אני מגיירת אֶת Mafalda.

.
.

אני מגיירת אֶת Mafalda.

http://en.wikipedia.org/wiki/Mafalda

 

http://www.turning-pages.com/mafalda/

 

אני מגיירת את Mafalda (כל זכויות המקור שמורות ל-Quino):

 

מר לוי כהן מוטרד, חרד. מאוד. מדליק את הרדיו – החדשות לא מבשרות שום דבר טוב. משתלב בתעבורה העירונית – צעקות, גידופים, אגרופים. חוזר הביתה – הילדים עם רצח בעיניים, האישה צועקת ושואלת "איך נסתדר, הא? ראית את המחירים? שמעת-?!?!?". סופסוף הילדים במיטות, מדליקים טלוויזיה – זה גנב, זה אנס, זה הרג במכות, זה מאפיוזו, ובכנסת-

איזו מדינה. איזו מדינה.

מר לוי כהן לא מצליח להירגע, לא מצליח לישון בשקט – סיוט רודף סיוט. הוא מתייסר. הוא מיוסר.  

מר לוי כהן קובע פגישה עם פסיכיאטר, פרופ' יצחק פולני.

בפגישה ידידנו מסַפר לפסיכיאטר על מצבם הרעוע של עצביו – רואֶה אסונות בכל מקום, המדינה במצב שחור משחור, אינו מצליח להירגע, סיוטים גם בשנתו – ומבקש מהמוּמחה איזושהי תרופה, משהו.

פרופ' פולני מקשיב לדבריו, שותק לרגע עם סיומם, ואז פונה ללקוחו המיוסר ואומר לו:

"מצטער מאוד, מר כהן. עדיין לא התגלה חיסון נגד מציאוּת."  

 

[אזהרה חמורה לכל מי שמחפש חידוש: לא ימצא אותו בשורות הבאות.]

 

גם אני זקוקה לחיסון נגד מציאוּת.

בין הדִקלומים החדשים הצעת חוק שבניסוחה מושם דגש חזק בחלק מסוים מאוד של חוק יסוד ישן: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי-נקודה (התוספת -נקודה: ניסוח שלי, ברור). הדגש: של העם היהודי-נקודה (כנ"ל). קרי: ליהודים בלבד. קודם כול, ההגדרה של מדינה יהודית. רק אחרי 'יהודית' יבוא המושג 'דמוקרטית'. המושג, המילה – לא ההגדרה, לא הדגש. הרי 'דמוקרטיה' היא רק אחת מבין שיטות המשטר.

עוד לא מיצינו את הוויכוח/הדיון סביב "מי הוא יהודי" (אולי מיצינו, אבל עוד לא אבדה תקוותי/נו) וכבר נסגרו השערים אשר, לפי חוק השְבוּת, נפתחו לכל היהודים שהאנטישמיוּת דוחפת אותם ארצה, בדרך כלל באמצעות הזרועות של הסוכנות היהודית. אלא שבארצות מוצאם –

 

–         הרודפים/האנטישמים אינם בודקים האם אותם יהודים נרדפים-רדופים ממלאים את תנאי תורת טוהר הגזע: 'יהודי טהור'  – במונחים ישראלים: יהודי 'כשר' – עד שלושה דורות לאחור (או יותר, לא זוכרת בדיוק; ביהדוּת מדובר בדורות של אֵם יהודיה) על פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית;

 

–         אגב, כך היה גם במלחמה ההיא, אשר בזכותה הסכימו להקמת המדינה, זוכרים?  ובשאר פרעות ופוגרומים שקדמו לה, זוכרים? לא בדקו את יהדוּת קורבנותיהם על פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית;

 

–         אגב נוסף:  גם בימינו-אנו האנטישמים לא ממש בודקים אִם הם רודפים אחר היהודים שהם ממש-ממש יהודים, קרי: יהודים על-פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית;

 

–         עד לפני זמן לא רב, אף אנשי הסוכנות היהודית לא בדקו את טוהר/כַּשרוּת יהדותם של מועמדיהם לעלייה.

 

למה אנשי הסוכנות היהודית לא בדקו (בזמנו) את טוהר/כַּשרוּת יהדותם?  

כי הם פעלו על-פי רוּחַ חוק השבוּת – טרם חקיקתו – כפי שמשתמע ממגילת העצמאות. אני מצטטת ממנה: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".

הנה מגילת העצמאות [אפשר לבדוק בעזרת Ctrl+F על המסמך – למעלה נפתח חלון ולתוכו מקלידים את המשפט המבוקש או חלק ממנו]:

http://main.knesset.gov.il/About/History/Pages/Declaration.aspx

 

לא מצאתי סעיף המצביע על מידת הכּשרוּת של יהדותם או המְפָרֵט אותה על פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית. וחיפשתיו.

לשם כך חוקק חוק השבות. הנה לשונו, כולל תיקוניו והרחבתו-צמצומו לאורך שנות כנסת ישראל:

http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/chok_hashvut.htm

 

לכן, עד לא מזמן, הבדיקה הנ"ל על יהדותם הכשֵרה נתבצעה כאן, בארץ. אגב, עדיין מתבצעת. תלאותיהם נמשכות כאן, כידוע – בדיקה חוזרת של מסמכיהם וכולי.

