לַפֶּתַח חַטָּאת
בְּרֵאשִית בָּרָא אֳלֹהִים שָׂפָה.
בַּמִּלוֹן הָעִבְרִי הַגָּדוֹל שֶׁל הַבְּרִיאָה
הָאוֹר הוּא יוֹם
הַחֹשֶׁך לַילָה
הָרָקִיעַ שָׁמַיִם
הַיַבָּשָׁה אֶרֶץ
מִקְוֵה הַמַּיִם יַמִּים
וְלַדֶּשֶׁא לֹא קָרָא.
וְאַחֲרֵי שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּעִבְרִית
הוּא עָבַר מִן הָעוֹלָם
לְגַן עֵדֶן
וְחִכָּה בַּפִּנָּה לְאָדָם וְחַוָּה
וְחִכָּה בְּעָרְמָה לָאִיש הֶחָשׂוּף
לָאִשָּה הָעֵירֻמָּה
וְהִנְחִישׁ אֵת הַנָחָשׁ.
שירגיג יפה מאד תלמה, מעניין הביטוי עבר מן העולם שמשמעו גם מת, היינו ההימצאות בגן עדן משמעה מוות ודווקא שם כדי ליצור חיים מפעילים את היצרים האנושיים של החיים על פני הארץ.
איזו קריאה מעניינת וממוקדת, משה. תודה רבה לך.
שיר יפה. נשרגג קצת. :)))
ועכשיו יש לו לאלוהים עם מי לדבר. ועל מה. צריך רק לדעת את שפתו. :))))
אולי שירה היא חלק ממנה. השפה האילמת שבין שורות.
סיפורי בריאת העולם יש בשפות רבות ותרבויות רבות. וגני עדן רבים. בספרים רבים ונצחיים. והעולם בא בטח מעלם, נסתר. קרוב כל-כך ונסתר כל-כך. ומה שיפה שהכל מטפורה. כמו שיר.
שירגגת לי תגובה יפה ושירית ומעניינת, גרא :)) אהבתי. תודה רבה.
חיבור מעניין בין שני ספורי הבריאה השונים של ספר בראשית: זה של פרק א' וזה של פרקים ב-ג.
כאמור ,אלו שני ספורי בריאה שונים בתוכנם ובסגנונם ובחלק מהפרטים גם סותרים זה את זה.
ההסבר שאני מביא לתלמידי לשיקולי העורך המקראי להניח את שני הסיפורים זה לצד זה שונה משלך:
לפני הבנתי הוא רצה להראות שאלוהים ברא עולם מושלם ומי שקלקל אותו וגרם למצבו הנוכחי הוא האדם.
אבל, הפרוש שלך יותר משכנע
אשרי התלמידים ש-מוֹרָם פתוח לפרשנויות שונות ומשונות (?) ובכלל, פתוח.
תודה רבה על התגובה, גיורא 🙂
תלמה, איזה אלוהים זה!
די עלוב או אולי חרמן… סגר את המילון והלך למופע 🙂
חתיכת שירגיג…
"הנחיש" מלשון נחישות או נחשות?
יפה וחכם סיפור הבריאה בשירגיג שלך במיוחד ו"הנחיש את הנחש"
תודה חנה, שימחתיני. בכל קריאה בסיפור הבריאה בתנ"ך – ובתנ"ך בכלל, אני מגלה דברים חדשים. מאמינה שגם את. הנאה צרופה.
אוי, אלוהים!!
נחישות או נחשות? ואלי הַנְחָשָה? נַחֵש 🙂
(ארגז כלים: נָחָש, נחישות, ניחוש, נחושתיים, נחושתן, נחשון…. ועוד. בטוחה, אמיר, שאתה יכול להוסיף עוד כהנה וכהנה).
בחלק הראשון של השירגיג המדליג שלך אלהים עשה עבודה לא רעה בעברית בחלק השני וואחד אלהים… 🙂
"נח", 'מדליג' זה ממש מדליק.
כן, יש לו ימים טובים, ימים רעים.
תודה על תגובתך 🙂
כן תלמה, יש הגיון בדבריך, ככה העולם נברא, צריך לדבר עליו, במילים, כדי שיברא
להתראות טובה
טובה, כך זה בסיפור המקורי. כל דבר שנברא, במקביל נברא לו שֵם.
ותודה על תגובתך 🙂
חוץ מזה, קצת באיחור: ביקרתי באתר שלך בעקבות קריאתה של גבריאלה, כשפורסם אותו הפוסט שלה, האזנתי לשיר ואהבתי. אשמח לבקר שוב. להשתמע.
גדול, תלמה 🙂
בשיר שלך אלוהים נשמע כמו איזה אנס מפינה אפילה 🙂
הוא ברא את היום-האור להם,
ואת החושך לילה – לנו !!
לדשא הוא לא קרא, כי אולי הדשא בא לבד 🙂
והנחש הנחוש הזה..
רוניתי מצחיקולה, המשיכי לקרעני מצחוק בלילות.
כן, הרבה בעלי בתים היו שמחים אילו הדשא היה בא לבד (וגדל על אוויר). בינתיים, רק העשב בא לבד וצריך לנכש עוד ועוד. :))
תלמה, שיר יפה ומעורר מחשבה. רני
תודה מקרב לב, רני.
תלמה, שיר שנון על מי הוא אלוהים, כיצד לדעתך הוא יוצר, ויחד עם זאת מעורר לתשומת לב על הנחש והערמומיות.
תודה, תמי. כן, צריך להיזהר בגן עדן שלא לדרוך על נחש. ומעוד דברים. 🙂
מחשבה מעניינת על הבריאה. אף פעם לא חשבתי על עניין אדם, חווה והנחש כסוג של ניסיון אלוהי להפיל בפח את האנושות.נשמע כאילו את באה אליו בטענה: אתה חכיתה להם בפינה!
ללוסי ולכל המגיבים היקרים מאוד,
אנחנו, בניגוד לעורך המקראי, לא התחייבנו להוצאה להוציא את הגיבור מושלם או לפחות הכי טוב שאפשר. ולכן, לנו מותר להרהר, לערער, לשאול שאלות וגלות גילויים. המורה לתנ"ך לא בסביבה, זה בסדר.
ולוסי חביבה מאוד, תודה על התגובה. מקווה שעניתי :).
אופס, צ"ל: לגלות גילויים