לסיגל – בדחילו

 

 מוקדש לסיגל

 

 עַכְבָּר חֲצוֹת

 

 

 הִנֵּה חֲצוֹת וָחֵצִי, אַף לְבָנָה,

אַף לֹא כּוֹכָב חַי בְּבֵי שָׁמַיִם.

אָץ רָץ עַכְבָּר חֲצוֹת

בְּמֶרְחָבֵי שָׁמַיִם.

 

הוּא מְצַיֵּץ בִּלְחָיָיו.

סוּס הַשְּׁאוֹל שׁוֹאֵג מִתּוֹךְ  חֲלוֹם זְוָעוֹת.

אַךְ רָץ בְּמַסְלוּלֵי חַיָּיו

עַכְבָּר חֲצוֹת.

 

סְפִּירִיטוּסְמוּנְדִיס, עֲנָק אֵין סוֹף,

אֲדוֹנָיו, יוֹצֵא לְחוּ"ל לְעֵת כָּזֹאת.

הוּא מַשְׁגִּיחַ מִשָּׁמַיִם: הַכֹּל טִיפּ-טוֹפּ

עִם עַכְבָּר חֲצוֹת.

אני מחפש שירים, לרגל הבטחתי לעצמי ( בעקבות דברי אמיר להקדיש שיר לאחד מחברי הצוות של הבלוגיאדה  מדי יום, עד גמר המלאי).   לכתוב שירים לא בא לי, אבל  למצוא דברים ש-איכשהו- אולי מתאימים, או אני מתאים אותם, לצרכים אלה – כמדומה אפשר.

הנה חפצתי להתאים שיר כלשהו לסיגל – אחת הנפשות הפועלות בבלוג, שאני הכי מעריך. התנפלו עליה זדים על לא עוול בכפה – מלבד העוול שבעצם קיומה. אבל זה ידוע שלעתים עצם קיומנו בלבד הוא לצנינים בעיני הזולת – אם זולת קטן או זולת גדול ומאורגן.  – אנא, רוחי, קבלי נא את השורות האלה באהבה.

וזה דבר השיר – והסבר מעט למה זה מתאים לה.

אני מתאר לי את הגב' סיגל  שכבר סידרה את הבית והשכיבה את ילדיה ועתה, שעת חצות, עתותיה בידיה לעבור בין הפוסטים של הבלוג : היא יוצאת מחורה ומתרוצצת בין הכתובים : הִנֵּה חֲצוֹת וָחֵצִי, אַף לְבָנָה,/ אַף לֹא כּוֹכָב חַי בְּבֵי שָׁמַיִם. /אָץ רָץ עַכְבָּר חֲצוֹת / בְּמֶרְחָבֵי שָׁמַיִם. "שמים" – משמע היקום. יקום הכוכבים. כל כותב הוא כוכב בשמי הלילה.

אז היא כותבת תשובה, הגויות, כולן מלאות טוב לב, הבנה, (או נסיון להבין את הזולת!!!): הוּא מְצַיֵּץ בִּלְחָיָיו. בענין זה – השיר מדבר על עכבר,  אבל כאן יש להעיר שזה רק משל, ככל משלי החיות,  ובעברית המין משגע!!! מה זה "נסיך צפרדע"? צפרדע במילון אבן שושן היא תמיד נקבה (אצל הצפרדעים אין נקבות, כידוע,  – יש  מין נקבה רק בקרפדות, ואינני יודע אם קיים קרפד. אם כן יש לומר: נסיכה צרפדעת, או כיו"ב. עם מין הנקבה בכלל אפשר לצאת מן הדעת. הייתי אוסר על סקסיזם בלשונות תבל רבה)הנסיכה – או שהיא  מהאי לסבוס, ידידתה של ספפו, או שיש טעות בזיהוי המין של הצפרדע הזאת שלנה בסוף במיטת הנסיכה. אבל נעזוב– אלה ענינים  שאין להם פיתרון).  זה בענין עולם החי – אך נשוב נא לנושא שיחתנו פה.

היא מצייצת  וכותבת תגובות: "מצייצת" – (האם צפרדעים "מצייצות"? אבל נעזוב נא  – זה שוב זואולוגיה, שלא מעניננו ממש!!!) היא כותבת תגובות:  כי אין זה עולם מיטיב כל כך, והיא בו הנפש המטיבה,  העומדת בפרץ לפעמים כמעט לבדה, נגד  "סוּס הַשְּׁאוֹל [השׁוֹאֵג מִתּוֹךְ  חֲלוֹם זְוָעוֹת". אך היא – אַךְ רָץ בְּמַסְלוּלֵי חַיָּיו/ (=חייה, היינו הך] עַכְבָּר חֲצוֹת. כי  היא  סְפִּירִיטוּסְמוּנְדִיס,  עֲנָק אֵין סוֹף, נפש העולם:  וכלסיגל,  גם לה לא ממש אכפת מה חושבים עליה: היא רצה במסלולה. (כי היא סומכת על

אֲדוֹנָיו, [=קרי אדוניה] [ה]יוֹצֵא לְחוּ"ל לְעֵת כָּזֹאת. (כלומר – ספיריטוסמונדוס, Spiritus Mundi, הרוח המרחפת מעל, יוצאת   ומתחברת אל שמי רום (=מחוץ לתחום האדם: שהנערים ישחקו לפנינו): אך

הוּא מַשְׁגִּיחַ מִשָּׁמַיִם: הַכֹּל טִיפּ-טוֹפּ

עִם עַכְבָּר חֲצוֹת.

 

 

הכל מתוך טוב-לב: אני תקווה כי הצלחתי להתאים את השיר לנושא המבוקש: ותהא נא זאת לה לרווחה.

(אם לא כל כך הצליח, מחר אולי נמצא דבר טוב יותר). אך  לא תמיד קל בשיר קצר למצוא אדם שלם. – מחר אולי נצליח יותר.