רן יגיל סופר ועורך
אני נותן כאן קישור לבלוג שלי, "ספרות עברית תהיה", שכולו מוקדש לרומן-יומן רשת שאני כותב בימים אלה, המבוסס על יומן אותנטי משנות השבעים של סבי, משה חורגל, שהיה שחקן בתיאטראות המטאטא והקאמרי.
אני נותן כאן קישור לבלוג שלי, "ספרות עברית תהיה", שכולו מוקדש לרומן-יומן רשת שאני כותב בימים אלה, המבוסס על יומן אותנטי משנות השבעים של סבי, משה חורגל, שהיה שחקן בתיאטראות המטאטא והקאמרי.
היי רני
בהצלחה עם הבלוג והרומן. אני מניח שאתה הוא הנכד הקטן. מעניין לראות את האופן המפוקח שבו מביט סבך ברבי מלובביץ' ואנשי "ארץ ישראל".
האם אתה מסכים איתו?
גיורא
גיורא, תודה על התגובה. זה אקספרימנט של עריכה-כתיבה מאוד מעניין. אני בהחלט מסכים עם סבי בנקודה זו. מי שמציב את הרף במקום הגבוה ביותר מבחינה מעשית ורוחנית, צריך לעמוד בו ולא לשלוח אחרים לבצע את מלאכתו. רני.
היי רני
אני סקרן לראות אם בהמשך יש לו משהו להגיד על התאטרון של ימיו.
אין צורך לגיד שאני זוכר אותו.
דני, שימחת אותי בתגובתך מאוד. אני שמח שבין משתתפי "בננות", יש מי שזוכר את סבי השחקן. לדעתי, אם אני זוכר היטב, יש התייחסויות כאלה או אחרות לתיאטרון בימיו, ובכלל. רני.
מעניין, אבל הרבי, איזה איש צדיק ברמות שאי אפשר להגיע לקרסוליו בכלל.
אישה אחת סיפרה איך הגיעה אליו והיא נייצולת שואה, הרבי חילק דולרים עצר ואמר לה: " ומה אם הנרות חנה'לה את שומעת לאימא ומדליקה?"
מסתבר שאימא נשלחה לאושוויץ וצעקה לה מהקרון:" חנה'לה, אל תשכחי להדליק נרות שבת..". כשהרבי אמר לה את המפשפט שצעקה לה אימא בדרכה האחרונה, היא התעלפה מול כל העומדים שם.
לי אישית היו התנסויות רוחניות עם הרבי וגם לבעלי, אין לנו ספק באהבת ישראל שלו ובפעילות שלו שם וכאן.
הרבי אינו פוליטי, וכמו כל חרדי, לא ציוני, אך פעיליו לא רוצים לסכן את עם ישראל שכבר יושב כאן.
וכמה עשו הוא ופעיליו, מספרים שפעם חסיד של הרבי הסתובב 3 חודשים באלסקה בשליחותו, ואז ביקש לחזור.
וכשחזר הסתבר לו שבאלסקה ראה אותו יהודי איש עסקים, שבראותו חרדי מסתובב באלסקה נזכר ביהדותו.
כל יום חסידי חב"ד בר"ג מחלקים מזון לכולם, שמאלנים,ימנים, מי שרעב.
אני רואה זאת בבית מעשים טובים, שתחנה אחת מפרידה בינינו.
הלואי והיה בי מעט מהאהבה שלו ושל חסידיו, אהבת עולם שלא דועכת, למרות כל גינוי.
שלא לדבר על ביתי שלמדה באולפנה שלהם, ואיזה מורות מהממות, מתקשרות ומחזקות ומעודדות, עד היום.
אין על חב"ד ושלוחיו.
אני כותבת ורוצה לחבק כל אחד מהם, הם שם עבור כל יהודי.
ומה היא פוליטיקה בכלל?
אביטל, עם כל הכבוד והחיבה, אני מבין שאת עובדת נאה בשירות הרעיון, זה לא פוסט על הרבי. תודה. רני
הגבתי בגלל השואלים למעלה, אך לא אגיב שנית.
