בננות - בלוגים / / הנקבה הנוהמת
אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

הנקבה הנוהמת

הנקבה הנוהמת או הנקבה המעלפת

_______________________ 

לא מהוגן,  יא חביבתי

בעזרת הצ"ופציק  הנקבי למצוץ את כולם

עד תומם ולהשאר בתולה.

דובדבן

תיכון חלציה

בתול ו

אגניה  מי יתקע בם יתד של ממש?

זו ארמדה בלתי מנוצחת  

בננה שיש לה בולען

 

זין שראיתי אתמול בחלום

כבד על עצמו

אז נשא

את כובדו בידיו

 

שעת קרב

כל חור שחור

קורא למפץ

 

ואשה אורגזמית שהיתה אי אז  

הילולית

נעלה לעצמה הבתר

 זו שעת  בין הבתרים

ויש תור

ומחכה הגוזל

 

קלסתרים

נבללים

אפרוחים פרחו  

והמתרוננת דאז

שהיתה

מרוננת

על שפת המרינה

עכשו מתבוננת :

צועדת אבלינה

אבל סבטלינה

סטלה את קתרינה

מצצו  עם פאולינה

והפכו מנדרינה

תפוזינה

גולד עדן ארץ. חיים של זהב.

עם קדושים עם נבונים

ובבונים שם בצד. 

 

10 תגובות

  1. אמירה יקרה מפז שלי, שאני עושה לך פרופגנדה אצלי בשטריך. מזל טוב על הבלוג ועל השיר. שאני חשה אותו בכל רמח"ל איברי וש"ס גידי. בחיי! נשקוקית, גולדה (לנצח) גת.
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=87&itemID=1152#post1152

  2. שירי, את צריכה לראפראפ את זה באלבום הבא שלך! זה ראפ נקבי אמיתי!!!

  3. אמירה, את גדולה!
    שאפו, יוסי.

    • מירי פליישר

      השיר מדהים בעיני
      מיטב השיר: קצבו,נועזות וחידושיו בשפה. להטוטנית יהלומית.

      • לא נעים תמיד היתה לי בעיה להשתמש במילה הזו שאני הולכת להגיד ואגיד אותה בכל זאת: תודה על קבלת הפנים הכוסית
        תודה לכולם נשתה לחיי הבננות לחיי האתר

  4. יה חביבתי, נהדר וגדול מהחיים.

    ןאת זה : "לא מהוגן, יא חביבתי

    בעזרת הצ"ופציק הנקבי למצוץ את כולם

    עד תומם ולהשאר בתולה", אני מאמצת….

  5. שיר יפה ואמיתי.

    נועם.

  6. תמיד חשבתי לעצמי שיש כמה שירים שלך שחייבים להלחין אותם, וזה ממש מתחנן שילחינו אותו לשיר ראפ קיצבי .

    חוץ מזה, אמירתי, אני ממש שמח שמצאת לך אתר מאיר פנים וסימפטי (בניגוד לאתר הבית הקודם שלך).

    • ניר זה ממש לא מדויק. לרוב היו פנים מאירות. פה ושם איזה אחד שמכנה את עצמו מסעודון. בעצם רק מסעודון, שמשגעת אותו העובדה שאני בגדדית.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס