הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן
השד העדתי
השד העדתי אינו שד כלל. הוא בן אדם. בני אדם.
מהו שד? שד הוא משהו שבין החי למת. מין מת שבא לבקר בחיים.
האמנם אלה הקרויים מזרחיים (שרבים מהם בכל מקרה מערביים לוורשה או סנט פטרבורג) מין מתים חיים? ואם כן מי עשהם לכאלה? מי מעדיף לקרוא למזרחיים בישראל שדים עדתיים? למה הוא מעדיף לקרוא לחיים בשם של המתים?
נשבר לי מאלה האשכנזים ההגמוניים שקוראים לי שד. ואולי הם רדופי שדים. שדי עוולותיהם. אולי הם מפוחדים שהנה באה רוחם של המזרחיים שהוכו על ידם למוות תרבותי ומחפשת נקמה. שד הירצחם בלא עת, שד הפיכת חיים למתים בעודם בחיים. המזרחיים אינם שד, הם צילם של אבותיהם שהועלו הנה בכחש ובמרמה בתואנה שהנה הגיעו ימות משיח והגיע זמנם לחיות כאן בין אחיהם היהודים. וכשבאו? כשבאו הנה הפכו לשדים. זומבים. מתים חיים המחפשים את תרבותם שהוכחדה לה בשער העליה, ונאסרה להם שכן היא תרבותה של האויב הערבי. אלה שהגיעו מגרמניה יכלו להמשיך להחזיק בתרבותם של הצוררים ואילו אלה שהגיעו מארצות ערב לישראל נאלצו למחוק ולהימחק בה.
נמאס לי שכל פעם שאני צועק את צעקת המתים החיים האסורים אל מסך הפלזמה המטמטם אני נתקל באנחות האשכנזי על השד העדתי. יעזוב האשכנזי את שדיו לעצמו. ואם הוא רדוף על ידי עוולותיו, מוטב לו ייכפר על מעשיו ולא יצעק על השד שיילך לו למקום מרבצו. אני לא אלך. לא אלך לשום מקום. אני רוצה לצעוק כאן ועכשיו: אני יהודי מזרחי – ספרדי – בן ארצות האסלם. ואני מתבונן על אחי ורואה מתים חיים. ואני רוצה לצעוק עליהם: תתעוררו. והם מתים. מתים בין ים של טרנזיסטורים בתוך קופסת פלסטיק שחורה. הם רוצים להיות כוכבים נולדים, מיליונר, מחפשים נצחונות במגרש ירוק, הם איבדו את תרבותם בשדה ירוק של אופיום להמונים. שדה של ציונות אשכנזית מכניעה ומכופפת ורומסת.
מיכ, מה קרה לך?
היום להיות אשכנזי נחשב מהזה פאדיחות. במיוחד פולני.
אז נכון שהציונות האשכנזית ניסתה קצת
למחוק תרבויות של אנשים, אבל לכולם לדעתי. תפיסת הצבר היתה ישראליות,
וזניחת כל סממן גלותי, כולל אלו האירופים, להפסיק להיות מעודנים ולפלפים ולהתחיל לעבוד את האדמה ולהילחם כמו צברים.
אז נכון שחלק מהאשכנזים המשיכו להאזין למוצארט ושוברט ובאך וכל זה, והמזרחיים שמעו את שלהם קצת יותר בסתר, ונכונים דבריה של יעל ישראל לגבי אולמות החתונות מפעם וכל זה.
נכון. היה.
אבל חלק מהדברים לא פסחו גם על האשכנזים העולים.
גם אותם ריססו ב DDT,
גם להם לעגו בעיקר על ה"סבוניות" שלהם, וגם אותם אילצו לוותר על הסממנים האירופיים שלהם, וכל "קולטורה" נחשבה כאן להתרברבות ולחטא כלפי המדינה.
דווקא כחצי-חצי אני יכולה להעיד על שני הכיוונים באמת.
כל צד סבל מהמצוקות שלו.
היום לדעתי השליטים האמיתיים הם המזרחיים.
קודם כל הם הרוב במדינה, והפער המספרי הולך וגדל.
דבר שני, היום אין חתונה שאין בה מוזיקה מזרחית ונותנים מלא כבוד,
שלא נדבר על ענייני האוכל המזרחי לעומת האשכנזי שזוכה לכל הלעג האפשרי.
דבר שלישי, נורא פופולרי בימינו להיות פוליטיקלי-קורקט, לכן השכבות היותר "חלשות" בחברה מקבלות יחס מועדף, כולל נשים אגב.
אני יודעת שזה לא בכל המישורים ושיש מקומות שעדיין ישנה אפלייה,
מצד שני יש מקומות שבפירוש מפלים אשכנזים.
אני רואה את זה בעיניים, את השנאה הזו לפעמים והרצון "לדפוק" את העאלק פטרון-הלפלף הפולני. לא מחזה נעים.
רונית היקרה
המזרחיים הם לא הרוב בארץ. הקבוצה הכי גדולה היא הרוסים, אחריה המרוקאים. אם תחלקי מזרחיים למול אשכנזים עדיין תמצאי רוב אשכנזי (בערך 55%). התרבות הנמוכה השלטת היא המזרחית. התרבות הגבוהה ומקבלת התקציבים השלטת היא האשכנזית – אירופאית. אל תתני לאופיום לסנוור אותך. מה שרואים בטלויזיה זה לא מה שרואים בתקציבי הממשלה. עדיין בספרי הלימוד בהסטוריה יש רק 32 עמודים על יהודי המזרח ובסביבות ארבע מאות על האשכנזים. ככה אפשר לתאר את המזרחיים כחסרי הסטוריה וחסרי תרבות ומכאן להצדיק את השתקתם והפיכתם לחסרי קול. ועכשיו אני יודע שיבוא מישהו ויגיד לי שיש ספר לימוד שלם רק על יהודי המזרח בהסטוריה. כן יש גם אחד כזה על ערביי ישראל באזרחות. הם שניהם רשות. האשכנזים הם חובה…
רונית, אל תתני למראית העין לשקר אותך.
אהבתי את דברייך הפיסניים והמרוככים.אבל משום מה יש בנינו אנשים בחברה שמתהלכים שנים רבות עם תחושות בטן של קיפוח.והקיפוח הזה הוא יותר מ"תחושות"הוא ממשי יש לו אח וריע.
על זה מדבר מיכה,ואני מבין לליבו שכל פעם צץ ועולה אזה פוליטיקאי קטן ,איש ציבור ברבור או בדרן ואומר מה לכם שדים ועדות.
שלום מיכה,
אכן ניכר שאתה כואב מאד. איני חושבת שמה שאחרים חושבים צריך להשפיע עלינו. אני לא ידעתי שיש יהודים ספרדים ויהודים אשכנזים עד שהתגייסתי לצבא. שם שאלו אותי אם אני ספרדיה או אשכנזיה. הייתי צריכה לשאול את ההורים. עד היום איני מבינה את ההבדל בין אלה לאלה. חשוב יותר מי אנחנו ולא מהי התווית שמדביקים לנו. כשהייתי בצבא לוויתי יהודים מהמגבית שבאו לבקר בבסיסי צה"ל. אחת הנשים פנתה אלי ביידיש וכשאמרתי לה שאני לא מבינה ולא יודעת יידיש היא אמרה לי שאני גויה. אמרתי לה שאני מאד גאה בזה ובכך פתרתי אותה.
עדנה
מסכימה עם עדנה. העדתיות עצמה, החלוקה עצמה – גזענית.
ממש כמו שפמיניזם = שוביניזם (הרבה פעמים)
תדמיות.
על סמך מה רונית מבססת את מסקנתה?
