שרון שלי
אהבתי את השיר של צדוק "רימונים":
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17844&blogID=309
יש לי חולשה לרימון, כילדה בקיבוץ הייתי מקבוצת רימון ומאז, אני מרגישה שרימונים מלווים את חיי כחוט השני.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17844&blogID=309
יש לי חולשה לרימון, כילדה בקיבוץ הייתי מקבוצת רימון ומאז, אני מרגישה שרימונים מלווים את חיי כחוט השני.
הם יפים חושניים, מעוררים, שופעים, מתוקים, תפוחים ועוד…
בצעד מהוסס אני רוצה להזמין את כל מי שיש לו שיר, הגיג, קטע פרוזה, ציור או צילום או כל דבר הקשור לרימונים לפרסם אותו במטע, לכבוד השנה החדשה.
צדוק היה הראשון
אני מרשה לעצמי להיות השנייה
שתהיה שנה טובה ופורייה כרימון
ילדותי בצבע הרימון עמוסה וגדושה
כעולם ומלואו.
כעולם ומלואו.
מאז ועד היום גשם רימונים
עלי ניתך
והם כבדים מעופרת.
מתיקותו ומרירותו נגרסות בין שיניי וטעמו עולה בדמעותיי. כי אותו הרימון, שהיה לי עולם ומלואו, נופץ על אחת המדרכות הסדוקות בחצר.
ריחו המתוק התערבב בריח מחטי אורן רטובות מגשם ראשון ואורניות ומגפי גומי קטנות וגסות,חלזונות אפורים וחשופיות שתקניות זוחלות בדממה בחצר המשק.
אין כמו הרימון הראשון בהוויתו הראשונית הבתולית
עד להתנפצות.
הוא כפרי עץ הדעת
לאחר המפץ דברים לא ישובו להיות כפי שהיו
שירבו זכויותינו כרימון אמן
בינתיים נהנה מהעסיס
תודה על השיר שרון יקרה
תודה חנה על תגובה מרגשת ושלל מילים למחשבה (התנפצות, דעת, עסיס, מפץ)
שבת שלום, שרון
השיר שלך מלמד איך פרי אחד אהוב הוא מפתח לעולם זיכרונות אישי שלם שמשתף באופן חוויתי גם מי שזכרונותיו שונים בתכלית. בברכת שפע רימונים עמוסי גלעינים מתוקים+שמנת+קמצוץ סוכר
ענת את נוגעת כל פעם מחדש בנושאים כל כך מהותיים בכתיבה ובקשר בין כתיבה ופסיכולוגיה, תגובותיך זורקות אותי ליונג וויניקוט ולספרה של מורתי בעבר, ריבה פרי "מעשה ביצירה".
שיר יפה שלי, גם של צדוק. גם אני חובבת רימונים כולל כתמי הדם שהם מותירים על החך והשיניים.
שירבו זכותינו כרימון.
אנו מאד זקוקים לזכויות לפני המשפט הגדול מכולם.
שבת- שלום ושנה מבורכת.
תודה אביטל, שנה טובה
אין על רימונים בראש השנה. אני מחכה ליום השני של החג כדי לאכול לי כוס גדושה בגרגירי רימונים!
שנה טובה!
נשמע מפתה
שרון שלי שלום,
תודה תודה וברוכה את על היוזמה.
הרימון הוא מיוחד (וכולנו קראנו בשנים האחרונות על מעלותיו). הרימון ביהדות הוא סמל למלכות (כתר המלך עשוי בדמות רימון); הרימון הוא רווי ועסיסי ("מלא אהבה כרימון"); ריחו של הרימון הוא ריח האהבה והוא מרווה את הנפש – ומיד נזכור את מילותיו היפות של יעקב אורלנד:
עץ הרימון נתן ריחו
בין ים המלח ליריחו,
שב, חומתי, גדודך מנדוד,
שב, תמתי, דודך מדוד.
נהניתי לקרוא את שירך על הרימון. יפה תיארת את השקט הקיומי שמשתרר לאחר התנפצותו של הרימון.
ברכות בכול לשנה החדשה — צדוק
צדוק אני נזכרתי בשיר של איתמר יעוז קסט שהופיע בדף הראשון בעלון הבת מצווה שלנו, שיר קצר שמתאר את הרימון בשש שורות, היכן העלון או השיר?
אולי נשכחו אי-שם בילדות
אולי אמצא?
הרימון באמת מעלה זכרונות ילדות בעיקר, ויש בו מהמתיקות אבל גם מצבע הדם והריסוק כמו שהבעת יפה בשירך, שתהיה לך שנת גשם רימונים אבל מתוקים ומלאי יצירה!
חני יקרה תודה, "גשם רימונים" אני לוקחת בשתי ידיים, שנה טובה ומתוקה
תודה, שרון יקרה, ושנה טובה מלאה ופוריה. הרימון המתנפץ זה דימוי מאד חזק וציורי. אהבתי מאד.
ואנסה מאד להעלות קטע רימונים שיש לי, זה פשוט ארוך מאד, אנסה לקצרו:)
איריס היקרה, אני מחכה בכיליון עיניים לצאת ספרך. איכשהו אני כותבת ושוכחת כמו דג, קראתי את תגובתך ושאלתי את עצמי, מה אני כתבתי רימון מתנפץ? אבל זו כמובן עובדה כתובה…
שתהיה יופי של שנה
היי שרון
אין לי שיר על רימון, רק שזה פרי מדהים מבחינת האירגון שלו.
כל כך הרבה מסודרים ביחד.
השיר שלך מסביר את הרימון הנפשי שלך.
להתראות טובה
טובה יקרה, הרימון באמת מאורגן להפליא טובה, שמתי לב שאת שמה לב לא פעם למידת הארגון של הדברים, זו נקודת מבט שנותנת זווית מקורית על העולם בכלל והיצירה בפרט, שתהיה שנה טובה, שרון
אין לי רימון משלי, אבל אני מתענג על הרימונים שלך ושל צדוק.
ותמיד אפשר להוסיף את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=nnNQzUD6gS4
(למרות שלא באמת נתן ריחו מים המלח ליריחו. אבל נסלח לאורלנד).
שנה טובה, שרון!
שנה טובה שחר ותודה על עופרה האהובה והמענגת…