בננות - בלוגים / / גלוי-יה בתל אביב
הבלוג של מיכה שמחון
  • מיכה שמחון

    רחוב השומר 15 חיפה   אחוזה, חיפה נוה שאנן, חיפה בי"ס בארי בי"ס עירוני ג' השומר הצעיר נוער הליכוד נח"ל מלחמת לבנון מר"צ גשור אירופה אוסטרליה ניו זילנד תאילנד  יפן ישראל ירושלים אוניברסיטה אגי הרבה הונגריה תעודת הוראה גימנסיה רחביה מ.א. סוציולוגיה ואנתרופולוגיה יוליה קצת רוסיה בי"ס לצילום מוסררה הודו פלורנטין, תל אביב בי"ס לצילום מוסררה בי"ס גבעת גונן בקטמונים ירושלים סיגלית יד אליהו מכללת ספיר בי"ס לצילום גיאוגרפי  תלמה ילין ובאמצע התחתנתי התגרשתי התחתנתי לתמיד ועכשיו אבא טרי לאימרי מלמד באוניברסיטה העברית תעודת הוראה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה מלמד במכון הטכנולוגי בחולון ועכשיו אבא טרי לעלמא

גלוי-יה בתל אביב

 

 לכל הקוראים: התערוכה בוטלה בשל אי עמידת הגלריה בתנאים המינימאליים של הצגת עבודות: איסור על נעיצת מסמרים או ברגים בקיר – מה שמנע את הצבת המיצב של אבנר בר חמא, היעדר מסך להצגת וידיאו ארט – מה שמנע הצגת שני סרטי וידיאו ארט.

  רציתי להזמין אתכם לתערוכה: גלוי – יה. זוהי תערוכה קבוצתית שהוצגה כבר בירושלים ועוברת עכשיו לתל אביב ועוסקת בכיסוי הראש אצל האשה הדתית היהודית. כל משתתפי התערוכה מלבדי הינם 6 אמניות דתיות ואמן ואוצר דתי ואני למעשה החילוני היחידי. התערוכה עוררה בתחילת השנה, כשהוצגה בירושלים, דיון סוער הן על במת "מקור ראשון" והן ברדיו ובטלויזיה ובעיתונות נוספת כמו מעריב וזאת בשל הטענה של מספר אברכים שעצם הצגת הנשים בתמונות ובוידיאו ארט אינה צנועה.
אני מציג בתערוכה מספר פורטרטים מתוך עטויות, שהוצגה בעבר בבית תנועת "אחותי" בתל אביב. מלבדי תוצגנה עבודות מרתקות שמשמיעות קול די נדיר בעולם האמנות הישראלי, שלעיתים דומה שהוא חד קולי וחילוני במהותו. זוהי הזדמנות לבוא ולראות לאו דווקא אותי ואת עבודותי אלא דווקא אמניות שחלקן יחסית לא ידועות שמציגות עבודות מרשימות ומעמיקות.
אני חושב שעצם הצגת התערוכה בתל אביב קוראת לבקוע איזה סדק באחידות האומנותית וברודנות החילונית של שוק האומנות הישראלי.
נסו למנות יותר מעשרה אמנים דתיים שאתם מכירים ותבינו למה אני מתכוון…
ההזמנה בקובץ המצורף.
                                                                                   
       
yaelnitzan@bezeqint.net
הודעה לעתונות           
תערוכה חדשה בגלריה ליאונרדו בתל אביב
 
גלריה ליאונרדובית הקיבוצים, רח' ליאונרדו דה וינצ'י 13 קומה מינוס 2
www.homepro.co.il                                                                                               
"גלו-יה"
שמונה אמנים מתייחסים לכיסוי ראש האישה ביהדות
אוצר: אבנר בר חמא
משתתפים:
סיגל אדלמן- רחל אהרן- אבנר בר חמא – חנה גולדברג –
פנינה גפן – נעמי גפני- נרית זליגר- מיכה שמחון
 
אוצרות הגלריה – יעל ניצן ומרים ביטמן
 
12.10.09 – 15.11.09
כ"ד תשרי תש"ע – כ"ד חשון תש"ע
פתיחה חגיגית ב- 12 אוקטובר 2009, כ"ד תשרי תש"ע בשעה 19:00 
 