איני עובדת בשירות רעיון, אני אוהבת את מה שבתוכו.
אבל כמובן שאני אוהדת את כתיבתך ומאחלת לך המשך שבוע- מואר וטוב.
כמו כל החודש הזה.
רני היקר, עדין לא קראתי אבל אני חייבת להתחבר לדבריה של אביטל. הרבי מלובביץ הממוצע היקר זכר צדיק לברכה , הוא מנהיג רוחני משכמו ומעלה שרחמיו היו גדולים מאוד על בני האדם יהודים ולא יהודים, איש נאור שהשכלתו הכללית חובקת עולם(בוגר הסורבון) ומאור גדול ביהדות ובתניא
דתיים וחילוניים יחברו לדעתי שמדובר במנהיג רוחני בעל שיעור קומה תקצר הירעה מלספר על מפעלו. מתוך נסיון רני אני כותבת ,ואני מברכת על הנסיון הזה. די להביט בשלוחיו המקריבים את חייהם למען עם ישראל בכל העולם כולו. בתי נצלה בזכותם בעת טיולה בהודו במקום מאוד מסוכן. יבורכו אנשים טובי לב ומקסימים אלה הם קיבלו השראתם מהרבי שלמען הצלת נפש אחת של יהודי הפעיל צבא שלם של שליח מצווה. את היומן אקרא ואתיחס לאומנותו ,רני, בתגובה נפרדת.
שליחי מצווה- תיקון טעות
חנה היקרה, הרבי היה איש שעשה הרבה דברים טובים, אבל כמו כל אדם גם הוא היה רק בן אדם ולא משיח או משהו מעין זה. כבן אדם הוא היה בעל דעות. כבעל דעות הוא האמין בשלמותה של ארץ ישראל, מה שהֵימין לא מעט את הציבור הדתי. אני איני מאמין בהכרח של שלמות הארץ ומעולם לא האמנתי בארץ ישראל השלמה, לכן בנקודה זו, אני מתחבר לדעת סבי ולא לדעת הרבי. מובן הוא שאם מישהו רואה ביומן דבר-פגיעה, אין חובה לקוראו. כך או כך, אין זה פוסט על הרבי. רני.
נכון ולכן מיד כתבתי תגובה לגופו של הטקסט
מענין רני היומן הזה אני מתפעלת מהיכולת היצירתית שלך להחיות תקוםה בצורה אותנטית עם המליה המיוחד לה עם השתקפות הלכי הרוחות הפוליטיים ועוד..
נגעו לליבי התאורים המשפחתיים: הילדים האוכלים כגוזלים מקערה אחת, הנכדים הבאים לביקור ,הגעגועים לנכדה
והמחלה שקפצה על הגיבור וגזרה עליו חוסר אונים.הכינוי "אמא" לאשת חיקו.
אהבתי את השם "שחקן עברי בלי קהל" שגם מחבר אותנו להיבט התרבותי הכללי והלאומי וגם להיבט האישי – אותו "אבק של כוכבים" ובדידותו לאחר שוך התהילה. גם כאן ניכר כשרונך לשרטט דמויות צבעוניות וחיות שיש להן חיות ומשמעות גם מעבר לעצמן ולקיומן הפרטי.
ואפרופו פוליטיקה הרבי זצ"ל אסר על אנשי חב"ד להכנס לפוליטיקה
צ"ל "תקופה" -תיקון טעות מלמעלה
חנה, תודה רבה על התגובה. שוב ניכר שהיטבת לקרוא את הדברים. רני.
רני יקר יקר,
שוב, אני עוד לא הספקתי לקרוא, בגלל הספר וזה, אבל אני לא מסכימה עם תגובותיך לאביטל, ודומני שגם לחנה. כי אין ספק שהטקסט ש ל ך הביא אותן לכתיבת מחשבותיהן.
יכול להיות שזה לא הדו שיח שציפית להיכנס אליו, אבל הרי זה ידוע, שמרגע שאתה מעלה את מה שאתה כותב, ואתה יודע שאני חושבת שאתה כותב נפלא, המוח של הקורא נודד אל מחוזותיו הוא.
