בננות - בלוגים / / הספרות הישראלית מתרווחת בסלון בפריז
הנמל
  • יחזקאל רחמים

    סופר

הספרות הישראלית מתרווחת בסלון בפריז

 

  (דיווח מסלון הספר שנכתב עבור ynet והתפרסם שם היום; הנה הגרסה הלא ערוכה)

מי שקצת הסתובב השבוע בפריז הרגיש. מתוך הכּרזות במטרו ניבט בעשרות עותקים מבטה המצועף של רונית אלקבץ מעל שער המגזין "לה פְּוֵין" (Le point), שהציע הפעם "ספיישל ישראל". לאורך השאנז אליזה בואך שער הניצחון התנוססו דגלי הבלוּ-בְּלוֹן-רוּז" לצדם של דגלי כחול ולבן שתפחו כמפרשים ברוח. לאלה נוסף ביקורו הממלכתי בעיר האורות של כבוד הנשיא, מר שמעון פרס, כתבות רבות באמצעי התקשורת שהקדישו מקום נכבד לישראל – לא רק בענייני אקטואליה – וכן שלטים, שבישרו על פתיחתו של סלון הספר השנתי של פריז (Salon du Livre). על השלטים הללו, שלובה בתוך הלוגו, הופיעה סיבת הדברים: "ישראל אורחת הכבוד".

            סלון הספר של פריז התקיים לראשונה בשנת 1981 כאירוע שנועד לתושבי העיר. מאז התרחב האירוע למסגרת הלאומית והתבסס כחגו הבינלאומי של עולם המו"לות בשפה הצרפתית. בחגיגה משתתפות מעל 15 מדינות, כמאה חנויות ספרים, מאות אחדות של הוצאות לאור, כ-3000 סופרים אורחים, עורכים ומתרגמים למכביר, וכ-200,000 מבקרים שכבר אמש (חמישי) החלו לבוא בשערי מתחם התערוכות בן 40,000 המ"ר בפורט דה-ורסאי. המסורת להזמין אורחת כבוד החלה חמש שנים אחרי הסלון הראשון; האורחות הראשונות היו גרמניה ואנגליה.


              
              בשנים האחרונות התארחו בסלון מדינות ענק כרוסיה, סין והודו (בשנה שעברה).
"הבחירה שלנו את אורחת הכבוד אינה קשורה כלל לגודל המדינה," מסביר אָלן גרוּנד (Alain Gründ), נשיא המשרד הבינלאומי של המול"ות הצרפתית (Bief), "אלא לחשיבות של הספרות שבאה ממנה, ושעליה אנחנו מצהירים בפני הציבור הרחב. השאלה היא מידת ההשפעה ומידת האינטנסיביות של החליפין התרבותיים בין המדינות. העניין הוא להזמין ספרות שמעניינת את הציבור הצרפתי והספרות הישראלית היא כזאת".

            כזכור, לא כולם אהבו את הבחירה. בסופו של דבר הודיעו ממשלות לבנון, ערב-הסעודית ותימן על החרמת הסלון. "לא הזמנו ממשלה," ממשיך אלן גרונד, "הזמנו סופרים ומו"לים, קולגות שלנו. לכן שאלת החרם לא הייתה במקומה. ראש איגוד המו"לים הערבים, אברהים אל-מועלם, למשל, בחר להגיע. הוא אמר שהוא התנגד להזמנת ישראל, שנתפשת כהזמנה של מדינה, אבל לא קרא לחרם. זה נגד חופש הביטוי. יש לו עמדה, אבל הוא בא. גם נציגים מקצועיים מלבנון הגיעו בסופו של דבר, ואף הודיעו על כך בפומבי".

מזה עשור שישראל משתתפת, מביתנה המוקפד אך המינורי, בסלון הספר של פריז. מי שטרחה בשנים הללו, יזמה את ההשתתפות, התקשרה עם ההוצאות, הקימה ביתן והניעה את גלגל יחסי הציבורי היא עדנה דגון, ישראלית החיה בפריז מזה כשלושים שנה. "מה שאני עושה זאת אהבת הספרות הישראלית," אומרת דגון, בעברה סוכנת ספרותית וכיום פריקית לעניין בהתנדבות. "אם בכל שנה הזמנו סופר אחד שספר שלו יצא בצרפתית (אשתקד הוזמנה צרויה שלו, לפניה סייד קשוע) הפעם יגיעו 39 סופרים. אם בכל שנה שטח הביתן הישראלי היה 25 מ"ר, השנה הוא יהיה 600 מ"ר, וזה בערך ההבדל." 
 

