טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
מַה שֶּׁהִצִּיל אֶת אֲבִיבָה מִפַּחַד הַמָּוֶת
הָיָה הַמָּוֶת עַצְמוֹ
בְּיוֹם שֵׁנִי הִבְטִיחַ שֶׁיָּבוֹא
וּבְיוֹם רְבִיעִי הִתְיַצֵּב עִם זֵר פְּרָחִים עֲנָק.
עַל פִּי בְּחִירוֹתָיו הַתְּמוּהוֹת חָשְׁבָה אֲבִיבָה
שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת כְּמוֹ מְחַזְּרִים קוֹדְמִים שֶׁלָּהּ הוּא
אַהְבַּל
וְאִם יִרְאֶה אֲרִיזָה נָאָה מְאֹד מְאֹד
לֹא יַחְשֹׁד שֶׁהַבּוֹנְבּוֹנְיֶרָה שֶׁבִּפְנִים מְתֻלַּעַת לְגַמְרֵי.
זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאֲבִיבָה, עוֹזֶרֶת הַסַּפָּרִית שֶׁלִּי
נֶאַחֲזָה מְאֹד מְאֹד
בְּצִפָּרְנֵי יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ תָּמִיד עֲשׂוּיוֹת לְמִשְׁעִי
שֶׁשַּׂעֲרָה הַשָּׁחֹר יִהְיֶה מֻחְלָק וּמַבְרִיק
שֶׁיַּשְׁבָנָהּ הַקָּטָן יִהְיֶה אָרוּז בְּגִ'ינְס אָפְנָתִי וּנְמוּךְ גִּזְרָה
וְשֶׁכַּפְכַפֵּי הָאֶצְבַּע שֶׁלָּהּ יְנַצְנְצוּ מִקְּרִיסְטָלִים שֶׁל SWAROVSKI.
אֲבָל לַמְרוֹת כָּל זֹאת אֲבִיבָה הַקְּטַנָּה
מֵתָה הֲמוּמָה וְזוֹעֶמֶת בִּדְמֵי יָמֶיהָ
בְּלִי שֶׁתֵּדַע שֶׁמֵּתָה בִּדְמֵי יָמֶיהָ .
בְּלִי שֶׁתֵּדַע שֶׁהַלָּקוֹחוֹת שֶׁלָּהּ יְפַעְנְחוּ לְאָחוֹר בַּתַּדְהֵמָה
אֶת כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁפִּזְּרָה בִּפְנֵיהֶן
בֵּין אֵדֵי הַצֶּבַע וְהַחַמְצָן
כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּיעוּ אוֹתָהּ וְיַגִּידוּ לָהּ :
מַה יֵּשׁ לְךָ נְשָׁמָה , זֶה כְּלוּם כַּפָּרָה !
בְּלִי שֶׁתֵּדַע שֶׁמֵהַטִּיפִּים שֶׁשִּׁלְשַׁלְתִּי
לְקֻפְסַת הַפְּלַסְטִיק שֶׁהֵכִילָה פַּעַם מְרַכֵּך
יַחְרְתוּ אוּלַי אֶת
הָאוֹת אָ עַל מַצַּבְתָּהּ
השיר פורסם בעיתון 77 :מי מפחד מוירג'יניות" עורכת :תמר משמר
שיר מאוד יפה
ממה היא מתה?
לרגע חשבתי שזהו מות נפשי אבל בטח לא…
הי מירי 🙂
בטח לא !
וכיף להפגש 🙂
כן ריקי במיוחד שרק קונים אקמול…
חבל על דאבדין יפה כזו ומטופחת.
שיר מצויין! יפה במיוחד ההאחזות בצפרניים … והכל!
תודה סבינה
ריקי,
רקוויאם מקורי ומיוחד לעוזרת ספרית.
השפה משלבת מורבידיות וז'רגון מספרות, בצורה מעניינת.
מה בה מבפנים היה מתולע לגמרי ?
לא כ"כ הבנתי אם מדובר היה במחלה מכרסמת או בתולעים ערכיות כלשהן.
תודה רונית
הבנת נכון – מחלה מכרסמת לגמרי
שלא נדע
כמה יפה כמה יפה כמה יפה כמה יפה כמה יפה
תודה רבה יעל 🙂
שיר סיפור נפלא. זה הז'אנר שאני הכי אוהבת.
תודה איריס
שיר סיפור = שיפור
מקווה להשתפר ולהשתפר 🙂
פתאום חושבת על הקשר המשונה בין ספרות (ספרים רבותי ספרים) לבין ספרות (עיצוב שיער)
לשניהם אותו שורש ס.פ.ר
איפה תלמה פרויד שתאיר את עיננו בנושא
ריקי, ריקי, קודם כל: השיר יפה להפליא ונוגע ללב.
