אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
אַרְבָּעָה
2. חָכָם
יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְנוּ לָדַעַת, רָשַׁמְנוּ אֶת דְּבַר הָאוֹתוֹת:
קַו לַקַּו בִּשְׁמֵי הַסֵּפֶר הַפָּתוּחַ כָּאן לַנֶּצַח,
מֵעָלֵינוּ כְּבָר הוּנַף שׁוֹט-שָׁבִיט הַמִּתְלַקֵּחַ
כְּפִי שֶׁהַנְּבִיאִים נִבְּאוּהוּ, וְאִמַּתְנוּ בִּמְדִידוֹת.
יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְנוּ לָדַעַת, הֵגַפְנוּ בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם
וּבְחֶרֶט אֱנוֹשׁ חָרַתְנוּ אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁנּוֹתְרוּ:
'אֵשׁ מֵרוּחַ, אֵשׁ עַל יָם וְאֵשׁ מֵאֶרֶץ יִבְעֲרוּ;
יוֹנָה וְזַיִת יִבְעֲרוּ – עַד יֵקַלּוּ הַשָּׁמַיִם'.
מִלַּהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת בַּדַּעַת נְבַקֵּשׁ מִסְתּוֹר
וּכְנוֹסְטְרָדָמוּס בִּשְׁעָתוֹ, נִצְפֶּה לְאֶלֶף דּוֹר;
עַד רֶגַע אַחֲרוֹן נָדוּק בְּנֶצַח הַנְּשָׁמָה,
בְּשֻׁלְחָנָם שֶׁל צַדִּיקִים, בְּסִפּוּרוֹ שֶׁל אֶר,
וּמֵאֲחוֹרֵי דְּלָתַיִם נִכְתֹּב וּנְבָאֵר
אֵיךְ יֵרָקַח אֶפְרֵנוּ לְשִׁקּוּי חָכְמָה.
הבא: רשע
מתוך "יום", תג/ הקיבוץ המאוחד 1999
* המיתוס של אר, שאפלטון מביא ב"מדינה", מגולל את סיפורו של חייל שחזר מהמתים ומספר על החיים שמעבר: העולם האסטרלי, גלגול נשמות, שכר ועונש קרמאטיים וכד'.
"נבחרנו לדעת" הידיעה היא לא תולדה של בחירה אלא של הבחרות או נבחרות כמו העם הנבחר ,אבל אליה וקוץ בה המסתור אצל עולם הדעת מפני החרב המתהפכת של החיים היא ויתור גדול, היא למעשה בריחה מהחיים עצמם, כדי להכין שיקוי חכמה לדורות הבאים בחינת אני בחלבי ובדמי את הבעירה אשלם, אותו "שיקוי חכמה" נוצר מההתכלות שלנו מהבעירה שלנו על מזבח אותה חכמה
והאם אין כאן בחינת מוסיף דעת מוסיף מכאוב?
יפה ומקורית ומעוררת מחשבה ההארה שלך על החכמה
חנה, יש בשיר גם לעג לחכמה הזו, שכולה ידע ולא תובנה, ושאין בה מן השכל הישר של היומיום וגם לא מן המעוף של השראה. זהו ידע המביא לפטאליזם.
אישית אני מעדיף כבר את התם ואפילו את הרשע (הבא בתור).
שירה קדומה, יפות הרמיזות למקרא ולהסטוריה. הקשרים המשביחים שירה במיטבה.
מה זה משנה, מה אני כותבת,
חכם, אם הוא חכם לא צריך ליגע את מוחו בפרשנויות, כי ממילא כבר יודעים שהוא חכם.
רק אצטט מאורלי קסטל בלום.
בערך: ידעתי שהחיים חכמים מאוד, שאי אפשר עליהם.. ובשפתי שלי, זה מיותר בכלל לכתוב על חכמים, כי אי אפשר להיות חכמים בפני האלוהים, ובפני החיים.
אז למה באתי, זהו
בגלל סיגל, סיגל אייך. בפוסט שעבר התחמקת בתואנה של חוצנים, עכשיו את תפרשי קצת ואנחנו נמשיך בדיאלוגים שלנו.
אגב, עקבתי אחריך אחרי כל הקישורים שלך בזמני הפנוי.
מקווה שאת בטוב,
מחכה לך
חוה
אה,\ אמיר שכחתי – רוצה תגובה.
נהדר, מאלף, איך אתה כותב, פשוט כל מילה בסלע, במיוחד על החכמים. שזה בכלל התחום שלך, כולי תשבוחות למילותיך המשורריות, חזק ואמץ, הרבה חוברות משובחות וערבים מוצלחים יותר.
שלך בנאמנות לאין קץ
חוה
אוי חוה יקרה. גם אני מחכה לסיגל. מהבוקר שלי. נכנסתי כמה פעמים לראות איפה היא… לקרוא מה היא אומרת. ובכלל, מתה על השיחות שלכם. אני רק עוקבת מהצד, כי אני לא יכולה עליכן, עליכם, בעצם, כי הכי כיף שאמיר מצטרף. אבל תענוג.(אם מתעלמים מהתיאורים המאד גרפיים שלך למעשי סדום… חוץ מאלה, את גדולה.)
ואמיר יקר, תודה על המובאה ועל ההנחה שלא כולם מכירים את המיתוס של אר. השירים שלך כל כך מורכבים ומלאי רבדים ומשמעויות. נדמה שאפשר לשבת על כל אחד שעות. שירה במובנה הצרוף.
איריס הי,
ראיתי את הודעתך מקודם, אבל המחשב עשה לי בעיות. אז אני עונה לך עכשיו.
בפעם האחרונה שדברתי עם סיגל היא לא הרגישה כל כך טוב, מאז הפוסט הקודם קפא למוות, כי גם אמיר כמעט לא הגיב.
ולכן, אני וסיגל ניהלנו דיאלוגים על שירים ועל דברים אחרים. אל תדאגי, אני בטוחה שסיגל תגיע, לכשתוכל.
באשר אלי, את יכולה להצטרף לרב שיח כל אימת שתרצי, רק שאת תמיד עסוקה עם המון ניירת, ואין כאן תחרות, רק דיאלוגים.
ובכלל, גם בלי המיתוס של אר, אמיר בשיר הזה עשה ברדק שלם, וגם מכיוון שאז אני נשארת לפרש את השיר, ועוד אחרים, אז החלטתי שאני כרגע עומדת מנגד, ומגיבה כמו כולם אמיר, אתה חלום, מהמם… מצמרר… זה נראה שזה מספיק לו.
אז גם אמיר עסוק, ואזי נשארנו שלושתינו, וסיגל, לא צריך לחכות לה, כי היא מגיעה. יש לה גם תיאוריית חוצן, שהיא הבטיחה ליישם אותה על כל השירים.