הביתן הישראלי

             הסופר הישראלי המתורגם ביותר לצרפתית שהגיע לסלון הוא עמוס עוז (22 כותרים, האחרונים בהוצאת "גלימאר"). לעומתו, כשליש מחברי המשלחת הישראלית (12 מ-39) מורכב מכותבים שספר ראשון שלהם ראה אור בצרפתית בשנה החולפת (מיכל גוברין, אמיר גוטפרוינד, אלון חילו, רון לשם, סביון ליברכט, מירה מגן, עדנה מזי"א, אגי משעול, אשכול נבו ורוני אורן). "זה זרקור ענק שמופנה כולו לספרות הישראלית." מסבירה אניטה מזור, יועצת התרבות של שגרירות ישראל בפריז, "זה לא רק יריד מקצועי כמו בפרנקפורט. הצרפתים מכירים את הספרות הישראלית באופן חלקי. עכשיו, מעבר לדיונים ולפעילויות, יש הרבה שמות חדשים שתורגמו בפעם הראשונה. גם לנו וגם למו"לים הצרפתים היה בזה אינטרס משותף."

"זה היה מאמץ אדיר, ואנחנו גאים מאוד על התוצאה," אומרת נילי כהן, ראש המכון לתרגום ספרות עברית, האחראי על תרגום למעלה ממחצית הספרים החדשים ובנוסף חמש אנתולוגיות שהוכנו במיוחד לסלון. "עבדנו עם צוות מתרגמים יוצאים מן הכלל, וגם גילינו מתרגמים חדשים".

פתיחת סלון הספר התקיימה אמש בפורט דה-ורסאי באווירת נעימה ומסוגננת היטב. אולם התערוכה הענק המתין למבקרים על ביתניו המעוצבים בקפידה; האולם קושט בבלונים פורחים, בווילאות חוטים שעליהן מוקרנות כתוביות ואפילו בנברשות סלוניות. הא"ב העברי משמש בקישוט הכרזות הרשמיות, ועוד מוטו עיצובי בולט: הספר כציפור. בתוך כל זה הוגשו הספרים כך שלמרות השפע האדיר התחושה נותרה מאווררת להפליא (ואני אומר "הוגשו" על רקע אווירת ה"ערימות" הזכורה לי משבוע הספר שלנו). בעומק האולם ניצב הביתן הישראלי הבולט והמרשים. במרכזו מבוא מרווח, מוקף מחיצות זכוכית שעליהן תמונות הסופרים והמשוררים האורחים.  

עם הגעתו לביתן של כבוד הנשיא, מר שמעון פרס, נוצר דחק בעקבות התנפלות צבא  העיתונאים, הצלמים והמעוניינים. בתוך כך, השלט, שהיה אמור להוות את הרקע לבימת הטקס, נפל במרחק מה מהנשיא ועורר דפיקות לב (ממקומי לא ראיתי באיזה מרחק נמצא הנשיא. לכן שאלתי את אחד מאנשי הביטחון האם נכונה השמועה שהשלט נפל כמעט על ראשו. "לא ממש," הוא אמר, "אבל זה הרי חלק מהתפקיד שלכם, העיתונאים, להציג את זה ככה"). 
         
          
          הנשיא ושרת התרבות בתוך הטבעת המתהדקת של מבקשי חתיכה.   

עם פתיחת הטקס ציין המנחה שגם "ספר הספרים" מתחיל בתוהו ובוהו שלאחריהם בא האור. סרז" ארול, (Serge Eyrolles), נשיא התאחדות המו"לים הצרפתית (SNE) ומנהל הסלון, הביע בדבריו את הפתעתו ואת סלידתו מהתגובות לסלון והדגיש את חשיבות הדיאלוג וחופש הביטוי  בצטטו את וולטר: "איני מסכים איתך, אך אני מוכן למות על זכותך לומר את דבריך".

