פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
הָיֹה הָיָה יוֹשְׁקָה.
יוֹשְׁקָה בֵּן שָׁלושׁ.
יֵשׁ לוֹ שֵׂעָר כָּתֹם בּוֹעֵר,
הָמוֹן נְמָשִׁים
וְעֵינַייִם בְּצֶבַע יָרוק.
וּמָה לְפִי דַּעְתְּכֶם יוֹשְׁקָה הֲכִי אוֹהֵב?
אוּלַי קוֹרְנְפְלֵקְס? כֵּן, אֲבָל לא.
אוּלַי תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה? כֵּן, אֲבָל לא.
אוּלַי דַּייְסָה? לא!
לא תְּנַחֲשׁוּ.
כִּי מִכל דָּבָר אַחֵר בָּעוֹלָם, יוֹשְׁקָה אוֹהֵב מְ-לָ-פְ-פ-וֹ-ן מְ-קֻ-לָ-ף.
בַּהַתְחָלָה אִימָּא נָתְנָה לוֹ דַייסַת קְוָוקֵר חַמָּה וּמְתוּקָה. "לא רוֹצֶה" –
אָמַר יוֹשְׁקָה וְלא אָכַל.
מִהֲרָה אִימָּא לַמְקָרֵר וְנָתְנָה לוֹ לְבִיבַת תַּפּוּחַ-אֲדָמָה עִם שַׁמֶּנֶת. "לא רוֹצֶה" – אָמַר יוֹשְׁקָה וְלא אָכַל.
לא הִתְייָאֲשָׁה אִימָּא וְנָתְנָה לְיוֹשְׁקה עוּגִיּוֹת טְחִינָה עִם פּוּדְרָה. "לא רוֹצֶה!" –
אָמַר יוֹשְׁקָה. וְלא אָכַל.
הוֹצִיאָה אִימָּא דָּבָר אַחֲרֵי דָּבָר מֵהַמְקָרֵר וְעַל כֻּלָּם אָמַר יוֹשְׁקָה – "לא רוֹצֶה".
וְלא אָכַל.
לְבַסּוֹף קִלְּפָה אִימָּא חֵצִי מְלָפְפוֹן וְנָתְנָה לְיוֹשְׁקה. חִיּוּךְ רָחָב הָיָה עַל פָּנָיו.
אָכַל אֶת כֻּלּוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי.
וְכַאֲשֶׁר סִיֵּים גַּם אוֹתוֹ, בִּקֵּשׁ עוֹד מְ-לָ-פְ-פ-וֹ-ן מְ-קֻ-לָּ-ף.
וְעוֹד.
וְעוֹד.
עַד שֶׁנִּגְמְרוּ לְאִימָּא כָּל הַמְלָפְפוֹנִים הַמְקֻלָּפִים.
מֵאוֹתוֹ יוֹם אָכַל יוֹשְׁקה רַק מְלָפְפוֹנִים. בַּהַתְחָלָה איִמָּא צָחֲקָה וְשָׁאֲלָה:
– תַּגִּיד יוֹשְׁקָה, הָעֵינַייִם שֶׁלְּךָ יְרוּקוֹת בִּגְלַל שֶׁאַתָּה אוֹהֵב מְלָפְפוֹנִים?
– בּכְּלָל לא, – אָמַר יוֹשְׁקָה.
– אָז אוּלַי אַתָּה אוֹהֵב מְלָפְפוֹנִים בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֵינַייִם בְּצֶבַע שֶׁל מְלָפְפוֹן צָעִיר?
– לא אִימָּא, אֵין לְזֶה קֶשֶׁר בִּכְלָל. – כָּךְ טָעַן יוֹשְׁקָה. וּבְצֶדֶק.
אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים יְרוּקִים כְּאֵלֶּה הָיָה יוֹשְׁקָה כָּרָגִיל שָׂמַח וְעַלִּיז, אַךְ אִימָּא דָּאֲגָה מְאוד וְלָקְחָה אוֹתוֹ לְרוֹפֵא יְלָדִים.
הָרוֹפֵא בָּדַק לְיוֹשְׁקָה
אֶת הַלָּשׁוֹן
אֶת הַגָּרוֹן
אֶת הַלֵּב
אֶת הָרֵיאוֹת
אֶת הַבֶּטֶן
אֶת הַכּל.
