אטיודים
עץ שסק ידידותי אופה את פירותיו
לעיני הילדים
הריח נערם ברחש נעיצה
מאיץ בהם שבריר של רעד
יונק דבש מדפדף באויר למצוא זיז אחיזה
יריעת התכלת ניתקת ממקורו
ניתזת על כתפיהם
מצלילה את ראי המים
הדלי הצהוב של הילדה על שפת בריכת הדגים
מפקיע לרגע כמוס מן השמש את זהותו השמשית
השיר הזה הוא תמונת נוף מרהיבה של טבע וילדות, עשויה בחוכמה ובעדינות, כמו שאר שיריך, שאני מתקנא בהם.
ציור עדין, צלול, יפיפה במילים
ניתן רק להתקנא בילדים בהם אתה מתבונן-יש תחושה שההתבוננות הזו מטיבה איתם.ובטח-מנציחה אותם,שהם גם אתה עצמך.