שחרחורת סופרת ומשוררת
איך נר מרגיש? בימי חול הוא בטח סתם אדיש. אבל מרגע שנכנס החג. הוא מתחיל להיות מאד מודאג.
טוב, זה ידוע וברור, לכל מאן דהו ולכל מאן גפרור, שמרגע שחנוכה נכנס, נר חייב להיות אקסטרה אקסטרה מנומס. אין מה להגיד.. נר בלי נימוס, זאת בעיה אמיתית. זה כמו חבית בלי תחתית. או פחית בלי קשית. או דיאטה בלי פתית. או זבל בלי שקית. או לשון בלי זיקית. (בעצם ההיפך. זיקית בלי לשון.) כל נר יודע, אפילו נר פצפון, שחובה עליו, דבר ראשון. לשמור על נימוס. וזה אומר שהוא חייב לדבר בשפה יפה. ולנקוט בלשון עדינה. (זאת אומרת, לבעור על אש קטנה.) ופשוט לנרנר. בלי לדבר או לברבר או לקטר. להאיר פנים ככל האפשר. להיראות הכי מדליק ומאושר. לא להתלונן שהשירים של חנוכה אף פעם לא נגמרים. לא להכריז בקולי קולות שהלביבות לא אכילות. לא להודיע, כמו איזה כרוז ביציע, שהסופגניות קשות או יבשות. (צריך לזכור שסופגניות הן מאד רגישות. בעצם.. גם לביבות מאד עליבות.) אסור לו לריב על הסביבון. וזה לא משנה שהבטיחו לו להיות ראשון. וברור שהוא צריך לתת לקטן לנצח רק כדי שיפסיק לבכות ולהתווכח. בקיצור, נר חייב להיות מאד חיובי. ומנומס. ולדעת לחכות. אבל לא יותר מכמה דקות! אם הוא יהיה איטי או מעוכב. הנימוס עוד יכול לעלות לו בחייו.
מה שאני מציעה, (אני יודעת. זה לא רעיון כזה גאוני. אבל זה פיתרון ענייני. גם אם מעט שמרני.) זה שלקראת סוף הערב, כשהמפקד (השמש) כבר לא בסביבה, הנר ימצא שעת כושר מתאימה וטובה, ינמיך ראש תחת הלהבה… ו י ס ת ל ק. אחרת למרבה הצער והאכזבה, הוא עלול לגמור בתור סתם שלולית שעווה.
לעוד סיפרורי חנוכה:
שודדי הסופגנייה האבודה:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14254&blogID=290
סופגניית פלא ישראלית:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14295&blogID=290
איריס איריס , הרעיון והלשון מתנגנים באוזן וגורמים לפרצופי שהקיץ הבוקר חמוץ, להתחייך.
אלא מה, הסיפור החביב מזכיר לי קצת את הגבר הישראלי שגומר מהר ורץ לספר לחבר'ה בלי לברר עם האישה איך היא מרגישה.
נראה לי שאם תשאלי את האישה, כלומר את הסיפור, יגיד לך שהוא מרגיש לא גמור….
כך בכל מקרה אני מרגיש – בעיקר לגבי הסיום. הוא נשמע לי , איך לומר.. חפוזי כזה.
אגב, רעיון לפיתוח לגבי הסופגניה המוכה:
– בפומבי סופגת מהלומות מילוליות מאותם פיות שבהחבא נוגסים בה בתאווה
אהוד אהוד יקירי,
למה חמוץ? קודם כל תשתדל לא לטפס על הבננה שלי בפרצוף חמוץ. זה לא פר. אני מראש צריכה להתאמץ הרבה הרבה יותר,כדי להעלות על שפתיך חיוך! (זה כמו לטפל באבעבועות אחרי שהילד מגרד את עצמו לדעת… אחר כך לך תדאג שלא יהיו לו צלקות…)
אבל ברצינות. הסוף נחפז לטעמך. וזה יכול להיות. כל הסיפורצ'יק התחיל כמשהו קצר, חמשירון, שהתפתח לעשירון, ואז בשורה החמש עשרה נכנעתי לו, והפכתי אותו למשהו עם קצת יותר נוכחות.