הם הרוב במדינה,היום אין חתונה שאין בה מוזיקה מזרחית ,האוכל המזרחי לעומת האשכנזי.
רונית רואה פולקלור,ומפרשת אותו כ.. השליטים האמיתיים הם המזרחיים.
כתבתי קצת על הנושא המדובר,כאן:
http://www.aplaton.co.il/story_346
מיכה שלום,
אני חושבת שיש הרבה בכאב שאתה מבטא ובכל זאת כדאי לומר עוד כמה דברים:
רונית צודקת בזה שגם מי ששרד את השואה (במקרה של סבי וסבתי ז"ל- הם הצליחו לשרוד ביער עם שני ילדים קטנטנים. השלישית נולדה במחנה העקורים)הגיע לכאן, רוסס, ותרבותו נמחקה ממסדית: תרבות יידיש מסורתית (לא דתית כמו היום – משני הצדדים ראו טלויזיה או שמעו רדיו בשבת ועשו קידוש ולפעמים הלכו לביהכנ"ס)שנחשבה לבזויה ובגלל זה כולנו הפסדנו.
"חוויות" השואה נחשבו לקלונם של הניצולים, עבודות דחק והגרוע מכל – הבדידות של משפחות ענקיות שהפכו לפצפונות.
השנה ערכו ילדי רמלה הזקנים (וביניהם אבי, הם מעל 70) פגישת מחזור – רובם – אשכנזים כמזרחים – לא זכו ללימודים גבוהים, אפילו לא ללמוד בתיכון.
אני מספרת את זה לא כדאי לערוך תחרות "מי סבל יותר" – זה דוחה בעיני.
אני מספרת את זה כדי לומר שהתמונה הרבה יותר מורכבת (גם היקים לא הורשו להציג את תרבותם ברבים, אגב)ובעיקר כדי לומר שאם רוצים שינוי (ואני לא מסכימה עם רונית – עדיין הפערים בהשכלה הם גדולים) חייבים להרפות קצת – כמו בכעסים משפחתיים – אי אפשר לחיות רק את הרע שעשו אבא-אימא (ומנסיוני – לגדול עם אבא שסוחב ילדות שואה זה רחוק מלהיות תענוג). זה אומר מבחינתי לפחות, שמעבר לכעס צריך נדבך נוסף שיאפשר גדילה. אני משוכנעת שכל חוויית הגירה היא כאב וקריעה וזהות חצויה – לעולם. (לאה גולדברג כתבה כמה שירים נפלאים על הגעגועים והקושי – והיא הגיעה לבדה, צעירה ומרצונה!). בכל זאת אני מלאת הערכה לאלה שייסדו את המקום הזה והקריבו גם הם חלק מזהותם, וגם הם שילמו מחיר (זה לא אותו דבר, אני יודעת).
התמונה המציגה את כל עולי שנות ה-50 כמי שהולכו שולל (בין עם בקהילות המגרב ובין עם במחנות העקורים) היא תמונה מכוערת – משום שהיא המשך ההתייחסות המקטינה לאותם אנשים – כאילו מדובר בילדים קטנים ללא אמונות, ערכים והבנה.
לא כל האמת נאמרה, זה ודאי. זה גם לא הופך את כל התמונה למניפולציה חסרת רגש.
זה נכון שהתמונות שבאלבום כואבות.תמונות מזמן העליה והשואה וכו.
ואני מסכים איתך שזה לא בריא להתהלך עם תיק כבד בתחושות קיפוח.
ובכל זאת אנשים שואלים איך זה שמאותה המשפחה ישראלית יצאו ילדים מוצליחם יותר ומוצלחים פחות-שלא נדבר על לא מוצלחים.
בטח שההורים כשלו בחינוך או"זייפו"חינוך.
ההורים כאן ,שלא תטעי, הם ממשלת ישראל לדורותיה שמוצאם היה תמיד מהמערב.
הגיע זמן להתפייסות בין אחים .
לעאלם עאקל:
באמת התכוונתי לשלטי התרבות והפולקלור,
ולא לשליטי המדינה ומערכות הכלכלה,
למרות שגם שם יש ייצוג הולך וגדל לפי המעט שאני יודעת (ואני באמת באמת לא מבינה כלום בפוליטיקה).
מה שאותי בעיקר הימם, בעקבות פוסטים שנגעו בנושא בבלוגי (אפילו בבלוג אוכל, ברשימה על דיקקטורת הגפליטעפיש!!), הוא התוקפנות האשכנזית שצצה כל אימת שמזרחי אומר משהו.
בתור מזרחית שחיה בשכונה אשכנזית ומאוד נטמעה בה, ובמשך שנים היתה מנותקת כמעט לחלוטין מעדתיות וכו", פתאום לגלות שאם מזרחי פוצה פה ישר עושים עליו כמה אשכנזים עליהום, מאוד התמיה אותי. היום??? עדיין?
אני אישית לא מרגישה באמת שום קיפוח, וגם צעקות מזרחיות נראות לי לעיתים פאסה, אבל זו דעתי האישית. מה שאני לא מבינה, זה אשכנזים שצועקים על מזרחיים שצועקים קיפוח. מה, אסור לפתוח את הפה? אסור לי לכתוב רשימה הומוריסטית על האוכל האשכנזי בחתונות בשנות השישים, בלי שאשכנזים יצעקו עליי? את נסיונות ההשתקה אני לא מבינה. את זה שאם אני כותבת רשימה באמת תמימה, שלא מאשימה איש, רק חושבת על הנושא בפרספקטיבה לעבר, אז ישר צועקים לי שד עדתי.
אני מבינה שהאשכנזים מרגישים רגשות אשם נוראיים, ולעיתים זה יוצא אצלם בצורת תוקפנות. הרי אף אחד לא אוהב שמאשימים אותו. מצד שני, נראה לי שאם האשכנזים היו אומרים סליחה, מיה קולפה, אשמנו חטאנו, ממש מהלב, זה היה מתקבל על ידי המזרחים.
אני קןראת עכשיו ספר מרתק של ויקרם סת בשם "חיי שניים", על דודו שהיה נשוי ליהודיה גרמניה שמשפחתה נספתה באשוויץ. היא יצאה לפני היטלר למזלה וחיה באנגליה. אחרי המלחמה החלו חברות גרמניות לשלוח לה מכתבים, ביו בהן נשים שעזרו ליהודים, ובמכתביהן הן ממש מבקשות סליחה על מה שעולל העם הגרמני ליהודים, כאילו הן אראיות לזה באופן אישי. אך היתה חברה אחת, שבשנות המלחמה היתה חברה במפלגה הנאצית ונהנתה מפירות גזילת היהודים, ואחרי המלחמה היא בחוצפתה שולחת מכתב די תוקפני לחברתה, ומקווה שהיא תמשיך להיות חברה שלה. הרטוריקה הצדקנית צוקפנית של המכתב (סת מפרסם את כל המכתבים האלה) פשןט הורסת. כמובן שהייהודיה לא הסכימה לקבל אותה שוב כחברה. לו היתה מתנתלת בכל ליבה, היתה מקבלת אותה גם אם היתה חלק מהנאצים. אבל היא לא התנצלה, רק התקיפה.
אז אלף אלפי הבדלות, כי אני לא משווה חלילה אשכנזים לנאצים, אבל אם האשכנזים היו מתנצלים ומפסיקים להגיב בתקופנות על קובלות של מזרחיים, אני מאמינה שהיינו מגיעים לסליחה.
אני מקווה שאת צודקת וזה בהחלט שווה לנסות.
חלק מהתוקפנות הוא רגשי אשמה וחלק נובע ממהרגשה שבתוך כור ההיתוך נגרסו גם אשכנזים.
