שולמית גבע. מבקרת, יועצת ומסייעת בכתיבת ספרים אישיים וספרי עיון.
על "פינה" – ספר השירים המיוחד כל כך של איריס שני.
קובץ השירים "פינה" עוסק בעיבוד חוויה אישית מטלטלת. איריס שני אינה מפרטת אותה במילים מפורשות. היא מניחה לה לבצבץ בין השורות ובין השירים: זו אהבה שנסתיימה, קטע חיים סוחף וממכר שנגמר, וגם אם הוא מתרחק, הוא אינו מרפה. מן החוויות העתיקות הידועות לאדם החושב, ואולי אחת החוויות האוניברסאליות ביותר הקיימות.
"שהרי בימינו מכוונים אנשים צעירים עוד בחייהם אל דומיהם,
אין עוד מקום ללחישה עד האמצע
כמו "אהבתיך, ובגלויי וסודי"
שהרי בטלויזיה המרצדת פרסומותיה
אהבה הוא סבון תמרוקים בניחוח שקדים מתועשים
וסוד הוא אבקת הכביסה, שובל ניקיון לנער ולנערה"
("בכל ליבי אמת ובכל מאודי אהבתיך", עמ" 10).
שלא כמו אלפי, אולי מאות אלפי שירים שכבר נכתבו על אהבה ועל התפוגגותה וסופה, שני מצליחה לנווט את גודש רגשותיה ומחשבותיה לנתיבים שהיא בוחרת אחרי מה שנראה כמיון יסודי. היא מנסה לנתח את המציאות ואת השתלשלותה, לבחון את רגשותיה ואת אי יכולתה להשלים. לכאורה, לו רק תבין את מה שהיה, שלב אחרי שלב, רגע אחרי רגע, יתגלה לה איזה פשר, תופיע משמעות. תיוודע הסיבה. קובץ השירים מהווה את אחד הניסיונות המעניינים לבחון את השתלשלות האהבה בכלי ניתוח ליריים-אינטלקטואליים.
"לא
לא לשם מתיחת קווים אני בולעת תפוחי אש קטנים
באמצע המילים.
אני יודעת.
היה יופי בכל הדם הרך ההוא
והחסד יכול לחזור על עקבותיו
כשקוראים בו.
נבצר ממני לציר זאת באופן מוחשי יותר
ואחרי ככלות הכל, לא כל הסבר מוחשי יוצר הבנה.
אני רק אומרת שכך היה הדבר.
אולי אחרים יבינו."
("כרוניקה אסוציאטיבית של קשר ופרידה (או פואמה פרומה"), עמ" 69).
מאבק מתחולל בשירים. זהו המאבק בין רצונה של שני להבין מה קרה ולמה, ובין נטייתה "להוכיח" להשתלשלות העניינים שטעתה, שהלכה לכיוון הלא-נכון, שהתפתחה שלא לפי המצופה והמקווה. זהו גם ציר החיפוש סביבו נעים רבים מהשירים.
משלוש נקודות מוצא פורשת איריס שני את סיפור אהבתה. בראשונה, על פי מיקומה בספר, החלק לו קראה "אתה היית לי" – היא מגישה קובץ שירי אהבה. בשנייה – שורת השירים "כרוניקה אסוציאטיבית של קשר ופרידה (או פואמה פרומה" ) היא מספרת את סיפור אהבתה, מהלכה ואירועיה המכוננים. בשלישית – בחלקים הנקראים "דיוקנאות" ו"ארבע אימהות" היא לכאורה עוסקת בנושאים אחרים, אמנם קרובים. אך סיפורה המרכזי בחייה, אהבתה המסרבת לדעוך, "נדחפת" לכל שיר ומבצבצת כמעט מכל שורה שהיא מעלה. זאת בשירים שעוסקים, לפחות בנושאיהם הכתובים, באנשים ואירועים שונים:
"שישים שנה אחרי געגועייך הרוחשים בדממה הקשה
זכיתי גם אני ברופא שאהב אותי,
ובזמן ההוא רשמו פני אהבה.
אבל אם אצל עגנון נכשלה תרצה בשחזור אהבת אמה,
כיצד אנחנו בני התמותה נצליח, סבתא? – -"
(דיוקנה של סבתא", עמ" 87).
איריס שני עורכת בשיריה דיון ברגשות, ביחסים בינאישיים, בחיפוש אחרי הסברים במקום בו כאלה לא יכולים להינתן. היא מזקקת שורה ארוכה של חוויות, תהיות והתחבטויות. בעיקר היא מצליחה בצורה מרשימה מאוד להעביר את התחושה שעם התנפצות אהבתה, היא מתקשה לנתקה מחייה. הקושי מביא אותה לבחון את חוויותיה ואבני דרך בחייה דרך הזיכרונות והאסוציאציות המציפים אותה.
"בזמן ההוא אכן היית נחל שאהב
וחשבנו שהעזיבה והשכחה שבשיר
הן מליצות מתוקות כליבת פרי
מעורבבות בשיירי אבנים ושחפים ואנשים
בעלי פנים אחרות.
היום אני היא החוף הפזור באכזב
עם לב שבור (ושדרך אגב, אנו כה רומנטי באבניו ובחולותיו,
והוא קורע בי מתחמים מגולגלים ושקופים ואפלים
שבהם הכל אפשרי).
המילים אינן יודעות לתאר
אבד המרחק האמנותי."
("חופים שאינם", עמ" 21).
שיריה בוחנים את האהבה ואת ניתוקה, את כאב הלב והתהייה העצמית, את הניסיונות להבין ולהשלים ואת המאבק ברצון שלא לקבל ולא להסתגל. כל זאת היא עושה תוך התבוננות בה עצמה וגם בדמויות ואירועים המזכירים לה, בין אם באסוציאציה או בהקשרים ישירים דמויות שעברו חוויות דומות ומצבים בהם הייתה בעבר או שהיא נמצאת בהווה.
"הבושם שלך מתגורר בבקבוק
כשאני צפה אחורנית בזמן
הוא מחכך בקרבי טפה בטפה
ניגר כעסיס אפרסק מבעבע בשקיפותו תאווה.
בכל הימים האחרים
שבודים אפור כמוס וקשה
הוא מונח על מדף הספרים
לצד עמליה כהנא כרמון שלי, תכליל של ורדי שלך
ושירון מתקלף של פזמוני ארץ ישראל.
כולם חושפים מן החומר
בשר ודם וסמלים שהחמיצו שברי חיים.
במאי נודע אחד אמר פעם, שעם זיקוקי די-נור אי-אפשר
להרתיח כוס תה.
גם לא עם בושם.
גם לא עם ספרים".
("כרוניקה אסוציאטיבית של קשר ופרידה (או פואמה פרומה") קטע 24, עמ" 64-65)
איריס שני מכירה היטב את הזירה הפיוטית העברית ואת התרבות העברית והעולמית. היא נשענת על שורת משוררים וסופרים, החל בבני דור ההשכלה בספרד ועד כותבים ישראלים בני זמננו. יהודה הלוי ונתן יונתן, לאה גולדברג ואסתר ראב, עמנואל הרומי וגם חנוך לוין ועמוס עוז ועוד רבים. היא גם משוחחת עם דמויות מקראיות, ומשלבת באחדים משיריה גם אמירות ורמיזת תרבותיות כלליות: יון ורומא, רומן גארי , סילביה פלאת", צ"כוב ויוז"ין יונסקו. גם "הצעקה" של מונק נרמזת, ועוד ועוד.
קובץ שירים מיוחד מאוד
(איריס שני: "פינה". הוצאת קורות.98 עמודים.)