אז אני מקבלת.אפשר בהחלט לפתח את זה, בעיקר אחרי שקראתי את התגובה של חנה החכמה, שהעלתה רעיון נפלא, לתת לנר איזה מספר. למשל אם הוא נר שמיני, הוא, מסכן, מחכה שבוע בקופסא החנוקה של נרות החנוכה…
זה בעניין הזה. בעניין השני, של הסופגניה, זה בהחלט רעיון להמשיך, ואולי לכתוב מחזה או סיפור בנוסח עוגיית הג'ינגר (מכיר? זה להיט פה, בארה"ב)אז, במקום לברוח, הסופגניה מתחילה לנהל וויכוחים עם מי שבאים לטרוף אותה… אחד הנימוקים יכול להיות מה שנגעתי בו, שכולנו כל הזמן מנאצים אותה על זה שהיא כל כך שמנה, אבל כולנו טורפים אותה בתאווה…
טוב, בכל מקרה, המון המון תודות על הקריאה וההערות, מחכימות ומאתגרות. וחג מתוק מתוק, ולא חמוץ בכלל!
איריס איריס, אל תקחי ברצינות יתר את ענין החמיצות. כל כולו מטאפורי ובא לציין את החיוך שהעלה על פני הפוסט.
אשר לגופו של הסיפור, ניכרים בו התפרים של תהליך יצירתו כפי שתארת אותם בתשובתך. מצד שני, מדובר בפוסט בבלוג ובעת רצון של 'תכין מטבח מצר המנבח' (היוונים ? החלשלושים האלה עד כדי רחמים ? ) אז לא נחמיר איתו יתר על המידה
כתוב נהדר . נורא מתאים לילדים לשמוע עליו. משחקי השפה שלך עשירים ובאמת מתבוננים לגופם ממש.
מכיון ש99 אחוז עשוי היטב לא הייתי מחמירה כמו אהוד כי זה באמת עבודה של עורך להעיר.ספר חנוכה שלך מבשיל והולך. מחכה להוצאה לאור וגם- לויז'ואלס שלך אלא מה?
מירי יקרה יקרה,
את שוב קוראת את המחשבות שלי. מה לעשות? כנראה הייתה לך מורה מעולה בכיתה א', כי את קוראת אותי כל כך יפה! אני בדיוק מתחילה לחשוב על מין ספר כזה, עם כל מיני סיפורי חגים, לא רק חנוכה.
יש לנו מסורת במשפחה, לספר כל מיני אגדות וסיפורים לחגים, סביב שולחן החג. במשך השנים, המצאתי עשרות, בחיי, אם לא מאות.ונראה לי שדרך המטע הזה, הכל כך פורה, אפשר לשכלל אותם, להדק אותם ואז כמובן לנסות להוציא את זה. עם עורך מנוסה. כזה שיצנן קצת את ההיפר אקטיביות שלי והאסוציאטיביות שלי… ובעיקר לשמור אותם. כמו שכתבתי באחד הפוסטים הראשונים. אני משתמשת בבלוגיה והבלוגיה משתמשת בי. וזה נפלא מבחינתי.
כל כך תודה שאת אצלי, הערותייך חשובות ויקרות לליבי במאד מאד.נשיקות וחג שמח.
את נהדרת. מחכה להתפתחויות מעניינות!
יפה יפה איריס הפחת רוח חיים בסיפורי חנוכה מעין מאחורי הקלעים כזה
וביטוי הלשון מקסימים
אהבתי את ל"נרנר"
יש תקוה למי שהיו נר שמיני של חנוכה כל השנים מה?
חנה יקרה, מכיוון שאני כל כך אוהבת את ביטויי וחידודי הלשון שלך, אני לוקחת את זה כמחמאה גדולה. כל כך תודה על ביקורייך התכופים במטע שלי,כמו שכתבתי גם למירי, הם יקרים לליבי מאד מאד.
וגם לך, נשיקות וחג שמח ומנרנר ולא מנדנד.
איזה רעיון איריס, ובאמת חבל על הנר, גורלו אכזר..
הי חני יקרה יקרה,
קודם כל תודה רבה.מאד שמחה שאהבת את הרעיון. ולגבי גורלן האכזר של דמויות חנוכה שונות, בחיי שפחדתי להיכנס לזה.
ולגבי הנר, ממש התלבטתי אם לכתוב שהמסכן חטף כוויה מהאש, נראה לי אכזרי מידי. גם הסוף הזה, השלוליתי משהו, לא ממש מלבב.בהחלט משהו שצריך לתת עליו את הדעת בכתיבה לילדים. זאת אומרת, לא ללכת רחוק מידי עם ההאנשה הזאת…
כל כך תודה על הביקורים שלך ועל החיזוקים שלך.
איריס יקרה; כתבת יפה אני אחקור את זה " לא לוקח את זה אישית " למרות ה"על אש קטנה " ופנייתך אל בני
כיון שאני לא בכושר – השפעת אני עושה לעצמי חיים קלים ומעתיק תגובה שלי לתגובה בפוסט http://cafe.themarker.com/view.php?t=1366425
בהתייחס ל"זמן הבעירה"
מישהי :"אבל הזמן הוא בוגדני,
והוא יוצר מרחק."