אני אישית אהבתי את הסנדביצו"נים עם הנקניקים והמלפפון חמוץ ומיונז בכניסה לחתונות ואני עדיין מחפשת אותם…
כל השאר היה זוועה אז ומי יכול להאמין שזה היה הסטאנדרט גם בחתונות לא אשכנזיות…?
על האוכל האיום ההוא (בעיקר בבתי הבראה? מה ניסו לעשות שם? להרוג את המבריאים? לדכא אותם לגמרי?) בהחלט מגיעה התנצלות, זה בטוח.
להורי יש ספר בישול של ויצ"ו מימי הצנע. אחלה מתכונים בחלקם.
יש שם תיאור מזעזע על הצורך בחינוך עקרת הבית הספרדית – מילא פלאפל וטחינה, כותבת המחברת, אבל כל שאר האוכל הנוראי – חייבים ללמד אותם…
אבקש את הספר מאחותי ואעלה את הקטע באחד מפוסטי (יהיה קשה לבצע את המחטף – הספר הוא יצירת מופת היסטורית שכולנו חומדות אותה…)
כן, אבל קוראי הפוסט ההוא בבלוג האוכל שלי,לא ראו ברשימה שלי סתם משהו חביב שכתבתי, אלא האשמה איומה וגורפת שלי כלפי הדיכוי האשכנזי, והגיבו בהתאם בתוקפנות איומה, כולל בנאצות. וזה עוד כלום.
בבלוגי הקודם, בכמה רשימות שקשורות לדיכוי המזרחי, הלכו ממש פרעות, בעיקר תגובות בין מואיז בן הראש וה"מאפיה האשכנזית" כפי שהם מכנים את עצמם, ירדו שם להאשמות מבעיתות, כולל דברים שיכולים להוביל לתביעות דיבה. למה? למה? לא מספיק רבנו? לא הגיעה עת השלום?
תוכלי לשלוח לינק?
הנה הלינק לרשימה מעל השולחן
http://www.foodblog.co.il/article.asp?aid=594
את היתר, עם המריבות של בין הראש והמאפיה האשכנזית, אני צריכה לחפש.
כשאמצא, אולי אפילו אכתוב על זה פוסט..
בעיקר מטרידה אותי רמת הדיון. זה שזה מגיעה לעלבונות. זה שכותבים לי שאני עילגת, יעני בגלל שאני מזרחית אז אני אנלפביתית. ואני אחרי הכול סופרת, עיתונאית ועורכת. לא קצת קטן להגיד דברים כאלה?
קראתי ואני חושבת שהמגיבים היו יחסית עדינים – ניסית פעם לכתוב נגד ההתנתקות לפני שהיא יצאה לפועל?
או דוגמא אלימה במיוחד שזכורה לי – כתבתי פעם בעד קבלת הרפורמים כחלק לגיטימי של העם היהודי. כתבתי את זה כתגובה למאמר באיזה אתר דתי. תארתי (באירוניה. מודה) איך כולם לומדים באוניברסיטאות ומתאשפזים במחלוקות בתי החולים שהם תרומת רפורמים. אף אחד לא מזדעזע. אבל כשזה מגיע להכיר בגיור/ נישואים-גירושים רפורמים – כולם מגלגלים עיניים לשמיים.
איזה תגובות שאני קיבלתי! אמרו שאני זונה, מטומטמת, וגם זונה מטומטמת. יעני אנשים דתיים שמגינים על הדת. אמרו שאני לא מכירה רפורמים (ממש בדיחה).גם אמרו שהם בכלל לא תורמים!
חבל שלא שמרתי לינק.
אנחנו חברה אלימה מאוד. טיפה של סובלנות אין לנו. רמת התגובות שייכת לרמת ההבנה (רוב המגיבים בכלל לא הבינו מה אמרת!)ולאיזה צורך לשחרר כל רסן.
פעם אמרה לי בחורה שגדלה בצרפת שחסר לה שאין לנו מעט יכולת להעמיד פנים:
היא מארה שהשכנים שלה היו אנטישמים מנומסים. כאלה שהיו מלשינים עליהם אם הם היו שכנים 50 שנה מוקדם יותר, אבל תמיד יגידו "בוקר טוב" בחיוך.
אז נכון שלצוד שכנים זה גרוע מלצרוח עליהם גו"רה של קללות, אבל איכשהו הגו"רה הפתוחה תמיד הופכת את החיים כאן לקשים, והם הרי קשים גם בלי זה.
למיכל, כפי שאמרתי, זה עוד "עדין", מה שנקרא. למרות שלהגיד לסופרת שהיא עילגת, יעני מזרחיה אנלפבתית, זה לא בדיוק הכי עדין.
אבל הדברים הכי גרועים נאמרו בטוקבקים בפוסטים שלי ברשימות, על הנושא, שבהם הגיב מואיז הבן הראש, והתנפלו עליו שם השמצות ברמה של דיבה. וכמובן בבלוגו, וגם אצל אמירה הס, בסדרת רשימות שעשתה, והיה שם עליהום נוראי.
לגבי תוקפנות בכלל, ותוקפנות בטוקבקים, זה לא מה שימית אותי. ברשימות הייתי הבלוגרית היותר מותקפת, וזונה וכלבה זה כלום בשבילי. אני גם קיבלתח איומים של ממש במיילים, אם כבר "מתחרים" מי הותקף יותר. ואפילו בטור החתולים שלי בנרג" מעריב, כותבים לי השמצות איומות. אז אני רגילה. אלא שבמקרים האלה זה בגלל הנושאים שאני כותבת עליהם, ולא בגלל עובדת היותי מזרחית. אבל משום מה, כשמזרחי עדיין מעיז להגיד משהו, אפילו ממש מתון והומוריסטי, כמו המקרה הקטן שלעיל, אז ישר מתנפלים עליו. אם אכתוב דברים בצורה דומה כאישה, ההתנפלות תהיה קטנה בהרבה.
מניין אני יודעת? מבלוגי הקודם ברשימות. אם כתבתי דברים פמינסטיים קשים, לא התנפלו עליו כמעט הגברים. כי כאן יש קונצנזוב כזה, זה לא פי.סי שגבר יתקוף אישה פמיניסטית. אבל המאפיה האשכנזית שראשה מזדקף כל אימת שמואיז, או אמירה, או מישהו אחר ברשימות, כלל אני, ציפצף משהו על איזה שד עדתי דלוח, מדהימה.
ומה מצחיק, שכפי שאמרתי, אני אישית לא הרגשתי מעולם קיפוח, גדלתי בצפון תל אביב החילונית והאשכנזית (כמזרחית מבית דתי), ונטמעתי היטב. מואיז צוחק עליי וטוען שהשתתכנזתי לגמרי ושאני מזרחית מחמד. ובאמת, אך פעם לא עסקתי בנושא ואפילו לא חשבתי עליו. וגם אותי אישית מודה שקינה מזרחית לא נעימה לי ומביכה אותי. אבל זכותו של כל מזרחי לקונן. אין צורך לתקוף אותו. מיה קולפה מצד אשכנזים היה הכי עוזר פה. ואז להמשחך הלאה.
אבל גם להמשיך הלאה הזה לא עוזר כנראה, לפי ידידי המזרחיים הלוחמניים, שטועניפ שהקיפוח עדיין חיי ובועט.
עוד משהו למיכל,
התגובות היו כפי הנראה גרועות יותר, כך נאמר לי במערכת על השולחן. זכות המחיקה היא שלהם, והם מוחקים תגובות מאוד אלימות.
אגב, בבלוגי ברשימות, באותן כתבות, אני עצמי מחקתי, גם לפי בקשת מואיז, המון תגובות אלימות כלפיו.
אני לא מתחרה אלא אומרת שהאנונימיות מאפשרת להמון אלימות לצאת.