סליחה, לגבי סדום, טוב, אז אי אפשר כל הזמן רק להיות רציניים, ואפשר ללמוד לדבר על מין באופן חופשי, כאילו כאן. אני תמיד יוצאת מתוך הנחה, שלדבר על מין זה עדין שפה וזה עדין מילים, הכל בגבולות כמובן,
תתפלאי, זה הופך אותי לבלתי מובנת לחלוטין. הצד השני מרגיש חופשי ואז הוא מוציא סודות, ואז את יודעת עם מי כן ועם מי לא. זו דרך להוציא כל מיני ג'ננות מגברים ומנשים, וללמוד עליהם עוד דברים.
דווקא, ביקשתי מאמיר למחוק, והוא לא רצה. ואז את שאלת.
לא משנה, הכל כאן הוא בבחינת שיח ואת מוזמנת בהחלט להצטרף
לילה טוב
חוה
חוה יקרה, אני יודעת שזאת לא תחרות. אני גם לא אוהבת תחרויות, אז כשיש תחרות, אני מיד תופסת מרחק. רק רציתי להגיד לכן שאני מאד נהנית לקרוא אתכם. גם את תמי. ונוח לי מהצד. אני גם הרבה פעמים לא נמצאת על הרשת בזמן שאתם מתכתבים.
ואני חושבת שסיגל כבר די בריאה, לפי מה שהבנתי מהפוסט של תלמה… לא יודעת.
בכל מקרה שבת שלום ולילה טוב.
הי איריס
וסיגל כמובן,
דווקא אני רואה כעת סרט מעניין, שנקרא אגורא. הוא מתרחש באלכסנדריה 391, הוא מתחיל במלחמות דתות, כאשר הפגנים שלטו בעיר, הנצרים והיהודים היו בשוליים.
בעיר היתה ספרייה שרכזה את הידע היווני הקדום, בעיקר שאלות, איך בנוייה מערכת היקום, שזה בא באיזכור של כוכב השביט.
ובכן, בפקודת הנציב הרומאי, סולקו הפגנים אל האורוות, הנוצרים והיהודים הורשו להישאר. הם עטו על הספרייה המרכזית – הכל היה במגילות כמובן, את מה שלא הצליחו להציל שרפו, ונתצו את הפסילים של אוזיריס והספיס כמדומני, ובכלל את כל הפסילים. אחר כך כמובן אין נציב רומאי יותר, גם מכיוון שנכנסנו לחשכת ימי הביניים. הגיע תורם של היהודים והמחלוקת – היהודים טענו שישו היה יהודי, והנצרים שהיהודים צלבו ועינו את ישו והחלט ברצח שיטתי של כל היהודים, כמובן אינוס, שיסוף וסילוק.
טוב, אז אני די לקראת הסוף, אחר כך אבדוק מה נכון ומה לא נכון. איך זה מתקשר לחכם הוא אשר טענתי. בשם דתות אנשים עוללו דברים מכפירים. להיות חכם זה לעשות מה שאמיר עשה לנסוע לאי יווני ולעבוד את האדמה וזהו.
עוד שאלה, למה תמיד לאורך ההיסטוריה היה צריך לשרוף, מגילות, ספרים וידע בכל מלחמה מטומטמת בין בני אדם.
אני רק תוהה, כאשר עכשיו הכל מאופסן במחשבים, שהוא כלי מאוד שביר והספרים הם פופוליסטי – באמת אנחנו הופכים קרובים לאותה החכמה של הנשמות לאחר המוות.
אבל בשבילי, בגלל שהדת היא עוד צורה של ידע אנושי. מוות הוא מוות. שמישהו יוכיח לי שאפלטון חזר להיות בין המתים או אפילו שהוא נשמה.
כל מה שאנחנו יודעים על העולם שמעבר, בינתיים הוא בגדר השערות, מניפולציות, ספקוצליות.
אגב, האם נשמות מתות יכולות להעביר מזומנים טבין ותקילין לעולם הזה.
עם הפרכת כל אמונה וכל דת שהיא כל שיר על ההגדה, על אמונה, ועל כפירה – יוק.
אבל מה אמיר, באמת בשיר הזה עשית מלאכת מחשבת, אין מה לדבר.
לשירית, דווקא השיר הזה מתאים לתמי, ואיני אומרת את זה באירוניה או בציניות באמת מעניין איך היא תפרש את השיר.
וגיורא, אוי גיורא,
גיורא הוא בהחלט לא יונתן, לא הקטן, ולא אחר.
טוב, הלכתי.
הסרט היה על היפאטיה,
מתאימה ממש לדמות החכם, אבל חכמה דווקא.
חוה, תודה. ותגובה על מה את רוצה? 🙂
לאמיר היקר מכל פז,
בפוסט הקודם הבאתי מספר פרשנויות של השיר. מידי פעם העליתי את רף הפרשנות. ואף הזכרתי את מעשי סדום הנוראים.
נוצר רב-שיח או דיאלוג נחמד ביותר בין חברי הבלוג שלך, במיוחד מצד סיגל שהגנה על הבית /הבלוג שלך בחירוף נפש.
אבל אתה, מתוק שלי, כנראה, היית עסוק. ואכן, יש לך הרבה מה לעשות. להעלות עוד ערב כזה, או אחר וכו…
איני רוצה להיכנס לחיים הפרטיים שלך.
לא כתבתי מאמר, פרשנו שיר,
אוחח… איפה הימים של פעם שפתחת כאן הרמון ורצו בדיחות ודחקות חבל על הזמן.
ימים כה טובים שנעלמו וגזו. אמיר של שנת 2010 הוא אמיר עסוק, רציני, דידקטי. זה בסדר ומותר לך.
אבל, אורחיך מתנהגים בהתאם לאירוח בבית. אז זרקת לנו שיר, או עצם, או איזו פיסת צלב, והלכת לטפל בכל הנדכאים וענווי הרוח. וגם זה בסדר
ועשית גיחה, פה, גיחה, שם, ושזפת מיליך בצורה מדודה.
חסר היה לי העיצוב של הבית בקנוקנות גפן, וענבים של יין, בשיחי פטל, ואפילו האיזוב בין הכתלים היה כל כך במשורה.
ואמרתי לעצמי, חוה, מותק, למה להתאמץ, תכתבי ככה, תכתבי אחרת, המארח הלך אצל האחרת. לא נעצבתי, לא בכיתי, לא כירכמתי פני . מאומה
אגב, איני מן הקנאיות, הבית הוא בית, נעשה מצוות אנשים מלומדה ונדבר על הא ועל דא.
והשיר, מה יהיה על השיר?
נחכה לסיגל, ואני ראיתי את כוכב השביט שהוא כולו קר ועשוי מקרח, מקבל את אורו מן השמש ומופיע כל 67 שנים בשמים. והוא נקרא גם כוכב בית לחם בשנת 12 לס' וראיתי בכל אופן את האש ואת האותות ואת נוסטרדמוס.
אבל, חשבתי לעצמי, יחבר מישהו אחר בין החלקים. אני בסך הכל אורחת אצל מי שכנראה בינתים עזב דרך הדלת, ואולי דרך הקיר. מידי פעם הוא בא לראות הנאים השכנים בעיניו, וזהו.