הגלריה פתוחה בימים א'- ה' 09:00 עד 19:00 ביום שישי 09:00 עד 13:00
 
גלריה "ליאונרדו", שמחה לארח בתל אביב את התערוכה עקב הענין שעוררה ותמשיך לעורר בגלל הנושא המסקרן. 
התערוכה "גלו-יה" הוצגה בירושלים בחודש מאי 2008 ועוררה עיניין רב אך רבים לא זכו לראותה. גלריה "ליאונרדו" בת"א מארחת את התערוכה במטרה לחשוף אותה בצורה נאותה לקהל שמעונין להכיר את האמנים ואת היצירות.
בתערוכה, מוצגות עבודותיהם של שמונה אמנים ואמניות המתייחסים לנושא מזוויות שונות ובטכניקות מגוונות (ציור-צילום-וידאו ומיצב). כדרכה של האמנות, יש בחלק מן העבודות אמירה ביקורתית, לעתים בהומור עוקצני. בחלק אחר יש התייחסות אוהדת ונערצת.
לאמנים, שהוזמנו ע"י האוצר אבנר בר חמא שמשתתף אף הוא, להתייחס לנושא יש גישות מגוונות ומסקרנות הבאות לידי ביטוי ביצירה חזותית איכותית. 
לדברי האוצר "כיסוי הראש אצל האישה ביהדות מהווה בדרך כלל סימן היכר לאישה נשואה. זהו חיוב שאינו קל למרבית הנשים, בהיותו מרכיב חשוב המשפיע על חזותה החיצונית ועל יופייה.  מרבית הנשים המכסות ראשן מקפידות גם על לבוש אופנתי מודרני והעובדה שניתן פטור לרווקה מכיסוי הראש, מלמד שלא מדובר בצניעות רגילה ומעלה שאלות.  גם הגדרת ההלכה לאישה הנשואה "שיער באשה ערווה" (ברכות כ"ד,ע"א) שמחייבת לא רק את האישה הנשואה אלא גם את האלמנה והגרושה, מעלה תהיות נוספות ומגבירה את המבוכה. בנוסף, השוני הקיים בסוגי הכיסוי בקהילות השונות (פאה, כובע, מטפחת, כיסוי מלא או חלקי) מחדד את השאלה. לכן, כמו במצוות רבות הפתרון לא ימצא בחיפוש דרכי הגיון ומוסר אנושיים באיסור זה".
הצעירה הדתית הבוחרת לכסות את ראשה לאחר נישואיה לא נעדרת התלבטויות. כיסוי הראש מהווה לא רק סימן היכר לאישה הנשואה, זהו סטאטוס שמסווג גם את ההשתייכות למגזר ספציפי בדומה לעיצוב שולי המגבעות בחצרות האדמו"רים השונים.
היום, ברור שרוב הנשים המכסות את ראשיהן מקפידות על איסור גלוי הראש כלשונו מתוך אמונה והן שלמות איתו. אחרות,ביניהן פמיניסטיות מעניקות פרשנויות מגוונות לאקט זה ומנמקות אותו כבחירה מתוך מודעות והעצמה אישית.
בתערוכה, מוצגות עבודותיהם של שמונה אמנים ואמניות המתייחסים לנושא מזוויות שונות ובטכניקות מגוונות (ציור-צילום-וידאו ומיצב). כדרכה של האמנות,יש בחלק מן העבודות אמירה ביקורתית, לעתים בהומור עוקצני. בחלק אחר יש התייחסות אוהדת ונערצת אך האמנים  זהו   נושא מאתגר שבא לידי ביטוי ביצירה חזותית איכותית.
 
 
על עבודות האמנים בתערוכה:
 
 סיגל אדלמן-נשים בשחור-לבן
 
בצילומי דיוקנאות שש הנשים החילוניות המופיעים פעם כחילוניות(כפי שהן) ופעם כדתיות, מנסה האמנית לבדוק מחדש את מערכת המושגים של הצופה ולשבור את הסטיגמות הנטועות בו כשהוא משייך את המראה החיצוני למגזרים. ניתן לראות את עבודותיה של סיגל גם כאמירה פמיניסטית אוהדת על האישה הבשלה שאיכויותיה הפנימיות באות לידי ביטוי גם ובמיוחד במראה החיצוני המקרין ענווה, וצניעות, רוך ועומק, עדינות ןאצילות. "כל כבודה בת מלך פנימה".
 
 רחל אהרן– סיפור כיסוי
בעבודתה, רחל אהרן בוחנת בהתרסה עדינה את השאלה האם הכיסוי מכסה את הראש או משמש כ"סיפור כיסוי". העבודה מטפלת בהתלבטות הידועה של כל נערה דתית לפני נישואיה,כיצד תיראה? האם הכיסוי מהווה אמירה על מצבה הדתי? אופנתי חולף?כל אלו שיקולים העומדים מול צוויי ההלכה שבהן העבודה מטפלת.
 
 אבנר בר חמא-" r לא שה ze!"
סביב סוגי כיסויי הראש, מתחולל ויכוח תמידי בין הקהילות השונות בציבור הדתי והחרדי. קיימות פאות יקרות המחקות את השיער והקרקפת עד כדי אי יכולת לזהותן כפאות, דבר המעמיד ספקות מול  דרישות ההלכה. בהעמדת טקסט מאתגר  לפיענוח בהקשר לאלמנטים המרכיבים את המיצב (מקטרת, סיגר ושיער של בובה),  מביע האמן ביקורת הומוריסטית  על התופעה המטעה לכאורה.
  
