מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
בגיליון 'רשות היחיד' של הליקון, שיצא השבוע, מופיעים (לצד המון שירים מצוינים ויצירות גרפיות של איריס קובליו הנהדרת) גם שבעה שירים של המשוררת היהודייה-גרמנייה מאשה קאלקו, בתרגום שלי. למיטב ידיעתי, זהו התרגום הראשון של משוררת זו לעברית – מה שמפתיע מאוד לאור סיפור חייה המרתק. הסיפור במלואו מופיע בגיליון, אבל להלן כמה ראשי פרקים.
קאלקו נולדה באוסטרו-הונגריה למשפחה יהודית, וכוכבה דרך בברלין בראשית שנות ה-30. שיריה, המשלבים הומור ציני ומרירות, התפרסמו בעיתונים וזכו לאהדה רבה, וספר שיריה הראשון, שראה אור ב-1933, נמכר באלפי עותקים. הקריירה המזהירה נקטעה עם עליית הנאצים לשלטון, וקאלקו היגרה ב-1938 עם בעלה לארה"ב. אחרי המלחמה לא שבה לגרמניה, אבל גם לא התערתה בארה"ב; וכשעלתה עם בעלה ארצה באמצע שנות ה-60, לא הצליחה ללמוד עברית ולא השתלבה בקהילה הספרותית. בגרמניה, לעומת זאת, המשיכו ספריה להצליח ולזכות להערכה ולפרסים גם בשנים אלה, וגם לאחר מותה ב-1973.
אני התוודעתי לשירתה של קאלקו דרך משוררת וציירת גרמניה חובבת שהתארחתי בביתה, ונדהמה לגלות שלא שמעתי את השם מעולם. כשחזרתי הביתה וביררתי, היה תורי להידהם כשגיליתי עד כמה קאלקו פופולרית בגרמניה (רק כדי לסבר את האוזן: קובץ שראה אור אחרי מותה יצא מאז ב-25 מהדורות, האחרונה מהן ב-2006; ועד היום נערכים בגרמניה ערבי קריאה משיריה) ומצד שני – לא ידועה כלל בישראל ולא תורגמה מעולם. אז גמלה בי ההחלטה לתרגם את שיריה של קאלקו ולהביא לפרסומם בעברית, ויצאתי למסע ארוך ומורכב אל עולמה המרתק.
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
כשמישהו מת – והוא לא שר ולא קצין –
כותבים במקומון רק: "הוא נמוג…"
במחלקת הפטירות במרשם האוכלוסין
פקיד מותח קו עבה על שמו.
(מאשה קאלקו, מתוך "איש קטן מת")
יצירתה של קאלקו מתחלקת לשתי תקופות מובהקות, גם אם בשתיהן ניכרת אותה ציניות מרירה-מתוקה. השירים מתקופת ברלין, שהתפרסמו בספרים הראשונים, הם מלאכת מחשבת של חריזה מודרניסטית והגיגים על חיי הכרך. יש בהם הרבה אירוניה ואפילו קצת אכזריות, אבל ניתן לראות בהם איזה קסם, איזו התלהבות ששבתה את לבם של הקוראים הראשונים (ומכרה עיתונים). לעומת זאת, בשירים שנכתבו אחר-כך – בארה"ב ועוד יותר מכך בישראל – ניכרת באורח מובהק תחושת הגלות, תחושתה של מי שמולדתה נשמטה מתחת לרגליה והיא לא מצאה מעולם מולדת אחרת במקומה. את האירוניה המשועשעת מחליף ייאוש הולך ומעמיק, גם אם הוא עדיין מובע באותה שנינות מושחזת האופיינית לקאלקו.
התקופה הזו ביצירה עניינה אותי במיוחד, כי האובדן שחוותה קאלקו מייצג באורח מובהק את הנתק הטראגי בין היהודים לגרמנים. מאז שאני גר בגרמניה, וגם עוד קודם, נתקלתי פעמים רבות, ובמידה רבה של תדהמה, בקשר ההדוק בין התרבות היהודית והאינטליגנציה היהודית למקביליהם הגרמנים לפני עליית הנאצים. המלחין ויקטור אולמן, שנשלח למחנה טרזינשטאט, הושפע עמוקות מווגנר ומשטראוס; חלוצי המדע בישראל, באוניבריטה העברית ובטכניון, התחנכו באוניברסיטאות גרמניות ופרסומו את תוצאותיהם בכתבי-עת גרמניים (ולכן בין השאר הוגים עד היום בעברית שמות מדעיים לטיניים בהגייה הגרמנית); ומאשה קאלקו היתה בשר מבשרה של אותה חבורה גרמנית-מודרניסטית שכללה את אריך קסטנר, אלפרד דבלין ואחרים.
