פועלת. מילולית משוררת, עורכת, סופרת ומתרגמת

לא ביקרתי כאן המון זמן. תירוצים לא יתקבלו :_) מכל מקום, ספר השירים שלי ראה אור לפני למעלה מחודש, בהוצאת 'פרדס'.   אשמח לשמוח איתכם בחגיגה צנועה, שתיערך בצוזאמן, לילינבלום 25 , תל אביב, ב-31.10.15  בשמונה ושלושים בערב.   ובינתיים, מוזמנים לבקר באתר הפייסבוק שלי, https://www.facebook.com/רונית-ליברמנש-944871712217849/timeline/?pnref=story   ולעיין בביקורת של אלי הירש, 7 לילות, על ספרי: http://jpg.co.il/view/56177210ba927.jpg/  

ירושה   אָבִי הוֹרִישׁ לִי אֶת מֵתָיו: אֵם וְאָב וְשִׁשָּׁה אֲחָיוֹת וְאַחִים וְכָל יָמָיו הוּא מְשַׁגֵּר צַוָּאוֹת רֵיקוֹת לְדֹּאַר נָע אוֹשְׁוִיץ.   אָבִי בָּגַד בָּהֶם כְּשֶׁנִּמְלַט וְהִזְרִיעַ אוֹתִי וְאֶת אֲחוֹתִי, דּוֹרִית-דּוֹרְקָה-פֶּסְיָה'לֶה. אָבִי בָּגַד בָּהֶם כְּשֶׁנִּכְנַע לִתְבִיעָתָהּ שֶׁל אִמִּי לְמַלְּטֵנִי, הַבְּכוֹרָה, מֵחוֹבַת הַהַנְצָחָה.   בְּגִיל שְׁמוֹנִים וּמַשֶּׁהוּ גּוּפוֹ שֶׁל אָבִי הֶעָקוּד אֶל שַׁלְשֶׁלֶת מֵתָיו בּוֹגֵד בּוֹ בְּאֹפֶן אַגְרֶסִיבִי: רַגְלַיִם וּמֵעַיִם וְשַׁלְפּוּחִית וְלֵב ...

  עונדת שלוש טבעות נישואין: את טבעת נישואיי שהולכת ומתקלפת מזהבה, השנייה, זהובה ודקיקה של אבי המת ושלישית זהובה-אדמדמה, ששימשה את אמי לנוי, כמו היו "טבעת שנתית", הַטְבָּעַת שנותיו של גזע העץ שקצו הולך וקרב.          

קעקועים היא עצרה אותי בתמר פּנַת התאנה, שכון הקצינים, חמש סמטאות ירוקות עם גגות רעפים ועצים שפעם טיפסתי עליהם מהר יותר מהבנים, ג'ינס קצרים, קרועים, רגליים שקופות  וּוְרידים כחולים, ילד שמנמן עם פה דביק. אסתר הירש! כמעט שמחתי לקראתה. אתי תירוש! זִכְרון ילדותי הזעיפה גבה מרוטה בת לאם נִצוֹלָה מספר כחול, סיוטים ואסתר אחת, מנחה לאלוהי הדתיים נעולה במרפסת בלילות ...

במושגים ישראליים, העשור האחרון שבמהלכו ל א פרסמתי דבר – שירה/פרוזה/ ואף לא ממואר פולמוסי – נחשב לנצח. הנתון הזה עתיד להשתנות. בתוך חודשיים, יראה אור ספר השירים "התפוררות קוהרנטית". העורכת היא חברתי ושותפתי באתר ליריקה, ענת קוריאל. וכן, אני נרגשת. חלף עשור מאז ש"פגומות" ראה אור. גם ספר השירים העתידי, יראה אור  בהוצאת "פרדס האיכותית".    

אתמול, שבע ורבע בערב. רחוב הרצוג, שכונת בבלי, תל אביב.  גבר כבן שישים ישב על ספסל רחוב וחבק בחוזקה כלב חום-שחור בגודל בינוני. כפותיו הקדמיות של הכלב חבקו את גופו של הגבר והם נראו כיחידה אחת מגוננת, נפרדת. המבט המתבונן הפר אינטימיות, למרות שהשניים הפגינו את האינטימיות הזו בספרה הציבורית. מבעד לחלון המיניבוס, קלטתי שהוא קולט את מבטי כפלישה. ואז ...

  והנה  השיר, למתקשים לדחות סיפוקים הית'רו 88 / רונית ליברמנש להגיב הית'רו 88 / רונית ליברמנש הַתֵּעוּב הַקָּפוּא שֶלְּךּ שִסָּה בִּי אֶת מִפְלַּג הַסַּמִּים. כּוֹשֶׁלֶת, נֶאֱבֶקֶת בְּמַגָּפַיִם לוֹחֲצִים, עֲשָׂרָה אַבְזְמֵי כֶּסֶף שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת קְרוּעוֹת, צְמִיד עוֹר שָׁחֹר כְּמוֹ הָעוֹר. בֵּינָתַיִם מְרַיְּרִים עָלַי שְׁנֵי כַּלְבֵּי רוֹעִים גֶּרְמָנִיִּים, הֶנְדְס אַפּ! פּוֹקֶדֶת שׁוֹטֶרֶת בְּמַדִּים וְאַחַר-כָּךְ לַצְּדָדִים, שְׁנֵי אִירִים וְרֻדֵּי פָּנִים מַצְבִּיעִים עָלַי, ...

לפעמים אפילו הבת האוהבת ביותר נאלצת להעמיד פנים. לפעמים, אפילו הבת המסורה ביותר עלי תל אביב מסתערת על אמה האהובה בביקוריה הדו-שבועיים בחיבוקים ובנשיקות. ולמשך זמן מה, עשר או שלושים דקות, הן מתקשרות ללא מילים. במגע ידיים. בחיוכים. ולבה של הבת יוצא אל אמה, שמחייכת לקראתה. והן יושבות בחצר הפורחת או צועדות בקצב מזורז בחוץ, ליעד זה או אחר, עד ...

(בפוסט שלפני האחרון), הניב קריאות מרובות. לעומת זאת, ההזמנה לערב ב'בית הסופר',  לא . אז עשיתי  בו שימוש נוסף, שהרי אני פמיניסטית ערמומית. להלן התרשמויותי מהערב המוצלח מאוד: עורכת הערב, ענבל אשל כהנסקי, הציגה לכולנו מבעוד מועד שאלות זהות. התכוונתי להסתפק בתשובותיי (האם הייתי היחידה שהשתדלה בכל מאודה לציית לצו ה"לא לחרוג מסד השלוש דקות לתשובה?", כפי שביקשה המנחה? האם אני ...