מעניין מה שאת אומרת על פמיניזם-
לפני כשנה היתה ב-YNET ידיעה על תכנית למודים חדשה שעניינה שוויון ופמיניזם. ידיעה – לא מאמר דעות.
זה קיבל מאות תגובות אלימות ודוחות. לא האמנתי מה שהלך שם – המסר בחלק עצום מהתגובות היה – אל תתערבו לנו איך לחנך את הבנות שלנו. שיגדלו להיות אמהות טובות ונשים טובות (שזה כידוע ההיפוך לדמות הפמיניסטית האגואיסטית והגברית).
זה היה נורא אלים (והם מצנזרים בלי סוף)ונורא מפוחד.
אולי הגולשים אצלך הם מהזן היותר PC ובאמת מענין לחשוב מדוע עדיות מוציאה כ"כ הרבה גו"רה.
כן, אבל זהו, קחי בחשבון שברשימות הקהל הקורא הוא יותר "מפותח" מזה של ווי נט. ובעניינים רבים, בעיקר פמיניזם, יש הרבה פחות התקפות. כאילו לגברים לא נעים לתקוף.
אבל שד עדתי? אוי ואבוי. כמעט דרסו שם את אמירה כי הזכירה את הדי.די.טי. כאילו זה לא קרה. למה זה נשמע לי דומה למכחישי שואה? אז היא עברה את זה, מותר לה להתבכיין כמה שהיא רוצה. לאן נעלמה לה ה"סובלנות" פתאום כשמדובר במזרחיים?
ואגב, מיכל, בלי קשר (יותר קשור למה שכתבת על השואה), כדאי לך לקרוא את "חיי שניים" של ויקרם סת, שקשור בשואה. אני כבר שבוע איתו, ממש מרותקת.
אין עליו – כל מה שהוא כותב נהדר. אקרא על בטוח.
הקוזאק הנגזל הרים את ראשו שוב…
כל פעם שאיזה מזרחי פותח את פיו ואמר משהו שעיקרו התיחסות לקיפוח המוסדי והחברתי של המזרחיים ולמחיקת תרבותם, מגיעים ישר כל מיני קוזאקים נגזלים וצועקים במקהלה: השד עדתי יצא מן הבקבוק.
השד העדתי מידי פעם הולך לישון בדירת שיכון צפופה רווית ילדים ועוני וכשהוא מתעורר בבוקר ואומר שהוא עייף מהעוני ומהצפיפות ומהקיפוח, ישר הוא נתקל בביטול מילותיו על תקן השד העדתי. כאילו בהצמדה של המילה שד יש משום הפחתה במידת הרצינות והאמיתיות של טענותיו.
למה הדבר דומה? הדבר דומה לנאנסת שכל פעם שהיא בוכה על החוויה הטראומטית שחוותה, מיד אומרים לה: שוב את עם הענין הזה? די, עבר כבר.
בדיוק כמו ההשתקה שעברו ניצולי השואה בארץ. למי יש אינטרס להשתיק את בכי מכאוביו של הסובל? לבריא, לאשם, למי שמרגיש אשם, אפילו אם אינו אשם אישית. לא נעים להם לשמוע את זעקת הכאב. עוד כמה שנים ישתיקו כאן את האתיופים. ההשתקה היא הניסיון לשכוח. ולהשכיח.
אני חושב שצריך לזכור.
צריך לזכור את השואה של יהודי אשכנז ויהודי יוון ולוב ויוגוסלביה (שאינם אשכנזים, אבל ההגמוניה שוכחת אותם מידי שנה, ביום השואה – יש לה אינטרס לנכס את הסבל לעצמה ככסות מגן).
צריך לזכור את השואה התרבותית של יהודי ארצות האסלאם, שתרבותם נאסרה להם ונמחקה מספרי הלימוד.
צריך לזכור את הנכבה של הפלסטינים, שנעקרו מאדמתם ונזרקו אל המעבריות של מחנות הפליטים לתוך קיום שאין בו סיכוי, מלבד הייאוש והאבן.
והקוזאק? הקוזאק אינו מוכן לבקש סליחה. אינו מוכן להכיר באונס התרבותי – החברתי – הפוליטי. הוא מבקש שהקרבן יפסיק לבכות ואם כבר הוא בוכה, שיבכה בשקט, לעצמו, בתוככי חדרים.
הקרבן רוצה עדות. הוא רוצה שיהיה שם מישהו איתו עכשיו ברגעי ההיזכרות כדי לנחמו על שום שלא היה איתו אז ברגעי השואה שלו.
אף אחד כאן לא רוצה לנקום, בסך הכל רוצים שהכאב יהיה מוכר כלגיטימי, לא כשד, ושיימצא לו מרפא, מענה.
אני לא בן למהגרים, הורי ילידי הארץ. הצד המזרחי שלי יותר וותיק כאן מרוב האוכלוסיה כולל הפלסטינית, ועדיין תרבותו נכבשה, נאסרה ונמחקה מספרי הלימוד. המוסיקה שלו אינה קיימת בקונסרבטוריונים, מלבד בזה שבנתיבות ובתרשיחא.
ולגבי האוכל. מדהים אותי לדעת שהאשכנזים פעם העיזו לחשוב שאוכל העניים הנחות שלהם באמת עדיף על זה המרוקאי. עליונות הגפילטע פיש על הטאג"ין כבש במשמשים? נשמע לכם הגיוני? אבל כאן הדור השלישי הצביע ברגליים והאוכל המזרחי כבש וכובש את המרכז הגסטרונומי הישראלי. אבל אל תטעו. כשמדברים עד היום בטלוויזיה וברדיו על מאכלי החג, לא תהיה אמירה נטולת גפילטע פיש, ועל החריימה, והחורשט סבזי, והלוביה, ומרק ראש הכבש בגרגרי חומוס, דלעת כתומה ודלעת ירוקה הנפלא של אמי אף אחד לא ישמע. ההגמוניה בחגים מחזירה קרב מאסף אבוד מראש על המטבח היהודי. ועוד משהו: תחת הקטגוריה: מטבח יהודי במדורי המסעדות תמצאו אוכל מזרח אירופאי – פולני – רוסי. כשמדברים על היהודים ככלל – הם תמיד אשכנזים. אני כאן רק נתון סטטיסטי לחיזוק העמידה הלאומית בציון, אני לא באמת שייך ליהודים, ליהודיות.
זה השד העדתי – שד ההדרה. השד הזה עוד לא הלך לישון. הוא מחכה שנעצום את העינים ואז ייקפוץ עלינו מהחשיכה ויצעק:
אני לא שד – אני מזרחי שתרבותו נמחקה. נאסרתי אל הפלזמה.
אני מבחינה אישית לגמרי, חשה הפוך ממך.
פתאום נהיה נורא אופנתי להיות בן למשפחת ניצולי שואה. ממש תו תקן. אצולה כזאת. זה מגעיל אותי ומביך נורא.
אני סולחת על ההשתקה (ואולי קלי לי כי לא אני עברתי את הדברים?), בעיקר משום שאני לא יכולה לראות רק את הכוונות הרעות.
אני מתקשה להתמודד עם בקשות לסיפור המשפחתי. זה כל כך אינטימי וכואב מבחינתי שלא ברור לי מה זה עניינו של כל העולם. ומה זו האופנה הזו להציג כוויות שואה לעיני כל?
זאת אני וזה לא מחייב אף אחד.
(זה גם לא קשור לצורך בתיעוד, אלא לפרהסיה של "שואה שלנו" המשפחתית שלי).