יגיבו האחרים כדרכם, ואני בקול ענות חלושה/גבורה. נהדר.
שיר פשוט נהדר, מה יש לומר?
שלך בהערצה אינסופית
על פועלך ועל תרומתך לחברה
חוה
גליה, שמח שמצאת בשיר יופי.
נניח
הרהור:
יתכן שבשורה הרביעית, בסוף, עדיף
וְנָמוֹד בָּאֲמִתּוֹת.
גיורא, תודה על ההצעה. זה בוודאי הדור יותר מבחינת החריזה, אבל אומר משהו אחר.
לא כל כך ברור לי מה בדיוק הוא "נמוד באמיתות", בעוד ש"אימתנו במדידות" מתיחס למדידות אסטרונומיות ביחס לבואו של השביט.
לאמיר,
כפי שכתבתי, היה זה הרהור מהיר שלא זו בלבד שניסה לשכלל את החריזה, אלא ניסה להעמיק את ההצבעה על הנבואות.
דילגתי מעין שלב על האסטרונומיה המודדת ורציתילקבוע ש"השביט המתלקח" (לפני שהגהתי קילדתי בטעות משעשעת: "השביט המתקלח", אולם תיקנתי) כבר מדוד כאמיתות, ואין עוד ספק בכך.
בתודה.
גיורא
גיורא, אני בספק אם "נמוד באמיתות" משמעו שהוא נמדד בבטחה. זה נשמע כאילו זו בי"ת השימוש, האמצעי שבו נמדד השביט. די מוזר. לטעמי גם הצורה "נמוד" היא דו משמעית (בניין קל בגוף ראשון רבים עתיד, או בנין נפעל בגוף שלישי עבר והווה) וגבוהה שלא ממש לצורך.
לפעמים עדיף פשוט.
פשוט רשמתי את מה שחלף כהרהור ודלף לתגובה.
רב-הזמניות של "נמוד" קסם לי.
🙂 גם רב זמניות וגם רב גופיות. מה עוד אפשר לבקש? אולי רב משמעות.
גם זה משחק חביב שנהגנו לשחק – למשל בצירוף 'בקר', שאפשר לנקדו בכעשרה אופנים, הצירוף 'וישב' שאפשר בחמישה עשר או יותר.
פנים רבות לנו. בשיר הקודם הייתי התם עכשיו אני החכם ומה יהיה הלאה אני כבר מנחשת. היטב אתה מוצא את פניו של השונה שבעצם כולהם נמצאים בנו, ויורד לגווני הגוונים שלם
נאה קראת מירי, ואין ספק – הילד הזה הוא אני, וגם הילד הזה והזה. 4 בנים לאני 🙂
פתאום נפל לי האסימון כשהתחלתי להרגיש את המבוכה של הזדהות גם עם זה. מעניין מה מצפה לי מהרשע.
מהרשע? רק טוב, כמובן 🙂
החכם הזה לוקה בהיבריס, אמיר?
מגלומניה, רחמנא ליצלן?
והכותב קצת אירוני לגביו? ("איך יירקח אפרנו לשיקוי חוכמה").
לאור התגובות
ששואלות מה יהיה הלאה.
אגב, הספר סגור, ואת השירים איני זוכרת.
אני אומרת ככה.
הכי טוב זה להיות הרשע. חוכא ואיטלולא, הכי טוב זה להיות הרשע.
הרשע, זה להיות כמו כולם. וזה הכי טוב. למה להיות יוצא מן הכלל. מה אני צריכה להשרף כמו התם, שיצחקו עלי כמו החכם. אבל הרשע – זה הכי טוב. הכי יופי. וטופי גם.
הי חוה ואיריס יקרות, כרגע לא אגיב לעניין השיר ויסלח לי אמיר, אלא לדאגתכן שנגעה לליבי ורציתי רק לומר שאני בריאה, אמנם לא צוהלת אבל בסדר. ואחזור ואקרא ואגיב, אבל באחרכך אחר.
סיגלי,
זה בסדר, גם אנחנו לא הגבנו לעניין השיר, וקחי את הזמן שלך, כמו שאומרים, למרות געגועינו הכנים למילותיך, החכמות, אכן
חוה
המממ… באמת? אצלי הרשע הוא לא כמו כולם. בכלל לא. ואז אולי לא כדאי…
אבל מה שחשוב פה הוא הרעיון שלך, שהכי טוב לא לצאת דופן, ללכת בתלם, וגם … להיות רשע כמו כולם. האמנם?
לאמיר יקירי,
ובכל אופן אגיב, מכיוון שהייתי היום בתל-אביב. גם ישבתי בשד' רוטשילד, בארקפה, וגם ברח' מקווה ישראל.
היה חם בטירוף, הייתי עייפה מאוד, תל- אביב היא בהחלט אי. מן המילה ISLAND, חתיכים נהרו להם בקבוצות, אכלו ושתו מכל מיני מינים וגם חתיכות לא היה חסר. ככה על עקבים גבוהים ומיני. אבל מה, פוזה. כל כך הרבה פוזה. ואפילו רציתי להישאר. אבל החלטתי שיותר זול לנסוע הביתה וגם הייתי עיפה בטירוף. וגם לא לבושה בהתאם והפנים שלי היו מליאות פיח.
נסעתי הביתה. שתיים וחצי בצהרים, הרכבת יצאה. הגעתי לחיפה קצת אחרי ארבע. תפסתי מונית והביתה. אוי הנוחות שבבית. דפיקה בדלת. בחור שאני מכירה שאל אם רק לעשר דקות.
השתגעת שאלתי אותו. הבית היה ברדק, אני לא ישנתי מאז שבע בערב לפני כן. לך!!! אמרתי לו מארצך וממולדתך.
ברכבת, אמיר, היה לי את הספר "יום" פתחתי אותו לקראת סופו. קראתי את תוכן הענינים מממ.. ערוך מאוד יפה.
ואני קוראת, תם, חכם, רשע, זה שלא יודע לשאול והלאה לפי תוכן העניינים.
אז ככה. אומר לך מה העליתי בתגליותיי. כולם נשרפים. המון אש. גם הצינה הופכת לאש. הכל נדלק ומתלקח. שיר אחרי שיר. לא היה אחד שלא היתה בו בערה.
עלו בי ארמזים וגם רשמתי לעצמי. ביאליק, מתי מדבר, ואלתרמן, בחזרות על שברי פסוקים. במצלולים. לא בדקתי לא היה לי מחשב, וגם לא רציתי.
ואחר – כך אמרתי לעצמי. מה זאת האש הזאת, כל כך הרבה אש. מילים ופעלים שקשורים באש.
והרי אתה מזל סרטן, למה הכל אצלך מתלקח, נשרף, בוער, כמובן המוטיב של המשך החיים לאחר המוות, באנו, חזרנו, מתנו, חיינו.