———————
תגובה :
"לא מאשים אותו הוא נאמן לעצמו
ואם האור הוא חלקיקים
אולי גם הזמן
אחרת איך הוא עובר
—
כשאהבה בוערת כמו שעווה
היא נמסה
כשאהבה מתלהבת
היא דולקת כמו שלהבת 🙂
–
בנוגע לזמן
כל עכבה לטובה
בנוגע לרגש
כל אהבה לטובה 🙂
נרות שמחים ואהבה
אב-נר
——-
שמש משומש ואקסטרה מנומס למופת 🙂
אח, אבנר יקר (גם לאחי קוראים אבנר. שם אהוב לאח אהוב)הייתי צריכה לקרוא את התגובה שלך איזה עשר פעמים כדי להבין, אבל בסוף חיברתי את הפאזל, (זה רק השפעת, או שתמיד אתה מאתגר את המכותבים שלך בכאלה חידות?)ויצא מקסים. תודה רבה רבה, וחג שמח ובריא ביותר.
שלום איריס אליה כהן. נעים לי מאוד. ולו כדי לנפץ את התיאוריה השגויה שלך ממילא – אני מגיב למי שאני מוצא לנכון כאן ב"בננות", או במקומות אחרים ברשת, וממש לא רק לענבל כהנסקי – אז הנה תגובתי הרשמית אצלך.
יש לי שאלה-בונה עבורך, אפרופו הביקורת הבונה שלך בבלוגהּ: האם את נוהגת לכתוב ביקורת בונה לכל אחד כאן ב"בננות" או שהביקורת הבונה שלך משתחררת רק כאשר מדובר באנשים מסויימים שהם, איך נאמר את זה בעגה הספרותית הנלוזה, לא בעלי עמדות כוח במיליה הספרותי אשר יכולות להועיל לך בעתיד?
אני משוכנע בכך שאת לא לוקה במוסר הכפול הפסול הזה, ובטוח שגם אצל משוררים אחרים כאן, כאשר הם מפרסמים יצירות פחות טובות שלהם, את נוהגת לכתוב סוג של ביקורת בונה מהסוג שקראתי שם.
הרבה הצלחה בהמשך דרכך, מאילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
תגובה חצופה ,אדון מבקר מהארץ, אם זכרוני אינו מטעה אותי אמרת בבלוג של יעל ישראל, שלא תבקר כאן יותר , מה קרה
שכחת או נתקפת באמנזיה?
אילן יקר, קודם כל אני שמחה שהתגובה שלי אליך ובעקבות זאת התגובה שלך אלי הביאה לי רייטינג היסטרי, אם כי לא ממש אהבתי את תגובתך, יען כי שלי נעשתה בתום לב, ולא כך שלך. יש בה יותר ארסיות מהמותר, אם יורשה לי.
אני באופן אישי בהחלט מבקרת אצל אנשים שמעניינים אותי, אך לעולם, ואני שבה וחוזרת, לעולם, לא אכתוב דברים שאיני חושבת באמת ובתמים.ואני מקווה שגם המבקרים אצלי לא נוהגים כך.
ואגב, לא ענית מדוע אין פוגשים אותך אצל משוררים שיש קונצנזוס עליהם, שהם נפלאים, ולא נמצאים בעמדות מפתח כלשהן.
אבל בכנות, חג שמח. אין לי שמץ של עניין לפתוח כאן התלהמות שאינה הולמת את רוח החג.
והרגע חזרתי מאיסוף ילדי, ובדרך חשבתי על דבריך, ופרט לעובדה שניתנה לי שהות לא לאהוב אותם עוד יותר, אוסיף ואומר, שאני מניחה שהתכוונת בדבריך על המוסר הכפול, לכניסותי ליעל ישראל ורן יגיל, וכאן אני חייבת לאכזב אותך. אני באמת סבורה ששני אלה אנשי ספר וכותבים מבריקים, עם או בלי "עמדות המפתח" שלהם. אני מזמינה אותך לקרוא משלהם. לי הזדמנה הנאה למידה והשראה צרופים.
איזה אנשים עם עמדות מפתח? יש כאן לא ראיתי
את זה גם אני שאלתי את עצמי. ואז חשבתי שאולי התכוון לרן יגיל ויעל ישראל.
איריס יקרה. גם לי אין כל עניין בהתלהמות, לא כל שכן בעת החג ולא בכלל.
אני מצטער שלא אהבת את תגובתי אבל זה הדדי, כך שנדמה שניתן לסיים בזה את היכרותינו הראשונית והחפוזה.