להבדיל אלף הבדלות, אני מרגישה שיש משהו כמעט פורנוגרפי בספר שלי, אבל ברור לי שאני לא יכולה להורות לקוראים העתידיים שלי,דיר בלאק לראות בי איזה חתולת מין.
וחוץ מזה, הדו שיח הזה מאד מאד מעניין לכשעצמו.בבקשה אל תחסוך אותו מאיתנו.זאת כל המשמעות של הכתיבה הווירטואלית.
איריס, יקירתי, אני לא אומר לאף אחד מה לכתוב. זה לא תפקידי, אבל ייתכן שבפוסט העוסק בנושא מסוים, שעיקרו נושא מסוים, ייכנס אדם, יקר ככל שיהא, ויתחיל לספר מעשיות על הרבי. יש בזה משהו באמת מקומם. אני גם מספר ברומן-יומן למשל, שעדיין לא קראת, איך הסבא מאכיל את הנכדות בעוגיות. מדוע לא ייתן כאן מישהו או מישהי מתכון לעוגיות, רק כי הוא נורא אוהב עוגיות ואת רות סירקיס. אין לדבר סוף. כשאני נכנס לבלוג של מישהו, אני משתדל – לעתים אף אני לוקה בזה ונזהר – להגיב לעניין. זה עניין של נימוס מינימלי. רני
אוי רני, אתה כזה מצחיק. אי אפשר איתך.
אני חוזרת לספר עם בת צחוק.
רני, מי שאוהב את הרבי, זה מעבר לכל דבר.
כלומר שום דבר לא מעשיות, הוא הציל חיים. האהבה אליו, אחרי שראינו במוחש , ולא באויר זה מה שגורם לאש.
אבל כמובן שלא אמשיך. כי בגלל הרבי, אני מאד משתדלת לא להיות פוליטית.
אני חושבת שהיומן מעניין, כי הוא מביא תיעוד של תקופה, וטוב שסבך ז" עסק בה ולך הזכות היקרה לתעד.
אגב, פעם התוכחת בפוסט שלי עם מישהי וזה לא היה לענין הפוסט. ודווקא שמחתי, אני יודעת.
היה מעניין.
כל- טוב
ואני חשבתי לתומי שביהדות עלינו לאהוב את השם אלוקינו מעל לכל דבר. אבל ניחא לזה.
אם במקרה נכנסתי ודנתי שלא לעניין, רע עשיתי ואני באמת מתנצל על זה. אני חושב שראוי בפוסט להגיב בנושא הפוסט. ועוד ראוי, לקרוא את הפוסט לפני שמגיבים. זאת דעתי.
אך טוב. רני.
טוב, הערה אחרונה. מבטיחה.וגם מקבלת את הנזיפה על זה שעוד לא קראתי את הפוסט וכבר מיהרתי להגיב. אבל בעניין העוגיות, ככל שזה מצחיק אותי, והאמן לי שזה מצחיק אותי, כבר רבע שעה אני צוחקת מול המחשב, אני חושבת שאפילו להן יש מקום.
זאת הכתיבה שבכל אופן אני שואפת לה, כזאת המעוררת את הטעמים, והריחות, והצלילים, ומגע הגוף. אני אדם מאד סנסואלי, ואני לא רוצה שתקלוט אפילו שמץ אירוניה דל. אני באמת באמת רוצה שהקורא ילך הכי רחוק שהוא רוצה עם מה שאני כותבת, גם אם לא כיוונתי לזה.
בכל אופן זה מה שמעורר את הערצתי לכתיבתך, רני.
ושוב סליחה שעדיין לא קראתי את הפוסט, ברור לי שאקרא מיד לכשאסיים.
איריס, אני הולך עם הראש לך. עוגייה לא מצאתי, אבל עוגה כן. הנה:
עוגה לקפה של רות סירקיס
החומרים:
100 גרם חמאה
1כוס סוכר
2 כוסות קמח
1 שקית אבקת אפיה
1/2כפית סודה לשתיה
1 שמנת חמוצה
2 ביצים שלמות
2כפיות תמצית וניל
למילוי וקישוט:
1כוס אגוזי מלך קצוצים (לא מרוסקים)
2כפות סוכר
1 כפית קנמון
אופן ההכנה:
לשמן תבנית בקוטר 26 או 2 תבניות אינגליש קייק.
