מפה להליכה לאיבוד נתיבותית הלומת אייטיז, סופרת נוער בהתהוות, ניצולת הבורגנות הישראלית החדשה
מתי אוכל לצאת לרחוב, לעלות על במה בכיכר ולצעוק, הו, הניחו לתיבות הדואר שלי, שועלים מחבלים מאוסים, ואל תפטמו אותן בכרטיסי הברכה החינניים עד קיא, עם אבק זהב ואיחולים חלולים. ואתם המעצבים הגרפים, תיפח רוחכם עם המשלוחים הדיגטליים המביאים אותה בהגנבה-שאף-משרד-אחר-לא-חשב-עליה-שיואו. מדוע אתם נלהבים להטביע זה את זה בצַפֶּרֶת ושַפֶּרֶת פרחוניות, בסלסולים ומלמולים. אני סופרת את שנותיי על פי מניין השנים העבריות: לא ביום ההולדת, לא ביום הצלת נפשי; מראש שנה אחד לאחר, אני עסוקה בספירת הקללות:
כבר לא אגסוס בת שלושים על מיטת בית חולים, שחפנית, זוהר הדם מאפיל את הסדין.
כבר לא אצנח מרום הפיקוס בת תשע ואשכב בחוט שדרה מרוסק להביט באור האוזל מפעמון הרקיעים.
כבר לא אתחב מסמר בת חמש אל שקע החשמל ועדנה חרוכה תשטוף את איבריי.
כבר לא אחוש בת עשרים ושבע את המתכת של קנה אקדח מקפיאה את תקרת החיך, הרשף מרתיח את הקנה, ריח השריפה.
כבר לא יקרצו אלי בת חמש עשרה להבי הגילוח. בת עשרים ושלוש לא אחוש את גלי הקרינה סמוך לכור בדימונה משילים את עורי מעלי, מאיידים את הבשר. לא יחטפוני בת שתים עשרה ויותירוני, חזייה דחוסה בתוך פי, מחוללת וקשורה לעץ סמוך לשכונה. בת שמונה עשרה החבלים הצונחים מענן, החלונות הפתוחים בלילות מיורחים, לא ישיאוני.
כבר לא אשכב לישון בכעס ואקיץ במררה בת שלושים ושתיים והכדורים המאלחשים על שידת תמרוקים.
בת שלושים ושלוש אני אומרת, פומפיי, אטלנטיס, אתן אחריי, ממלכות האש והמים. בשנה הבאה הירושימה, זנדו, בל תבואנה אל מי שאהבתי, אל תתרגשנה עליי.
ענק!!!
ויש גם אופטימיות…. בכל גיל יכול לבוא עלינו אסון אחר… עדיין יש תקווה שבגיל ארבעים… ובגיל חמישים…
שתהיה שנה טובה ומאושרת. ובריאה. ומלאה בהשראה…
את צודקת. צריכים להכיר גם בחסד שפקד אותנו עד עתה. שנה טובה. מכחה לקרוא אותך גם בשנה הבאה.
אמא"לה איזה אומץ יש לך לקרוא לכל המרעין בישין ולדחות אותם בשאת נפש ןאחר כך לקרוא לאחרים ולבדוק..את בחורה אמיצה במילים וכנראה בחיים.מסירה את כובע המגן בפנייך בהערכה
אוי אוי אוי אוי אוי אוי, נפלא, נפלא. ככה הרגשתי הרבה שנים. גם עכשיו לפעמים, למרות שמשהו עומעם ברשימת המיתות האלה.
שירה, אומי, מירי ויעל, תודה רבה, והייתי מאחלת לכן גם שנה טובה, אלא שאיני רוצה להסתכן בסתירה עצמית. אז ככה: שתהיה לכן שנה טהורה מרוחות רפאים ואימות.
אורי,אורי את פשוט טובה מידי!
שנה טובה לך ולכל רוחות הרפאים המרחפות ברשת. כמו כל שאר מעריצייך אני מחכה לספר הראשון.
הוי אורי אורי
אש רותחת ותמרות עשן
אדי גופרית מהבילים מגרעין כדור הארץ
את היא הסכין שותתת הדם
לאורה נלך
פרסמי את ספרך ונשתות עימך
דמינו
וואוו…. מרשים. סוג של "שמרי נפשך" בהפוכה.
למה את כותבת ספרי נוער? את צריכה לכתוב למבוגרים, רצוי שירה.
רונן. תודה על התגובה. מוזר שאתה שואל מדוע איני כותבת למבוגרים. כי הבוקר נשאלתי אותה שאלה בדיוק.
והתשובה היא…?
(או שענית כבר איפשהו בבלוג ואני לא מודע}
בינתיים אגב לינקקתי אליך מהבלוג שלי בישרא.
רונן, תודה על הלינקוק. שלח את הלינק לבלוג שלך שאוכל לקרוא אותו. לא עניתי על השאלה משום שאני מצויה בלבטים קשים, ואנסה לכתוב פוסט על הנושא.
שמתי בשם לינק לבלוג שלי בישרא. הלינק אליך מצוי באחת הרשימות משמאל, תחת "פוסטים אהובים בבלוגים אחרים"
את כותבת נפלא אללה יוסטור, שאלוהים ישמור עלייך!