ואז אמרתי לעצמי. חוה, זאת התופת. אף אחד לא יוצא זכאי. ולא יוצא חי, כולם מעונים/מענים. והתיאורים, כמעט תופת או ממש תופת.
טוב, קראתי את הרשע, והוא שוב ברח לי, גם הרשע הוא רשע ההיסטוריה, רשע האמונה, שמתהפכת, כי אין אחת, יש רק אנשים שבוחרים במה להאמין.
טוב, זהו, מחר אני צריכה לנסוע שוב לתל-אביב, להיות בבית המשפט ואחר – כך ברמת-השרון.
אגב, אם אתה רוצה לראות את הסרט על הפילוסופית היפאטאיה, חיה נדמה לי מ- 375 עד 430 לס', שנקרא "אגורא" אוכל להשאיר לך אותו שוב בבית המשפט. רק תכתוב לי בבוקר. לא יצירת מופת, אבל מעניין מה עושים אנשים לידע בשם הדת, וכמה אנשים צריכים למות. אף אחד לא יוצא נקי, לא הפגאנים, לא היהודים, לא הנצרים – רק הפילוסופיה. שנחשבה לתורת האמת.
בסרט אגב, היא עוסקת באסטרונומיה, יוצאת מתוך הנחה שהעולם נתפס כצורה המושלמת של העיגול, עד שהיא מגלה את האליפסה. מי שבא אחריה היה יוהן קפלר. רק שבכתובים זה לא נזכר. החקירות הפילוסופיות שלה מוזכרות בסרט. מאוד מעניין.
שלך,
תל-אביבי אחד
חוה
חוה, שוב את מקדימה את המאוחר 🙂 וכן, הרשע הוא המורד.
היפאטיה היא דמות מעניינת, לא רק כסמל לסופה של הפילוסופיה החופשית, אלא גם מעצם היותה אשה, מה שמן הסתם נותן חומר ביד היוצר בסרט.
אמיר החמוד,
🙂 לא הקדמתי את המאוחר, שאלתי אותך שאלה, מדוע כל כך הרבה בערה והתלקחות, והרי גם השביט כאן, שהוא בעצם גוש קרח, שואב את אורו מן השמש, המאירה את זנבו, והוא הרי יוקד ומתלקח וכו'..
למה כל כך הרבה אש, אי אפשר להימלט מן האש. באשר לשיר הזה, האמירה די ברורה לי.
באשר לרשע מורד? לא יודעת, אבל לא ארבה על כך מילים, לא לקלקל.
טוב, הסרט איך אומר זאת, אינו מתלהם כמו זה של גיבסון, אבל הוא מציג מעניין את מלחמות הדת, ודמותה של הפילוסופית, שנחשבה לבין המדעניות הראשונה של ההיסטוריה אכן מעניינת.
אשאיר לך את הסרט במודיעין בבית המשפט. הוא אינו כל כך מעייף אבל אותך הוא ייענין. אני בטוחה, גם בשל הצגת הפאגנים, ואליליהם, הספריה באלכסנדריה. ואולי הוא יתן לך חומר להשראה לעוד שיר ראוי.
תאסוף אותו לכשתרצה.
ועוד משהו, חיפשתי את הסרט סלאו של פאזוליני, ללא הצלחה. מצאתי סרטים של פליני, את יצרים של אנטוניוני. ועוד משהו יצא סרט שנקרא תשע על חייו של גווידו פליני. איני ממליצה, כי בעיני הוא היה קצת מיגע למרות ניקול קידמן וסופיה לורן שמשחקת בו. הוא הוליוודי מידי ומתקתק.
ועוד משהו, תמיד בנסיעה, כאשר אני קוראת את שיריך ברצף, ובריכוז רב, הם נראים לי אחרת.
טוב, אמיר, במודיעין.
שיהיה לך יום נפלא
חוה
כן, הכל כלה פה באש. הקטקליסמה בדרך ואין הבדל בזה ביניהם. איש לא יימלט, אבל האופן שבו ימצאו את מותם, האופן!
אמיר,
אני הייתי מאוד מציעה לך להיזהר מן האש הזאת. ולגבי האופן:
אש זו אש, במציאות זה מפחיד אימים!!!
ראית פעם להבות אש משתוללות (לא זין בוער ומשתולל כמו בשיר שלך)
הן מסתחררות במעגלים, כלפי מעלה. זהו מראה אדיר, ומראה כמה כוח יש לאש, אבל זה גם מפחיד בטירוף.
הזיקה הזאת שלך לאש היא נובעת פסיכוספרותית מן הבפנים שלך ובזה אני מציעה לטפל.
תראה, אני בגלל עמי מלול, שהיה רב-פקד במשטרה וכתבתי לו עבודות אקדמאיות והוא היה חתיך נוראי וגם שרמנטי וגם חריזמתי, ובגלל שהתאהבתי בו, ורציתי לברוח והוא רצה שאני אכתוב לו עבודות אקדמאיות, כי הוציא תשעים ויותר,
אז בסוף כבר לא ידעתי איך לברוח ממנו. נכנסתי לחדר שינה שלי, וזה היה ברמת השרון. הייתי במצוקה היסטרית, וצלצלתי לכל החברים והחברות שלי כי רציתי לדבר עם מישהו ואף אחד לא היה בבית.
התכרבלתי במיטה, וערבבתי כדורים עם כמעט בקבוק יין שלם, עוד בקבוק פלחתי מן השכנה המרוקאית שלי, שאמרה לי אחר כך חוה ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לך.
בסוף, לקחתי ניירות וגפרורים, והדלקתי וזרקתי על השטיח, ולא קרה כלום, ועוד פעם ניסיתי ולא קרה כלום.
והיה לי בראש רק שאני צריכה לברוח מעמי, כי כבר לא היה לי כוח לכתוב והמוח שלי הגה כל הזמן תיאוריות, ואז במצית קטנה הדלקתי את הקצה של השמיכה, ותוך שנייה כל החדר עלה באש. לקחתי דלי מיים, ונסיתי לשפוך, ואי אפשר היה. נכנסתי לחדר דחפתי החוצה את הבגדים היקרים שלי שהורדתי מן הכביסה, רצתי לסלון, והתחלתי להישנק מן העשן, וצלצלתי לבעלי לשעבר ואמרתי יוסי תזמין משטרה, כי הבית עולה באש וברחתי למטה במדרגות.
הלכתי לדוכן הפלפל הקרוב, הייתי רעבה פחד, כי הייתי רזה כמו שלד מן העבודה על המחשב, שעמי אמר הדפים מגרים אותך והתחלתי לאכול בידיים והסתכלתי על הבית ולא ראיתי שום כלום, לא אש, לא עשן ולא נעלים.
פתאום הגיחו שוטר ושוטרת ולקחו אותי בכוח לתחנת המשטרה הקרובה, תוך שאני בועטת ומשתוללת והסתבר שפינו את כל הדיירים מן הבית.
