רק בישראל

 רק בישראל

שלום לכולם

ביום שלישי האחרון, הוזמנתי ל"בית יציב".

המקום הוא מוסד חינוכי, המאכלס בתוכו בין השאר מדור להשתלמויות מורים. הוא משמש גם כאכסניית נוער מומלצת.

http://www.beityatziv.co.il/he/

שמורת טבע בבאר שבע.

הוזמנתי כדי לקרא ולדבר על שירי בפני מורים. שירים שיש בהם נגיעה לתכנית הלימודים בתנ"ך ומחשבת ישראל.

 את תשומת ליבי משך בחור צעיר כבן שלושים, גבוה, לבוש בחולצת טריקו ומכנסיים קצרים.

על השולחן שלי היה מונח עותק מספרי "אחרי זה". הבחור נגש לשולחן, לקח את הספר והתיישב במקומו.

לא ידעתי איך להתייחס לזה.

לשמחתי, לא הייתי זקוק לספר ,מאחר ודאגתי שכל השירים שאקרא ואדבר עליהם יודפסו ויחולקו לעשרים המורים המשתלמים.

כך אני נוהג תמיד. גם אם זה עולה לי כסף. חשוב שהטקסט יהיה לפני השומעים. כך קל להם להבין ולהתרכז בשיר. אני מדפיס על אותם דפים גם את כתובת הדואר האלקטרוני שלי,  השומעים המעוניינים יכולים ליצור דרכו  קשר ולהגיב.

למען האמת ,הבחור קצת הרגיז אותי, כיוון שכל הערב היה עסוק בקריאת הספר, ולא הקשיב לי. אך בו בזמן, לא היה שמח ממני כשראיתי עד כמה הוא שקוע בשירים שלי.

בשלב מסוים הערתי לו בחיוך סרקסטי, שאני מקווה שהספר שהוא קורא מספיק טוב ושווה לו להחמיץ בגללו את דברי.

בסוף הפגישה, נגש אלי הבחור, כשהספר פתוח בעמוד 58 בשיר "שיעור ספרות בי"ב לקראת בגרות", שיר המנציח שיעור מיוחד במינו.

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=236&itemID=18260#post18260

בהתרגשות רבה הוא סיפר לי: אשתי הייתה באותו שיעור, היא ספרה לי עליו.

שאלתי לשם אשתו, מובן שהכרתי אותה.

מיד אחריו, נגש אלי מורה צעיר אחר ואמר לי: כרגע דיברתי עם אמא שלי, היא אומרת שהייתה אתך באותה כתה בתיכון.

שאלתי לשמה, ואכן, אמו הייתה בת כיתתי. נדמה לי שלא פגשתי אותה מאז שסיימנו את הלימודים (יולי 1969,עשו את החשבון).

רק בישראל.