עלילות הזוּגוּש

 

 

אזהרה חמורה:

זה קרה, קורה ויקרה לך עם חבר/ה שמערכת היחסים איתו/ה  חזקה , בריאה ואוהבת ,אבל כשהוא או היא מתאהבים (או מספרים לעצמם שהם מאוהבים) קורה משהו מבעית: הוא /היא  חדל/ה באחת להיות עצמו/ה . הוא/היא  מעורבב/ת  פתאום עם עוד אדם שלא היה חלק מחייך. כיוון שמדובר בחבר/ה קרוב/ה  את עוטה על פנייך חיוך צהבהב ובוהה בו/בה בתימהון נוכח הדינמיקה שהשתנתה מקצה לקצה. אמנם את שמחה שהוא/היא  מאושר/ת, אבל , אפעס , נראה שהוא/היא  קצת ירד/ה מהפסים. נהיה/תה קצת מטומטמ/ת. גם המבט שלו/ה השתנה. אמאל'ה. 

מאמי ומאמי עושים הכל יחד והם כל הזמן יחד . לא ניתן  לראות אותו/ה יותר, רואים זוג. גוש, המחובר משני אנשים. זוגוש.

 

הזוגוש מאוהב בזוגיושותו. הוא מתפעל ומתפעם ללא הרף מעצמו.

הוא משוויץ בעיניים פסיכודאליות בסימביוזה המדהימה:

 "אני מתחיל משפט היא מסיימת…" מגרגר  מאמי מס'1 .

 "אני בסופר מתלבטת איזה בשר לקנות ובאותה שנייה ממש הוא מתקשר לשאול מה אני קונה…" הומה מאמי מס' 2 .

 

הזוגוש חושב שהוא נפש תאומה זה של זו .

אני מאמינה בהתאמה, אך לא בנפש תאומה, כי לדעתי אין דבר כזה. כל נפש שונה מהשנייה. לכל נפש יש את עולמה, מחשבותיה, דפוסי התנהגותה, את האינדיווידואליות שלה. אין לי ספק שבקיום מה שהזוגוש מכנה סימביוזה- אחד מהצדדים דומיננטי והשני נבלע ונטמע באישיותו. אחד מהם מבטל את עצמו. כי מה שקורה בד"כ,  שאחד מהצדדים או שניהם מוחקים את ההיסטוריה שלהם כלא הייתה.

קיום זוגי של שני בני אדם שאינם מבטלים את עצמם זה נוכח זה  לא יכול להתקיים בקונספט הזוגוש, אלא בקונספט זוגי נושם, שכל אחד מהצדדים ממשיך לקיים גם את העולם שהיה לו לפני בוא הבן/בת זוג וכל אחד מהצדדים תורם להתפתחות השני , לגדילה . זו בעיני זוגיות. כשיש מקום לשני אנשים שבוחרים להיות יחד.

 

 והרי דוגמאות שחוויתי על בשרי הנא:

 

דוגמה 1.

לאחר שנינה (שם בדוי ,השם האמיתי (לא) שמור במערכת) התגרשה, היא החלה לעבוד משרה מלאה  בדייטינג ונפגשה עם אין סוף אורגניזמים מהמין השני. היא נפגשה עם צורות חיים שונות ומשונות שהדהימו אותה ברמתם הבלתי מפותחת. היא הייתה בוכה על מר גורלה ומטבע הדברים הייתי מנסה לעודד . היא הייתה נרגעת, צוחקת קצת משטויות שליהגתי, ולמחרת הכל היה חוזר שוב.

יום אחד, לא הגיע הטלפון היומי מנינה. אחרי יומיים דאגתי והתקשרתי.

" הכרתי מישהו" אמרה בסטקטו של ארנבת "הוא מקסים, הוא כל מה שחיפשתי בגבר". וכל כך שמחתי בשבילה. יופי, יופי,  חשבתי. ואבנגוֹלה.

 

אחרי  שבועיים שלא שמעתי ממנה התגעגעתי והתקשרתי אליה.

"מה קורה ניני? אולי ניפגש מחר?" שאלתי בעליצות כבדבדה.

"אני אבדוק עם נחשון אם יש לנו תוכניות למחר, אם אין, נבוא בשמחה!"

ענתה בצהלה מהממת.

נשנקתי. מה פתאום היא רוצה לבוא איתו? לא הזמנתי אותו, עדיין.

" והיום גם קיבלנו מחזור " נאנחה בכיף, "אבל אם נהיה פנויים ונרגיש טוב נבוא".

???

ז"א שמעכשיו ועד להודעה חדשה אפגש עם נינחשון?  

קשר זה נותק וחודש לאחר חמש שנים כשנפרדה ממנו.

 

 דוגמה 2.

