אוקיינוס הקברניט
כל יום עובר בינינו חתול שחור, קוראים לו גוסטב ואני שונאת אותו. השטיח האדום מוצף שיער חתולים. הספה החדשה מרוטה לגמרי, ועוד לא מלאו לה חצי שנה. אימא שלי רוצה לבוא הערב לבקר אבל אני מתביישת לומר לה שכדאי לה להישאר בביתה, בתחום הנקיון המופתי. החתולים השתלטו על חדר האורחים, חדר השינה, המרפסת. פעם הם היו ילדיי וסלחתי להם. פעם אני השקתי אותם חלב מתוך בקבוק. היום לאחר שנולדה בתי, הם מכעיסים אותי. הם מיותרים. עד שהיא מבחינה בהם ושולחת את כף ידה הקטנה אל שפמם הצחור, ואני נזכרת שגם הם ילדיי.
אהבתי.
יפה הקונקרטיזציה של המטפורה. והחתולים המנושלים מול הילדים – זה מוכר… 🙂
אוי זה כואב.