צמחי מעזבות כותב
מֻשְׁתָּל הַזְּרוֹעוֹת הָרִאשׁוֹן מְנוֹפֵף בְּרַגְלָיו לְשָׁלוֹם.
"יָמִּי", הוּא אוֹמֵר, וְאוּלַי "אִמָּא".
הַכּוֹכָבִים נוֹצְצִים תַּחַת רַגְלָיו. טַבּוּרוֹ נוֹשֵׁק לַעֲנָנִים.
הוּא רוֹכֵב עַל דִּינוֹזָאוּר אֹכֶל עֶשֶׂב שֶׁמִּתְּדַמֶּה לְבַרְבּוּר.
"הֵרבִּיבוֹר", הוּא אוֹמֵר לוֹ. "הֵרבִּי",
"הַצְמֵד אֶת זוּג רַגְלֶיךָ הָאֲחוֹרִיּוֹת לַקִדְמִיּוֹת, הַקְּצָרוֹת יוֹתֵר, וְקָפֵּץ.
אַף אַחֵד עוֹד לֹא יַחְשֹּׁב אוֹתְךָ לְסוּס"
הַדִּינוֹזָאוּר שׁוֹתֵק. הוּא מֵסֵב אֶת צַוָּאר הַבַּרְבּוּר שֶׁלּוֹ לְאָחוֹר
וּמְנַשֵּׁק אֶת מֻשְׁתָּל הַזְּרוֹעוֹת עַל שְׂפָתָיו
בְּפֶה סָגוּר.
"אִמָּא", הוּא אוֹמֵר לוֹ. "אֲנִי רוֹצֶה לִינוֹק מִפִּימָת צַוַּארֵך"
מֻשְׁתָּל הַזְּרוֹעוֹת נוֹגֵס בְּפֶרֶק זְרוֹעוֹ שֶׁלּוֹ, בִּרְכָּיו וְטַבּוּרוֹ.
הוּא נִזְכַּר עַכְשָׁו שֶׁשָּׁכַח אֶת הַמִּילָה "מַרְפֵּק":
פַּעַם עוֹד יַחֲזֹר לְכָאן, הוּא מַבְטִיחַ לְעַצְמו,
מְגָרֵד כּוֹכָבִים בְּעַכּוּזוֹ, מְלַקֵּק עֲנָנִים.
סוראליסטי לגמרי. מנסה להרכיב לעצמי פזל בעל משמעות כלשהי.
אהבתי את הדינוזאור הברבורי. אוכל עשב עדין.
אולי תציירי את זה?
אגב, הטקסט הזה הוא אכן פאזל – המרכיבים (אלו שאני מצליח לשחזר) הם שתי ידיעות בעתונות (אחת על מושתל הידיים ואחת על פולמוס בעניין היציבה הברבורית של דינוזאורים ענקיים אוכלי עשב), העובדה המצערת שאכן שכחתי לכמה דקות איך אומרים "מרפק" (זכרתי שזה כמו ברך, אבל לא ממש), וחצי בקבוק של יין לבן יבש זול וגרוע במיוחד).
תודה על התגובה!
אחשוב על דינוזאור ברבורי, מצא חן בעיניי. הוא בהחלט יכול לעזור למושתל הידיים.
צודק: מרפק זה הברך של הזרוע.
לקח: לא שותים יין זול.
לזהר – יישר כוח . כמו טקסטים רבים אחרים שכתבת , גם הנוכחי פותח מניפה של אופציות ומשמעויות . בעיקר – חידות . לא נורא אם שוכחים לזמן מה את המילה 'מרפק' !נוראה הרבה יותר ההתמדה , הרווחת במקומותינו עד לזרא , בדחיפת מרפקו של כל אחד למרפק זולתו – גם בלי לזכור איך קוראים לכך .
הערה לשונאית קטנה : כדאי לבדוק אם אין לנקד 'צואר' בנסמך כך שיופיע פתח – ולא קמץ – תחת ה-ו' . – עודד