לגבי מחיקה תרבותית –
ישנה שטאנציות תקשורתית שטחית בכל דבר, כולל ביחס למאכלי חגים (האם שמת לב לתופעה המבחילה בעיני של תיאור שביתות דרך עיניו של הנופש המסכן באנטליה? ומ עם מי שזקוק נואשות לועדה בביטוח לאומי או לקיצבה? – הוא לא נחשב. הכי חשוב לברוח מפה לאיזה "הכל כלול").
הצורך לשמור, להמשיך , לספר, לטעום , לנגן – הוא בעיני אחד הדברים הכי חשובים. אחרת נהפוך ללא-יודעת-מה, אבל זה לא מתנבא לי טוב.
בכל אופן, אם אתה מתכוון לאנשים בנוסח טומי לפיד (לא ציינת דוגמאות ולכן קשה לי קצת להתייחס) אז זה כל כך נחות, בזוי, בהמי שבעיני כבוד הוא להיות מבוזה ע"י איש שכזה ודומיו.
השינוי כן מפציע לדעתי, מבויש ופגיע – אבל בכל זאת. הוא דורש הרבה כנות וקצת פחות להט. אחרת הוא ישרף עוד לפני שיזיז כאן משהו.
הי מיכל
אני מדבר על עדות. זה מושג פסיכולוגי עכשווי, שמדבר על הצורך של הקרבן שיהיו עדים לטראומה שלו, לחוויה הכוויה שלו. אין כאן דיבור על נקמה. יש כאן דיבור על הכרה.
ישראל כחברה וכמדינה אינה מוכנה לדבר על הכרה.
אין הכרה בנכבה ואין הכרה במחיקה התרבותית של יהודי ארצות האסלאם ואין הכרה בשתיקת היישוב בזמן השואה, ואין הכרה בשבירת המשפחה האתיופית לרסיסים ע"י מדיניות הקליטה.
במקום זה יש כאן השתקה ומחיקה של הדי הצעקה על המחיקה. מוחקים את העדות של המחיקה.
בעבודת הצילום שלי: "מוסיקאים ברבע טון", ששתי תמונות ממנה הופיעו כאן, (להלן הלינק) אני מוחק את המחיקה.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=284
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=327
אני צועק כדי שלא ישכחו, אני מצלם את המוסיקאים היהודים הגדולים של המוסיקה הערבית בישראל כדי שלא ישכחו שיש יהודים ערבים ושאין ניגוד בין יהודיות לערביות. יש יהודים שחיו בערבית ובניהם עכשיו צועקים את הססמאות שהציונות סיפקה להם: מוות לערבים. הסבים והסבתות של צועקי הכיכרות כבר יושבים בבתי האבות והאמהות נאבקים מלחמה אבודה בשיטיון ובאלדסהיימר ואינם מזכירים לנכדיהם המתלהמים שפעם הם חיו ביחד עם הערבים כמו אחים (בכל ארצות ערב מלבד תימן). העדות החיה גוססת ליד מטפלים פיליפינים. אני חושש שהדור העכשווי, של בני העשרה של המזרחיים כבר לא יודע מה היה. הוא שטוף ערוץ שתיים – הממלכתיות החדשה – התגלמות האופיום להמונים. הוא שמע על המחיקה התרבותית, אבל הוא לא ממש יודע מה היה שם שנמחק. אני קורא למזרחיים וגם לאשכנזים לתעד את האחרונים, את אלה שעוד זוכרים. ארכיון שפילברג של המזרחיים.
ועוד משהו לגבי טומי לפיד.
אם טומי לפיד היה חי בזמנו של נפוליאון ואם הוא היה שם במקום החייל שובין, הרי שתופעת השוביניזם (במשמעותה הרחבה: נגד נשים, נגד זרים נגד כל מי שאינו הוא עצמו…)
היתה נקראת: לפידיזם. התלמיד עלה על מורו.
התמונות נהדרות ומלאות חכמה של זקנים ורגש.
מוזר אבל זוזו מוסא הוא בין זיכרונות הילדות שלי – מהטלויזיה? לא יודעת.
אני חושבת שעם התיעוד צריכה להיות הכרה אישית בעצמנו. כל כך הרבה PC יש בעולם והוא שוטף את הייחודיות המנטאלית, שכל מילה עליה מסווגת מיד כ"גזענות".
לכן, למשל (וזו הדוגמא הזועקת ביותר לדעתי) חובה לבקש מהפלסתינאים תקשורת פתוחה, זעקה נגד גניבת הכספים מצד עראפאת, אלמנתו העליזה, דחלאן וראשיד.האם לדעתך יהודים היו מוכנים לגור במחנות פליטים 60 שנה לאחר הפסד במלחמה, ללא שיקום? מה זה אומר? מה אומרת התמיכה במכחישי שואה? זה רק עוול חד צדדי? אין כאן מנטאליות של עולם שלישי? רק ישראל והכיבוש אשמים? זה לא יכול לדעתי להוביל לאיזשהו תיקון (גם לא חוסר ההכרה של ישראל במחסומים ובאיך שהם לא מתנהלים. נניח שחייבים את כולם – בעלי המילואימניק הימני יספר שחלקם נחסמים מאיזו שרירותיות מטומטמת – אז אי אפשר ספסלים, שירותים, מים קרים, מחסה מהגשם ומהשמש? תנאים מינימאלים לאנשים שלא עשו כלום. ולמה אחי הימנים לא אומרים כלום? כי אנחנו חברה שבטית ומפוחדת. מפחדים שאם נגיד משהו כל העולם האידאולוגי של הצד שלנו יתמוטט. ולא משנה איזה צד כרגע).
אגב – לא בכל הארצות חיו כמו אחים ובודאי שלא בכל התקופות. סכסוך בין יהודי לבין מרוקאי היה סיפור ידוע מראש לאורך מאות שנים – על פי חוק.
וגזירות האלמואחידון – עשרות אלפים (בהערכה הממעיטה) התאסלמו בכוח. שלא לדבר על שבטי היהודים בחצי האי ערב בימי מוחמד השלווים.
יהודי פרס היו מדוכאים לא פחות מיהודי תימן.
היו יחסי שכנות ואחווה אבל גם יחסי כבדהו-חשדהו, ותנודות גדולות (לא רק בגלל הציונות, הרבה קודם). יהודי האימפריה עות"מאנית בטורקיה חיו בשלווה וברווחה גדולים.
יהודי מרוקו מעריצים את המלך ח"סן כי הוא שינה את המצב המחורבן שקדם לו, ועוד ועוד. היסטוריה היא שמיכה מלאה בחורים, טלאים, קטיפה וסימני שאלה. אם אפשר ללמוד ממנה משהו בכלל, זה להיות זהירים עם דוגמאות היסטוריות.
להוציא את טומי לפיד. הוא באמת הוכחה שההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה. בעיקר כשמדובר בחזירים.
אני לא מבינה.
איזה "קוזאק נגזל" אתה מזהה כאן בתגובות ?
מי?
אנחנו כותבים נורא בעדינות את דעתנו, לפחות לפי מה שראיתי.
אני די מסכימה עם מיכל ברגמן, ודווקא ממש לא בדעות הפוליטיות,
אלא יותר בקריאה, שהיא גם שלי, להסתכל קצת יותר רחב,
ולא רק על הקיפוח המזרחי,
אלא על העובדה שהיה גם המון קיפוח של אשכנזים.
אתה יכול לבוא ולהשוות ולטעון שהמזרחיים קופחו יותר,
כנראה שאתה צודק בזה.
אבל להתעלם לגמרי בדבריך מהתלאות שעברו העולים מארצות המערב ?
מהגזענות ממנה סבלו ?
מהצורך למחוק אף הם כל סממן של אירופאי ולהפשיל שרוולים ולעבוד מיד את האדמה ?
והאם אפשר להתעלם ממה שקורה כיום במדינה ?
