לא שיר
בימים אלה של חום נורא,
פותחים עיתון/רדיו/טלוויזיה/אינטרנט
וקוראים על רצח ילדים בידי הוריהם,
על גירוש 400 ילדים על ידי המדינה,
על מעשי אונס בתוך המשפחה
ומחוצה לה,
על רבנים המנצלים מינית,
על ישישים הנשדדים
ונרצחים חדשות לבקרים,
על דקירות בגלל חניה
על פוגעים ובורחים –
ולא אמרנו מילה על פלסטינים,
על שחיתות
ועל כל מה שיש לומר עליו משהו –
עולה בי השאלה המשונה:
איך בימים כאלה אפשר לכתוב שירים?
איך אפשר לעסוק בביקורת ספרותית?
איך אפשר להמשיך כאילו כלום?
זוהי סדום …
רוצו לראות.
ועוד איך שיר!
אתה וקוראי הבלוג שלך מוזמנים להצטרף להפגנות של "גרילה תרבות" כמובן בנושאים הקרובים ללבכם.
http://www.gerila.co.il/he/?iid=495&p=1
ניתן גם להקיש "גרילה תרבות" בגוגל.
קשה לנשום ולא בגלל החום. מזדהה. מצד שני מקורות ליצירה לא חסרים. אושר מוחלט לא בהכרח מנוע ליצירה.
תודה, שמעון, על הלא שיר הזה.
עוד לא שיר כאן:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17475&blogID=301
הי שמעון, זה לא שיר אבל זאת שאלה מצויינת ולדעתי התשובה היא שמוכרחים. חייבים בתוך כל החושך הזה קצת אור, חיוך, תקווה, מילים עם כוח שמסוגלות לעשות נעים בגוף, קצת בריחה שתיתן כוח להמשיך לנסות להתמודד עם המציאות, וזה לא להמשיך כאילו כלום, אלא להמשיך למרות הכל, ודווקא בעולם כזה, בזמנים כאלה, זה בהחלט קשה יותר, אבל לדעתי, הכרח גדול יותר.
על זאת בדיוק השאלה, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לברוח.
לא שיש לי תשובה, בגלל זה שאלתי.
בגלל זה עניתי את דעתי, אבל לדעתי זה לא שאין לך תשובה, כי הדרך שבה שאלת את השאלה נשמעת קצת כמו 'אי אפשר' (כמו להביט על הר גבוה ולשאול איך אני הקטן יכול לטפס על הר עצום כזה, שאלה שבתוכה נמצא שאדם לא מאמין שהוא יכול),
וזו תשובה הפוכה לגמרי לשלי (אפשר וחייבים).
🙂
לא שיר
נהמה
גם היא הייתה שירה
ומי ינהם לנו?
השיר האפשרי היחיד תודה על השמעתו!
שמעון,
שמתי בטעות לינק לשיר שלך… התכוונתי
לעוד שיר כאן:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17484&blogID=251
היי שימעון
אי אפשר לכתוב שירים, אבל הנפש יש לה חיים משל עצמה, עטופה במחשבות,שמורה.
הצלחת לחבר פה בן הנפש שיש לה חיים משל עצמה לעולם החיצוני, שחי עם החוקים שלו.
ויצרת את האי אפשר והאפשר של היום יום.
סתומים דרכי הבריאה.
להתראות טובה