הטרגדיה הגדולה של קאלקו נבעה מחוסר יכולתה לקבל את גרמניה שוב כמולדתה אחרי המלחמה, למרות שהגרמנים קנו בהמוניהם את ספריה ורחשו לה אהבה רבה. אבל קאלקו, שהיתה גאה בזהותה היהודית (בעלה היה מוזיקאי וחוקר של מוזיקה יהודית), התקשתה 'לשכוח ולסלוח'. מצד שני, בישראל של שנות ה-60 לא היה מקום למי שכותבת בגרמנית, יהיו יכולותיה הפואטיות אשר יהיו. בין הכיסאות הלך לאיבוד קול חשוב בסיפור היהודי, שלא זכה להישמע בישראל עד כה.
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
אדום זועק הפרג בשדות פולין הירוקים.
ביערות פולין השחורים אורב המוות חרש.
באלומות הצהובות עלה רקב.
מי שזרעו אותן מתים עכשיו.
האימהות חוורות מן הרעב.
הילדים מייללים ללחם.
(מאשה קאלקו, "קדיש"; נכתב ביום כיפור, 1942)
[הערה: מסיבות הכרוכות בזכויות יוצרים ובבירוקרטיה גרמנית לא הבאתי כאן אחד מהשירים שפורסמו ב'הליקון'. אני ממליץ פשוט לקרוא את הגיליון. הקטעים המופיעים בפוסט זה הם בתים מתוך שני שירים שתרגמתי ולא התפרסמו ב'הליקון'. אני מקווה שבסופו של דבר הם יראו אור בספר.]
רונן יקר
שמחתי מאד להפגש בשירים המופלאים שלה. כשאמיר שלח לי את השירים מייד הבחנתי בה בהתרגשות. איזה יופי שאתה מתרגם אותה. היא היתה מאד מאד מיוחדת. בעיקר אהבתי את השיר "סימן" (האחד, האחר, השתיקה ואני) ולהפגש יחד איתה עם ציפור הפיהי. מחכה בקוצר רוח לצאת ספרה בתרגומיך הנקיים.
תודה
לאיריס:
תודה!
'סימן' היה השיר הראשון שתרגמתי, וגם שיר יוצא דופן – הוא נכתב עוד בברלין, לפני המלחמה, אבל ראה אור רק בקובץ מתוך עזבונה. אני יכול רק לנחש למה לא כללה אותו בקבצים קודמים יותר (ויש לי שני ניחושים שונים).
מעורר עניין רב מה שסיפרת. נוסף לטרגדיה שהזכרת, יש כאן גם טרגדיה של אובדן שפה – שהוא בעיה סבוכה בכל מקרה, על אחת כמה וכמה כשעוסקים בכתיבה.
על כל פנים, הגיליון הזה נראה מסקרן – ובהצלחה עם ספר התרגומים.
לעדה:
אם לא הבהרתי את עצמי, הטרגדיה של אובדן השפה היא כאן העיקר – למי שבנתה את עצמה על שליטתה בשפה. קאלקו למדה מספיק אנגלית כדי להתפרנס מכתיבת טקסטים לפרסומות ולמודעות, אבל לא הצליחה לכתוב שירה בשפה הזרה. עברית כבר לא הצליחה ללמוד כלל.
התרשמתי עמוקות מסיפורה של מאשה קאלקו. גלותה מארצה ומקהלה, שנעשתה מבחירה ומתוך חוסר יכולת לסלוח ולשכוח. מעלים בי הד למעשים שנעשו לי, מבלי דעת, ואני לא סולחת ולא שוכחת. עם או בלי יום כיפור.
אני חוששת שלא התחברתי כל כך לשירים שהבאת כאן, אולי בגלל הנושאים שנתפסים בעיניי כחוזרים על עצמם בכל כתיבה של ניצולי שואה. כן אוהבת את הצבעוניות המצמררת בבית השני שהבאת בתרגומך העז. כאמור, את הנושא לא, אבל את המילים כן.
אממ..יצאה לי תגובה קצת מבולבלת.
קודם כל, אני שמח שהתרשמת מהסיפור. הוא בעיני באמת לא ייאמן מצד אחד – ומייצג להפליא מצד שני.
הטקסטים שהובאו כאן הם בתים מתוך שירים ארוכים יותר; הראשון כלל אינו עוסק בשואה ונכתב בשנות ה-30, על האנשים הקטנים בברלין. השני יוצא דופן בפואטיקה של קאלקו, שלא כתבה הרבה ישירות על הנושא, והצבעוניות שראית קיימת כמובן גם במקור.
אני מאוד ממליץ לך לקרוא את השירים בהליקון, שהתמטיקה שלהם שונה ועוסקים במידה רבה באותו אובדן המתבטא גם בביוגרפיה של קאלקו.
רונן קראתי גם בהליקון והתרגשתי מאוד,תודה לך בזכותך הכרתי משוררת נפלאה וגם התרגום כך
חני, תודה על תגובתך המחממת את הלב.
הי רונן, כמעט כל מה שכתבת על מאשה אני מרגישה כלפי המשורר הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=umZIiLYnfzs&NR=1
לא יודעת אם תרגמו אותו לעברית אי פעם וגם לא יודעת אם הוא נחשב בארץ למוכר, אבל אני בחרתי להתאהב בשיריו, ולתרגמו בשקט. ומכיוון שאינני מקצועית, אולי תרצה אתה להשמיע את קולו בשפתנו.
שתהיה לך שנה טובה והרבה התלהבות שמעוררת ליצירה.
סיגל.
איני מכיר את המשורר אבל חיפוש ברשת מראה שהוא מוכר בארה"ב (אבל כנראה עוד לא תורגם לעברית). בהחלט אשמח לנסות להיענות לאתגר (אבל יש לי גם עוד המון פרויקטים נוספים לתרגום, אז מי יודע מתי אספיק). מה שכן, אולי תעלי שיר שלו שאת אוהבת באנגלית, ונעשה שוב 'אתגר-תרגום' (כלומר – כל אחד יתרגם בעצמו ואחר כך נשווה) כמו שעשינו פעם לג'וני מיטשל
(הנה לינקים:
המיזם עצמו: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=120&itemID=1972
התוצאה: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=120&itemID=2101
(בתגובות יש לינקים ודיון שלם)
גרסה סופית עם השפעות מהמתרגמים האחרים:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=120&itemID=2191
שם הצעתי שיר נוסף למיזם אבל אז זה גווע. אולי ננסה שוב?
רונן, כל הכבוד על הישג תרגומי ומעשה תרבותי חשוב שהחזיר את קאלקו אל העברית. האם מותר לך לפרסם בבמות אחרות שירים שלא פורסמו? אם כן, נתכתב.
והשירים – נפלאים.
הי אמיר,
לגבי השאלה – שלחתי לך מייל.
ושוב תודה על ההערכה – אחרי הכל היא מגיעה גם לך, כעורך שבחר את השירים (-:
איזה יופי של פרוייקט רונן, לא הכרתי והתפלאתי שלא, אבל אז שמתי לב לתאריך.
בכיף אבחר שיר שאוהבת ובשמחה נהפוך אותו לפרוייקט תרגום.
רק ש…זה מותר? לא צריך לקבל מהמשורר אישור?
כך או כך אביא קישור אל שיר וסומכת עליך שהתשובות עימך והפרוייקט יהיה כיף.
אז הנה, בחרתי בזה:
Death by Wind
As for those who face their death by wind
and call it by the weird name of forgiveness
they alone have the right to marry birds,
and those who stopped themselves from falling down
by holding the wall up or the sink in place
they can go without much shame for they
have lived enough and they can go click, click
if they want to, they can go tok, tok
and they can marry anything, even hummingbirds.
ואפשר גם לשמוע את הקראת השיר בקולו:
http://www.poets.org/viewmedia.php/prmMID/19822