אַחֲרֵי הִרְהוּרִים קָשִׁים הֵרִים הָרוֹפֵא אֶת הַיָּדַייִם וְאָמַר: "לא יוֹדֵעַ. הַיֶּלֶד לְגַמְרֵי בָּרִיא".
הַלְּכוּ אִימָּא וְיוֹשְׁקה לְרוֹפֵא אַחֵר.
הָרוֹפֵא הָאַחֵר הָרְכִיב מִשְׁקָפַיִם וְהִבִּיט בְּיוֹשְׁקָה.
אַחַר-כָּךְ הורִיד מִשְׁקָפַיִם וְשׁוּב הִבִּיט בַּיּוֹשְׁקָה.
וְאַחֲרֵי הִרְהוּרִים קָשִׁים הֵרִים אֶת הַיָּדַייִם וְאָמַר: "לא יוֹדֵעַ. הַיֶּלֶד לְגַמְרֵי בָּרִיא".
עֲשָׂרָה רוֹפְאים בָּדְקוּ אֶת יוֹשְׁקָה. עֲשָׂרָה רוֹפְאִים בַּחֲלוּקִים לְבָנִים הֵרִימוּ יָדַיִם לְבָנוֹת וְאָמְרוּ: "לא יוֹדְעִים. הַיֶּלֶד לְגַמְרֵי בָּרִיא!"
וְיוֹשְׁקָה?
הִמְשִׁיךְ לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרִים,
לְטַפֵּס,
לָרֶדֶת,
לָלֶכֶת,
לָרוּץ,
לִצְחוֹק,
וְ…
לֶאֱכול מְלָפְפוֹנִים יְרוּקִים מְקֻלָּפִים יָפֶה.
חָשְׁבָה אִימָּא, חָשְׁבָה – עֲשָׂרָה יָמִים הַיֶּלֶד
לא אוכֶל דַּייְסָה,
לא אוכֶל קוֹרְנְפְלֵקְס,
לא אוכֶל גְּלִידָה,
לא אוכֶל שׁוֹקוֹלָד,
לא אוכֶל תַּפּוּחַ,
לא אוכֶל בַּנָּנָה,
לא אוכֶל פִּיצָה,
לא אוכֶל בּוּרֵקָס,
לא אוכֶל עוּגָה!
זֶה לא בְּסֵדֶר.
– אֲבָל אֲנִי בְּסֵדֶר, אִימָּא, – אָמַר יוֹשְׁקָה,
– לא, – אָמְרָה אִימָּא
וְקָרְאָה לְאַבָּא.
אַבָּא הִסְתַּכֵּל עַל יוֹשְׁקָה וְאָמַר:
– יוֹשְׁקה, רוֹצֶה לְשַׂחֵק כַּדּוּר-רֶגֶל?
– בֶּטַח, – אָמַר יוֹשְׁקָה, – אֲנִי אוֹהֵב כַּדּוּר-רֶגֶל!
לָקַח אַבָּא אֶת יוֹשְׁקָה בְּיָד אַחַת וְאֶת הַכַּדּוּר בְּיָד הַשְּׁנִייָּה וְהָלְכוּ לְשַׂחֵק כַּדּוּר-רֶגֶל. וְגַם הַחֲבֵרִים שֶׁל יוֹשְׁקָה הִצְטָרְפוּ לַמִּשְׂחָק.
אַחֲרֵי שָׁעָה אֲרֻכָּה חָזְרוּ אַבָּא וְיוֹשְׁקָה הַבַּיְתָה, עֲיֵיפִים וּרְעֵבִים.
שְׁאַל אַבָּא:
– תַּגִּיד, יוֹשְׁקָה, אוּלַי אַתָּה רוֹצֶה מְלָפְפוֹן מְגורָד עִם קְצָת יוֹגוּרְט לְיַד?
– כֵּן, – אָמַר יוֹשְׁקָה, כִּי הָיָה מְאוד רָעֵב.
הִגִּישׁ לוֹ אַבָּא אֶת הַמְלָפְפוֹן הַמְגורָד עִם קְצָת יוֹגוּרְט לְיָד.
אָכַל יוֹשְׁקָה הַכּל וַאֲפִילּוּ אָמַר – "עוֹד".
לְמָחֳרָת לִקְרַאת הָעֶרֶב אַבָּא הִסְתַּכֵּל עַל יוֹשְׁקָה וְשׁאַל:
– יוֹשְׁקָה, רוֹצֶה לְשַׂחֵק כַּדּוּר-עָף?