לחמם את התנור לחום בינוני.
לערבב את הקמח עם אבקת האפיה והסודה לשתיה.
במיקסר – להקציף את החמאה והסוכר.
להוסיף את הביצים + תמצית הוניל.
להוסיף בהדרגה ולסירוגין את תערובת הקמח ואת השמנת.
מחצית מבלילת הבצק לשטוח בתבנית, לפזר עליה מתערובת האגוזים עם הקנמון והסוכר.
לשטוח מעל שכבה זו את שארית בלילת הבצק.
לפזר באופן שווה על פני העוגה את יתרת תערובת האגוזים.
לאפות במשך כ- 50 דקות (לבדוק באמצעות קיסם שהעוגה מוכנה).
עוגה זו ניתן להכין מראש או אף ב ה פ ת ע ה בעוד האורחים ממתינים . . .
טוב, רני די. אתה הורג אותי מצחוק.
אני לא אסיים ככה ת'עריכה.
אבל בשישי הקרוב אני אנסה את המתכון.
חבל שאי-אפשר לשלוח לכל חברי "בננות" פיסת עוגה מתוקה באי-מייל. אולי נדבר עם שירלי ויעל ונעשה יום אחד מפגש היסטורי של הבלוגייה. רני.
רני יקר. שלא תהנה אי הבנות אותך אני אהיה חייבת לפגוש הרבה לפני המפגש ההיסטורי המדובר ולו בשביל לתפוס עוד פיסת מציאות מצחיקה בימים די עגומים עבורי. הרבה זמן לא צחקתי ככה.
שלך מאד, איריס
אתה צודק לחלוטין, הפעם הראשונה שהלכתי לשיעור בכלל הייתה כשמשהי עצרה אותי בחנות ושכנעה אותי להגיע לשיעור של חב"ד.
ובכלל זה כה מורכב.
הוא כאילו היה איתי ותווך בדרך.
מעבר לכך,אני מאד מעריכה את המסירות שלך לשורשיך המשפחתים ולהתעמקותך בכך.
ובכלל כל דבר אתה עושה מתוך רצינות על סף הקדושה.
ולואי ונלמד ממך בכל התחומים, ליישם, להעמיק, וב"ה נעלה ונצליח.
רני, איזה רעיון מקורי הוא זה לכתוב יומן רשת המתנהל לפני שלושים-ארבעים שנה, עוד בטרם חלמו על האפשרות הזו. באמת מקורי. אני אוהב את הרעיונות שלך.
היומן עצמו למעשה מאפשר לנו הצצה ויותר לעולם התרבותי-פוליטי-חברתי באותה תקופה. ככל שאתה מוסיף קטעים התמונה מתרחבת ומתפרטת. והרי זה עוד ביטוי לחשיבות הניכרת של סבא שלך עבורך. חן
חן המקסים, רק עכשיו ראיתי את תגובתך. שימחת אותי וממש דייקת ועמדת על כוונתי במעשה זה. אצלצל אליך מחר ונדבר. רני.
רעיון נפלא.ביצוע מעורר השראה. (גם ויזו גראפית)אני מתה להגיע ולקרוא עוד הירהורים פוליטיים שלו, ואולי אפילו על האווירה טרום אוקטובר 73.תקופה שמרתקת אותי. מעניין אם זה מגיע עד אז.
אשריך, רני, שזו משפחתך.שאתה יכול להתהדר בה בענווה.
והקטע של העוגיות לא עשה לי חשק לעוגיות. עשה לי חשק לסבא.מאד.
גם צבע הרקע של "הנייר" עליו כתוב היומן הוא צבע ספייה, כמו בתמונות ישנות מצהיבות – מאוד אותנטי)
נכון, חנה. כך הוא גם במקור. כתוב על דפים גדולים מוארכים במכונת כתיבה עם תיקונים. דפים צהובים שהצהיבו והחימו מעט עם השנים. כמו ספיה. כמו שכתבת. אצלצל אלייך היום, רני.