באותו לילה הייתי במעצר, בחרתי ללכת להסתכלות, יצאתי שפוייה, וחזרתי הביתה והתמוטטתי. מהבית לא נשאר כלום. אבל עמי נעלם.
היו על זה מאמרים בעיתונים, האקט הזה היה מעשה תירפואיטי גם לבעירה שהרגשתי בסבתי שעל שמה אני קרוייה.
לעמי מלול לא שתקתי, כתבתי למחש, התפרסמו מאמרים בעיתונים, פנו אליו, וחצי שנה הוא לא ישן. כתבתי לאוניברסיטה הפתוחה ועמדו לשלול לו את התואר בשביל העלאה בשכר.
בסיכומו של דבר חמלתי עליו והצלתי לו את התואר.
עכשיו, למה אני מספרת את כל זה אמיר יקירי, כמי שהיא מזל אש ובוחלת בשגרה. היו לי את הדרמות הדי גדולות או קטנות שלי בחיים, שיהיה אקשן.
ודבר שני, מאז אני לא משחקת יותר לא באש גופא ופיזית, ולא חולמת יותר על אש.
ואני מציעה גם לך למצוא אמצעי השמדה אחר. ולא באש. כי על הנייר זה נראה אולי דרמטי. בחיים זה מכוער, כי אחרי הלהבות האדומות הכל נשאר מלא פיח שנוזל על הקירות בשרטוטים סוריאליסטים שחורים.
אז אני מציעה לך שהאש לא תפתה אותך יותר מידי מכיוון שהיא צובעת אחר כך הכל בשחור.
למה ספרתי את כל זה.
ככה.
שיהיה מעניין. עכשיו בו נראה מה יש לכם להגיד על זה.
וחוץ מזה צריך ליצור מידי פעם איזה סיפור מזעזע כזה
לא ככה.
וחסר לך שלא תגיב, הה?
תראה איזה סיפור יש בו את כל המרכיבים הנחוצים!!!!
חוה
הי חוה, אני מקווה שזה רק סיפור לשם הסיפור ולא באמת, אבל איתך אף פעם אי אפשר לדעת:)
מה יש לאמיר עם אש? נראה לי שבאש של יצירה לא צריך להפנות לטיפול. בכל אופן גם אני מזל אש , מזל הר געש בגלגל המזל של פיג'י, במקרה שלי הוא כבוי ואבני הבזלת קרות וביום כזה החזאים מספרים שיש סכוי לשלג ואז הילדים שלי יחזרו הביתה ויעשו עלי סקי. העיקר שכיף להם. טוב עזבי שטויות, קמתי עקום והעיקר שחלמתי שאני בכיתה י' עם מורה שמסבירה לי שיש לי רק שנתיים עד לבגרות ביוונית ושאפסיק להתעניין בבנים ואתחיל להשקיע בעצמי. אז סגרתי את דלת הכיתה מאחוריי ואמרתי לעצמי, אחלה חלום, אני לומדת יוונית, ואני בכלל אוהבת שפות אז אמשיך לחלום ואקום יודעת יוונית. קמתי. ואני לא יודעת יוונית ואני בכלל לא בכיתה י'. לא היה לי כיף להתעורר לחיים שלי. מעבר חד מידי מתם לחכם טמבל:)
לסיגל היקרה
אם הסיפור נכון או לא, זו אינה השאלה.
הוא בא לצורך המחשה מה כוחה של אש
ומה כוחה של אישה.
השאלה העיקרית היא אם עכשיו את יודעת יוונית, כי אם כן – הרווחת בגדול.
חוה, המזל שלי, חיי האישיים וכו' אינם נוגעים לשיר הזה, ואודה לך אם תתרכזי רק במה שהצגתי כאן לדיון, ברשומה שלי ובתגובותי.
אמיר,
לא הגזמת קצת בתגובה?
מישהו יודע משהו על חייך האישיים?
מישהו נכנס אליהם בכלל?
מה זה לקחת את זה כל כך אישית?
ומה אנחנו צריכים לומר כאשר אתה מגיב כן? שהכל יבער ויעלה באש?
או כאשר אתה אפילו לא משאיר לנו את החיים שלנו, כאשר בשירים שלך אתה כל כך מתלהב מן הבערה?
ממש מעליב ובכלל לא מגיע לי, התגובה הזאת.
חוה, זו תגובה על שרשרת מצטברת של זכרונות, שמועות ומה לא הנוגעים לי אישית. היזכרי.
הכל טוב, רק שזה מיותר לי. אז אנא.
לא זוכרת שומכלום.
ובכלל, אדם שמפרסם שיריו ברבים, הרי שגם אישיותו נחשפת דרך השירים.
ומה עוד שהתגובה שלך כאן לפני.
מה אני המצאתי את המזל שלך, אתה פרסמת אותו כאן ברבים. וחוץ מזה אני נגועה בנטייה לניתוחים פסיכואנליטיים, שאינם נוגעים רק לאמיר אור, אלא לכל אחד שכותב כאן, או בחוץ, בעולם – זו הדרך שלי להבין אנשים מולי.
היית צריך לדעת זאת לבד וכי לא מחקת תגובות שנגעו גם לאחרים.
לא זוכרת, וכן אפשר לנתח את אישיותך על-פי שיריך וגם את זו של סיגל על פי תגובותיה.
טוב, אני אנסה לפענח לבד מה הרגיז אותך כל כך, כאשר אתה מנבא לנו חורבן כל כך מתלהט. אני דווקא הייתי מעדיפה למות על מיטתי בשקט ולאו דווקא באותו האש, שאתה שש נכחה, ואגב זו תגובה על הופעתה בשיריך.
מאוד מעניין שעל הפרשנויות המזהירות שלי אתה בדרך כלל די שותק. על התרומה שלי לדיון אתה גם די שותק.
אנא, תחשוב על זה.
הי חוה אני בדרך למיטה ורציתי רק לומר לך שאני חושבת שאת חומד של בחורה אבל מידי פעם מתרגזת לא במקום:) לא מספיק שכבר שנתיים יש לו אותי שממלאת לו את הפוסטים בתגובות, עכשיו גם את הצטרפת שתינו כותבות לאורך רב ואת עוד נלחמת במגיבים שנראה לי שחלק ברחו לבלי שוב (אבל סחטיין על ניצחונך מול הטרולים:)
עכשיו מה? את נכנסת באמיר ועוד בבלוג שלו? רוצה שגם הוא יברח?
נכנסתי לפוסטים קודמים וקראתי תגובות, חוה, סיגל, חוה, סיגל, חוה, סיגל. אני מרגישה שצריכה לעזוב קצת ולאפשר לבלוג של אמיר לחזור להיות מה שהוא היה לפני סיגל וחוה. את לא?
בידידות ובהערכה לכל מילה שלך אולם יחד עם זאת בהבנה שמספיק זה מספיק,
ליל מנוחה לך יקירה,
סיגל.
לסיגל,
מסכימה עימך על הסף.
הדיאלוג כאן הוא לאו דווקא ביני וביניך לבין אמיר אור.