האם היום אתה כצבר בן מוצא מזרחי מרגיש מקופח?
שאלת בני מוצא אשכנזי איך הם מרגישים במדינה הזו היום ?
ומי לדעתם שולט וקובע תרבות-המונים ?
נדמה לי שנתת כדוגמא את כוכב נולד.
האם יש שם איזשהו סיכוי לאשכנזי לזכות ?
מי היו 5 הזוכים בכל תוכניות כוכב נולד עד היום ?
ואני לחלוטין לא לוקחת את הצד ההפוך לדעה שלך,
אני רק משתדלת לראות תמונה רחבה יותר.
יש משהו בצעקה הבלתי נגמרת הזו שדואגת להמשיך ולעשות הפרדה ברורה בין מזרחיים לאשכנזים,
שהוא בעיניי גזעני בעצמו.
ועוד משהו: ממי אתה מצפה לסליחה ?
אהבת את ההתנצלות ההיא אז של אהוד ברק?
אותי היא הגעילה ברמות.
ברמות.
אין בעיניי דבר פטרוני יותר מזה.
טוב, גם הדיון כאן, שאןמנם מתנהל בין ארבעה אנשים בלבד ובנימוס, שוב מראה שישנו עדיין שד עדתי, וזה אחד הנושאים הכי כואבים בחברה הישראלית. לא יעזור, זה מוציא כל כך הרבה רגשות.
ולגבי אשכנזים, רונית, איש לא טען שהם לא סבלו. הם סבלו רבות גם כן. אבל המזרחיים טוענים, ובצדק גם, כשהעובדה שאשכנזים היו ההגמוניה, הם אלו שהתוו את הכול, כולל את התרבות. את הצבר המציאו אשכנזים. והם כפו אותו גם על אשכנזים וגם על מזרחים. אבל הם אלה שהמציאו אותו. הם אדריכלי הישראליות. זה לא שהם התייעצו על כך עם המזרחיין ושיתפו אותם בקביעת האתוס הציוני. זה לגמרי מבנה שלהם. ולכן קשה לבוא ולומר, אשכנזים הם מדוכאים גם, כי הם עצמם דיכאו את "התלוש" והגלותי של עצמם. לא כפו זאת עליהם. הם היו אדריכלי הישראליאנה. וכאן טמונה הבעיה לדעתי.
ושוב, אני אישית סבורה כמוך, שהגיע הזמן להפסיק להאשים הדדית, לסלוח ולהמשיך הלאה, אבל המון מזרחיים עדיין טוענים, וכנראה בצדק, שהם עדיין מקופחים בגלל מוצאם. אז כנראה שיש צדק בדבר.
ועוד משהו בעניין הסליחה. כשדיברתי על סליחה, לא התכוונתי לביטוח פוליטי צדקני כזה, כי זה מקביל לאותו מכתב צדקני של האקס נאצית בספר של סת, עליו כתבתי קודם. אבל כשסליחה מבוטאת מהלב, היא נכנסת ללב. כולם יודעים להרגיש בהבדל.
ושוב, האם ייתכן שסליהה לא מספיקה? אולי בגלל שהרבה מאוד מזרחיים עדיין חיים חיי קיפוח? (וכן, גם אתיופים ורוסים, אני לא מפלה חלילה).
אגב מיכה. כדאי לך לשים לינק לפוסט בפוליטינט. אז תראה איזה מבול תגובות יהיו מהמאפיה האשכנזית.
אבל זה בדיוק לב העניין, יעל.
שגם רוסים וגם אתיופים וגם כולם בעצם.
אז מה הקטע הבוער שלכם להפלות ?
ואם אשכנזים היו השליטים וקובעי המדיניות, האם לא היה שום מקום למזרחיים להתחיל להשתתף אף הם בקביעת המדיניות ?
ה-כ-ל היה עניין של מה "נתנו להם לעשות" ומה לא ?
זה נורא פטרוני בעיניי.
ונורא מקטין את המזרחי.
ובכל זאת במדגם שעשו לאחרונה, יצא כרגיל שהסיכויים למזרחים להתקבל לעבודה הם כדלהלן בפירמידה:
גבר אשכנזי
אישה אשכנזיה
גבר מזרחי
אישה מזרחית
גבר אשכזי מבוגר
גבר מזרחי מבוגר
אישה מזרחית מבוגרת
ושוב אני אומרת, עד שפגשתי בדיכוי הכאב של מזרחים כגון מואיז ואמירה, בכלל לא חשבתי על הנושא. בחיי. חייתי בבועתי הצפונית. וגם אני אומרת: די למריבה, קדימה לאהבה.
אבל בכל זאת, למה אם פוצים קצת פה, בא כזה עליהום? זה לא קצת עושה הרגשה של על ראש הגנב בוער הכובע?
מה גם, שהמזרחים טוענים שהם כבר מקופחים דור שלישי, עלו בשנות החמישים, ורבים מהם עדיין חיים בשכונות מצוקה ועיירות פיתוח. אתיופים ורוסים הם יחסית חדשים. הקול המזרחי המקופח טוען, שלמרות כחמישים שנות חיים בישראל, הוא עדיין מקופח כלכלית, שזה לא הבעיה. לא?
הכוונה: שזה לב הבעיה. סליחה על טעויות ההגהה.
אבל איזה עליהום ?
אתם מצפים לעליהום, ולכן רואים בפריזמה שלכם עליהום.
אני לא אוהבת הכללותל וכשאני מרגישה שמישהו רואה רק צד אחד, אני כותבת את דעתי.
את יכולה לדמיין בכלל לעצמך איזה עליהום היה קורה כאן אם חס ושלום איזה אשכנזי היה פותח פה על המזרחיים ככלל ???
יש איזשהו סיכוי שהוא היה יוצא מזה חי בכלל?
במובנים של אינטרנט.
אני לא בטוחה שהוא לא היה מסולק מהבלוגייה אפילו, על אישום של גזענות,
בזמן שכש"מזרחי" אומר בדיוק את אותם דברים על אשכנזים, אף אחד לא מעז לפצות פה בשל הטרור הפוליטיקלי קורקט.
ודרך אגב – לפני כך וכך זמן, היתה כתבה בידיעות עם איזה דוגמנים שטענה שהיא אוהבת רק מרוקאים ואין מצב שתצא עם אשכנזי., אף אחד לא התרעם על זה. אם חס וחלילה אותה דוגמניה היתה אומרת הפוך – שהיא אוהבת רק אשכנזים ואין מצב שתצא עם מרוקאי לדייט — -וואוו, איזה עליהום היה נפתח עליה. רק מה – כשהאפליה מתקנת, כולם שוכחים שזאת עדיין אפליה. ואפליה מקורה בגזענות.
לפי זה שאני מובטלת יותר משנתיים,
כנראה שאני אשה מזרחית זקנה …
חחחחחחחחחחחחחחחחח…. את גדולה!!!!!!
ה רונית
לא כולם ולא בעצם.
ההגמוניה לא מושתקת. היא משתיקה.
מה רע בגפילטע? אצלינו בראהש אוכלים גם גפילטע וגם טאג"ין. למה חייבים להתחרות של מי יותר מה? טעים, טעים! הכל טעים!
הי ציפי
האבא שלי שהוא ס"ט (ספרדי טהור) מת על גפילטע פיש ושונא חומוס. לכי תביני…
אני לא מבין את הטעם של הגפילטע פיש. אין לי בלוטות טעם בשבילו.