חנה גולדברג– נוף-שקית ניילון-דיוקן עצמי
"כיסוי ראש" נתפס אצל חנה גולדברג במובן הפשט שלו- משמע ראש מכוסה, כולל הפנים.
שקית הניילון הצבעונית המכסה את פניה של האמנית מטעה ועלולה להטעות את המתבונן. בעבודות מתגלית  ביקורת נוקבת לא רק על כך שכיסוי הראש לכאורה ממעיט מיופייה של האישה אלא מגביל את
החופש שלה-כיסוי והשתקה! יש בעבודות אווירה של מחנק והן מזכירות את הנידונים למוות בציוריו של גויה.
  
פנינה גפן– פיסול המטפחת
מטפחת מפוסלת מבד של פנינה גפן, שעברה תהליך הקשיה, מוצבת בזיקה וכאסוסיאציה לכלי מנחה עתיקים. המטפחת מייצגת כלי של הקרבה בזיקה לאקט הכיסוי, הנושא בחובו מידה רבה של הקרבה. ניתוקה של המטפחת מן הראש והעמדתה כאובייקט עצמאי, מעניקה אפשרות לפרשנות צורנית רחבה .
 
נעמי גפני– חיוך ותפילה
בצילומים של נעמי גפני, בולט הרצון לתהות על טיבן של ההבעות נעדרות הספונטאניות המופיעות על פניה של אישה מכוסת-ראש (האמנית). לדבריה, "החברה הדתית איננה מחשיבה ספונטאניות וגם לא "טבעיות".כיסוי הראש הוא אביזר המכסה לא רק את השיער אלא גם את מכלול הרגשות האינטימיים. החיוך, אינו מבטא קורת-רוח אלא הצהרה להשלמה עם הסביבה. התפילה, אינה מבטאת דיאלוג אינטימי עם אלוקים אלא מאמץ לכוון למילות הסידור.
 
מיכה שמחון– נשים עטויות
מיכה שמחון מציג פן אוהד לנושא. שלשה דיוקנאות של נשים כסויות ראש שיצאו לכאורה מהמסגרת המכתיבה ושהשתלבו בחברה בתחומים מגוונים. אשת רב, כלת פרס ישראל המתמסרת למפעלי חסד. זמרת, המתמחה במוסיקה פרסית. עובדת סוציאלית, אם לשמונה המטפלת במרכז למתבגרים. כולן נשים בוגרות המכסות ראשן מתוך מודעות והעצמה אישית.
 
עבודות הוידאו:
פנינה גפן– "שיער באישה"(עבודת וידאו)
זוהי עבודה עם מבט אישי-קונפליקטיבי של היוצרת. העבודה משלבת תיעוד ופעולה ונעה על ציר זמן מעורפל של זמן ומקום  הבאים לבטא מתח תמידי ללא מוצא.קולות הרקע מייצגים את הקול הפורמאלי והקונפורמיסטי מצד אחד ומהצד האחר את הקול הכנה האישי. הקולות מעמיקים את הקונפליקט וסובבים סביב נושא הלכתי מובהק.
 
נרית זליגר– "איפה את?"
הקונפליקט המוצג בעבודת הוידאו של נרית זליגר לא מייצג אלטרנטיבה אלא חלק מעולמה הדתי של האמנית. זהו קונפליקט שבין החיוב ההלכתי להתמודדות האישית של האישה הנשואה. החיוב ההלכתי קיים מעצם הגדרת אורח חייה כאישה שומרת מצוות, מה שמחייב אותה מצד אחד לכסות את השיער ומצד שני מתנגש עם תחושת הנשיות והדימוי העצמי שלה.

 

 

3 תגובות

  1. איזה כיף שהגעתם לתל אביב. וגם באיזור ממש נוח. אני אבוא, לא לפתיחה אומנם כי יש לי כבר משהו אחר, אבל באחד מימי התערוכה.

  2. מעניין מאד, כאחת שמכסה את עצמה בכל הכיסויים, מטפחת, כובע ופיאה, אני תמיד בדיאלוג עם מחנה.

    למשל: הגעתי לפגישה עם רב ספרדי עטוית פיאה וחשתי שיחסו אלי אינו כימים ימימה, אולי זה היה ניסיון שלי לנסות גבולות.

    אחר כך בלילה,כצעדתי לביתי מאותה פגישה, גבר נעץ בי מבט,מין מבט שלא מקבלים עם מטפחת, אולי הפיאה דמתה מידי לשיער.

    מצד שני היא מכסה את כל השיער.

    אני מוצאת שההתמודדות הזאת נותנת עוד פאן לנשיות שבי.

    את שערי למשל שנאתי, בשל מגוון סיבות, ובפיאה אני מאוהבת וחשה פתאום יפה, אחרי שנים בהם יופיי היה מוסתר מפני.

    עם הכובע בדיוק הפוך, אני חשה שהדגש הפנימי שבי הוא פתאום רק על הפנימיות. וגם זה מרתק.

    בקיצור אני אוהבת את מה שהכיסוי מעניק לי, ואת הדיאלוג המפרה עם חלקי השונים, עברי , וחיי העכשוים.
    אשתדל לבוא.

  3. נשמע מעניין, אבוא.

© כל הזכויות שמורות למיכה שמחון