יחד עם זאת, סיגל וחוה מופיעות פעמים רבות כאשר אמיר עסוק וכמעט שאינו נכנס לבלוג.
אז עכשיו הוא כאן ובשצף קצף. ויש לי הרגשה שאני די יודעת מה הרגיז אותו.
תגידי, ומה בינינו לא נוכל להתכתב?
בלי אמיר?
יו, כמה חבל ידידתי היקרה.
לילה טוב לך וחלומות רק טובים.
חוה
היטבת לקרוא, תלמה. אכן, היבריס וגם אירוניה. כמעט ניתן לחשוד בכותב שלגם מעט מהשיקוי הזה 🙂
בשורה הראשונה הייתה לי אי נוחות מה"מובחרים" האלה. לא יודעת אם מקנאה (שנבחרו, שיודעים) או כי בטעות נלקחתי לחשוב שהם יודעים "אמת".
אבל בהמשך הבנתי שלא בזה מדובר. אז נרגעתי.
"שנבחרנו לדעת", הרצון לדעת הוא לא צמא? הוא נכפה עלינו? הוא בא גם מפחד, לא? ("בדעת נבקש מסתור")
ובכן,
אני חושבת, אני גורסת, ואני סבורה,
שהחכם הזה בעצם אינו יודע שומכלום.
פעמיים חוזרת השורה
יודעים שנבחרנו לדעת. אפשר היה להגיד שזו אנפורה, אבל אין חלוקה לבתים. חזרה יוצרת הדגשה. אנחנו לא בחרנו – אנחנו נבחרנו, כי מישהו החליט שאנחנו עם הבחירה.
ואנחנו לא באמת רוצים את זה, וסוגרים מנעול ומגיפים בריח. זה נכפה עלינו.
הידע, כאן הוא סוג של אשליה. הוא מראה עד כמה אין לנו ידע על העתיד. אם היינו חכמים יכלנו לדעת את קורות העיתי, אבל גם על זה אנחנו לא יודעים שומכלום.
איפה מחפשים את החכמה – בנבואות, ובעתיד. זוהי נחמה פורתא, מכיון שגורשנו מן גן העדן, ואין אליו חזרה בשל החרב המתהפכת, ובשל האכילה מעץ הדעת.
אבל מה ידעו חוה ואדם – רק כי הם ערומים בכל המובנים – שאר הידע בעצם נלקח מהם, ואם נבראנו בצלם אלוהים היינו יודעים גם לקרוא את העתיד ועל זה אנחנו לא יודעים כלום רק שנגזר לנו ועלינו.
ואזי אנחנו פונים אל האיצטגנינים, אולי אל האסטרולוגיה, אל ארבע היסודות
אש מרוח, (אויר) אש מארץ (אדמה), אש מים (מים) והאש מאיימת להחריב זוהי אותה האש שמתלקחת בכוכב השביט, וזוהי האש שמאיימת להחריב.
ובמי עוד נעזר בנוסטרדמוס, שניבא את תולדות הימים. אגב, היטלר אצלו מופיע בשם היסלר (אמיתי ובדוק).
ועוד במה, באמונה שכל אלף שנה יופיע המשיח (אמונה נצרית) שבאלף לס'יצרה את מסעות הצלבנים לארץ הקודש לגאול את כס הצלב הקדוש. הצלבנים גורשו מכאן בקרב קרני חיטין, על-ידי צאלח א- דין 1187, ועכשיו עבר עוד אלף, אבל כפי שאמר שלום חנוך
משיח לא בא וגם לא מצלצל.
הידע שבשיר הוא ידע הזוי – הוא אולי האנטי-ידע.
דבר אחד אנחנו יודעים והוא כי נמות
שהרי בחרנו (זו לא הייתי אני) לאכול מעץ הדעת ולא מעץ החיים.
ולכן, לפי אמונות מסויימות הנשמה ממשיכה לחיות אחרי המוות, אבל גם זו עדיין אמונה דתית/מיסטית או אחרת.
ואחרי שנמות מאפרנו יקרחו שיקוי חכמים.
אמיר, שיר הזוי לחלוטין. נעדר תקווה לגמרי, אקזיסטנציאליסטי, כי אין לנו בחירה חופשית בכלל.
אז מה עשית לחכם – תגיד, מה עוללת לו למסכן. להיות קרבן להחלטות שרירותיות שבהן אינו רוצה, הוא גם לא רוצה להיות אחראי על כל הדורות.
והחכם הזה יודע רק דבר אחד, שבדרך הסכלית שבה אנחנו מנהלים את העולם מחכה למין האנושי רק האש שתבער מן האטד. כי לא היתה בנו חכמה ולא מעשים לשמור על הקיים.
מה אני אגיד לך אמיר
מסכן החכם הזה, מה זה מסכן
ועל כך נאמר חכמים היזהרו בטפשותכם.
וכל השאר יאמר עוד בספר דברי הימים.
תם ונשלם
תם ולא נשלם!!!
זה יפה ככה אמיר מה עשית לחכם הזה הה?????????
פויה, ופויה…..
חוה, יפה הנחת כאן קוים לדמותו של החכם הזה :). מעל כל הארבעה מרחפת הקטקליסמה הבלתי נמנעת, אבל העמדה של כל אחד מהם שונה מאוד. החכם הזה הוא פאטאליסט מרוב שהוא יודע את הבלתי נמנע, ובמובן חשוב הוא אכן מסכן, כי הוא מוותר על החיים עצמם.
לוסי, הרצון לדעת הוא בוודאי מין רעב או צמא רוחניים. השאלה היא, כמו שסוקרטס כבר ראה, היא מהי ידיעה.
החכמים האלה מחפשים מפלט בדעת, אבל אין להם דעת שיש בה מפלט.
נראה שידיעה היא לעולם לא מופשטת או מוכללת. ידיעה היא יישום קונקרטי, פעיל, מרגיש של הבנה.
לוסי, הרצון לדעת הוא בוודאי מין רעב או צמא רוחניים. השאלה היא, כמו שסוקרטס כבר ראה, היא מהי ידיעה.
החכמים האלה מחפשים מפלט בדעת, אבל אין להם דעת שיש בה מפלט.
נראה שידיעה היא לעולם לא מופשטת או מוכללת. ידיעה היא יישום קונקרטי, פעיל, מרגיש של הבנה.
לא יודעת…יודעת שלא יודעת…
אין מפלט בדעת, להפך
מחזה אפוקליפטי.
החוכמה האנושית היא פולחן הזבח.
בעולם שאנו חיים, אנו חורטים את מסלול הסופניות שלנו.
'אֵשׁ מֵרוּחַ, אֵשׁ עַל יָם וְאֵשׁ מֵאֶרֶץ יִבְעֲרוּ;
ובחגיגה הזו משתתף כל היקום וארבעת היסודות: אש, רוח, אדמה ואוויר,
הכל בסופו של דבר יושמד באש, היה כלא היה, ללא זכר.