קריסטין אלבנל (Christine Albanel), שרת התרבות של צרפת, ציינה כי רבים מן הסופרים האורחים שותפים לחזונו של הנשיא פרס, חתן פרס נובל לשלום, וכי הספרות מיטיבה לשאת את רוח האחווה. הנשיא פרס, בנאום פיוטי במיוחד, הדגיש את חשיבות הספרות, תוך ציטוט של פלובר ושל עמוס עוז, וחיבר בין ההווה והעבר הספרותיים ("לשלמה המלך לא הייתה כל בעיה לקבל את פרס הספרות החדשה על ספריו הגדולים – קהלת ושיר השירים") ובין המהפכה הצרפתית ומהפכת התקומה העברית, ש"שתי מהפכות שנישאו על כתפי סופרים, משוררים ויוצרים".

"יש כאן מחווה מיוחדת לישראל לכבוד אירועי השישים." אמר לי אברהם יהושע, "ויש עניין, שלולא הקריאות לחרם, אולי לא היה מתעורר. אני חושב שהספרות העברית – כמו הקולנוע, האמנות הפלסטית והמחול – התרבות הישראלית בכלל, מתמודדת היום בכוחות עצמה ולא בזכות שמה של ישראל, אפשר להגיד שכנגדו. תמיד כאשר יש ייאוש ותחושה של דמדומים הספר והתרבות פורחים. כך היה בתקופה הקשה שבין מלחמות העולם בצרפת, בתקופת הדיקטטורות בדרום אמריקה; כך שדווקא ההצלחה של הספרות, של התרבות, היא כנראה סימן רע למצב הפוליטיקה והחברה."

            
              כשהתרבות פורחת, לעיתים זה סימן רע למצב הפוליטי והחברתי

       "זה שישראל נבחרה כאורחת הכבוד של הסלון זה חג גדול לספרות העברית," אמר עמוס עוז בעמדו על השטיח האדום בביתן הישראלי, "כשאני רואה את דגלי ישראל כך לאורך השאנז אליזה זה מקור לגאווה. וזה לא התעשייה האווירית, וזו לא הפוליטיקה עשו את זה, אלא הספרות."

רוני סומק שב מהזמנה עיקשת לשתות בביתן הפולני וסיפר: "אני פה כבר כמה שעות ותחושתי היא תחושת קרנבל. להביא אותי למקום עם כל כך הרבה ספרים, זה כמעט כמו להביא ילד לחנות צעצועים."

        ימים אחדים לפני הפתיחה הרשמית נחתה בפריז רכבת אווירית ראשונה עם נציגות מרשימה של מו"לים ישראלים, גדולים כקטנים (אבן-חושן, נמרוד, דניאלה די-נור), שהוזמנו לסמינר משותף עם עמיתיהם הצרפתים. בחדר האירוח של התאחדות המו"לים הצרפתית, כשמשמאל ממתינה שמפנייה צוננת ומימין מיני תופינים מסוגננים, ברך סרז" ארול את האורחים וסיפר: "אתמול גיליתי שהנשיא שלכם הוא חובב גדול של ספרות, ספרות בכלל וספרות צרפתית".  

           
    מושב בנושא ספרות עיון: גיורא רוזן ("הקיבוץ המאוחד") ואריק ווין ("גלימאר")

            משך יומיים נערכו דיונים משותפים בנושאים כזכויות יוצרים, מחשוב ומצב שוק הספרים. גם עניינים חומריים וטכניים לא חסרו (האין הספרים בישראל מודפסים על "נייר לבן בוהק מדי"?). יותר מפעם גלשו הדברים לדיון פנים-ישראלי, באופן שהעלה רושם לפיו נזקקו הישראלים להגיע עד פריז כדי לגלות זה את זה ולשוחח. בנוסף, בלטה תחושת המצוקה מהמצב בענף הספרים, לפיו, כך נראה, הלחץ הכבד להוריד את עלויות הייצור מוריד איתו את איכות התוצר. "אנחנו כבר לא מוכרים ספרים, אנחנו מוכרים מבצעים". לעניין ודיון זכו הפתרונות הצרפתיים: צמצום המיסוי על הספר והחלת מחיר אחיד.

