יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
אני לא יודעת מי זה אייל שני, חוץ מזה שראיתי אותו פעם מאונן על עגבנייה ושמעתי כמה שטויות וטמטמת מהגיהינום שפלט מפיו, אני לא יודעת מי זו אשתו שדומה לגבר, אבל בלילה, בחיפוש של משהו ברשת, הגעתי במקרה לסרט מטומטם ואכזרי שהם עשו עם רם לנדס, על כיצד הם זורקים את החתול שלהם לרחוב!
אני לא יודעת למה הם עשו את זה, ועוד יותר, בשביל מה הם צילמו את זה. פשוט טירוף מוחלט. רואים שם איך הם זורקים לרחוב את החתול היפיפה שלהם, למרות תחנוניה של בתם המתוקה שלא יעשו זאת. הם זורקים אותו כי הוא משתין בבית. החתולה של אחי וגיסתי משתינה בכל הבית זה שנה, אבל היא כל כך אהובה, שהם לא יעלו בדעתם לזרוק אותה מהבית.
במקום לברר עם העמותות לבעלי חיים איך נוהגים במקרה כזה (למשל, להעביר אותו לעמותה; למשל, לפרסם ברשת שרוצים לתת אותו לאימוץ, ואני למשל הייתי שמחה לאמץ אותו; למשל, לשכור את שירותיה של יעל צפריר, פסיכולוגית להתנהגות של חתולים, שיודעת איך לטפל בקלות במקרה כזה – וזה ממש לא קשה, תאמינו לי), במקום זה הם עשו את הדבר שהכי אסור לעשות אותו: זרקו אותו לרחוב!
ומי שמבין מעט בחתולים יודע שחתול מסורס שנזרק לגינה יגורש מיד, כי הוא חדר לטריטוריה של חתולים אחרים. ודינו מוות בצמא ורעב, וברעב רגשי כמובן, אלא אם כן מישהו ירחם עליו ויאמץ אותו – והסיכויים לכך קלושים.
צריך לשמוע את יללות הפחד הנוראות של החתול בסרטון, כדי להבין ששני היצורים הללו, הזוג שני, לא ראויים להיקרא הומוסאפיינס, אלא זבלים מהגיהינום.
והנה "יצירת המופת הנפלאה" של רם לנדס
http://www.youtube.com/watch?v=sjPDHr3kQ9o&feature=related
פשוט בושה וחרפה.
בירור קטן העלה שזה סרטון מלפני שנה, מאיזו תוכנית דוקומנטרית בשם "מחוברות" וכנראה בגלל זה העלו את הקטע,לרשת ,בגלל הטיזריות שבעניין. אבל זה לא מפחית מהבושה האנושית הגדולה. להפך, רק מגביר אותה. מה לא יעשו בשביל טיפת רייטניג. לא אתפלא אם הבמאי אמר להם לזרוק את החתול, כדי שיהיה קצת בשר לסדרה.
אני פשוט רותחת. לא מבינה איך לא העמידו את שני הזבלים האלה למשפט. לא מבינה איך הנושא עבר כאילו כלום. ומה עשו העמותות לפני שנה, כשזה קרה?
במו עיני ראיתי מה קורה לחתולים שבורחים או מגורשים מבתיהם, הם סובלים סבל נורא, כי הם כל כך מוחתמים (מלשון חותמת) על ידי בני אדם, שהם נידונים לחיי עצב וכאב ובדידות למטה. אני עצמי לקחתי חתול כזה מהגינה (מוטל ז"ל), כי הוחתם מאוד על ידי שכן שזרק אותו. אי אפשר היה להשאיר אותו למטה. הוא כל כך בכה והתחנן למגע אנושי. היום אני רואה את זה עם חתול אחר שהזדמן הנה לחצר שלנו, ולצערי אין ביכולתי כיום לאמץ אותו.
מי שלוקח חתול צריך לדעת שאי אפשר לזרוק אותו: ההחתמה האנושית שאנחנו עושים לו סוגרת בפניו חיים בגינה. יש אצלי שכנה אחת שכל יום מורידה את החתול שלה למטה ואוספת אותו בערב. והוא כל כך סובל. הוא נאלץ לריב ריבים איומים עם חתולים אחרים כדי להישאר ושלא יגרשו אותו, משתעמם רוב הזמן, וכמה נוראות לחברה אנושית.
לא חובה לקחת חתול. מי שלא יכול לעמוד בזה, שיוותר. מי שחושב שזו איזו הרפתקה זמנית, שיוותר. מי שחושב כמו אייל שני הטיפש והאוויל, שחתול הוא חיה חזקה, הוא סתום בלחץ. חתול אולי נודע "בתשע הנשמות" שלו, אבל חתול שגדל עם בני אדם אינו בעל כישורי הישרדות מי-יודע-מה כמו חתול שחי בחוץ. הוא נעשה פגיע ורגיש. זה עוול איום לזרוק אותו לרחוב.
אני מכירה מישהי שהחתול שלה ברח לרחוב, ואחרי כמה ימים, כשחזר, היא נגעלה ממנו כי החליטה שהוא מלוכלך ויביא כל מיני מיקרובים לילדיה. אז היא פשוט לקחה אותו לווטרינר וביקשה ממנו שירדים אותו. והוא הרדים. הוא הרדים חתול בן 11 במצב טוב בסך הכול, עם קצת מחלות זיקנה, אבל כזה שיכול היה לחיות בקלות עוד חמש שנים. היא הרגה אותו בשקט כי החליטה שהוא יזהם את הבית, עכשיו כשחזר מהביקור שלו ברחוב.
אני יודעת שרוב בני האדם חושבים שבעלי חיים הם זבל, אבל אלוהים ברא אותם כמונו, יש להם זכות לחיות חיים טובים בדיוק כמונו, לא פחות מאיתנו. ומי שעושה דברים כאלה אני מאחלת לו להישרף לנצח בגיהינום. אין לי מילים אחרות להגדיר את זה.