הפרדוקס שלנו, כבני אנוש, שנדמה לנו שאפשר לאחוז בקרני מזבח החוכמה- היא שתציל אותנו מיום הדין…לא נוסטרדמוס, לא נביאים ולא צדיקים יעמדו לצידינו כדי לייעץ לנו כיצד נימנע את החורבן.
היכן המדינאי- הפילוסוף, בעל האתיקה וחוש הצדק "בפוליטאה"…היכן האזרחים שיממשו את הכללים הללו כדי שהחברה תמשיך להתקיים?. (בהיפוך למשל "המערה" של אפלטון) כמה נורא שאנחנו מחוץ למערה וחיים בבערות. קוראים את הציורים על קירות מערת השמים ולא מבינים שהחוכמה שלנו לא שווה הרבה ללא אתיקה, מוסר וצדק.
*שמחתי למצוא את שירך במוסף הארץ…:)
תודה, תמי.
וכן, המומנט הוא אפוקליפטי, אסון שאין להימלט ממנו, אבל לא כעת.
המדינאי הוא הסיבה והתכלית שאליהם שואף אפלטון בכל עיניין ועניין.
נ.ב. אמנם הפילוסוף בפוליטיאה הוא דמוקרט קטן מאוד, אבל גם בתוכנו אין הצבעה 🙂
בסופו של דבר הבחירה לא לבחור היא דמוקרטייה בהדרה..-הכל מתקבל בברכה…:)
אמיר, נכון שיש היום "שלישירה"?
כן בהחלט יש שלישירה היום. אורי ברנשטיין ינסה לברר אם ויליאם בטלר ייטס היה משורר או מכשף – היום בשמונה.
אמיר, היה נפלא. אורי ברנשטיין שיכנע שייטס אכן ידע כישוף…:)
יש לי את הספרים של מאדאם בלבצקי והם כה מסובכים להבנה, צריך מבט חוצני על הדברים..:)
ברור שהיה מכשף, אבל לא מכשף מוצלח. אחרת בשביל מה לכתוב שירה?
האמת היא שבמסורת האירית משוררים היו בעלי כוחות מאגיים בלי להיות בשליחות של שום אל.
והבלבצקי הזאת באמת היתה משהו, שיגעה חצי עולם וגידלה בכלוב של זהב את הבודהא מטריאה שמצאה, הלא הוא ג'יי קרישנמורטי. כשגדל זרק את התיאוסופים לכל הרוחות ולימד שאדם לא צריך שום גורו 🙂
כן זה נכון, קרישנמורטי ידע מה הוא לימד-שאדם לא צריך שום גורו. אבל במובן מסוים הפך עצמו למורה דגול להמוני אנשי ברחבי העולם, רק בלי פולחן…:)
גם רודולף שטיינר נולד מהמאדאם וגם אליס ביילי…אבל כולם פנו לערוץ פרטי של דעותיהם..
שטיינר, גם אם החליף את ה'תיאוס' ב'אנתרופוס' בעצם המשיך רבים מרעיונותיה.
ואילו ייטס, שרצה להיות בארד קלטי כמו טלייסין, מצא את עצמו לבסוף כמשורר מודרני.
THE SPUR
You think it horrible that lust and rage
Shuld dance attention upon my old age:
They were not such a plague when I was young:
What else have I to spur me into song?
שכחתי לציין שזה אחד משיריו האחרונים של ויליאם באטלר ייטס…
הוא באמת ענק.
קרישנמוטי ושטיינר אותי מעולם לא עניינו. הגותם בעיני בטלה בשישים וכתביהם, אף שנחשבים אולי רציניים ואיכותיים בעיני דומים לכל הספרים המדברים על "איך להצליח בחיים עם אבא עשיר, עם אמא בלונדינית, עם חשיבה כזאת או אחרת וכוחו של התת-מודע של מרפי.
אין לי מושג מה אתם כל כך מתלהמים על שניהם.
דווקא את אריך פרום באמנות האהבה פסלת בטענה שהוא שייך לסיקסטיז,
ובכן זו שאלה של טעם ושל הבחנה דקה באיכויות. צא ולמד את כתביו של קרישנמוטי מוכרים היום בעשר שקלים לספר בסטמציקי.
נו באמת, עכשיו אחכה שעוד פעם תתגולל עלי,
הה? אמיר
הי אמיר, למרות שנחמד בעיניי רעיון החוצן ונחמד לגלות שגם את השיר השני הוא היה יכול לגלות לך, עברתי לאפלטון שמחזק את דברי חוצנים בטענתו:
"המשוררים הוגים דברים גדולים ונשגבים, שאינם ברורים אף להם עצמם".
אז לדעתי יש חוצן, אבל אני קטנה כרגע בשביל להתעסק איתו.
ובכלל החיבור שעשית בין שיריך לבין אפלטון הוא היה מדהים לי במיוחד כשקראתי שיש הטוענים (נומיניוס מאפמאה) שאפלטון הוא בכלל משה דובר יוונית. כך או כך, מכיוון שהפילוסופיה שלו קרובה לדת יוצא שאפשר לכתוב שיר אפלטוני וללדת ארבעה בנים.
בינתיים, אחרי שני השירים שקראתי נקודת ההסתכלות על העולם היא עולם על סף קטסטרופה במצב קבוע.
בשני השירים הבנים מתקרבים למוות, אבל התם מלא בחדווה והתפעמות והאחר עם הידע הכבד שרובץ עליו ידע שנרכש בספרים,ידע של עם נבחר, ידע מנבואות העבר, (ואיר שחוזר מהמתים ומספר שצריך לנדוד אלף שנים בשביל להיות צדיק ולהגיע לגן עדן- עכשיו החכם צריך גם לחשב מתי מגיעים לאלף ובכלל נוסטרדמוס עשה לנו צרות עם הנבואה שלו על שנת ה-2000) ידע שמוביל לפחד ולחיפוש אחר נחמה בצורת חיים לאחר המוות.
אז התם לפחות עושה חיים, צעיר ותמים ומתלהב, הוא אמנם מסתכן, אבל לא תמיד זה נגמר באסון, לרוב זאת רק התפכחות לגלות שידיים הן לא כנפיים.
וכל האש הזאת שחוה התייחסה אליה, השמש אצל אפלטון היא טוב כמו שהחושך והצל הוא הרע, אבל קרוב מידי היא שורפת, ואסון בנפח סופני יבוא כנראה מקשר בים מים לאש.
צונאמי יכול להגרם מלבה הנשפכת לים, מרעידת אדמה בתוך הים, רעידה יבשתית שבה קורסת קרקע לים ונפילת מטאור או אסטרואיד לתוך הים. האש שהופכת את המים לצונאמי שבו נכחדה אטלנטיס וכמו שגוגל מגלה לי אותו אחד היה גם הגורם למבול התנכי.
