בננות - בלוגים / / מרגיש כמו בפעם הראשונה
הבלוג של מיכה שמחון
  • מיכה שמחון

    רחוב השומר 15 חיפה   אחוזה, חיפה נוה שאנן, חיפה בי"ס בארי בי"ס עירוני ג' השומר הצעיר נוער הליכוד נח"ל מלחמת לבנון מר"צ גשור אירופה אוסטרליה ניו זילנד תאילנד  יפן ישראל ירושלים אוניברסיטה אגי הרבה הונגריה תעודת הוראה גימנסיה רחביה מ.א. סוציולוגיה ואנתרופולוגיה יוליה קצת רוסיה בי"ס לצילום מוסררה הודו פלורנטין, תל אביב בי"ס לצילום מוסררה בי"ס גבעת גונן בקטמונים ירושלים סיגלית יד אליהו מכללת ספיר בי"ס לצילום גיאוגרפי  תלמה ילין ובאמצע התחתנתי התגרשתי התחתנתי לתמיד ועכשיו אבא טרי לאימרי מלמד באוניברסיטה העברית תעודת הוראה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה מלמד במכון הטכנולוגי בחולון ועכשיו אבא טרי לעלמא

מרגיש כמו בפעם הראשונה

 

 

שלום לכולכן/ם
אני מרגיש כאן כמו מול הדף הנורא של אתר הכרויות. איך אני מציג את עצמי? תמיד הייתי רע בזה. מזל שמצאתי אשה נפלאה מחוץ לשוק הזה. ובכל זאת. איך אני אמור עכשיו לכתוב על עצמי.
מין קוריקולום ויטה סדור כזה: קורות חיים: השכלה, עבודה, תערוכות, פרסים, מלגות. משעמם.
אולי אכתוב איזה סיפור בדוי שיגיד לכם משהו הגובל בבדיה גמורה  כך שתצטרכו להחליט אם אני משקר לכם/ן או לא. נשמע לי מגרה אבל גובל בעיצבון.
אז מה? אני חושב שאני אתחיל ישר מהענין פשוט ותראו בעצמכם.

הייתי עכשיו בהופעה של אלג'יר, כלומר אלג'יר עברה לעולם הבא בטרם עת אז הייתי בהופעה של אחד ממרכיביה: אביב גדג'. רוק שנוצר במזרח ויונק מהמזרח במוסיקה שלו ומהיהדות בטקסטים שלו. 
מי שלא מכיר את אלגי'ר הגיע הזמן באמת. אמנם פוסט מורטום, אבל אחת הלהקות הכי טובות שהיו כאן, אם לא הטובה בהן. חפשו את הדיסק מנועים קדימה. יצירת מופת מורכבת. מרוק פינק פלוידי למגיה שחורה קבלית יהודית. טקסטים חברתיים שבוגרי רימון לא יבינו. אין להם את הכלים הרגשיים לכך, אם לשפוט מהמוכרים שבהם/ן.
אז לגבי ההופעה של הערב. המוסיקה של גדג' עוברת התרככות מסוימת ותנועה מהאובדני פצוע מדמם וזועם אל הרגיש והדואב אבל ללא הזעם והאובדנות. לא נעים לי לצדד בחיתוך הורידים המוסיקאלי (בלבד) אבל המוסיקה של אלג'יר היתה כמו להערות את ויסקי היסורים ישר אל הוריד. המוסיקה של גדג' היא מהילת היסורים במי הדמעות בטרם  שתייתם. ההשפעה נוקבת פחות, אבל עדיפה אם רוצים להישאר בחיים אחרי זה. אביב גדג' עושה מוסיקה כדי לחיות, אלג'יר עשתה מוסיקה כדי לשרוד. 
מומלץ אגב לשמוע את גבריאל בלחסן, שהוציא כבר שלושה דיסקים מאז אלגיר. יש שם המון פוטנציאל ופחות מידי יד שתערוך ותצמצם ותמקד את האמירה. חבל, כי הכישרון של בלחסן ענק באמת. אבל בלחסן שסובל ממחלת נפש קשה (לפי הפרסומים בעיתונים) עושה מוסיקה כדי לשרוד. מוסיקה היא הנהר שמסיע אותו אל הקיום.