            "אני מתרשם שעולם המו"לות הצרפתי מאוד מסודר," אמר לי (מעל ערמת בְּרִיוֹש) ראובן מירן, מו"ל הוצאת "נהר", "זו תרבות ומסורת מאוד מובְנים, בחברה כמו בכלכלה. בארץ הדברים עוד היוליים, מאוד ג"ונגליים. כאן היחס לספר מאוד מכובד, בעוד שבארץ הספר הפך מאוד זול. גיליתי שעם הספר האמיתי נמצא בצרפת. יש הרבה מה ללמוד."

בימים הקרובים יבלו הסופרים הישראלים בעיקר עם הוצאותיהם הצרפתיות. החל מהבוקר (שישי) מציע הסלון תוכנית עשירה ומגוונת להלל בסימן הספרות הישראלית. כבר הערב תתכנס השלשה המובילה – עוז, יהושע וגרוסמן – לדיון בנושא שיכול להוביל לכל מקום כמעט – "הספרות והעולם". כל סופר יתארח באירוע אישי, אך ייערכו גם מושבים נושאיים רבים, למשל: "נולדתי בשפה אחרת" (בהשתתפות סייד קשוע, סמי מיכאל ובוריס זיידמן), "סיפורי נשים" (נורית זרחי, אורלי קסטל-בלום, יהודית קציר וסביון ליברכט) ו"בין ספרות לקולנוע" (עמוס גיתאי, אתגר קרת ורון לשם). מקומה של השירה לא נפקד ומיוצג על ידי חיים גורי, ישראל פנקס, רוני סומק, מירון ח. איזקסון ואגי משעול. ספרות הילדים לא תקופח אף היא (זרחי), גם לא האיור והקומיקס (רותו מודן, מיכאל קישקה). ואם לא די בזה ניתן להשתתף בסדנה "יצירת חיות מפלסטלינה", שאותה יעביר אשף האנימציה, רוני אורן, שספרו "חיות מפלסטלינה" ראה אור לאחרונה בהוצאת "פלמריון".

            גם בלב החגיגה הצרפתית – ולאור הצלחת הקולנוע, מחזותיו המועלים תדיר של חנוך לוין וגם שירתה של יעל נעים שעושה כאן חיל – עדיין ראוי לשאול עד כמה מוצדקת המסיבה. "הספרות הישראלית תופסת מקום אמיתי, לחלוטין לא מלאכותי או מקרי, בקרב הקהל הצרפתי. ולא מדובר רק בקהל יהודי." אומר הסופר הצרפתי היהודי פייר אסולין (בעליו של הבלוג "רפובליקת הספרים" ב"לה-מונד"), "אנחנו רואים לא רק את מספר התרגומים, אלא גם את ההצלחה של סופרים כמו עמוס עוז ויהושע, ומזה שנים אחדות גם אתגר קרת, קסטל-בלום, צרויה שלו ואלונה קמחי. אמנם עוז הוא היחיד שהוא ממש רב-מכר כאן, אבל הדור הצעיר לא נותר רחוק כל כך מאחור. בעבר הביקורת תפשה אותם כקבוצה, אך הם כבר אינם כבולים ללאומיות שאותה הם אמורים כביכול לייצג".

לדברי אן פְרִייה (Anne Friyer), עורכת הספרות הזרה בהוצאת "סֵוי" (Seuil), "בספרות הישראלית יש עושר וגיוון בלתי רגילים. ויש שם סופרים שיודעים לספר סיפור. את זה יש לשלושת הסופרים שאנחנו מוציאים: דוד גרוסמן איתנו מאז Amour>>>> ("עיין ערך: אהבה") ו"הזמן הצהוב". רון לשם ("אם יש גן עדן") פורש תמונה יוצאת דופן של בזבוז חיי אדם צעירים, של דור שמוקרב בלי לדעת למה. ואילו אלון חילו ("מות הנזיר"), הוא נוגע בלהט שלי להיסטוריה. יש לו סיפור נפלא, וכתיבה הומאנית וחושנית." אן פְרִייה אינה רואה בסופרים הישראלים שלה קבוצה, "הם יחידים ושונים. לכל אחד יש אופי ספרותי שונה לחלוטין. מה שלי חשוב זה שהם כותבי רומנים טובים".

אלון חילו ורון לשם נכללו ברשימת המועמדים לקבלת פרס ריימונד וולייה (Raymond Wallier) הפרנקו-ישראלי, שנוסד על ידי קרן צרפת-ישראל לרגל הסלון. הפרס מחולק השנה לסופר ישראלי שספר ראשון שלו תורגם לצרפתית, בעוד שנתיים יוענק הפרס לסופר צרפתי מתורגם לעברית. בפרס זכה אשכול נבו (גלימאר) על ספרו "ארבעה בתים וגעגוע", או בנוסחו הצרפתי: "ארבעה בתים וגלות".

אשכול, מה המשמעות של הפרס (10,000 יורו), חוץ מאשר שלושת אלפים כוסות קפה כולל טיפ בפריז?

"המשמעות היא שהספר מקבל ויקבל דחיפה משמעותית, ונדמה לי – לפי ההדים – שלא רק בצרפת. חלק מהאנשים שישבו בוועדת הפרס לא ישראלים. הם קראו ספר שמתרחש בישראל ושנכתב בעברית ומצאו בו טעם. זה מאוד מרגש אותי. זה בעצם הפרס הראשון שלי (נבו היה מועמד לפרס ספיר). הרעיון של הפרס הוא יצירת גשרים. באירופה לא מכירים הרבה חוץ מעוז, יהושע וגרוסמן, ואת צרויה שלו בגרמניה. הרעיון הוא לתת מקום באירופה לדור חדש. הספרים האחרים שהיו מועמדים – של אלון חילו, גבריאלה אביגור-רותם, אלונה קמחי ואחרים – הם ספרים נפלאים, קראתי אותם. יש ספרים נפלאים, אבל קשה לפרוץ את המעגל". 

          
                יהודית קציר ואשכול נבו לפני טקס הפתיחה

"יש לי יועץ לעניין, ואני עצמי קצת קורא עברית," מספר על בחירת הספרים ז"אן מאטרן (Jean Mattern), עורך הספרות הזרה ב"גלימאר" (עורכם של עמוס עוז וצרויה שלו בצרפת), "אנחנו מחפשים את האיכות הספרותית. הספרות הישראלית היא ספרות מגוונת, חיה ודינמית. תרגמנו ממנה לאחרונה יותר בגלל הסלון, אבל הייתי משוכנע. האיכות קיימת. הסלון כ"ספוטלייט" יכול להעלות את המודעות של הציבור לאיכות הזאת".

                      
            צרויה שלו והעורך שלה בגלימאר, ז"אן מטראן (Jean Mattern)

לעת עתה, למשך ימים אחדים, מצויה הספרות הישראלית עדיין בלבו המואר של מעגל הספרות הנכתבת צרפתית. ביום רביעי הקרוב יינעל הסלון באירוע שבו יודיעו המארגנים על אורחת הכבוד לשנה הבאה (שאת שמה, העשוי להעלות ניחוח משכר, נאסר עליי לגלות). בינתיים, יחליפו המו"לים, המתרגמים והסוכנים רעיונות וכרטיסי ביקור, סופרים וספרים יבקשו, וודאי גם יימצאו, קהל מעוניין, ואולי אחרי הכול, כמו שאומר ירון סדן מהוצאת "עם-עובד": "עכשיו כשזה על סדר היום, אני מניח שיחשבו אצלנו יותר צרפת, ונקווה שגם כאן יחשבו יותר ישראל".

 

 

 

 

 

 

 

7 תגובות

  1. איך אפשר לכתוב על הסלון ללא הזכרת הניכוס האשכנזי את המרחב הספרותי בישראל. אין ייצוג ערבי ומזרחי הולם. בכל התחומים.

  2. עפ"י שיחה עם אנשים שהיו במקום, השלט נפל בסמוך מאד לנשיא. ניתן לראות את הארוע כאן:
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=543160&TypeID=1&sid=126

    החל מדקה 3:30

    • או-ואה, נראה שהיה קרוב! זה לא בטונים וקירות שנפלו, אבל קרוב לנזק רציני. הנשיא לא איש צעיר

  3. עדנה גור אריה

    תודה שתארת למי שלא נסע את הסלון הספרותי והרבה יותר מזה את מצב הספרות הישראלית.
    חבל שבנוסף לסייד קשוע אין ייצוג ליותר סופרים ומשוררים ערבים, איני יודעת במי זה תלוי. האם הם מתורגמים לצרפתית?

© כל הזכויות שמורות ליחזקאל רחמים