המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
שמו הולך לפני עד העצם היום הזה
בשנתיים האחרונות אפריים קישון זוכה לעדנה, עם העלאת מחזותיו הכתובה ושמו הולך לפניו. אמש הוא שוב חייך מלמעלה כשראה את תיקי דיין שלמה בראבא את מיקי קם ושלמה וישינסקי ועוד מוכשרים אחרים חוזרים בחן דרמטי על האפיזודות שניכתבו לפני עשרות שנים ויש להם תוקף גם כיום. לא הפסקתי לצחוק בהצגה הזו שסובבת סביב הצטעלה, שמאוחר יותר ניקרא ויטמין p ובהצגה קיבל את שמו העברי – הפתק . הפתק שכל אזרח היה שמח לקבל ולא להתברבר בין לישכת העבודה לחברות כוח אדם או חברות השמה, לעבור מבחן אישיות, וכשירות, להביא אישור שאין לך תיק במשטרה, …. היום גם עם תיק עב כרס, וישיבה מאחורי הסורגים לא תישאר ללא מישרה ממשלתית. כניראה שגם אז בשנות החמישים זה היה כך, רק לא ידענו את מה שקישון העולה החדש הבין בחושיו הבריאים והעיז לכתוב עליו בקומדיה שנונה למהדרין.
אתה צריך להמציא פתק גורלי, ובו כותב מאן דהו שמסומן כאיש רם מעלה והוא ממליץ עליך וקובע שאתה מומחה גדול , איש אשכולות, למרות שאינך אלא בור בלי תעודות אתה דגול מרבבות בעלי התעודות הנכונות, והכישורים הנכונים, אבל להם אין סיכוי לקבל את המשרה הנחשקת כי הם אינם ממציאים את הפתק האניגמטי שיש לאותו חסר כישורים. ואל תטעו בקישון, גם לבעלי המישרות היושבים הייטב על כיסאותיהם אין כישורים מקצועיים, גם לא נימוסים ודרך ארץ, והם נגועים בשוחד, אבל כנראה שהיה להם את הפתק הנכון מהאיש הנכון ומהמיפלגה הנכונה בזמן הנכון. את סודות הביורוקרטיה הזו מסבירה מוזגת התה התימניה , היא משחקת תפקיד של שוטה הכפר, או ליצן החצר , חכמה יותר מכל הבוסים שלה במיגדלי ההיררכיה.
המוסיקה והשירים של שנות החמישים מלווים את ההצגה , התפאורה המזנון דאז, והטלפונים, השולחנות המישרדיים, התיסרוקות והלבוש החזירו אותנו לשנות החמישים. מיקי קם לבשה בדיוק אותה שמלה כמעט באותם צבעים כמו זו שהיתה לאימי – שמלת קלוש מקסימה. וגם זו היתה חוויה ניפלאה בנוסלגיות וגעגוע לפשטות.. וטוב שהבמאי משה נאור השאיר את הטקסט בעברית של שנות החמישים ואת כל האפיזודה בשנות החמישים. מהמרחק הזה ראינו את עצמנו כמו במראה עכשווית.
כי מה השתנה מאז? מעטפות שוחד היו וישנם, מינויים פוליטיים היו וישנם, סחבת ביורוקרטית היתה ונימשכת, יד ימין לא יודעת במה השמאל בוחשת, ההפגנות שרק למראית עין משנות את סדר היום הציבורי המממשלתי, החברתי והפוליטי. הכלבים תמיד נובחים אבל השיירה עוברת.
ובכל זאת ולמרות הכל אנחנו שרים " אושר, אושר את תמיד נתת לי אושר"
ובכל זאת ולמרות הכל אנחנו שרים " אושר, אושר את תמיד נתת לי אושר"
ובקיצור כדאי לראות.
אורה נראה מגניב, ושווה ללכת לראות, את צודקת. אני אהבתי את קישון, "עין כמונים" שהפך ל"שועל בלול תרנגולות"..ועוד ועוד ממנו. (חבל שהוא כבר לא עימנו, גם כשהיה בגלות היה לי מעט קשה.)
הי תמי, מה שמדהים הוא שהמחזות שלו והטקסטים תקפים גם בימינו, רק שמות האנשים משתנים.
כיף. תודה.
תודה לך אומי שקראת.
אורה עשית לי חשק ללכת, מאוד אהבתי את אפרים קישון, והפתק?גם היו לא היה מזיק..
חני, שווה לראות, כדי לצחוק, צריך לצחוק לא רק לחייך והעולם נראה פשוט, לא משתנה…
אורה קישון הוא לא רק "נחל" הוא חלק מהילדות השמחה הצחוק שלא נגמר כמו שאת כותבת,מעניין לראות את ההצגה המשקפת את ההוה והעבר היכן ניתן לראותה תודה דליה