– בֶּטַח, – אָמַר יוֹשְׁקָה, – אֲנִי אוֹהֵב כַּדּוּר-עָף!
לָקַח אַבָּא אֶת יוֹשְׁקָה בְּיָד אַחַת וְאֶת הַכַּדּוּר בְּיָד הַשְּׁניִיָּה וְהָלְכוּ לְשַׂחֵק כַּדּוּר-עָף. וְגַם החֲבֵרִים שֶׁל יוֹשְׁקָה הִצְטָרְפוּ לַמִּשְׂחָק.
אַחֲרֵי שָׁעָה אֲרֻכָּה חָזְרוּ אַבָּא וְיוֹשְׁקָה הַבַּיְתָה, עֲייֵפִים וּרְעֵבִים.
שְׁאַל אַבָּא:
– תַּגִּיד, יוֹשְׁקָה, אוּלַי אַתָּה רוֹצֶה מְלָפְפוֹן מְגורָד עִם קְצָת יוֹגוּרְט וְחָסָה לְיָד?
– כֵּן, – אָמַר יוֹשְׁקה, כִּי הָיָה מְאוד רָעֵב.
הִגִּישׁ לוֹ אַבָּא אֶת הַמְלָפְפוֹן הַמְגורָד עִם קְצָת יוֹגוּרְט וְחָסָה לְיָד.
אָכַל יוֹשְׁקָה הַכּל וַאֲפִילּוּ אָמַר – "עוֹד".
לְמָחֳרָת לִקְרַאת הָעֶרֶב אַבָּא שׁוּב הִסְתַּכֵּל עַל יוֹשְׁקה וְשֶׁאַל:
– יוֹשְׁקָה, רוֹצֶה לְשַׂחֵק כַּדּוּר-יָד?
– בֶּטַח, – אמר יוֹשְׁקָה, – אֲנִי אוֹהֵב כַּדּוּר-יָד!
לָקַח אַבָּא את יוֹשְׁקָה בְּיָד אַחַת וְאֶת הַכַּדּוּר בְּיָד הַשְּׁנִיָּיה וְהָלְכוּ לְשַׂחֵק כַּדּוּר-יָד. וְגַם החֲבֵרִים שֶׁל יוֹשְׁקָה הִצְטָרְפוּ לַמִּשְׂחָק.
אַחֲרֵי שָׁעָה אֲרוכָּה חָזְרוּ אַבָּא וְיוֹשְׁקָה הַבַּיְתָה, עֲייֵפִים וּרְעֵבִים.
שָׁאַל אַבָּא:
– תַּגִּיד, יוֹשְׁקָה, אוּלַי אַתָּה רוֹצֶה מְלָפְפוֹן מְגורָד עִם קְצָת יוֹגוּרְט וְחָסָה וְעַגְבָנִייָּה לְיָד?
– כֵּן, – אָמַר יוֹשְׁקָה, כִּי הָיָה מְאוד רָעֵב.
הִגִּישׁ לוֹ אַבָּא אֶת הַמְלָפְפוֹן הַמְגורָד עִם קְצָת יוֹגוּרְט וְחָסָה וְעַגְבָנִייָּה לְיָד.
אָכַל יוֹשְׁקה הַכּל וַאֲפִילּוּ אָמַר – "עוֹד".
כּל יוֹם לִקְרַאת הָעֶרֶב הָלְכוּ אַבָּא וְיוֹשְׁקָה לְשַׂחֵק בְּכַדּוּר. וְגַם הַחֲבֵרִים שֶׁל יוֹשְׁקָה הִצְטָרְפוּ לַמִּשְׂחָק.
וְכל פַּעַם הוֹסִיף אַבָּא מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ לָאֲרוּחָה שֶׁל יוֹשְׁקה.
בַּגִּיל אַרְבַּע כְּבָר אָכַל יוֹשְׁקה הַכּל.
עִם מְלָפְפוֹן לְיַד.
וְזֶה בְּסֵדֶר.
סיפור חינני וחינוכי לילדים שלא רוצים לאכול וגם להורים מודאגים ודוחפי מזון. ואבא'לה, באיזה ארץ כותבים ומדברים עברית מנוקדת וקוראים לילד יושקה ?
תודה אהוד,
אין לי בן, יושקה פרי דמיוני וחיי עבורי לא פחות מילד אמיתי. יש לי עונג רב לשחק את החיים ביחד איתו ועודני עושה זאת. המטרות החינוכיות כבדות עליי, הכלי החינוכי היחיד שאני מבין – אהבה וחוכמת האהבה. כן, אנחנו מדינה מיוחדת.