מצד שני הסטיה האשכנזית שלי היא: רגל קרושה. הדבר הרועד הזה עם הבשר הנחות והשמן והמון שום בתוך מרקם של ג"לי ופצפוצים של סחוסים. חולה על זה. אבל בתור אוהב מוח, ביצי שור ושקדי עגל, כנראה שיש לי נטיה לבשר שנחשב מגעיל…
למיכה
קראתי גם את הפוסט הזה. כל מילה אמת.תרבות וחוקה הגמונית אשכנזית יהודית מוחקת מתעלמת מדירה תרבות ואדם מזרחיים פלסטיניים,וכל מי שהוא לא היא.
מיכה אני מודה לך שאתה מעלה פה את הדברים. הייתי נוכחת במתקפות הגסות אצל אמירה הס ברשימות . אמירה התמה והנשמה השאירה את התגובות. חשבה שאנשים יבינו מעצמם. לא הבינו. ירו.
יעל מחקה והשיבה מלחמה למרות שכאמור מודה שלא חשה בקיפוח בילדותה. אולי כי היא ילדה חזקה?
אני כאשכנזייה ויהודייה מאמינה בדיוק במה שאתה טוען לו : זכות הזכרון למזרחים ולפלסטיניים.
זכות השמעת הקול שאולי אפשרית כיום סוף סוף . מכיון שהזכות הזו לא ניתנה בעבר . הגיע הזמן .ולא הקיפוח ההדרה וחוסר השויון לא נעלמו. למה? כי ככה אנשים -מעדיפים את הדומים להם.
זה אנושי במובן הרע של המילה. צריך מודעות והחלטה והבנה בשביל לפעול אחרת מהטבעי.
הי מירי ויעל
תודה על התגובה התומכת. הייתי זקוק לזה…
במחשבה שנייה רציתי להוסיף,
שאני באמת לא מכירה את הנושא טוב.
אני לא מכירה מספיק את העובדות
והיסטוריה היא לא התחום שלי בכלל.
אני יודעת וכולם יודעים שהיתה אפלייה, ושבחלקה עדיין מתקיימת,
רק שאני חושבת שהחלוקה לא עד כדי כך מובהקת,
שלא מעט "אשכנזים" סבלו וסובלים, כי לא כל דבר קשור לעדתיות, ושבהחלט יש עדנה רבה לתרבות המזרחית בעשורים האחרונים,
ומבחינה תרבותית, ה"מזרחיות" כבר מזמן יותר קונצנזוס.
כמו שכתבתי בהתחלה: די פאדיחה להיות אשכנזי עכשיו בארץ.
מה עם השָׁד העדתי??? אף אחד לא מדבר עליו!!!
השד העדתי שופע…
LOUD AND CLEAR
הלאוד אנד קליר האחרון נועד להיות צמוד לפוסט שלך מיכה.
וחוץ מזה לא אותו דין ליהודים מתורכיה,בולגריה,תימן(אותם אהבו לאהוב) עירק,אירן,תוניס, אלג"יר מרוקו.בסדר יורד.
מול הפולנים,רוסים וייקים. בסוף הייקים ניצחו את הרוסים בגלל האנגלים והאמריקאים.
מה ששאלתי אז אצל אמירה היה
תגידו אתם עיוורים?
אבל היא קיבלה את הרותחין.
רונית היקרה
כשהייתי באוניברסיטה, בכל התואר הראשון ובמחצית השני לפחות הייתי מה שאני קורא היום: מזרחי מוכחש.
חשבתי באמת שהסיפור הזה נגמר ואין לו משמעות יותר. שהזמנים השתנו.
אבל האמנם השתנו?
אני גר ביד אליהו גבול התקווה ואני רואה את ניצולי השואה מזרחית, שהפכו לרסיסי תרבות קרועים, שאין להם לא ערבית של בית סבא וסבתא, ולא דת, ולא מוסיקה ולא ספרות ולא קולנוע. הם לא חיים בישראליות ולא ביהודיות הערבית. הם חיים במקסם השווא הטלוויזיוני של ערוץ שתיים – ההתבהמות החדשה – ובשעטנז המוסיקאלי של המוסיקה המזרחית, שאינה אלא פופ מזרחי חסר שורשים, שמה שהוא מעיד עליו יותר מכל הוא שייכותו למעמד הנמוך. התרבות היהודית הערבית, שהיתה, מתה עם זקניה ונותרה תרבות שעטנז של שכונות מצוקה מזרחיות. זה מה שמאפיין היום את המזרחיות וזה מה שאת, רונית, רואה בטלוויזיה שמתהדרת בממלכתיות החדשה והיא סוג של: "וישחקו הנערים לפניך". אל ייתעוורו עיניך מהזוכים בכוכב נולד. זוהי כיכר השוק של המרד בהגמוניה. הזוכים מסמנים את ההגמוניה, בזכייתם. ההגמוניה אינה יכולה לזכות בכוכב נולד, שכן הוא מיועד רק לבני המעמד הנמוך והבינוני נמוך: מזרחיים, רוסים ובקרוב אתיופים. האשכנזים, משום שהם במילא זוכים בכוכבים הנולדים מעצמם, אינם מועמדים בכלל לזכות במסלול עוקף ההגמוניה הזה. ושימי לב: בקרב על הSMS, זוכים תמיד המזרחיים (או החצי – ג"קו) יש כאן קרב טריטוריאלי על התור. המזרחיים לא נותנים לאף אחד לקחת מהם את הזירה שמסמנת אותם הכי הרבה בתור מי שזקוק למסלול עוקף הגמוניה. שכן המסלול הרגיל רצוף מכשולים ומהמורות המיוחדות להם. שימי לב שהמזרחיים שמצליחים במסלול הרגיל הם מזרחיים שעושים מוסיקה הנעימה לאזניים אשכנזיות. המוסיקה המסומנת של המזרחיים לא עוברת. וגם שימי לב שכדי לצלוח את כוכב נולד צריך לבצע שירים אשכנזיים קאנוניים. כרטיס הכניסה עובר דרך המוסיקה של המעמד השליט. נעמי שמר ככרטיס הכניסה. האם יש שם את אביהו מדינה או בועז שרעבי בשער? השוערים הם תמיד אשכנזים.
מיכה?
כן מירי היקרה
אה חשבתי לרגע שלא ראית את האוהדת באולם החשוך שמחאה לך כפיים. טעות שלי.
בעניין מזרחי מוכחש.
אינני סבורה שהייתי כל השנים מזרחית מוכחשת, למרות איך שמואיז קורא לי בחיבה. ואני מודה שעד היום לא קל לי עם בכיינות מכל סוג שהוא. אבל בבואי לרשימות, עם הפוסטים של אמירה ומואיז על הנושא, והתוקפנות הרבה שקיבלו, זה גרם לי למין הלם. כי אני לא הייתי שנים מקוראות העיתונים, וחשבתי שמזרחיים שאומרים שמנסים להשתיק אןתם, סתם מתבכיינים. אבל מסתבר שזה נכון… באמת מנסים להשתיק. ונגד זה אני יוצאת. מצדי, שכלם התבכיינו, אבל נא לא להשתיק: לא מזרחיים ולא אשכנזים. מי שרוצה לבכות, עד חצי המלכות.
הי יעל
עוצמת התגובות כאן מעידה על ניסיונות ההשתקה. וזה לא יעזור. אחד הדברים הטובים שאני יכול להגיד על התרבות המרוקאית הוא שזו לא תרבות שותקת. עצבנים בני עצבנים. ותאמינו לי אני אומר את בכבוד.
הצחקת אותי. אצלנו הפרסים לא אוהבים עימותים. הכןל נעשה בחיוכים מזויפים. איך לא סבלתי את זה אצל אבא שלי. ובאמת, מי הנהיג את מרד הפנתרים השחורים? המרוקאים. הרבה עדות הן ביישניות כאלה: התימנים, הפרסים השתקנים…. מי שומע מהם מילה?
