לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

צ'לנוב

כשהיינו בני עשרים והכול הכאיב

התגורר ידידי ברחוב צ'לנוב

בדרום תל אביב

ועכשיו אני נוסעת ברחוב צ'לנוב

איבדתי את הדרך ואני בוכה

 

21 תגובות

  1. "כשהיינו בני עשרים והכל הכאיב" – 🙂

  2. נראה שנותרו דברים מכאיבים גם לבני עשרים ומעלה…

  3. הזכיר לי קטע אהוב עליי מ"הלדנפלאץ" של תומס ברנרד:

    אני מחפש את רחוב מריה הגואלת
    ואני הולך לרחוב מריה הגואלת
    ואני נמצא ברחוב מריה הגואלת
    ואינני מוצאו.

  4. מירי פליישר

    כמהיפה כתבת את מה שכל כך מוכר לי

  5. אני כל כך מכיר את ההרגשה שמקום, ריח או טעם לוחצים על פעמון הרגש ופותחים דלתות שנסגרו בעבר כדי לכלוא כאב ,והצלצול משחרר את החיה הנטרפת ממחבואה.

  6. סיגל בן יאיר

    ומכאיב גם עכשיו. יפה.

  7. הכל הכאיב אבל הכאב ממרחק השנים נראה מתוק…

  8. יפה
    כלומר, הצלחת להפיק יופי מצ'לנוב
    כבוד !

  9. קצר ובא בבום.
    אהבתי.

    וגם לי, לי, יש זכרון מצ'לנוב.
    (אבל במרחק הליכה. כי אני מתגורר בפלורנטין).

  10. שיר יפה, עצוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל