"עם הספר"

פורסם לראשונה במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 3.8.2007

כשטיפסתי נרגש במדרגות בניין ההוצאה לאור, חשבתי לתומי שאני בדרך לעשות היסטוריה קטנה: לעבור על ההגהות של הספר הישראלי המתורגם הראשון העומד לראות אור באקוודור – אנתולוגיה של ספרות עברית מודרנית. אולם, כשהתחלתי לעלעל בדפי ההגהות, הרגשתי כאילו נקלעתי אל בין דפיו של "עוול", הרומן של אהרון מגד. מעודי, לא נתקלתי בפגיעה כה זדונית בטקסטים ובזכויות יוצרים של סופרים. בצאתי משם, רציתי – ולא בפעם הראשונה – להשליך את הפרויקט, שעליו עמלתי כמעט שנה, לפח האשפה.

   את האסופה יזמתי וערכתי על מנת לקרב את היצירה העברית לקהל קוראים לטיני, שטרם נחשף אליה. באקוודור הרבו לשמוע על הטיירה סנטה (ארץ הקודש) וירושלים, צה"ל ומלחמות, אבל הספרות הישראלית אינה מוכרת להם. במפגשים עם סופרים מקומיים גיליתי, שמקצתם שמעו במקרה הטוב רק על עמוס עוז, אבל גם הם לא קראו אותו.

   עם הרעיון לאנתולוגיה התרוצצתי בין מספר מו"לים. ההיענות הייתה קטנה, וגם מלחמת לבנון השנייה לא תרמה ליחס"צ הספרותיים של ישראל. לבסוף מצאתי מו"ל, אבל לקח לו כמה חודשים להשתכנע, שכדאי לפרסם אסופה כזו. הוא הסכים רק בתנאי שיקבל את כל החומרים (הסיפורים, הניתוחים והתרגומים) בחינם.

   גייסתי לאסופה שילוב דורי של 18 סופרים: חתני פרס ישראל לספרות (יהושע, עוז, מגד ואורפז), לצד צעירים. מרבית המשתתפים מימנו את תרגום סיפוריהם בעצמם, ואת השאר השלמתי בעזרת השגרירות, משרד החוץ והמכון לתרגום. אבל גם כך המלאכה נתקלה בקשיים רבים, ובמהלכה נאלצתי לתרגל את כל המילים הנרדפות בספרדית לסבלנות ועקשנות, עד ששאלתי את עצמי האם כדאי לטרוח לפרסם ספרות עברית באקוודור. מנכ"ל ההוצאה התכחש להסכמים שנחתמו עימו, וסילף את הטקסטים. סירבתי לאשר לפרסום את ההגהות שהגיש לי המנכ"ל, ובעקבות מאבק ומכתבי אזהרה ששלחו לו המשתתפים, יצאה לבסוף האסופה לאור בנוסח המקורי. תרמה לכך גם העובדה שהמנכ"ל עזב. 

   "קראתי את האסופה, נהניתי מאוד והופתעתי לטובה", אמר לי העורך הראשי החדש של ההוצאה. "חשבתי שיש אצלכם צנזורה, אבל אתם כותבים בפתיחות, והספרות שלכם ממש טובה. הספר משנה את כל הסטריאוטיפים שלי עליכם, ואני מקווה שהוא ישנה גם את אלה של הקוראים". בסטריאוטיפ אחד הוא בכל זאת השתמש: אחד המשפטים בהקדמה, שנמחקו משום מה על ידי המנכ"ל הקודם (הכינוי שלנו: "עם הספר"), עבר לחזית והפך לשם הספר ("אל פואבלו דל ליברו"). עכשיו, אולי יתהלכו באקוודור בתחושה שאנחנו לא רק עם הצבא אלא גם עם הספר.