הי יעל
הבעיה היא שהמזרחיים השותקים כועסים על המרוקאים הרועשים כאילו הם הורסים להם את ניסיונות ההתחבאות. הם מסמנים אותם כמזרחיים בעל כורחם ומפריעים להם לנסות ולהתחפש לישראלים לא מסומנים. מפריעים להם להיות הנהגים של מיס דייזי האשכנזית.
מיכה…
בענייני כוכב נולד אתה כנראה פחות מצוי ממני.
יש שם בועז שרעבי והמון, אביהו מדינה והמון,
ובועז מעודה שהוא הכוכב של השנה
זכה עם "מנגן ושר" של אבנר גדסי,
שהדבר היחידי שהוא יכול לגרום זה לקנאה אדירה של לא-גדסיים בגדסים.
אני עדיין חושבת שחלק לא קטן מזה הוא עניין של פריזמה, דרך הסתכלות, ולא רק של עובדות.
אני מכירה כמה אשכנזים שמתביישים שהם אשכנזים, זה נראה להם לפלפי,
ובחור אחד ששינה את שם משפחתו למזרחי מרוב המצוקה.
אפילו אני עצמי יכולה בכל פעם לבחור לי זהות אחרת בראש, לפי מה שמתאים לי:
כשאני רוצה להראות כמה אני מיוחדת ואקזוטית :))
אני אפרט את מגוון עדות מוצאי להתפאר
(למרות שאפילו הסבתים נולדו בארץ) וברצותי להישמע בת טובים אני מבליטה יותר את הצד האשכנזי.
תגיד מיד: אפלייה !!
אני אומרת שוני, כל אחד שונה מהשני ואפילו מעצמו, אתה יכול להחליט על אלפי קונטקסטים אליהם אתה שייך,
פעם אתה צבר, פעם אתה מזרחי, פעם אתה מלומד ופעם דרוויש, פעם שאנטי ופעם בורגני, פעם אמן ופעם מורה.
אז מה הקטע הגדול עם מוצא ?
בתקופה של אבא שלי באמת היפלו, ובצורה מזעזעת, ואני עוד אספר כאן סיפורים, אבל נחישות גדולה גרמה לאבי לעלות במעלה הסולם, כי היתה לו יכולת ורצון.
אני אישית בכל אופן לא הרגשתי בשום דבר כזה עד היום, לא בחברה שגדלתי בה בכל אופן, וגם לא בהמשך.
הי רונית
את מדברת כאן על ארגז הכלים הידוע מתחום הסוציולוגיה. זה ברור שאנחנו כבני אדם נשתמש בכל מה שיש לנו כדי לנתב את דרכנו בחברה. השאלה היא האם תוכלי לנתב את דרכך כמזרחית. כלומר: למה כל פעם שאדם צריך להתקדם הוא צריך להבליט את הצד האשכנזי שלו. מה, אי אפשר להתקדם עם הצד המזרחי?
ומה יעשה אתיופי שאינו יכול להימלט מצבע עורו ואינו מקבל הזדמנות להתקבל לעבודה על פי כישוריו? ניתוח לשינוי צבע העור?
וואללה, סוגיות לא פשוטות אתה פורט כאן.
יכול להיות שהדרך שאתה עושה, האקטיביזם, זה בדיוק מה שאתה צריך לעשות.
אולי טוב שכל אחד בנוי אחרת,
ואז אחד נלחם ואחד צוחק מדברים ואחד סתם מתבאס ואחר משנה את שמו למזרחי, עוד אחת אחרת מעברתת …
ויש כאלה שנוקטים בכל השיטות כולן …
האמת אבל עשית לי חשק לדבר על גזענות עדתית, אז בפוסט הבא אשתדל לדבר על זה מנקודת מבט של במה אני נתקלתי ואבא שלי.
וואווו, אני קרועה מעייפות לכן קצת עילגת, כרגע, לא בגלל שאני חצי מזרחית 🙂
חזרתי מיומיים ביזאריים בדרום.
את דעתי תוכל לקרוא בלינק הבא:
http://www.notes.co.il/leab/16224.asp
וכף לך על מבול התגובות.
התרבות הגבוהה בארץ הזו שייכת לך. התרבות העממית בארץ הזו שייכת לי.
מה, לך אין תרבות עממית?
מה, לי אין תרבות גבוהה?
כפיים מיכה על התגובה הזו.
תודה יעל.
זה כל כך קשה להסביר כיצד פועלים מנגנוני ההנמכה והמחיקה של התרבות שלי. אני משתדל.
ועוד קישור לטכסט שורשים ,חשבון נפש
וחוב רגשי לסבא , של אלמוג בהר ב"קדמה"
http://kedma.co.il/index.php?id=1459
ומיכה
כמו שהגבתי אצל מתי שמואלוף במארב
האם שמת ליבך לחביבה פדייה ששיטתה
היא עשייה מזרחית גאה עם צבע יהודי פלורליסטית לחלוטין? עשייה עשייה
כמו שאתה אכן.
כתבתי מדרש לשיר שלה שהיה פמיניסטי סובייקטיבי לחלוטין . והיא האשה החכמה והרגישה הזו נתנה לי גיבוי
למרות שלא לזה התכוונה. בדיעבד הסתבר שהתכוונה לדימויים מעבודת המקדש ,לא שהיא לא השה המועלה כקורבן.
בהזדמנות אדרשו מחדש אחרי שאצלול למה שיותר עומק במאמרה.
המאמר שלי:
http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang=HEB&id=867
האתר של חביבה
http://havivapedaya.com/
הי מירי
עוד לא היה לי זמן לקרוא את הלינקים, אבל רציתי לומר לך שבדיוק מהמקום הזה אני מצלם את המוסיקאים היהודים-ערבים. במקום לדבר על המחיקה, אני מוחק את המחיקה. אני כותב את מה שניסו למחוק. עשיה מזרחית אקטיביסטית. פעולה מזרחית מודעת.
והלינקים למוסיקאים: זוזו מוסא
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=327&blogID=53
ויוסוף אל עוואד
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=284&blogID=53
תמיד המגיבים האשכנזים ינסו להוריד את הויכוח
לרמה של התבכיינות ספרדומזרחית וזה מעיד על
הפיכת הגזענות האשכנזית למובנית בקרב הדורות הצעירים שהם יותר גזענים מאבותיהם.
השד העדתי האשכנזי מקורו בתוכנית מבוצעת היטב
שזממו ראשוני הציונים הכוזרואשכנזים לשם שמירת מעמד העל שלהם כקולוניסטים ארופיים שבאו להקים
חומה מול הברבריות הלבנטינית.
המחאה הלאומית הספרדומזרחית היא נגד המדיניות המתמשכת לניחשול והעלמה של הלאום הספרדומזרחי
ולא מחאה ברמה של "לחם עבודה" משום שבמבחן
התוצאה ברור כבר שאין מקום ל "עם אחד גורל אחד" וכי למעשה יש לנו מצב של שני עמים ניפרדים בעלי דת כביכול משותפת.
יהודים יכולים להיות בני עמים אוייבים כפי
שמוכיחה המציאות במדינה הציונית שהיא המדינה
היחידה בעולם בה יהודים ספרדומזרחים הפכו
ליצורים נחותים גנטית המנוחשלים טיבעית
למחלקות הנמוכות ביותר של החברה והמונהגים ע'י
משפחות פשע.
זהו השד העדתי האשכנזי שיובא מארופה כדי
שיבנו לקולוניסטים הכוזרואשכנזים וילות
בג'ונגל בזעת אפם של ילידים לבנטינים
אוהבי עבודה קשה ומסתפקים במועט ואוי להם
שיתבכיינו אז יקומו עליהם מאות טוקבקיסטים
מושחזי מקלדת ויפרקו אותם לרסיסים…
בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.