אני חייב להוסיף כאן הגיג שיש לי כבר מזמן לגבי רוק.
רוב הנשים שהכרתי לא אהבו רוק ואם כן אהבו אז  רוק רך וקשה לומר שרצו להופעות. אז מעבר לכך שאתם יכולים לומר שפגשתי את הנשים הלא נכונות… ניסיתי פעם להבין מה מושך גברים ברוק. יש לזה הסברים ידועים: הכוח, האלימות,הרעש, התופים, הזיעה הגברית ותחושת האחווה הגברית, אבל ההסבר שלי אחר. הרוק הוא המקום בו הגברים בוכים. בוכים ואף אחד לא שומע. הגיטרה מיבבת את בכי הגבר הכלוא בכאביו הלא מותרים לו, הבס מרעיד את ליבו בהמיה קצובה ומשאיר אותו בחיים, התופים נוקבים את אזניו ומשכיחים ממנו את כאב ההיפרדות שלו מאימו. הגבר מקיים ברוק טקס של פרידה מאימו אהובתו הראשונה תוך שהוא בוכה עם הסולן את כאב פרידתו מאהובתו, ומיבב עם הגיטרה את בלתי מושגותה של האשה אליה הוא עורג. הרוק הוא הבכי של הגבר. כשאשה רוצה לשמוע את הגבר שלה בוכה, היא צריכה להשמיע לו סולו גיטרה. הניסיון של הגבר לשיר את הגיטרה הוא הבכי שלו המותר לו לאחר שכל השאר נאסרו עליו בבית הכלא של הזהויות שבתוכו אנו חיים.
ואיך ניתן להסביר גברים שמרשים לעצמם לבכות ועדיין אוהבים רוק כמוני? פשוט על ידי כך שזה המקום היחידי שהם יכולים לבכות יחד עם גברים אחרים. אחווה גברית בוכה. בכיה בציבור.גברי.

לילה טוב

מיכה

 

 

28 תגובות

  1. רוק הגיטרות כבכי הגברי 🙂

  2. מיכה שמחון?
    אם זה אתה המתולתל הזה
    לא רואים בתמונה
    אז כמו שכבר ידעתי מזמן אתה נשמה יקרה
    וצילומיך אהובים עלי במיוחד
    ועכשיו הפוסט במרגש הזה
    אהלן שכן
    שמחה שאתה כאן
    מתאים לך!

  3. תודה על התענוג(:. תמשיך ככה ואשמח להמשיך לקרוא(:.

  4. היי מיכה , פוסט מדהים ומעניין .
    וטוב לדעת שהקשר בין הסטודנט למורה{למאסטר} לא הולך לאיבוד גם אחרי סיום הלימודים,תודה על הכול ובהצלחה.

  5. יורם שפירא

    היי
    זה הבלוג הראשון שקראתי בחיים שלי – שיחקת אותה!!
    התובנה לגבי הרוק אכן מרתקת ונראה לי שזה נכון.
    אבל אני חושב שזה לא רק המקום שגברים בוכים אלא גם המקום שהם מקסחים – מוציאים אלימות בצורה מעודנת.
    אכן אלג'יר מרתקים, אבל דוקא בימים האחרונים היה לי פלאשבק לפיקסיז.
    חופש טוב ופורה.
    יורם

  6. היי מיכה. קודם כל, פוסט נהדר. אני ממעטת להאזין למוסיקה (איכשהו בתקופת השירות הצבאי שלי חדלתי), אבל הכתיבה שלך עוררה בי חשק. גם משום שהרבה פעמים, בתור אישה, יוצא לי לתהות על העולם הרגשי של גברים ועל חוסר הנכונות שלהם להביע את הצדדים שלו שנתפסים כחולשות. אז אני הולכת להאזין לאלג'יר בהזדמנות הראשונה.
    וגם רציתי להגיד תודה על העידוד והתמיכה בבלוג שלי.