מיעל ישראל ורן יגיל ניתן ללמוד הרבה (מומלץ ביותר המדור החדש של רן יגיל, "פייפר קאט" ב-nrg) אבל אל תכעסי אם אומר לך שגם מענבל כהנסקי.
מכל אדם באשר הוא ניתן ללמוד עולם ומלואו.
חג שמח והרבה אור לך ולמשפחתך, מאילן.
מצטער על הרייטינג ההיסטרי. זה לא בשליטתי 🙂
אילן ברקוביץ' יקר,
מכיוון שזה בכל זאת הבלוג שלי, הרשה לי לומר את המילה האחרונה.
ובכן, אין עוררין שניתן ללמוד מכל אדם. מי יותר ומי פחות. תלוי כמובן מי האדם.ונשאלת השאלה, איך תדע מי האדם?
הביקורת, המאד עדינה ונעימה, לטעמי, שכתבתי לענבל כהנסקי, בשמי המלא, בשעה שכמובן יכולתי לעשות זאת, כמו רבים וטובים, (ואני מניחה שאתה ביניהם)בעילום שם, באה להגיד לה שטרם הצלחתי להתרשם ממנה, באמת, וכפי שאני מניחה שהיא חפצה שנתרשם ממנה. ולראיה היא גם ענתה לי בצורה נעימה ועדינה, והביאה נימוקים עניינים לביקורת שנתתי לה. אז בוא נסכים שלא ההערה שלי לענבל כהנסקי הקפיצה אותך עד לעץ שלי. אלא השאלה- תהיה העניינית לגמרי אליך, כמבקר שירה.
תשובה עניינית מצידך, כמו,"קראתי חומרים של ענבל כהנסקי ואני חושב שהיא משוררת צעירה ונהדרת" או "זה לא עניינך למי אני בוחר להגיב" או "את לא כאן מספיק זמן כדי לדעת איפה וכמה אני מגיב" הייתה מתקבלת על ידי בברכה!
הניסיון לייחס לי מתן ביקורות או תגובות שלא לגופו של עניין, אלא לגופו של "בעל עמדה" מופרך ומשולל יסוד ואף פוגע ומעלה את התהיה האם על ראשו של הגנב בוער הכובע.
ועוד. הרי כולם יודעים, שמשנינו אתה בעל העמדה. ובהתייחס למוסר הכפול שייחסת לי, איזה היגיון פנימי רעוע יוביל אותי לעורר את רוגזו של "בעל עמדה" שכמוך?
צר לי, מר ברקוביץ',(ואגב, לא פעם אני קוראת את רשימותיך והן מעניינות ויודעות בהחלט, לטעמי.)אבל אני חושבת שאתה חייב לי התנצלות.
את כנה ואמיצה ומי שכאן עושה איפה ואיפה זה מר ברקוביץ שכנראה מכיר את משפחתה של הענבל דבר נוסף הוא עצמו הבטיח להתחפף מכאן אצל יעל ולא מימש את הבטחתו אולי שיפתח כאן בלוג
מימלא הרבה פעמים ורובן הוא נמצא כאן בעילום שם וזה שהוא מחמיא לרן די מפתיע אולי רן יקיים טור בשירה ויתן לו ביקורת טובה שקופות דרכי הביצה הספרותית הסרוחה אל תכנסי לזה את יותר מדי טובה
איפה שנוגעים
מסריח
אני בהחלט רגישה לריחות רעים, תלאביבית יקרה. אז אני לוקחת את ההמלצה שלך ולא נוגעת יותר.
חג שמח מבוסטון לתל אביב!
ואין כאן בעלי עמדת מפתח תכניסי לך את זה לראש, אלה הכי גרועים , כי מי שנראה לך בעמדת מפתח הוא הכי אגו מניאק(הביטי באגו הנשפך )
הוא עצמו זקוק למפתח כדי לפתוח דלתות הנעולות בפניו.
העוור מוביל את העוור….
שלום איריס. למען הסר ספק: אני לא מכיר את ענבל כהנסקי באופן אישי כלל ועיקר. פגשתיה בשני אירועי שירה. זה הכל. כמו כן קראתי מספר שירים שלה ואהבתי אותם. להבנתי, בלוג הוא לא בהכרח במה ליחסי ציבור עצמיים, כלומר לא תמיד. הפוסט שלה היה חינני בעיני. זו דעתי. כפי שכבר כתבתי לך, אני מגיב לעתים גם בבלוגים של משוררים אחרים וגם ברשימות שלי התייחסתי ל"בננות בלוגס" לא מעט (ראי למשל את "קווים לפואטיקת הטוקבק" שבה הזכרתי את רשימתו היפה של חן קלינמן על שיח הטוקבקיסטים).