בעניין הלשוני: הרשי לי להיתלות באילן גבוה: אבן שושן קשישא (הכי זמין, הכי פשוט לפתרונות אינסטנט). הוא, אם אני קוראת נכון, כורך דווקא את סִפֵּר (חיריק, צירה מלשון 'סיפור') עם סַפר – קמץ, פתח, מלשון: ספירה) – השתלשלות משורש אכדי ורואה ב'ספר' – לשון 'תספורת' השתלשלות משורש אחר (ארמי). איך היו אומרים לנו בשיעורי בלשנות: 'זה לא אותו השורש, זה שני שורשים שונים, במקרה עם אותן אותיות…'.
נשמע מוזר? לא ממש. הגיוני מאוד בעיניי ש'לספר' (סיפור) הולך עם 'לספור' –
הרי כשמספרים, 'מונים' פרט ועוד פרט. וכשמסתפרים? או, כשמסתפרים… מזמן לא הסתפרתי, אז אני כבר לא זוכרת :). עם כל הכבוד לאבן שושן, כדאי מאוד לבדוק בעוד מקורות. אם תרצי נמשיך.
ומאז שיש לי מחשב חדש, הכל פה מבולגן והתוכנה מסרבת לקבל ניקוד. לפחות עכשיו, בחלון התגובות, ניסיתי לנקד ולא הלך.
הי תלמה , מה נשמע ? תודה ותודה על ההסבר , אגב למדתי שסופר (סופר המלך למשל) נקרא סופר על שום שספר את אותיות התורה כדי לראות ששום דבר לא נשמט
חזק – לא ? בסוף הכל קשור למספרים (חשבון) או למספרים (שחותכים את השיער ):) וכמובן נמשיך לדסקס זאת בהזדמנות קרובה ואין כמו אבן קשושאן 🙂
VOILA. הסופר סופר אותיות!!!
בדיוק!!!
(ואז, רץ להסתפר:)
ריקי יקרה, בספר שלי, שאנחנו כבר מסיימים לערוך, אני משתמשת המון בהטיות האלה של השורש ס.פ.ר. ולא במשמעות המקובלת…
כאשר יתפרסם, אם ירצו השמיים, אפשר יהיה לעשות קישור לפוסט הזה… מתאים לאללה.
מאד אהבתי את ה"שיפור" הזה, או מוטב את ה"סיפושיר" הזה, או אפילו את ה"סישיר" הזה…
לא משנה. מאד אהבתי!
מחכה בסבלנות לספר שיגיע
שיהיה בהצלחה , האם זה ספר פרוזה ?
שיר באמת נפלא. הפתיחה מרמזת (בשבילי) על "פגישה בסמארה". יש בו הרבה דברים יפים אך אציין במיוחד את הדרך שבה מתארת המשוררת כיצד אנחנו נוהגים לפרש במבט לאחור סימנים מקדימים שלא שמנו לב אליהם או התעלמנו במכוון מקיומם כדרך שבה אנו נוהגים כאשר יש לפנינו דברים שקשה לנו להתמודד אתם.
גם מעשה "זוטא" כמו נתינת טיפּ מקבל משמעות עמוקה,אירונית במבט לאחור.
שבוע טוב
גיורא זו היתה גם האסוציאציה שלי
תודה גיורא על קריאתך ועל התאורה המיוחדת בה הארת את השיר
יפהפה ,ריקי ,היקרה תגובה יותר מפורטת – אחר כך(צריכה לרוץ החוצה)
איזה שיר, כפרה!
ואיך את משתמשת בחומרים הכי באנליים כדי לתאר את האירוניה הטראגית בעולמה של הספרית היפה(ובעולמנו) שהקפידה תמיד על אריזה מיופיפת. החומרים מעולמה של הספרית טעונים משמעות סמלית הלוקחת את הקורא להרהורים נוגים על חייוומשמעותם בצל המות.
ויפה עד כאב הפרדוכס , שמה שגואל מפחד המוות הוא המוות עצמו-איזו אירוניה
הי חנה יקירה
תודה על תגובתך היפה כתמיד וכן את כה צודקת : כאב הפרדוקסים !
ריקי, שיר מצמרר ובכל זאת ציורי. תאוריך הפלסטיים יוצרים תמונה כה מושלמת של מוות כמו קולנועי, אלמודוברי.