  7. מיכאל יקירי
    פעם ראשונה שקוראת בלוג ולכן שמחה שזה שלך… עונג צרוף… וכרגיל חשיבה מענינת ומבקשת לשאול עוד…
    אשמח לקרא עוד…

    • מעולם לא קראתי בלוג
      ועדיין לא
      אבל אחרי התגובות
      אני מוכנה לנסות

  8. מיכה טקסט מרגש לגברים יש משכן נוסף לבכי, בית הכנסת. בבית כנסת שמעתי יבבות כואבות מושרות על ידי "מקהלות של גברים" הם בוכים ומתפללים קוראים ועונים בכי גברי עם מנעד קולות מרהיב שלא נשמע בשום מקום. אולי הגדולה של אלניר זה שהם גם רוק גם בית כנסת

    • הי דפנה
      אני מסכים לגמרי. יוסי, אחי ואני תמיד אמרנו שבשבילנו ללכת לבית הכנסת הספרדי בימים הנוראים (כמנהג החילוניים המסורתיים הספרדים) זה כמו ללכת להופעת רוק. תמיד הרגשנו בבית הכנסת את הכוח והכאב שיש במוסיקת רוק טובה. הבכי והצרחה. הצעקה. אבל זה יותר מעניין, כיוון ששנינו למדנו בבית הכנסת את המקאמות הערביים דרך האוזן והגרון והרגש. עד היום תפילת יום הכיפורים מצמררת את בשרי, ממש כמו הופעת רוק טובה. אני גם לא סתם חושב שהרוק הישראלי המענין ביותר מגיע מברי סחרוף (תורכיה) ורמי פורטיס (איראן) שלוקחים חומרים מסורתיים מהעולם המוסיקאלי המוסלמי ומשלבים אותם ברוק גיטרות ומיבבים את כאבם באהבה אפלטונית של שני חברים ותיקים. ואם אתם לא לגמרי יודעים מה זה מקאם אז יש לינק במקום שם האתר שלי בתגובה.

      • ואני רוקיסטית, -בחורה.-
        והרבה פעמים באות אלי בנות בסוף ההופעה ואומרות לי "ממש בכינו"
        שנים לקח לי לא לבכות כשאני שרה.. זה כל כך על אותו ציר.
        המוצא שלי דתי, כך שאני בוכה בקלות רק מלחישה מצמררת של "אבינו מלכנו", או "אלי אתה ואודך" .יש משהו מהפנט במוזיקה, שגורם לנו להתחבר לשבר…
        שנה טובה
        טובה גרטנר

        • מיכה שמחון

          הי טובה
          מוסיקה היא האמנות המרגשת ביותר בעיני ואני אומר זאת כצלם – אמן. ואני חושב שיש בה סוג של חוויה דתית.רוק הוא המקום בו גברים בוכים, אבל לאו דוקא לבד. הנשים שמתחברות לרוק בוכות גם כן. מבחינה חברתית לנשים מותר יותר לבכות מאשר לגברים ולכן החידוש הוא הבכי הגברי.
          יש לך לינק למקום (מייספייס) שאפשר לשמוע מוסיקה שלך?

    • מיכה שמחון

      ועוד תוספת קטנה. היום הקשבתי לסטיב האקט, הגיטריסט של ג"נסיס, לפני שהפכה להיות להקת הליווי הסינתטית של פיל קולינס. הגיטרה המהירה שלו בתקליט הסולו הראשון שלו משנת 1979 או 1980, מזכירה את אופן הנגינה של הבוזוקי. מהיר ובדאבל כל הזמן. משהו שבין בוזוקי לסאז חשמלי (כלי מיתר תורכי דומה לבוזוקי עם מיתרי מתכת כפולים ותיבת תהודה ביצתית) זו המוסיקה ששמעתי בגיל ההתבגרות, כך שאי אפשר לדעת מה חנך אותי למה: המוסיקה המזרחית – ערבית – יוונית לרוק או להיפך.

  9. אם כבר להתאהב באתר הכרויות אז בדייטבר ואפשר גם להתעדכן ולקרוא מידע על הכרויות – לא מזיק אף פעם.

  10. אם כבר להתאהב באתר הכרויות אז בדייטבר ואפשר גם להתעדכן ולקרוא מידע על הכרויות – לא מזיק אף פעם.

  11. אם כבר להתאהב באתר הכרויות אז בדייטבר ואפשר גם להתעדכן ולקרוא מידע על הכרויות – לא מזיק אף פעם.

  12. אתר הכרויות ששווה להכיר פשוט איכותי: http://www.datebar.co.il
    עוד מקום לקריאה על הכרויות: http://israel-dating.com

© כל הזכויות שמורות למיכה שמחון