גרא, לא חשבתי שזהו שיר אוטוביוגרפי – פשוט השם יושקה מאוד לא ישראלי ותהיתי לסיבת השימוש בו, אך במחשבה שנייה הפתרון הסבלני שמביא השיר לבעית האכילה הלא מאוזנת של יושקה אף הוא לא ישראלי באופיו.
הורה/משורר ישראלי ממוצע היה בוחר כנראה בדרך ישירה ואגרסיבית יותר 'לפתור את בעית האכילה' שספק אם היא בעיה
אז אפשר לסכם שזהו שיר/סיפור ילדים עם ערכים אוניברסליים שבמקרה נכתב בעברית
יושקה הוא שם חיבה לא שגור במיוחד ליוסף. כל העברית הזאת – מקרה לא נורמלי, נחייה עם זה וזהו. ויושקה חמוד. זהו שורש של הסיפור. פשוט כמו חמוד.
תודה אהוד
יושקה אוהב מלפפונים עם אהבה ותשומת לב – כך נבנים התאים אצלו בגוף..
יופי של סיפור גרא
תמי יקרה,
הכל עשוי רגש, האם היה פעם מזון שהוא לא לנשמה? יושקה עשוי מכל אלה וממשחק החיים, כמונו.
אם רצית לעקוץ את האמהות ולהעביר בשלום את האבות – הצלחת.
לבנה הנחמדה,
אין לי עוקץ ואין לי מאבקים כאלה,
לכל אחד יש תפקידים שהוא יודע לעשות יותר טוב ובעונג רב. אני מרשמלו, אם תזרקו אותי בפנים, אפילו סריטה לא נשארת. נשארתי ילד ואני אוהב לשחק עם ילדים. כך גם הסיפור הזה. תודה לך לבנה יקרה שאפשרת לי לומר זאת.
שובה ושווה.
תודה איציק,
זכורים לי כמה סיפורי ילדים שלך בבלוג. טוב, נשאר ילדים, אולי כך נגדל ולא נתבגר.
איזה ילד טוב יושקה, אצלנו זה לא יעבוד.
אולי תביא אלינו את יושקה, שישכנע.
חמוד!
תודה אביטל יקרה,
אין לי בנים ואני נהנה מיושקה וכותב לו שירים אפילו. הוא יודע שאוהבים אותו ולכן מאוד שמח. כל-כך פשוט. והשאר רק משחק.
גרא, ממש אהבתי את הסיפור הזה.
יש לו טעם של מקום אחר ומפעם.
משהו אירופאי מלפני עשרות שנים, מזכיר לי כמה סרטי אנימציה עתיקים מרוסיה שראיתי פעם.
הרעיון נחמד מאד, אבל הכי אהבתי חלק מהביטויים המצחיקים, כמו למשל:
"עוּגִיּוֹת טְחִינָה עִם פּוּדְרָה", זה כאילו שהעוגיות מאופרות 🙂
והרופאים עם הידיים הלבנות, ועוד –
דברים שגורמים לסיפור לרקום חיים כהצגה על במה.
תודה רונית,
נהניתי מלכתוב, השתעשעתי כמו ילד, וגם מתגובתך כמובן. לא רוצה להתגבר, מסרב. משחק זה דבר רציני לא? יש לי רק דבר אחד שבו אני לא משתעשע,
חיבתי
הי גרא יקר,
לא יודעת למה, אבל בהתחלה הרגשתי שיש משהו עצוב בסיפור הזה. הציורים של לוסי, וקריאה חוזרת, הצליחו לשנות לי את ההרגשה.
עכשיו נראה לי שאני אספר אותו לילדי. אם אתה מרשה.
אני מניחה שכן.
תודה איריס,
משחק ילדים יכול להיות גם קצת עצוב לפעמים, אבל לוסי שמה דברים במקומם הנכון – שעשוע טהור וקצת הומור מוחוייך. בטח, תזמיני אותי לקרוא אותו 🙂 אבל את בטח גם טובה, אז בהצלחה
מקסים ,גרא ,אגזור ואשמור ואקרא לרומי נכדתי. סיפור ילדים יפה עם קריצה למבוגרים…
תודה חנה,
שמח, זה חלק שמח שלי.
גרא! מוזמן להציץ בבלוגי לגבי תגובתי… (:
לוסי, את מתוקה כרגיל, הגבתי.