לשמחתי הרבה בנושא הסופני גם אם אני עם ידע החכמים, ( אם לא רוצה, תמיד יש מי שיתנדב לכתוב בעיתון על ההתחממות הגלובלית והחמום האחמדינגאני ), רק שאני מחוברת לתום שנמצא תמיד לצידי ובתוכי וכמה שיותר קרובה אליו ככה יותר קרובה לשמש וחם ונעים לי, ועקב גילי אני גם יכולה להשתדל לשמור שלא להתאבד עליה:)
סיגל, התום של התם הוא נשק יום הדין מול ה"אזמטיזם" של החכם. מילא שטוענים שאפלטון דיבר יוונית, אבל איך אפשר לשכוח שקודם כל – כמו אלכסנדר מוקדון ובוב מרלי אחריו – אפלטון התגייר למהדרין בסניף חב"ד הקרוב למקום מגוריו.
אז כן, האסון הוא בלתי נמנע עבור כולם, אבל דווקא מפני שלא ניתן להימלט ממנו, ה'איך' עומדים מולו הופך להיות העיקר 🙂
ועל החוצן עדיין לא ויתרנו. מחכים לשמוע עליו את כל האמת 🙂
לאמיר,
מצטערת, לא הייתי אתמול בתל-אביב, הייתי עייפה בטירוף. ולא היה לי נעים לכתוב לך.
לדאבוני הרב, איני רואה חוט מקשר בין ארבעת הבנים, אני מעדיפה לראות בהם ארכיטיפים, כל אחד בפני עצמו.
מכיוון, שאני לא באמת הולכת בתלם\ ואז אני לא יכולה להגיד שארבעה הבנים דומים זה לזה.
בעיני כל אחד מהם מייצג תפיסת חיים אחרת, פלח מסויים של קבוצות של אנשים, או אפילו צורות שונות של אמונות על החיים.
את סיגל בכלל לא הבנתי. מכיוון שתמיד אני קודם כל מתפעלת מן הפרשנות של עצמי. מה לעשות
אדם קרוב אצל עצמו.
דטרמיניזם או פטאליזם זה היינו הך. זו תפיסת עולם שבאמת אינה משאירה טעם לחיים.
ובאשר לדברי סיגל על אחמניג'ד לא לזה אני מתכוונת. תמיד יש איזו דמות היסטורית כמו סטלין מקארתור, נפוליאון נמוך עם רגשי נחיתות שרוצה לעשות גלים בעולם ורעש ואז יוצר תופת תקופתית.
מה זה אומר עלינו. שלאורך הדורות המין האנושי אינו משתנה. רק יש תחושה שבאמת באה לידי ביטוי בשיריך, שהפעם באמת אנחנו די עושים את זה באופן מואץ
והחוצן של סיגל, והרי הוא מתאים לחכם הכי, הכי
לא ככה.
טוב, נראה אם אני אסע היום לתל-אביב.
אבל עכשיו נפתח לפחות איזה מקום לויכוח, או לדיון או לרב – שיח בקשר לתפיסת העולם הקטליסמית הזאת, האם אפשר באמת לחיות ככה, או עדיף לחפש כיווני חיים אחרים לפני שאנחנו הופכים לאפר.
ואגב, גם זאת נחמה – המוות לא ככה, תאר לעצמך שהיינו צריכים לחיות אלפיים שנה, ואזי זה היה נורא לא?
ככל שאני חושבת, אני לא בעד תפיסה גורפת כל כך, מכיוון שיש כל כך מעט חכמים, הרוב הם סוג של בורים, נפרדים בינם לבין עצמם.
תראה, הכי חשוב שיהיה לך אבא עשיר או אמא שיורישו לך כסף. נכון ששרי אריסון לא יותר מאושרת, אבל לפחות היא יכולה לחיות טוב, ולהתלבש איך שהיא רוצה. לטייל בחול, לקנות לה בעל שמתגרש ממנה, מקבל כסף ומייד מוצא צעירה וחתיכה אחרת.
טוב, אופס…..
גלשתי. ואולי בכוונה.
כי כל זמן שחיים, או החיים.
תשמע, אני בשביל כמה זיונים טובים שהיו לי ועוד שאולי יהיו לי, מוכנה להיות התם, החכם, הרשע וכו/… ואולי רק חוה.
שלך בהרעצה עיוורת,
ותן לנו קצת אוויר
אמיר 🙂
סליחה, זו רק אני
חוה
שרי אריסון גם שומעת כל מיני קולות שלא עולים לה כסף.
איך עומדים מולו הא? לא חושבת שעומדים זו המילה המתאימה, מתכופפים נראה לי יותר מתאים.
יש סיפור זן שמסביר שמי שעומד מול הרוח נשבר ורק עלה מתכופף ומתרומם בחזרה (משהו כזה שמסביר את יתרונות הגמישות). התם לא רוצה לדעת, החכם היה מת לא לדעת, הרשע בטח מתחכם ושאינו יודע לשאול מתאדש, כך או כך למנוע את הבלתי נמנע לא ניתן עם החבורה הזאת. עדיף כבר להשאר בתום ואם לא אז אולי צריך לחפש איזה בן אבוד חמישי שהתורה עוד לא דברה עליו. יקראו לו זניסט מה הוא אומר? מה לכם כי תדברו כל כך הרבה ותספרו על יציאת מצרים לבנכם? צאו כבר מההגדה שאתם חיים בה ותתחילו להתכופף לפני שתשברו ברוח, תשרפו באש, תטבעו במים או תקברו באדמה. השישי יהיה כמובן צלוב והשביעי ינוח מכל מלאכתו ויקרא שמו בישראל: חוצן.
חשבת פעם על ההבדל שבין "חוצן" ל"חיזר"? הראשון הוא יותר תקין פוליטית ושניהם מגדירים הגדרה שיכולה להשתנות לגמרי. איפה החוץ? איפה הפנים? מי זר? מי מוכר?
אני עם הזניסט, אבל בגלל זה אצלי לבנים האלה אין בעצם פתחון פה.
צלוב לא צריך להוסיף פה, כי כולם חוטפים, אבל חוצן, מה הוא אומר?
והרשע לא מתחכם בכלל. סב ל נות 🙂
סב—-ל—נות גם אתה:)
החוצן פנימיאלי חוץ פנימוני יחכה לתורו עם המה הוא אומר שלו.
רציתי רק להגיד
אני לא מקבלת את התפיסה האפוקליפטית הזאת.
וחוץ מזה צריך לקרוא את כל הספר וזהו.
אפרופו חכם-וודי אלן עשה עבודה טובה בהצגת הנושא
בסרט שכדאי-מה שעובד.בקשר לשיר אני עדיין לא יכולה להגיב עד שלא אדע מה יש לשאר שהובטחו להגיד להגנתם…אתאזר בסבלנות.
🙂
אשה חכמה תדע להימנע מלהסתחרר מאישיותך הכריזמטית והמסוכנת.
אישה חכמה, תבחין אולי בכריזמה, אבל אם היא חכמה, אישיותו של אמיר אור לא תיראה בעיניה מסוכנת.
שיר חכם ומורכב . מעניין אם זה שחזר זוכר.