שחרחורת סופרת ומשוררת
טוב, זה באמת מצחיק איך מחשבות נפגשות. אחרי התינוק של איריס לויט, פירסמה רונית בר לביא פוסט על small talk http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=16690&blogID=62 ואני בדיוק כותבת סיפור שקראתי לו ככה. וזה התחיל בפיצרייה שליד הבית שלנו. אני ואיתני יושבים לאכול פיצה. יותר נכון, איתני יושב ואוכל, ואני מסתכלת עליו. וכדי להעביר את הזמן (כמה זמן אפשר להסתכל על ילד שאוכל פיצה? טעימה ככל שתהיה) אני פותחת גיליונות של המתנ"סים פה, (מתנ"ס זאת באמת מילה שיש רק בעברית) שמופצים חינם. ואני מעלעלת, וחושבת לעצמי, אולי במקום להיות תקועה כל היום מול המחשב ולכתוב את עצמי לדעת אני אחזור לצייר קצת… ? אולי אחזור לעשות אובניים? אלא שאמריקאים, כמו אמריקאים, מצליחים לשכלל את המושג "עבודות יזומות" עד למקסימום האפשרי, ולכל חוג ציור יש בערך מיליון אפשרויות, (ציור נוף בצבעי מים, למתחילים, ציור נוף לצבעי מים, מתקדמים, ציור נוף בצבעי מים, למתחילים ומתקדמים בשילוב יציאות לחיק הטבע, ציור פורטרטים בצבעי מים, ציור פורטרטים בצבעי מים עם מודל….ורק תדמיינו מה קורה כשמגיעים לצבעי שמן…) בחיי. מיליון אפשרויות שכמובן הופכות את ההיגיון ללא רלוונטי. שלא לדבר על המחירים של הדברים האלה. אז אני ממשיכה לעלעל ומגיעה לעמודים שכותרתם: כישורי חיים. ולצד, "איך להפתיע את האורחים שלך בארוחות גורמה בשבע דקות" ו"איך למנף חוסר עשייה לקידום כלכלי" אני פוגשת, "סדנא ל "small talk". הזוי ככל שזה נשמע, אני קוראת שם הסברים מלומדים על חשיבות ה"שיחות הקטנות" בקידום מעמדך בעבודה, בקרב חבריך משפחתך וכיו"ב. איך ניתן לתרגל "שיחות קטנות" באירועים שונים, אילו נושאים נפוצים ב"שיחות הקטנות" ואיך, בכמה מפגשים, אפשר להפוך אותך ל"משוחח קטן" בכיר. תודו, שזה יכול לקרות רק באמריקה. אתם יכולים לדמיין מישהו בארץ שנרשם לסדנא הזאת ולא הופך להיות הבדיחה של החבר'ה?!? ובעצם, אין בכלל דבר כזה בארץ. אין שיחות קטנות. אצלנו יש רק "שיחות גדולות". (ו"שיחות שלום")
אני אסיים לכתוב אותו ואעלה. אני פשוט מקדימה את המאוחר כדי שלא אואשם בפלגיאט…
ותודה גדולה לכל המאחלים מזל טוב לאחותי. מקווה שאלוהים קורא אי מיילים לפעמים.