וכאן, במדינת ישראל, מתברר לרבים-רבים מהם ש-

-שבמדינת היהודים, ועל פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית, הם אינם יהודים, קרי: אינם מקבלים אזרחוּת, קרי: אינם ישראלים, קרי: אינם זכאים, בין היתר, לזכוּת הבחירה, לקבורה בבית עלמין יהודי, ילדיהן של נשים אלה אינם יהודים על כל המשתמע מכך, ועוד. ועוד. בקיצור: במדינת ישראל הם תושבים סוג בֵּית – מעמד נחוּת עוד יותר מזה של הערבים ילידי הארץ לדורותיהם, כי הללו אזרחים סוג בֵּית.

באשר לעולים-התושבים המבקשים להתגייר: אלה מוצאים עצמם בגיהינום אמיתי, בעיקר הנשים.

כפי שסיפר לי טכנאי מחשבים ממוצא רוסי: "ברוסיה צעקו וקראו לי 'יהודי מטונף'; כאן צועקים לי 'מה אתה רוצה, רוסי מטונף, אתה לא יהודי אפילו'."

אני יודעת: הכול ידוע. לא חידשתי דבר.  

ואני משערת שנכתבו מאמרים רבים על כך, בעיקר בימים האחרונים, הגם שלא ראיתי אותם. אף לא חיפשתי אותם. 

  

—

 

פעם, בקורס להומור כאמצעי טיפולי שבו השתתפתי, גלשנו קצת לעבר ארצות המוצא, הומור עממי, פוליטי, וכד'. תוך כדי השיח נזכרתי בשאלה שנשאלה על ידי חבר מארגנטינה, ממנה חזרתי זמן קצר לפני תחילת הקורס: "איך ייתכן שאנחנו כל כך טובים ב-Mafalda ושאר סָטירוֹת פוליטיות וכל כך גרועים במשטרים?" בעקבות ההיזכרות, מצאתי אֶת עצמי מעלה בקורס אֶת ההגיג שהעליתי בשיחה ההיא: ייתכן כי ההומור הסטירי-פוליטי ממלא את תפקיד הביצוע – בעצם, מָרַדְנוּ: הבענו את דעותינו, 'ניצחנו', מיצינו את המֶרֶד, וכתוצאה מכך מתברר כי –

–         כל האנרגיות שבמִרְצֵנו הושקעו באותו 'מעשה' מרדני, פוֹרְקוּ, ובמילים אחרות –

–         ניתן לבוא על סיפוקנו בעזרת ההומור הסָטירי-פוליטי בלבד.

ברם, לא רק בארגנטינה.

 

אני ממשיכה מן המשפט האחרון לעיל (הומור וכו'): ברם, לא רק בארגנטינה.

ברם, לא רק באמצעות הומור סָטירי-פוליטי ניתן להגיע לקתרזיס, לסיפוק: גם כתיבת מאמרים, ספרים, הבעת עמדה של אזרח מוטרד ועוד פעילויות עקָרוֹת מסוג זה עשויות להשיג אֶת אותה התוצאה.

הנה אני: פורקת חלק ניכר של האנרגיות בַּשורות האלה.

לנוכח הגורם העיקרי למצבי הדי מיוסר, כלומר: לנוכח המציאוּת סביבי (קרי: אפתיה כרונית מצד האזרחים המתונים, בעיקר כשמדובר בנקיטת עמדה פעילה, בעשייה ממש, לא רק בדיבורים), ייתכן מאוד שאסתפק בכך.

הרי לא מדובר במחיר הקוטג' ו/או במחירי הדיור: כולה מדובר בחוקי היסוד ואִפיונהּ של מדינת ישראל.

כולה מדובר בכך כי ייתכן (ייתכן בלבד! סתם ספקולציה רגעית שלי) שעם השנים, היהודים שאינם יהודים על פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית ימצאו עצמם רדופים-נרדפים כאן, במדינת ישראל – הלוא הועלו ארצה אך ורק מִכּוֹחַ המשתמע מהפסוק במגילת העצמאות שכבר אוזכר לעיל: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות". כלומר: לא הועלו ארצה על פי לשון חוק השבות דהיום.  

שמא גם אותו פסוק במגילת העצמאות ישונה, הווה אומר: יהיה מפורט יותר ועל פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית, כפי שקרה עם "מי הוא יהודי"?

אולי. ייתכן.

ואז/אבל – רגע: לאן יפנו היהודים שאינם יהודים על פי אותה הלכה יהודית-אורתודוקסית כאשר ירדפו אחריהם בשל יהדותם?

ולאן יפנו אותם יהודים-שאינם-יהודים-על-פי-ההלכה-היהודית-אורתודוכסית כאשר יורע מצבם בינינו ו/או יגורשו ממדינת ישראל?

כדי לשמור על עקביוּת, מן הראוי שמחוקקי כנסת ישראל יאירו את עיניהם של הגויים בנידון.

(כן, אני יודעת: נו-רא מעצבן שאני חוזרת על המילים 'יהודי על פי ההלכה היהודית-אורתודוכסית' פעמים אין-ספור. אני יודעת כי אני נו-רא מתעצבנת כשמדגישים ומבארים לי אותן פעמים אין-ספור.)

 

—

 

אם נכון שהמוח היהודי עושה לנו פטנטים, כי אז – אנא, דחוף: חיסון נגד מציאוּת.

ושתדעו: אם לא דייקתי, לא נורא. לא מתנצלת: יהיה עוד הרבה-הרבה יותר מדויק.    

 

בכבוד רב,

שלכם,

רבקה ירון.