לילי (שם בדוי ב') ואני לא בקשר יומיומי ,(היא גרה בגליל, העיזה הגזעית הזו) אבל שומרות עליו, על הקשר, שלא יתנתק לו. הכירו לה מישהו, כך סיפרה לי בטלפון, והיה חיבור מצוין מהרגע הראשון. איזה יופי… …הנה, יש סיפורים אופטימיים, חשבתי לי ברכבת בדרך אליה לאחר מספר שבועות ,כשהזמינה אותי לבוא להתארח אצלה לסוף שבוע בצפון.

היא פתחה את הדלת ואת זרועותיה לקבל אותי. נכנסתי לבית החמים שלה, ובסלון ישב בן הזוג החדש.

"תכירי, רון " אמרה בגאווה מתוקה וגלויה. התיישבתי על הכורסה בסלון ומולי ישב הזוגוש לילירון. חיכיתי ב (חוסר) סבלנות שרון ישאיר את שתינו לבד. 

 אז רציתי!

רון נשאר לשבת עם שתי חברות הילדות עד השעה שתיים בלילה. אז התמתח, חייך ושאל את לילי בסבבית :" נפרוש למיטה?"

בבוקר הכין לילירון  ארוחת בוקר ולאחר מכן לקח אותי לטיול באזור. השיחות היו כלליות ומשמימות. אחר הצהריים, כשהזוגוש  החל לדבר על פוליטיקה נשברתי והחלטתי  לחזור לתל- אביב.

אחרי חודש בישרה לי לילי שהיא בעיר  ושאלה אם היא יכולה לקפוץ.

הלכתי שמחה וטובת לב לקנות קפה משובח ועוגה, ובשעה חמש היא הגיעה עם משלחת: רון ובניו. (גילאים : 17, 15, ו13)  ישבנו סביב השולחן במרפסת והשאלה "מה נשמע" נשאלה בכמה וורסיות שונות:

" מה קורה" (עם ריש אנגלוסקסית כי ככה אומרים את זה) "מה העניינים?" וכו'. עניתי שבסדר, שכידוע זו תשובה שלא אומרת כלום.

 

דוגמה 3.

דרור (שם בדוי 3) הוא החבר הכי קרוב שלי.

הוא ואני מכירים אחד את השנייה עד כדי כך שאין הבעת פנים ולו המיניאטורית ביותר שאנחנו יכולים להסתיר זה מזו. זו קרבה של שנים, של יחסי אח ואחות .

קשר בטוח וטוב שלא מתערער על נקלה.

כלומר, כך היה עד לא מזמן.

בחודשים האחרונים יש לו חברה, עילית. מטבע הדברים התמעטו מאד השיחות לתוך הלילה, מתראים הרבה פחות, וזה נורמאלי. משמח בשבילו ומבאס בשבילי, אבל אלה החיים.

לפני חודש עברתי תקופה של שבוע שהיה מחפיר מבחינת מצב רוחי . (זה היה בדיוק לפני היומולדת. אצלי תמיד מוֹעד מוּעד לפורענות). בנוסף לדכדכת כנען שתקפה אותי, התנפחה לי מאד לחי שמאל בגלל שן טיפשה. כאיש הפיל העדפתי לא לצאת מהבית עד שיחזור לי צלם אנוש ,מה שלא ממש תרם לי לאופוריה סבבית. לא שמעתי ממנו בימים האלה ואחרי שבוע הייתה שיחה: כיוון שהוא בזוגיות עכשיו הוא רואה אותי פחות,  הסביר,  ובנוסף טען שאני לא מפרגנת לה. (סאב טקסט :למה את לא חברה שלה?! ) עניתי שאין לי איתה שפה משותפת. הוא נהם שזה לא בסדר.

למחרת  הזוגוש הגיע ליומולדת שלי , ההקדשה (הכללית להפליא) הייתה מדרורעילית.

 

לסיכום:

זה טבעי שאינטנסיביות הקשר תחלש, אבל לא טיבו של הקשר ,לא איכותו ולא מהותו. החבר או חברה כופים  דינמיקה חדשה בה יש ליצור חברות קרובה עם האדם החדש או שיש סיכון בניתוק הקשר. אבל חברות אמיתית היא משהו שנבנה מעצמו כתוצאה של התאמה של אישיויות. זה לא משהו שיכול להתקיים באופן מלאכותי. הזוגוש מכתיב לכם  פרידה ממערכת היחסים שהייתה ולקבל צורת מפגש חדשה (ברוב המקרים שיחת חולין כללית משעממת. יש מקום לדיונים אינטלקטואלים עזים במפגש עם זוגוש, רק שלי זה טרם קרה).

 

וזה המקום להצהיר שחור על גבי לבן לחברי הקרובים:

 

אני נשבעת שכשיהיה לי בן זוג אשמור אתכם על איכות הקשר

ולעולם לא אהפוך לזוגוש.