יפה כתבת, איריס. גם בי עבודה זו מעוררת געגועים לסבי. היומן יגיע ועוד איך למלחמה הנוראה ההיא, מלחמת יום הכיפורים. תודה על הקריאה ועל התגובה. רני.
היה מעניין לקרוא. איש רגיש כל כך וחד ניסוח ומלא חום ואהבה למשפחתו, לבריות ולארץ. מבחינת דעותיו הנוקבות והסרגליות – מה שהיה הוא שיהיה. דבר לא השתנה. והיטיב להבחין. ובאשר לעצם המתכונת, הרעיון להעביר יומן תעודי-אישי של סבך האהוב שהלך לעולמו לרשת, היא בבחינת להחיותו פעמיים. מעשה מקורי ומקסים. מבטו על התיאטרון, שהבנתי מתגובותיך כאן, שעוד ינתנו – מאוד מסקרנות. יום טוב.
לאה, תודה רבה על התגובה החמה ותודה שאת עוקבת. רני.
רני, מתוך היומן עולה דמות רגישה ואוהבת אדם. והמחווה כאן מלמדת גם על תכונותיו ורגישותו של הנכד.
ואפרופו לקרוא לאשה – אמא –
לאשתו של התנא רבי אליעזר קראו אמא שלום. ויש אגדה נהדרת שהיא מגלה את סוד יופים של בניה.
משה, תודה על ההערה היפה והאזכור של אמא שלום, אשת רבי אליעזר בהקשר זה. סבי היה מסור מאוד ללימוד דברי חז"ל ואגדות חז"ל ואף קרא מחקרים על חז"ל. רני.
רני, סחה על האתר החדש. נעשית שקאל רשת, איך אני שמחה. ואני אקרא אותו. נראה מעניין מאוד. זה גם רעיון יפה לעשות יומן רשת כזה, רעיון מקורי מאוד. אתה פשוט נכנסת חזק לרשת, ומתחייל לנצל אותה בכזו חוכמה. הלוואי ירבו סופרים כמוך שמבינים את הכוח של הרשת לסופרים.
יעל, בלי יותר מדי להתחנף, אגיד לך שהייתה לי מורה טובה, סופרת מעולה, בעניין הרשת, שצדקה כשאמרה כי לכותב כדאי להשקיע בה. יש שם קוראים. נגישוּת לטקסטים. רני.
רני, דור לדור יביע אומר. סבך כְּגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.
מרתקות מחשבותיו, אשר העלה על הכתב. ומרתק השעטנז בין הפרטי ללאומי. המעברים הכ"כ יפים שעשה סבך ממחשבות על המפד"ל (כאילו דבר לא השתנה, רק השחקנים הפוליטיים השתנו) לגעגועיו לבתו שבלונדון; או מהטחת ביקורת כלפי יחס הצעירים לזקנים (ושוב, תופעות כאלה פסולות רווחות גם היום. ובתמימותי לא שיערתי בנפשי שכך היה גם בשנות השבעים. עבדו עלי שפעם היה כאן מוסרי יותר) אל האשה שבמקלחת (אמא הוא קורא לה) או אל חולשה שתקפתהו.
מקסים. הלוואי והיתה לי האפשרות לקרוא ביומנו של סבי או ביומנה של סבתי.
דברי הסב קורמים עור וגידים מחדש בכלים הטכנולוגיים שעומדים לרשות הנכד. דברים שלחש הסב בשקט ליומנו "נלכדו ברשת" בחלוף 37 שנים.
דַּבֵּר דָּבָר! כי ספרות עברית תהיה!
אמן.
שחר-מריו, איזו תגובה יפה. תודה לך. איך כתב נאבוקוב "דבר זיכרון". אכן כך. ובלשונו של סבי עם כינויי המושא שיחמתני שמחה גדולה. עליי להתקשר אליך ועלינו להיפגש. אין לי נייד כי מתן-חיים חיבל בו, אולי זה לטובה. בכל אופן, אני במספר 5632233 במעריב או בבית 5252310. שוב תודה. ריגשתני. רני.