אשר ל"תל אביביות" שכותבות כאן. אני מציע לכן לנסח ביחד איתי רשימת ביקורת קטלנית על שירתי ולשלוח אותה לרן יגיל. מה דעתכן? גם כאן ישנה טעות: אני לא טובל בביצה כלשהי. אני פשוט אוהב את מדורו החדש. זכותי המלאה. מומלץ גם לכן לקוראו.
ואחרונה חביבה, אני שב אליך איריס אליה כהן, היא ההתנצלות. ראי, אף פעם לא נמניתי על מגישי הלחי השנייה, ולשיטתי בפוסט ההוא מעט סנטת בי ("מר ברקוביץ'… אני תוהה" וכו') – אבל, גונבה לאוזניי השמועה שאנו חולקים שם משותף לאחד מילדינו, ועוד יותר מכך, אינני רוצה חלילה להשאיר את הפגיעה בך שרירה וקיימת,
ולכן אני מתנצל עד מאוד על כי נפגעת. לא זו הייתה הכוונה שלי אבל ברור שזה מה שקרה. מצטער על חוסר רגישותי בנושא הזה.
המשך חג שמח. נעים היה לי להכיר אותך. עוד נשתמע, אני מקווה.
להתראות וכל טוב, מאילן.
אילן ברקוביץ' היקר, בוקר טוב שעוני, צהריים טובים שעונך.
מאד שמחתי לקרוא את תגובתך הנעימה והמבינה, ואני משוכנעת שאנו חולקים במשותף יותר משם של ילד. אנו חולקים הרבה אהבה למילה הכתובה לשירה ולספרות, ומעבר לזה, אנחנו חולקים רצון לדיאלוג ענייני, מפרה ובונה ומעורר עניין והשראה, בתוך מה שקרוי "הביצה הספרותית".שזה ביטוי שקשה לי מאד להעלות על הכתב, יען כי מתערבב בו קודש בחול.
אני מכבדת ומקבלת מעומק הלב את תגובתך ואת התנצלותך, ומאחלת לך ולאהוביך חג שמח ומאיר ומחמם.
צודק אילן השירים שלה{של כהנסקי} "מאממים" ו"עמוקים" איזה מבקר נבון, ואיזה כבוד לראות אותו נכנס גם לפה..טעם משובח זה בטוח
יש נרות קטנים ומנומסים ששרפו בתים שלמים. לבקש זה יפה, לקיים זה משהו אחר. שיהיה לנו חג טוב.
אוי, לבנה יקרה, הארת לי פינה שלא חשבתי עליה כלל. את חושבת שהנר שלי הזה ביניהם?
לא נראה לי.
בכל מקרה תודה שאת פה, חג שמח ונהדר ובריאות שלמה ליקירייך.
הי איריס, יופי של סיפורי חנוכה! במסגרת עבודתי הלשעברית עם ילדים הייתי מאמצת את סיפורייך בכיף מכיוון שדי משעמם בכל שנה לחזור על אותם הסיפורים והצגות עם רבי קלמן והלביבה שהלכה לרחוץ בכנרת.
קראתי את תגובתך אלי בפוסט הקודם ורק הבהרה קטנה: אני סיגל שמגיבה כאן בבננות איזה שנתיים. אבל אני לא סיגל בן יאיר המשוררת. הכתיבה שלי מסתכמת בתגובות ובדרך כלל אני מגיבה רק במקומות שמתחברת אליהם באמת. אם זה אל היצירה ואם זה אל האדם שמאחורי היצירה.אז ככה, מסיפורייך אני מאוד מאוד נהנית, וכאדם שמאחורי היצירה שלך את נשמעת לי מתוקה להפליא:)
סיגל יקרה באשר את, כל כך תודה על המילים החמות והעידוד שהענקת לי בכניסותייך אלי. מי שלא תהיי, אני מאחלת לך חג שמח ומאיר, תודה תודה תודה!
חמוד מאוד ומשעשע.
לקראת הסוף זה הזכיר לי את מסיבות חנוכה בגני הילדים, כשלכל נר תפקיד ומי יהיה השמש, וכו
מקסים
תודה לוסי מוכשרת.דברייך נעימים ומחזקים, וחשובים לי מאד. תודה תודה.
עוד כמה כאלה, ויש לך אסופה מקסימה לילדים.
כבר כתבתי לך, יעלה יעלה, שאלוהים ישמע את דברייך. או שאני אקרא לו אותם. בקול.
נשיקות ושבת שלום.