליזציה של לידה. ניתן רק לקוות ש"מיילדת לכל יולדת" יפחית את התביעות בכלל.
      בברכה רבה
      אומי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר