מי שקורא ספרות יפה הוא מלך – או מלכה

לפני שנים רבות – שנתיים בערך! – הופיע בארצו של עם הספר, המתרחק לא אחת מספרות יפה, ספר נפלא. הקוראת המלכותית שמו, והוא נכתב על ידי אלן בנט. הסופר, המחזאי והשחקן האנגלי כתב ספר שנון ומצחיק, חכם ומחכים, ובנושא ישן נושן כעתיקותם של הספרים כולם – מהי ספרות יפה לקוראיה.

על אף שמאז הופעת הבכורה שלו כאן הופיעו אלפי כותרים חדשים, הרי שאין מוקדם ומאוחר כשמדובר בספרים כמוהו. זכיתי להתוודע אליו הודות לחברי ועמיתי, ירון פריד. ביקשתי שימליץ לי על ספר מרתק, משיב רוח ונפש.

 זה בדיוק מה שהשיגה הקריאה בהקוראת המלכותית, שלאחריה נותרתי עם חיוך ענק.

מדובר בספר צנום, בכריכה כחולה קשה ואלגנטית, שמעורר תשוקה לקרוא עוד ועוד ועוד ספרים נפלאים – ולא רק לרכשם לערימה מתגבהת על יד המיטה.  

 כדאי לקרוא את הקוראת המלכותית ושכמותו כדי להיות למלך או למלכה בממלכתנו האישית הקטנה. כדאי לקרוא כדי שנרגיש כולנו כמלכת אנגליה, לא פחות. הלוא היא הקוראת המלכותית בכבודה, שגילתה בערוב ימיה מהי קריאת ספרים בשבילה, ובעקבות זאת החליטה…

תגיעו לסוף הספר ותגלו בעצמכם.

במקום להרבות בדברי שבח ובניתוח פרשני, אצטט כמה מן הקטעים ששבו את לבי. בשנינות משעשעת הם יזכירו לכולנו למה ספרים היו ויהיו תמיד מצרך יקר ערך בחיי אדם, גם אם ימשיכו להימכר בשקל או שניים.

1.    "להעביר את הזמן?" אמרה המלכה. "ספרים לא מעבירים זמן. הם עורכים לנו היכרות עם חיים אחרים. עולמות אחרים. ההפך הגמור מלהעביר זמן, סר קווין, הלוואי שהיה לנו רק עוד ועוד זמן. אם היינו רוצים להעביר את הזמן היינו נוסעים לניו זילנד."

2.    "הסופרים, שנראו לה לרוב ביישנים ואף מופנמים כשפגשה אותם בנפרד, הפכו בחבורה קולניים, רכלנים ולא מצחיקים במיוחד… היה מרגש להיות בחברת סופרים שהשתוקקה להכיר זה מכבר ושהחלה כעת לראות בהם ידידים. אבל עתה, כשהיא כמהה לתחושת אחווה עם מי שאת ספריהם קראה והעריצה, גילתה כי אין להם מה לומר… את הסופרים, החליטה עד מהרה, מוטב לפגוש בין דפי הרומנים שלהם, והם יצירי דמיון של קוראיהם לא פחות מהדמויות בספרים."

3.     "אילו שאל אותה מישהו אם העשירה הקריאה את חייה, היתה עונה בחיוב, ללא ספק, אבל היא היתה מוסיפה באותה נימה של ודאות כי הקריאה גם רוקנה את חייה מתוכן. פעם היא היתה אישה החלטית ותכליתית שיודעת מה הם חובותיה ומתכוונת למלאם כל עוד הדבר אפשרי. כיום, לעתים קרובות מדי היא היתה מתפזרת. בקריאה אין משום עשייה, זאת תמיד היתה הבעיה. ואף שהיתה כבר זקנה, היא עדיין היתה מהעושים… היא שלחה יד למחברתה וכתבה בה: אי אפשר להשקיע את חייך בספרים. אבל אפשר לגלות אותם בספרים."

4.    "היא גילתה שהכתיבה, אפילו אם היתה זו רק הערה במחברתה, שימחה אותה כפי ששימחה אותה בעבר הקריאה. ושוב התחוור לה כי היא לא רוצה להיות סתם קוראת. סתם לקרוא זה כמעט כמו להיות צופה מן הצד, ואילו כאשר כתבה, היא עשתה משהו, והעשייה היתה חובתה."

5.    המלכה מעולם לא נהגה להפגין רגשות. לא כך חונכה. אבל כיום, במיוחד בתקופה זו שלאחר מות הנסיכה דיאנה, נדרשה יותר ויותר להפגין בציבור רגשות שהעדיפה לשמור לעצמה. אלא שבאותם ימים עדיין לא קראה ורק עכשיו החלה להבין כי קשייה לא מיוחדים רק לה וכי היא חולקת אותם, בין השאר, עם קורדליה. ובמחברתה היא כתבה: 'למרות שלא תמיד אני מבינה את שייקספיר, כשקורדליה אומרת 'לא אצליח להעלות את לבי אל תוך פי' היא מדברת על הרגשה שאני מאמצת ברצון. קשייה הם קשיי."

זכייתה הגדולה של מלכת אנגליה באהבת הקריאה תהיה, כאמור, זכייתו הגדולה של כל מי שיקרא על אודותיה בספר זה. תרגם יואב כ"ץ. ניתן לרכוש בדוכן הוצאת ידיעות אחרונות בשבוע הספר.