תודה איריס
כשאת אומרת את זה אני חושבת שכן היא בהחלט היתה יכולה להיות דמות אצל הבמאי הספרדי
ריקי אני אמנם מכירה את השיר הזה שלך אך כמובןנהניתי שוב לקרוא אותו אפילו יותר מפעמיים יש לך את המתנה הזו לצייר דמות מלבר ומלגו בחמלה אך גם מהצד, משוררת
תודה חני יקירה
נעמה לי תגובתך
"מלבר ומילגו"- אהבתי ! יכול להיות אחלה שם לקליניקה של מטפלים אלטרנטיביים 🙂
ריקי השבוע החברה של בני שלומדת לפסיכומטרי שאלה אותי אם אני יודעת מה זה מאלבאר{שני קמצים } ומלגו{בשורוק…} אז החלטתי להחזיר עטרה ליושנה {עוד בטוי שבוטא בצורה נפלאה} ולתת לבטויים את הכבוד המגיע להם!
הי חני
מזל שיש פסיכומטרי !זה פותח להם קצת את הצ'אקרות של העברית 🙂
שיר מצוין, עם אפיל של פרוזה.
שיר מצמרר ורחום כאחד.מוסיפים לו האותנטיות של דמות עוזרת הספרית. ניחנת בעין חדה, ריקי.
תודה רות על קריאתך
פשוט תיארתי אותה כפי שהיתה
תודה רבה אביטל
ריקי, שיר יפה,עמוק, אנושי. נהניתי הנאה אסתטית והתרגשתי.
עקיבא
תודה רבה עקיבא על ביקורך ועל תגובתך החמה
ריקי, שעת מספרה לפעמים משתווה לטיפול פסיכולוגי – ביד רגישה ובעין בוחנת ובשילוב לשוני יפהפה ציירת דמות צבעונית וטראגית – ראבק מה אנחנו באמת יודעים מבחוץ על הפנים?
זכרתי את השיר – ונהניתי מאד לקרוא אותו שוב.
הי מוישהלה
וואללה לא יודעים כלום !!!! ממש כלום !!!! זה היה אחד המקרים שצעק את זה במספרה הביתית הקטנה הזאת
העיקר הבריאות מוישלה – לא ככה אחי ?!
הפער בין טיפוח החוץ והתולענה שבפנים ממחיש בצער את הצמדותה של אביבה לחיים כאשר ההוא -ימח שמו- גרר אותה בגסות אליו… בחירת הז'אנר במקומה.
בדיוק כך לבנה בדיוק כך
מלים מרגשות שמצטרפות לדקה של דומיה מן הסוג הראוי. SIC TRANSIT AVIVAE MUNDI 🙂 יפה מאד, ריקי.
באותו עניין
לא נראה לי שלאביבה היו אפילו חמש עשרה דקות של תהילה.
תודה רבה אמיר
ובהמשך להערתו של גיורא : בדגש על חולפת ולא על תהילה 🙂
זה שיר כל כך עצוב ריקי וכתוב כל כך יפה. זכורה לי קריאתך המופלאה אותו.
תודה סיגל
שירייך בחוברת יפים יפים
תביאי ?
ריקי,
מעולם לא הייתי במיספרה ולא פגשתי את הספרית ועוזרתה. איכשהו חיי עברו בין הידיים של אחותי לידיים של יהונתן שלי.ופעם אחת התרגשתי תחת ידיו של הספר של ערוץ 2….
אבל השיר שלך היפך וטילטל את בני מעי. הנכדה של השכנה, בת שבע, ילדה יפיפיה כבר שלוש שנים נאכלת מפנים ע"י אותו שד משחת ובימים אלו נעזבה ע"י הרופאים לחסדי אלוה ממעל בלבד…
בחלומי, ראיתי אותה אוכלת חציל שלם סגול יפיפה, ובראיה רדיואקטיבית נראה החציל מיטלטל מצד לצד בפנים, והשתוללות אדירה של כל קרביה, ביתרה אותה ועיכלה אותו ובחוץ הכל היה כרגיל…
ועוד מחשבה, השיר שלך כייצוג של מציאות החיים המודרניים…תודה לך על זמן בבליותרפי.
הי מיכל
איזה סיפור נורא
הלוואי ירחמו עליה מלמעלה
חזק מאוד, שני המשפטים הראשונים…
ובכלל ההיאחזות בגופני, וממשי כמגן בפני מוות, כמגן מפני הזדקנות בכלל. אבל זו רק קליפה.
ריקי יקרה שלי,
איזו מתנה לאביבה איזו מתנה לנו.איך הבונבוניירה הפולנית המתולעת והזר המבשר מחברים בין העדות ובין הנשים ה"מתייפות" להן בסלון…כמה עוני וכמה עושר בתמונת העוזרת החטובה.
תודה שצירפת אותי,נשיקות
אמירה